אנחנו נמצאים בפרק יז, עם ישראל חצה את הים, שר את שירת הים ואפילו התחיל את מסעו במדבר - כבר הספיק להתלונן פעמיים - פעם אחת על מים מרים, ובשניה על חוסר במזון.
כעת אנחנו נמצאים במקום חדש!
כעת אנחנו נמצאים במקום חדש!
(א) וַ֠יִּסְע֠וּ כׇּל־עֲדַ֨ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֧ל מִמִּדְבַּר־סִ֛ין לְמַסְעֵיהֶ֖ם עַל־פִּ֣י יְהֹוָ֑ה וַֽיַּחֲנוּ֙ בִּרְפִידִ֔ים וְאֵ֥ין מַ֖יִם לִשְׁתֹּ֥ת הָעָֽם׃ (ב) וַיָּ֤רֶב הָעָם֙ עִם־מֹשֶׁ֔ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ תְּנוּ־לָ֥נוּ מַ֖יִם וְנִשְׁתֶּ֑ה וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ מֹשֶׁ֔ה מַה־תְּרִיבוּן֙ עִמָּדִ֔י מַה־תְּנַסּ֖וּן אֶת־יְהֹוָֽה׃ (ג) וַיִּצְמָ֨א שָׁ֤ם הָעָם֙ לַמַּ֔יִם וַיָּ֥לֶן הָעָ֖ם עַל־מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֗אמֶר לָ֤מָּה זֶּה֙ הֶעֱלִיתָ֣נוּ מִמִּצְרַ֔יִם לְהָמִ֥ית אֹתִ֛י וְאֶת־בָּנַ֥י וְאֶת־מִקְנַ֖י בַּצָּמָֽא׃ (ד) וַיִּצְעַ֤ק מֹשֶׁה֙ אֶל־יְהֹוָ֣ה לֵאמֹ֔ר מָ֥ה אֶעֱשֶׂ֖ה לָעָ֣ם הַזֶּ֑ה ע֥וֹד מְעַ֖ט וּסְקָלֻֽנִי׃
(1) From the wilderness of Sin the whole Israelite community continued by stages as יהוה would command. They encamped at Rephidim, and there was no water for the people to drink. (2) The people quarreled with Moses. “Give us water to drink,” they said; and Moses replied to them, “Why do you quarrel with me? Why do you try יהוה ?” (3) But the people thirsted there for water; and the people grumbled against Moses and said, “Why did you bring us up from Egypt, to kill us and our children and livestock with thirst?” (4) Moses cried out to יהוה, saying, “What shall I do with this people? Before long they will be stoning me!”
פסוק ב, ופסוקים ג-ד - מזכירים מאד אחד את השני.
ענו על השאלות עבור פסוק ב' ואחר כך ענו על אותם שאלות עבור פסוקים ג וד.
- מהו הפועל המתאר את התנהגות העם?
- מהו תוכן דברי העם?
- מהי תגובתו של משה?
- לאחר שעניתם על 3 השאלות משני נקודות המבט, עברו להמשך:
מה אפשר ללמוד מההשוואה?
מה הסיבה להבדלים בין המצבים?
ענו על השאלות עבור פסוק ב' ואחר כך ענו על אותם שאלות עבור פסוקים ג וד.
- מהו הפועל המתאר את התנהגות העם?
- מהו תוכן דברי העם?
- מהי תגובתו של משה?
- לאחר שעניתם על 3 השאלות משני נקודות המבט, עברו להמשך:
מה אפשר ללמוד מההשוואה?
מה הסיבה להבדלים בין המצבים?
(א) וַ֠יִּסְע֠וּ כׇּל־עֲדַ֨ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֧ל מִמִּדְבַּר־סִ֛ין לְמַסְעֵיהֶ֖ם עַל־פִּ֣י יְהֹוָ֑ה וַֽיַּחֲנוּ֙ בִּרְפִידִ֔ים וְאֵ֥ין מַ֖יִם לִשְׁתֹּ֥ת הָעָֽם׃ (ב) וַיָּ֤רֶב הָעָם֙ עִם־מֹשֶׁ֔ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ תְּנוּ־לָ֥נוּ מַ֖יִם וְנִשְׁתֶּ֑ה וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ מֹשֶׁ֔ה מַה־תְּרִיבוּן֙ עִמָּדִ֔י מַה־תְּנַסּ֖וּן אֶת־יְהֹוָֽה׃ (ג) וַיִּצְמָ֨א שָׁ֤ם הָעָם֙ לַמַּ֔יִם וַיָּ֥לֶן הָעָ֖ם עַל־מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֗אמֶר לָ֤מָּה זֶּה֙ הֶעֱלִיתָ֣נוּ מִמִּצְרַ֔יִם לְהָמִ֥ית אֹתִ֛י וְאֶת־בָּנַ֥י וְאֶת־מִקְנַ֖י בַּצָּמָֽא׃ (ד) וַיִּצְעַ֤ק מֹשֶׁה֙ אֶל־יְהֹוָ֣ה לֵאמֹ֔ר מָ֥ה אֶעֱשֶׂ֖ה לָעָ֣ם הַזֶּ֑ה ע֥וֹד מְעַ֖ט וּסְקָלֻֽנִי׃ (ה) וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה עֲבֹר֙ לִפְנֵ֣י הָעָ֔ם וְקַ֥ח אִתְּךָ֖ מִזִּקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּמַטְּךָ֗ אֲשֶׁ֨ר הִכִּ֤יתָ בּוֹ֙ אֶת־הַיְאֹ֔ר קַ֥ח בְּיָדְךָ֖ וְהָלָֽכְתָּ׃ (ו) הִנְנִ֣י עֹמֵד֩ לְפָנֶ֨יךָ שָּׁ֥ם ׀ עַֽל־הַצּוּר֮ בְּחֹרֵב֒ וְהִכִּ֣יתָ בַצּ֗וּר וְיָצְא֥וּ מִמֶּ֛נּוּ מַ֖יִם וְשָׁתָ֣ה הָעָ֑ם וַיַּ֤עַשׂ כֵּן֙ מֹשֶׁ֔ה לְעֵינֵ֖י זִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (ז) וַיִּקְרָא֙ שֵׁ֣ם הַמָּק֔וֹם מַסָּ֖ה וּמְרִיבָ֑ה עַל־רִ֣יב ׀ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְעַ֨ל נַסֹּתָ֤ם אֶת־יְהֹוָה֙ לֵאמֹ֔ר הֲיֵ֧שׁ יְהֹוָ֛ה בְּקִרְבֵּ֖נוּ אִם־אָֽיִן׃ {פ}
(1) From the wilderness of Sin the whole Israelite community continued by stages as יהוה would command. They encamped at Rephidim, and there was no water for the people to drink. (2) The people quarreled with Moses. “Give us water to drink,” they said; and Moses replied to them, “Why do you quarrel with me? Why do you try יהוה ?” (3) But the people thirsted there for water; and the people grumbled against Moses and said, “Why did you bring us up from Egypt, to kill us and our children and livestock with thirst?” (4) Moses cried out to יהוה, saying, “What shall I do with this people? Before long they will be stoning me!” (5) Then יהוה said to Moses, “Pass before the people; take with you some of the elders of Israel, and take along the rod with which you struck the Nile, and set out. (6) I will be standing there before you on the rock at Horeb. Strike the rock and water will issue from it, and the people will drink.” And Moses did so in the sight of the elders of Israel. (7) The place was named Massah and Meribah, because the Israelites quarreled and because they tried יהוה, saying, “Is יהוה present among us or not?”
ואין מים לשתות העם כאשר באו אל המקום ההוא ולא מצאו שם עיינות מים, מיד עשו מריבה עם משה. וזה טעם [הפירוש של הלשון] וירב העם עם משה, כי התלונות במקומות שנאמר בהם ''וילונו'' היא תרעומת, שהיו מתרעמים על ענינם לאמר מה נעשה, מה נאכל, ומה נשתה, אבל ''וירב'' שעשו עמו מריבה ממש, ובאו עליו לאמר תנו לנו מים אתה ואהרן אחיך, כי עליכם הדבר [זהו תפקידכם] ...
ומשה אמר להם מה תריבון עמדי מה תנסון את ה', כי הריב הזה לנסות את ה' הוא היוכל תת לכם מים, כי אם תחרישו מעלי ותתפללו אליו אולי יענה אתכם וכן היה הדבר בלבם לנסות [עם ישראל רצה לנסות את ה'] כאשר אמר, ועל נסותם את ה' לאמר היש ה' בקרבנו אם אין,
ואז [אחרי ששמעו את דברי משה] רפתה רוחם מעליו, ועמדו יום או יומים מסתפקים במים שבכליהם, ו[רק]אחרי כן ויצמא שם העם למים וילן העם על משה, כענין התרעומות אשר המה עושים בכל לבקש דבר, שיאמרו למה זה העליתנו ממצרים.
וכראות משה כי צמאו התפלל לשם והגיד לפניו צרתו במריבה שעשו עמו בראשונה.
(1) AND ALL THE CONGREGATION OF THE CHILDREN OF ISRAEL JOURNEYED FROM THE WILDERNESS OF SIN, BY THEIR STAGES, ACCORDING TO THE COMMANDMENT OF THE ETERNAL, AND THEY ENCAMPED IN REPHIDIM. Scripture is stating that they journeyed from the wilderness of Sin, where they were encamped after they had set out from Elim, and covered various stages of their journey in accord with G-d’s command. Afterwards, they encamped in Rephidim. Scripture thus relates briefly here that when they first journeyed from the wilderness of Sin, they pitched in Dophkah, and afterwards in Alush, and from Alush they came to Rephidim. This is the meaning of the expression here, by their stages, since there were many stages by which they came from the wilderness of Sin to Rephidim, and they did not reach it on the first journey. Scripture, however, [omits all these various stages here] because its only concern is to explain their murmuring. At the beginning of their arrival in that wilderness [of Sin], they complained for bread, and now they quarreled [with Moses] over water, [as it is said], and there was no water for the people to drink. When they came to that place and did not find fountains of water, they at once quarreled with Moses. This is the meaning of the expression, Wherefore the people did quarrel with Moses, for the murmurings mentioned in places where Scripture says, and they murmured, mean complaints, i.e., that they were declaring their grievances about their condition, saying, “What shall we do? What shall we eat, and what shall we drink?” But vayarev (and he quarreled) means that they did actually make quarrel with Moses, coming to him and saying, “Give us water, you and Aaron your brother, for you are responsible, our blood is upon you.” And Moses said to them, “Why quarrel ye with me? Wherefore do ye try the Eternal? This quarrel is to test G-d, that is whether He can give you water. If you will hold your peace and let me alone and instead pray to Him, perhaps He will answer you.” And indeed, it was their intent to try [G-d], as Scripture says, And the name of the place was called Massah (Trying) and Meribah (Quarrel), because of the quarrel of the children of Israel and because they tried the Eternal, saying: Is the Eternal among us, or not? Then their anger against him relented, and for a day or two, they were supplied by the waters in their vessels. But afterwards, the people thirsted there for water, and the people murmured against Moses, something like the complaints they made whenever they wanted something, saying, Wherefore hast thou brought us up out of Egypt? When Moses saw that they thirsted for water, he prayed to G-d and recounted before Him his distress when they first quarreled with him.
Rabbi Abraham ibn Ezra said that there were two groups: one that quarreled [with Moses because they had no water to drink], and one [that had water which they brought from Alush, the place where they were encamped before coming to Rephidim, but] who tested G-d [to see if He would give them water]. The correct interpretation is as I have explained.
Rabbi Abraham ibn Ezra said that there were two groups: one that quarreled [with Moses because they had no water to drink], and one [that had water which they brought from Alush, the place where they were encamped before coming to Rephidim, but] who tested G-d [to see if He would give them water]. The correct interpretation is as I have explained.
התאימו את המשפטים לסדר הנכון לפי הרמב"ן:
- זה קרה עוד לפני שנגמרו המים בכלים.
- "וירב העם עם משה"
- "וילן העם על משה"
- תלונת משה הנוגעת למריבה של העם בשלב הראשון
- "מה תריבון עמדי מה תנסון את ה'"
- משה התפלל לה' אחרי שהתלוננו על הצמא
- "למה זה העליתנו ממצרים"
- ויצעק משה אל ה'"
- תלונה שנובעת ממצוקה אמיתית
- תגובה למריבה של העם שמטרתה לנסות את ה'
- זה קרה אחרי שנגמרו המים בכלים והתחיל הצמאון למים
- "עוד מעט וסקלוני"
- זה קרה עוד לפני שנגמרו המים בכלים.
- "וירב העם עם משה"
- "וילן העם על משה"
- תלונת משה הנוגעת למריבה של העם בשלב הראשון
- "מה תריבון עמדי מה תנסון את ה'"
- משה התפלל לה' אחרי שהתלוננו על הצמא
- "למה זה העליתנו ממצרים"
- ויצעק משה אל ה'"
- תלונה שנובעת ממצוקה אמיתית
- תגובה למריבה של העם שמטרתה לנסות את ה'
- זה קרה אחרי שנגמרו המים בכלים והתחיל הצמאון למים
- "עוד מעט וסקלוני"
קראו את דברי רמב"ן (לפסוק א) וענו על השאלות הבאות:
1. מה הבסיס בכתוב לפירוש הרמב"ן?
2. מה מצב האמון והאמונה של העם לפי מה שעולה מפירוש הרמב"ן?
3. במה המצב דומה לתלונה שבפרק הקודם (פרק טז) ובמה הוא שונה ממנה?
4. מה ההתנהגות של העם עושה למשה רבנו?
1. מה הבסיס בכתוב לפירוש הרמב"ן?
2. מה מצב האמון והאמונה של העם לפי מה שעולה מפירוש הרמב"ן?
3. במה המצב דומה לתלונה שבפרק הקודם (פרק טז) ובמה הוא שונה ממנה?
4. מה ההתנהגות של העם עושה למשה רבנו?
עקבות בחול
לילה אחד חלם אדם חלום. הוא חלם שהוא הולך על שפת הים, מטייל עם אלוהיו.
מולו בשמיים הבזיקו תמונות מתוך חייו. בכל תמונה שהבזיקה בשמיים, הבחין בשתי זוגות רגליים שהיו בחול: זוג אחד שלו וזוג אחד של אלוהיו.
הביט האדם לאחור על העקבות בחול. הוא הבחין כי פעמים רבות יש רק זוג אחד של פסיעות לאורך הדרך.
הוא גם הבחין כי דווקא בתמונות האומללות והעצובות של חייו נשנה הדבר.
פנה האדם לאלוהיו ושאל: "אלוהים, אתה אמרת לי שכאשר אחליט ללכת אחריך תלך איתי לאורך כל הדרך. אך הבחנתי כי בתקופות הקשות ביותר של חיי יש עקבות של זוג רגליים אחד. אינני מבין מדוע בתקופות הקשות ביותר של חיי צעדתי לבדי. אינני מבין מדוע בזמנים שנזקקתי לך ביותר – עזבת אותי!"
ענה לו אלוהים: "בני, אוהב אני אותך ולעולם לא אעזבך. באותן תקופות שבהן כה רב היה סבלך, כשאתה רואה זוג אחד של עקבות,
לא היו אלה עקבותיך. היו אלה עקבותיי שלי כשנשאתי אותך על כפיי".
(אתר בני עקיבא)
- האם אתם מזדהים עם התחושה שדווקא בתקופות הקשות של החיים ה' רחוק?
- מה דעתכם על המסר של הסיפור?
- כיצד הוא קשור למסה ומריבה?
לילה אחד חלם אדם חלום. הוא חלם שהוא הולך על שפת הים, מטייל עם אלוהיו.
מולו בשמיים הבזיקו תמונות מתוך חייו. בכל תמונה שהבזיקה בשמיים, הבחין בשתי זוגות רגליים שהיו בחול: זוג אחד שלו וזוג אחד של אלוהיו.
הביט האדם לאחור על העקבות בחול. הוא הבחין כי פעמים רבות יש רק זוג אחד של פסיעות לאורך הדרך.
הוא גם הבחין כי דווקא בתמונות האומללות והעצובות של חייו נשנה הדבר.
פנה האדם לאלוהיו ושאל: "אלוהים, אתה אמרת לי שכאשר אחליט ללכת אחריך תלך איתי לאורך כל הדרך. אך הבחנתי כי בתקופות הקשות ביותר של חיי יש עקבות של זוג רגליים אחד. אינני מבין מדוע בתקופות הקשות ביותר של חיי צעדתי לבדי. אינני מבין מדוע בזמנים שנזקקתי לך ביותר – עזבת אותי!"
ענה לו אלוהים: "בני, אוהב אני אותך ולעולם לא אעזבך. באותן תקופות שבהן כה רב היה סבלך, כשאתה רואה זוג אחד של עקבות,
לא היו אלה עקבותיך. היו אלה עקבותיי שלי כשנשאתי אותך על כפיי".
(אתר בני עקיבא)
- האם אתם מזדהים עם התחושה שדווקא בתקופות הקשות של החיים ה' רחוק?
- מה דעתכם על המסר של הסיפור?
- כיצד הוא קשור למסה ומריבה?