אין דברי תורה מקבלין טומאה שאין דברי תורה מקבלין טומאה שנאמר (ירמיהו כג, כט) הלא כה דברי כאש נאם ה' מה אש אינו מקבל טומאה אף דברי תורה אינן מקבלין טומאה
The words of Torah do not contract defilement.because words of Torah cannot contract defilement; as it is said, "Is not My word like a fire? saith the Lord" (Jer. xxiii 29) — as fire does not contract defilement, so also words of Torah do not contract defilement.
(ח) כל הטמאין ואפילו נדות ואפילו כותי מותר לאחוז ספר תורה ולקרות בו שאין דברי תורה מקבלין טומאה והוא שלא יהיו ידיו מטונפות או מלוכלכות בטיט אלא ירחצו ידיהם ואח"כ יגעו בו.
(ט) כל הרואה ספר תורה כשהוא מהלך חייב לעמוד מפניו ויהיו הכל עומדים עד שיעמוד זה שהוא מהלך בו כשיגיענו למקומו או עד שיתכסה מעיניהם ואחר כך יהיו מותרין לישב.
8.Any impure person, even [a woman in] a niddah state or a gentile, may hold a Torah scroll and read it. The words of Torah do not contract ritual impurity. This applies when one's hands are not soiled or dirty with mud. [In the latter instance,] one should wash one's hands and then touch the scroll.
9. Whenever a person sees a Torah scroll being carried, he must stand before it. Everyone should remain standing until the person holding the scroll reaches his destination and stands still, or until they can no longer see the scroll. Afterward, they are permitted to sit.
(ט) כָּל הַטְּמֵאִים, אֲפִלּוּ נִדּוֹת, מֻתָּרִים לֶאֱחֹז בְּסֵפֶר תּוֹרָה וְלִקְרוֹת בּוֹ. וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיוּ יְדֵיהֶם מְטֻנָּפוֹת אוֹ מְלֻכְלָכוֹת.
All of those who are ritually impure (temeim), even menstruating women (nidot), are permitted to hold a sefer torah and to read from it, provided that their hands re not filthy or dirty.
הרמ"א מעיר על הנל: "יש שכתבו שאין לאשה נדה בימי ראייתה ליכנס לבית הכנסת או להתפלל או להזכיר השם או ליגע בספר, ויש אומרים שמותרת בכל, וכן עיקר, אבל המנהג במדינות אלו כסברא ראשונה. ובימי לבון נהגו היתר. ואפילו במקום שנהגו להחמיר, בימים נוראים וכי האי גוונא, שרבים מתאספים לילך לבית הכנסת, מותרין לילך לבית הכנסת כשאר נשים, כי הוא להן עצבון גדול שהכל מתאספים והן יעמדו חוץ".
EnglishThe Rama (Orach Chaim ch. 88, sec. 1) mentions both these customs, but writes that the accepted opinion as far as practical halacha is concerned, is that a woman should conduct herself as usual during menstruation, even though the custom in his area was to be strict about the mentioned customs. Nevertheless, he also quotes the responsum of Terumat Hadeshen(פסקים וכתבים, ch. 132) that states that even in a place where the custom is to be strict, “on the Days of Awe (Yamim Hanora’im), when many gather together to go to synagogue, they may go to synagogue like all other women, for it would cause them great distress if everyone gathers together, while they stay outside.”.
(ה) נדה כתב רבינו ירוחם יש טועים לומר שהנשים יולדות לא יכנסו לבהכ"נ עד שעברו מ' יום לזכר ופ' לנקיבה ומנהג טעות הוא וצריך למחות בידם: (משנה ברורה אורח חיים סימן פב)
In my humble opinion it would seem that…this is a positive development, a constructive step with no prohibition at all, for it was never forbidden for women to hold a Torah scroll. And perhaps even the men might learn from them how to behave with appropriate respect.”
– Rav Nahum Eliezer Rabinovitch, Rosh Yeshivat Birkat Moshe (Ma’aleh Adumim)
(א) הָיְתָה טַלִּית חֲגוּרָה עַל מָתְנָיו לְכַסוֹתוֹ מִמָּתְנָיו וּלְמַטָּה, אָסוּר לְהִתְפַּלֵּל עַד שֶׁיְּכַסֶה לִבּוֹ, וְאִם לֹא כִּסָה אֶת לִבּוֹ אוֹ שֶׁנֶּאֱנַס וְאֵין לוֹ בַּמֶּה, יִּתְכַּסֶה. הוֹאִיל וְכִסָה עֶרְוָתוֹ לְהִתְפַּלֵּל, יָצָא.
(ב) צָרִיךְ לֶאֱזֹר אֵזוֹר בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, אֲפִלּוּ יֵשׁ לוֹ אַבְנֵט שֶׁאֵין לִבּוֹ רוֹאֶה אֶת הָעֶרְוָה, מִשּׁוּם הִכּוֹן. אֲבָל שְׁאָר בְּרָכוֹת מֻתָּר לְבָרֵךְ בְּלֹא חֲגוֹרָה, מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִכְנָסַיִם: הַגָּה: וְאֵין לִבּוֹ רוֹאֶה אֶת הָעֶרְוָה (רַ''ן פֶּרֶק קַמָּא דְּשַׁבָּת וְהָרֹא''שׁ פֶּרֶק הָרוֹאֶה וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פֶּרֶק ה' מֵהִלְכוֹת תְּפִלָּה).
(ג) יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאָסוּר לְהוֹצִיא הַזְכָּרָה מִפִּיו בְּרֹאשׁ מְגֻלֶּה, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיֵּשׁ לִמְחוֹת שֶׁלֹּא לִכָּנֵס בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בְּגִלּוּי הָרֹאשׁ.
(ד) כּוֹבָעִים (קפילז בְּלַעַז) הַקְּלוּעִים מִקַּשׁ חֲשִׁיבָא כִּסוּי, אֲבָל הַנָּחַת יָד עַל הָרֹאשׁ לָא חֲשִׁיבָא כִּסוּי, וְאִם אַחֵר מַנִּיחַ יָדוֹ עַל רֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה, מַשְׁמָע דַּחֲשִׁיבָא כִּסוּי.
(ה) לֹא יַעֲמֹד בַּאֲפוּנְדָתוֹ (טאסקא בְּלַעַז), וְלֹא בְּרֹאשׁ מְגֻלֶּה, וְלֹא בְּרַגְלַיִם מְגֻלִּים, אִם דֶּרֶךְ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם שֶׁלֹּא יַעַמְדוּ לִפְנֵי הַגְּדוֹלִים, אֶלָּא בְּבָתֵּי רַגְלַיִם.
(ו) דֶּרֶךְ הַחֲכָמִים וְתַלְמִידֵיהֶם שֶׁלֹּא יִתְפַּלְּלוּ, אֶלָּא כְּשֶׁהֵם עֲטוּפִים: הַגָּה: וּבְעֵת הַזַּעַם יֵשׁ לְחַבֵּק הַיָּדַיִם בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, כְּעַבְדָּא קָמֵי מָארֵיהּ. וּבְעֵת שָׁלוֹם יֵשׁ לְהִתְקַשֵּׁט בִּבְגָדִים נָאִים לְהִתְפַּלֵּל (טוּר):