*רמזי כלי המשכן מבואר בספרים ובמדרש יש דאמות הארון שבורות רמז דבארון שבו התורה שרומז על הת"ח צריך שיהי' לבו נשבר אבל אמות השלחן אינם שבורים שהשולחן מרמז על המשפיעים ונדיבים ומחזיקי לומדי תורה המה יהי' במלואותם ואפ"ה צריך שיהיה גדלם ותפארתם בעיני עצמם חסר השלימות וזה מרומז "בקומת" השולחן ולכן קומתו רק אמה וחצי אמה, ת"ח צריך להיות תוכו כברו (ברכות כ"ח ע"א) וזה רמז מבית ומבחוץ תצפנו בזהב ואז נעשה התורה לו זר זהב אבל אם חלילה אינו כן נעשה זר הקרב יומת רחמנא ליצלן כמשאח"זל זכה נעשה לו סם חיים לא זכה נעשה לו סם המות (תענית דף ז' ע"א) והבדים לא יסורו ממנו הרמז שהמחזיקים יש להם חלק בכל מעשיו של הת"ח עיין בשל"ה כאן, והכרובים בצורת אדם רומז על ב' ת"ח הנוחין זה לזה בהלכה וכוונת שניהם להבין אמת לאמתו לא כדי לומר דבר חדש שלא הי' לעולם רק לכוון דעת נותן התורה וזה צריך להיות מגמתם למצוא קושט דברי אמת ודעת קדושים ולזה פני הכרובים צריכין להיות פניהם איש אל אחיו שמראה לאהבה וחיבה (כידוע מהמדרש דדווקא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום הי' פניהם איש אל אחיו), שלא יפלפלו לקנטר רק להעמיד את עצמם על האמת ואל מול פני הכפורת למצוא האמת דעת נותן תורה שהוא כמו שאחז"ל שנים שיושבין ועוסקים בתורה שכינה שרויה בניהם (פרקי אבות) וזה אל פני הכפרת יהי' פני הכרובים ואז השכינה שורה ביניהם וקול ה' דובר בם שיכוונו הלכה לאמתו כנאמר ויהי ה' עמו ודרשו חז"ל שהלכה כמותו, האיר עינינו באופן ודרך למצוא אור התורה רמז לן במנורה בכפתוריה ופרחיה שאנו מחוייבים לעסוק בה ביגיעה רבה ואמרו חכז"ל אף חכמתי עמדה לי תורה שלמדתיה באף עמדה לי ולזאת המנורה כלה מקשה בקושיות שהם ככפתורים ובתירוצים שהם הפרחים ובאמת אין זה ביכולת האדם להשיג ולידע האמת אלא כל שהאדם עושה מה שאפשר לו ומכוון למצוא האמת הקב"ה מסייע לו ולאוקמי גרסא אמרו חז"ל סייעתא דשמיא הוא (מגילה י' ע"ב) ולאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא צריך שיהי' ה' עמו וע"כ לא נעשתה המנורה בידי אדם רק זרק ככר זהב לאש והיא נעשתה מאילי' וה' ברחמיו נותן דיעה בינה והשכל כדי לכוון לאמתה של תורה ולהבין שמעתתא אליבא דהלכתא:
אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם וגו' ע"ד מוסר השכל, כבר רמזתי בקונטרס קנה חכמה בפ' תרומה רמזים בעשיית המשכן המרמזים איך יתנהג האדם עם בוראו ועיין בקונטרס הדרשות רמזים בענין המנורה, וגם כעת הארכתי בענין הקרש עם שני אדנים הרומז לבן אדם שיש לו שני אדונים יצ"ט ויצ"הר ומ"מ שניהם תחת הקרש האחד שהם תחתיו אם ירצה יתנהג בהם כרצונו לעבודת בוראו ע"ד ואתה תמשל בו ועי"ז יחדיו יהי' תמים שבשניהם עובד ה' בכל לבבך בשני יצריך (כדדרשו חז"ל ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך בשני יצריך, ברכות סוף פרק הרואה), והנה האפוד המכפר על ע"ז (ערכין ט"ז ע"א) וחשב אפודתו אשר עליו כמעשהו פי' שמחשבתו של ע"ז הרי הוא כעושה מעשה כידוע ושתי כתפות חוברת לו הם שני עבירות תכופות וסמוכות לע"ז הם גילוי עריות ושפיכת דמים ועיין עוד מ"ש לקמן אי"ה בפרשת פקודי בענין ווים לעמודים, והנה העיקר שיקחו מוסר מעשיית המשכן וכל כליו ויהי' הם בעצמם בתתנהגותם כן וידוע כשישראל עושים רצונו של מקום יעמדו זרים ורעו צאנם מלאכתן נעשית ע"י אחרים וכל יום נקרא שבת ששבתו ממלאכתן ועובדים ה' אמנם בשבת עצמו נתוספת הקדושה עד שאפילו עונג הגופניי הוא כולו קדש ולכן כ"ע מודים דבשבת בעי' נמי לכם דכתיב וקראת לשבת עונג (פסחים ס"ח ע"ב) וזהו אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם פי' דברים של מלאכת המשכן צוה ה' לעשות ולתקן בהם את ישראל שיהי' תבנית המשכן וכליו לזכרון בין עיניהם שיהיו כמותו ועי"ז ששת ימים יעשה מלאכה ע"י אחרים וביום השביעי יהי' לכם קדש פי' שגם תאות הגוף הנקרא לכם יהי' קדש ואז יקראו שבת שבתון לה' בכפל כי השבוע כולו נקרא שבת אלא שעתה הוא שבת שבתון כפולה ולא תבערו אש היצר בכל מושבותיכם והארכתי בענין ופרשתי בזה משאחז"ל בב"ק ס' ע"ב פתח בנזקי ממנו וסיים בנזקי גופו שלם ישלם המבעיר את הבערה להורת שאש משום חציו וגו' אני שהצתי אש בציון וגו' לפע"ד הכוונה ע"ד דכתי' ואשר הרעותי הניח היצה"ר קצת אצל ישראל גם במתן תורה להתאוות לנשיהם וע"י שהי' לו אחיזה במקצת הטעם לעשות העגל ע"י שהראה להם משה מת והתגרה בם עד שנחרבו ב' מקדשות והנה כביכול גרם כל זאת שהצית אש היצר בנו ואף שיהי' סבה רחוקה מ"מ הרי אמרו אש משום חציו ע"כ עליו לבנותו ודו"ק:
ויתן את הכפרת על הארון מלמעלה. ג״ז נתבאר שם ל״ד שזה הי׳ נתינה שלא כדרך הנחה יפה אורך הכפרת על אורך הארון דזה הנתינה לא הי׳ אלא בקודש הקדשים. אלא עוד לפני הבאת הארון לפנים הניח את הכפרת ארכו לרוחב הארון וכדומה. רק כדי להכניסם ביחד והוא עפ״י דבר ה׳ כמש״כ שם באורך :
ולהתבונן ניתן לנו מזה על הליכות עולם של ישראל. כי שלש עתים עברו על ישראל שהיו משונות באופני השגחת ה׳ עליהם. א׳ במדבר. ב׳ בבהמ״ק. ג׳ אחר שגלו. במדבר היתה עומדת ההשגחה רק על שקידת התורה שלא ניתנה אלא לאוכלי מן. וכמש״כ שם כ״ה כ׳. דמש״ה כתיב ופניהם איש אל אחיו. ובהיותם על הארץ היתה כל ההשגחה תלויה על עבודת הקרבנות ומש״ה כתיב בכרובים של שלמה ופניהם לבית כמש״כ שם. ואע״ג שהיה מכ״מ כרובים שעשה בצלאל על מקומם והיו פניהם איש אל אחיו מכ״מ גם זה היה אבל רק ליחידי הדור. משא״כ כל המון ישראל היו מושגחים משום עבודת הבית. מש״ה כתיב במלכים א׳ ויביאו הכהנים את ארון ברית ה׳ אל מקומו וגו׳ אל תחת כנפי הכרובים. דייק לכתוב הכהנים באשר הגיעה העת שיהא תכלית ארון ברית ה׳ ע״י עבודה דוקא ומש״ה היה אז מכוסה הארון והכרובים שעליו ע״י הכרובים שעשה שלמה והעמיד על הרצפה ופניהם לבית. כ״ז היה בזמן שבהמ״ק קיים. אבל משעה שגלו צוה יאשיהו המלך ללוים המבינים לגנוז את הארון וכרובים שעליו. ויהיו משמשים בתכליתן בהסתר וגניזה מעין האדם. אבל כרובים שעשה שלמה עמדו במקומם עד שחרב בהמ״ק ונשבו ע״י עמונים ומואבים כמבואר במדרש איכה בפתיחתא דחכימי עה״פ ידו פרש צר. [ולפי ביאורינו יש לפרש הג׳ כיצד הן עומדין. כיצד עיקר תכלית העמדה שיהא זה עיקר רצונו ית׳. ר״י ור״א ח״א פניהם הם איש אל אחיו. פי׳ זה האופן הוא עיקר הרצון והתכלית ח״א פניהם לבית הוא העיקר והתכלית. ולמ״ד פניהם איש א״א הא כתיב ופניהם לבית פי׳ הרי שלמה העמיד כך. אלמא דזהו עיקר הרצון. ומשני כאן בעושין רש״מ. פי׳ נגד האנשים העוסקים בתורה כתיב ופניהם איש אל אחיו אפי׳ בזמן הבית כאן בזמן שאין עושין רש״מ. היינו כל הדור שלא היו שקועין בתורה אלא בעבודת הקרבנות וכמש״כ לעיל שם בביאור הלשון אין עושין רש״מ. איברא לאידך מ״ד עיקר התכלית ופניהם לבית. והא דכתיב ופניהם איש אל אחיו . היינו דמצדד אצדודי. כתלמיד הנפטר מרבו. והכוונה שגם בזמן הבית עיקר השגחה היה תלוי בלמוד התורה אלא שנצרך להפנות כמעט לד״א. וכמש״כ בזה בס׳ נפש החיים שער א׳ פ״ט]. ומאז והלאה עומדת ההשגחה שהוא ענין הכרובים שעשה בצלאל על הארון באותו אופן שהיה ברגע ההבאה לקודש הקדשים. והיינו שלא היה הכפרת שעליו הכרובים מונחים יפה על הארון כדרך שהיה ראוי למשא. אלא באופן שהיה אורך הכפרת על רוחב הארון. ובזה יש לפרש המקרא שאמר יאשיהו תנו את ארון הקודש בבית שלמה מלך ישראל אין לכם משא בכתף אשר הוא מוקשה כמש״כ לעיל ס״פ בא וע״ש. ויש לפרש באשר אמר ארון הקודש ולא אמר ארון העדות או ארון ברית ה׳ בא להסביר שדעתו שלא יהא מונח הכפרת עליו כדרכו בשעה שנקרא ארון העדות. אלא ארון הקודש. ולא יתקנו את הבדים שיצאו משני הצדדים. והוא משום שלא יהי׳ לכם משא בכתף. פי׳ שלא יהיה ראוי למשא. וכ״ז להורות ניתן לנו שההשגחה הנסתרת וגנוזה עומדת על התורה באופן אחר שהיה במדבר. אלא באופן שנדרש לתמיכה מן הצד. והוא פלפולה ש״ת שא״א להיות מבלי חסד של מקיימי תורה כמש״כ כ״פ. כמו שהיה הכפרת מונח שלא כדרך הנחה ונצרך לתמיכה ביד שלא ישמט מן הארון מלמעלה. ומש״ה צוה ה׳ שיהיה בשעת הבאה למקומו בזה האופן. כדי ללמדנו דבשעה שאין משכן ומקדש ההשגחה תלוי׳ גם בארון שהוא עמלי תורה גם בתומכיהם. שהוא תומכי הכפרת והכרובים שלא ישמט: