Suburb Partnership Minyan

Torah reading is a public act which requires public participation: at least three readers on weekdays, more on holidays, and at least seven on Shabbat.

משנה מגילה ד׳:א׳-ב׳

הַקּוֹרֵא אֶת הַמְּגִלָּה עוֹמֵד וְיוֹשֵׁב. קְרָאָהּ אֶחָד, קְרָאוּהָ שְׁנַיִם, יָצְאוּ.

מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְבָרֵךְ, יְבָרֵךְ. וְשֶׁלֹּא לְבָרֵךְ, לֹא יְבָרֵךְ.

בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי וּבְשַׁבָּת בַּמִּנְחָה, קוֹרִין שְׁלֹשָׁה, אֵין פּוֹחֲתִין וְאֵין מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן, וְאֵין מַפְטִירִין בַּנָּבִיא. הַפּוֹתֵחַ וְהַחוֹתֵם בַּתּוֹרָה, מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ:

בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וּבְחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד, קוֹרִין אַרְבָּעָה, אֵין פּוֹחֲתִין מֵהֶן וְאֵין מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן, וְאֵין מַפְטִירִין בַּנָּבִיא. הַפּוֹתֵחַ וְהַחוֹתֵם בַּתּוֹרָה, מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ. זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מוּסָף וְאֵינוֹ יוֹם טוֹב, קוֹרִין אַרְבָּעָה.

בְּיוֹם טוֹב, חֲמִשָּׁה. בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, שִׁשָּׁה. בְּשַׁבָּת, שִׁבְעָה. אֵין פּוֹחֲתִין מֵהֶן, אֲבָל מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן, וּמַפְטִירִין בַּנָּבִיא. הַפּוֹתֵחַ וְהַחוֹתֵם בַּתּוֹרָה, מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ:

Mishnah Megillah 4:1-2

The reader of the Megillah may either stand or sit. Whether one read it or two read it, they have fulfilled their obligation.

In places where it is the custom to say a blessing, they say the blessing, and where it is not the custom they do not say the blessing.

On Mondays and Thursdays and on Shabbat at minhah, three read. One neither adds to nor subtracts from this number and one does not add a reading from the Prophets. The one who begins the Torah reading and the one who concludes the Torah reading bless before it and after it.

On Rosh Hodesh and on the intermediate days of festivals, four read. One neither adds to nor subtracts from this number and one does not add a reading from the Prophets. The one who begins the Torah reading and the one who concludes the Torah reading bless before it and after it. This is the general rule: on any day which has a musaf and is not a festival four read.

On a festival five. On Yom Kippur six. On Shabbat seven: one does not subtract from this number but one may add to it and one also adds a reading from the Prophets. The one who begins the Torah reading and the one who concludes the Torah reading bless before it and after it.

Originally, only the first and the last readers recited brachot.

מגילה כ״א ב:ט״ז

תָּנָא: הַפּוֹתֵחַ מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ, וְהַחוֹתֵם מְבָרֵךְ לְאַחֲרֶיהָ.

וְהָאִידָּנָא, דְּכוּלְּהוּ מְבָרְכִי לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ — הַיְינוּ טַעְמָא דְּתַקִּינוּ רַבָּנַן: גְּזֵירָה מִשּׁוּם הַנִּכְנָסִין וּמִשּׁוּם הַיּוֹצְאִין.

Megillah 21b:16

It was taught: the one who begins the Torah reading and the one who concludes the Torah reading bless before it and after it.

And now, they all bless both before and after it, the reason is that the rabbis decreed this because of people entering and leaving the synagogue.

The Talmud requires seven different readers on Shabbat. But today it is normal for only one person to read, and the seven members of the community merely recite the blessings. Rabbenu Tam explains in Tosafot, quoting the Mishnah in Bikkurim, which deals with the first-fruits, that this practice is to ensure that those who cannot read will not be embarrassed.

משנה ביכורים ג׳:ז׳

(ז) בָּרִאשׁוֹנָה, כָּל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לִקְרוֹת, קוֹרֵא. וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִקְרוֹת, מַקְרִין אוֹתוֹ.

נִמְנְעוּ מִלְּהָבִיא, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ מַקְרִין אֶת מִי שֶׁיּוֹדֵעַ וְאֶת מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ:

Mishnah Bikkurim 3:7

At first, all who those knew how to read would read [the declaration over the first-fruits, which was always recited in Hebrew], while someone else would read for those who did not know how to.

People then stopped bringing [the first-fruits]. So they decreed that someone else should read, both for those who did and for those who did not know how to.

תוספות על מנחות ל׳ א:ה׳:א׳

. . . ומה שנוהגין עכשיו שמסייע ש"צ לקורא בתורה כדי שלא לבייש את מי שאינו יודע לקרות כענין שמצינו במס' ביכורים (פ"ג מ"ז) שהתקינו שמקרין את הכל:

Tosafot on Menachot 30a:5:1

Our current custom, that the reader carries out the Torah reading in order not to embarrass those who don't know how to read, is similar to the issue raised in Bikkurim 3:7, when they decreed that someone else should read, both for those who did and for those who did not know how to.

Rabbi Moshe Feinstein, writing in New York in the 20th century, explains that that the reader [the "ba'al koreh"] is appointed as the agent of the person reciting the blessings [the "oleh" or "olah"], who remains, formally, as the "real" Torah reader even though the actual reading is carried out by the "ba'al koreh".

אגרות משה אורח חיים חלק ב סימן עב

אבל יקשה איך יכולין להקרות כנהוג שהש"צ קורא לכל הקרואים

הא צריך לשמע קריאה דמספר אנשים והרי אינו קורא אלא אחד ונמצא ששומעין רק קריאת אחד . . .

ולכן מוכרחין לומר דנחשב שהעולה המברך הוא הקורא המשמיע להצבור והוא מדין שליחות דהמקרא הוא שלוחו להשמיע לצבור.

Iggerot Moshe OH 2:72

But we must now question our practice that the ba'al koreh reads for all those called up.

For the mitzvah requires a number of different readers. And only one person reads and the congregation only hears one voice. . . .

We must therefore say that the one called up to recite the blessings [the oleh] is the one who "reads" to the community, and the "reader" [the ba'al koreh] is appointed to read to the people as their agent.

Given that the reader is appointed as agent by the person reciting the blessings, the person reciting the blessings needs to see where in the scroll the reading is to take place.
But there is no need to close the scroll before reciting the blessing and many Torah readers, particularly beginners who have trouble finding the place, would prefer that it is kept open.

שולחן ערוך, אורח חיים קל״ט:ד׳

כל הקורים מברכין לפניה ולאחריה ופותח הספר קודם שיברך ורואה הפסוק שצריך להתחיל בו ואח"כ יברך ולאחר שקרא גולל ומברך:

הגה ובשעה שמברך ברכה ראשונה יהפוך פניו אל הצד שלא יהא נראה כמברך מן התורה [כל בו] ונראה לי שיהפוך פניו לצד שמאלו:

Shulchan Arukh, Orach Chayim 139:4

All who read [should] bless before it and after it. He should open the Torah scroll before he makes the blessing and see the verse he needs to start with and then recite the blessing; and after it was read, he rolls it up and recites the [second] blessing.

[Rabbi Moshe Isserlis adds] And at the time that one recites the first blessing, one should turn his head to the side so that it does not appear that they are reading the blessing from the Torah [Kol Bo]. And it seems to me that he should turn his face to the left.

According to the Rosh, (Rabbi Asher ben Yehiel, 1250-1327, the father of Rabbi Jacob Ben Asher, author of the Tur), the person called up should read along with the "baal koreh".
The Rosh disagrees with Rabbenu Tam above in Tosafot and with Rabbi Moshe Feinstein in the Iggrot Moshe. He believes that someone who can't read (for example, a blind person) should not receive an aliyah at all. This is not mainstream orthodox practice today, but we can all try to respect the Rosh by reading along with the "baal koreh" as far as we can.

פסקי הרא"ש על מגילה ג׳:א׳:ב׳

ומ"מ גם העומד לקרות יקרא בנחת ובדקדוק עם שליח צבור שלא תהא ברכה לבטלה.

ואותו שאינו יודע לקרות אין ראוי שיקראהו שליח צבור והויא ברכה לבטלה ולא מסתבר שהוא יברך על קריאת שליח צבור.

Rosh on Megillah 3:1:2

And in any case the one who is called up to read should read nicely and correctly along with the "baal koreh" so that the blessing should not be in vain.

A person who does not know how to read should not have the "baal koreh" read for them - it would be a "blessing said in vain" - and it does not make logical sense that they should recite a blessing over the reading of the "baal koreh".

מגילה כ״א ב:ז׳-ט׳

בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי בַּשַּׁבָּת בַּמִּנְחָה קוֹרִין שְׁלֹשָׁה וְכוּ׳.

הָנֵי שְׁלֹשָׁה, כְּנֶגֶד מִי?

אָמַר רַב אַסִּי: כְּנֶגֶד תּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים.

רָבָא אָמַר: כְּנֶגֶד כֹּהֲנִים לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים.

אֶלָּא הָא דְּתָנֵי רַב שִׁימִי: אֵין פּוֹחֲתִין מֵעֲשָׂרָה פְּסוּקִין בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, ״וַיְדַבֵּר״ עוֹלֶה מִן הַמִּנְיָן. הָנֵי עֲשָׂרָה כְּנֶגֶד מִי?

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה בַּטְלָנִין שֶׁבְּבֵית הַכְּנֶסֶת.

רַב יוֹסֵף: אָמַר כְּנֶגֶד עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ לְמֹשֶׁה בְּסִינַי.

רַבִּי לֵוִי אָמַר: כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה הִילּוּלִין שֶׁאָמַר דָּוִד בְּסֵפֶר תְּהִלִּים.

וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶן נִבְרָא הָעוֹלָם.

Megillah 21b:7-9

"On Mondays and on Thursdays and on Shabbat at minchah, three read" (Mishnah Megillah 4:1).

What do these three correspond to?

Rav Asi said: They correspond to Torah, Prophets, and Writings.

Rava said: They correspond to Priests, Levites, and Israelites.

And with Rav Shimi's teaching, "One may not have fewer than ten verses in the synagogue, and 'God spoke to Moses' is included in the count", what do these ten correspond to?

Rabbi Yehoshua ben Levi said: They correspond to the ten idlers that are in the synagogue.

Rav Yosef said: They correspond to the Ten Sayings that were spoken to Moses at Sinai.

Rabbi Levi said: They correspond to the ten praises that David said in the book of Psalms.

And Rabbi Yoḥanan said: They correspond to the ten sayings with which the world was created.

רמב"ם על משנה קידושין א׳:ז׳:א׳

כל מצות הבן על האב אנשים חייבין ונשים פטורות כו': מצות האב על הבן שש מצות והם אלו למולו ולפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אשה וללמדו אומנות ולהשיטו בנהר והביאו על כולם ראיות מן הפסוקים יאריך פירושם ותמעט התועלת בזה ואלו כולם מחויב האב לעשות לבן. ואין האם חייבת לעשותם לבנה והוא ענין מה שאמרו האנשים חייבים והנשים פטורות. ומצות הבן על האב הרבה מלהביאם בכאן והענין ארוך מאד אבל כולל אותן שני עקרים מורא וכבוד ומסרו לנו מהם דוגמא ואמרו מורא לא ישב במקומו ולא עומד במקומו ולא סותר דבריו. כבוד מאכיל ומשקה מלביש ומכסה מכניס ומוציא ואלו כולם והנגרר אחריהם מחוייב על הבנים ועל הנקבות כולם שיעשו אותם לאביהם אלא אם היתה האשה בעולת בעל שאין חיוב עליה מתורת הכבוד אלא מה שאפשר בידה לעשות מפני עסקי בעלה המחוייבין לה מתורת הזווג לפי מה שנתבאר בכתובות (פ"ה הל"ה): ומצות עשה שהזמן גרמא הן מצות שאדם חייב לעשותם בזמן מוגבל וכשלא יהיה זה הזמן נתבטל חיובם כמו הסוכה והלולב שופר תפילין וציצית שהם מחוייבין ביום ולא בלילה וכל מה שדומה לזה. ומצות עשה שלא הזמן גרמא הם המצות המחוייבות בכל הזמנים כגון מזוזה ומעקה והצדקה וכבר ידעת שהעיקר אצלנו אין למדין מן הכללות ומה שאמר כל אמנם רוצה לומר הרוב ואמנם מה שהנשים מחוייבות ממצות עשה ומה שאינן מחוייבות ממה שמגיע אליהן אינו תלוי בכלל ואמנם נמסרים על פה והם דברים שבאו בקבלה הלא ידעת שאכילת מצה בלילי פסחים ושמחה במועדים והקהל ותפלה מקרא מגילה ונר חנוכה ונר שבת וקידוש היום אלו כולם מצות עשה שהזמן גרמא וכל אחד מהם מחוייבות על הנשים כמו שהם מחוייבות לאנשים וכמו כן מצות פריה ורביה ות"ת ופדיון הבן כל אחד מהם מצות עשה שלא הזמן גרמא ואע"פ כן אין הנשים חייבות בהן ואמנם נמסרים על פה כמו שזכרנו אמנם העיקר שזכר במצות לא תעשה הוא אמתי שנאמר איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם ובארו השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים שבתורה חוץ מאלו השלשה שנאמר לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך ולא תטמא למתים לפיכך מי שיש לו זקן ואפשר למנעו מתגלחת הוא שאסור עליו גילוח כל הראש והוא מה שאמר הני נשי הואיל וליתנהו בהשחתה ליתנהו בהקפה ואמרו אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם בני אהרן ולא בנות אהרן:

Rambam on Mishnah Kiddushin 1:7:1

...