חיפוש באנליטיקות של גוגל (google analytics) מראה שיש ביקוש רב לנושא של ״הכרת הטוב״ בקרב משתמשי ספריא. היו לנו כמה השערות לסיבה לכך, אבל לא משהו מובחן.
בזכות סדר טוב בשבט שקיבלתי מעמותת טבע עברי, שמתי לב שהשער השני בגרסא שלהם מכונה ״הכרת הטוב״. חיפוש קצרצר גילה לי שיש קשר עמוק בין טו בשבט לבין הכרת הטוב. על ארץ ישראל, על האפשרות שלנו לצמוח. הכרת הטוב מרימה אותנו גבוה יותר, מתוך איזושהי זקיפות קומה המחברת בין שמים וארץ.
אסופת המקורות הזו היא על החיבור בין טו בשבט, הכרת הטוב, והגשם שסוף סוף החל לרדת, אל מול הפיגוע הנורא שארע בליל שבת קודש האחרון, פרשת בא, בשכונת נווה יעקב בירושלים.
הלימוד הזה הוא לעילוי נשמת סבא שלי, חיים אריה, שהיארצייט שלו יוצא בשבת, לזכרם של הנרצחים בפיגוע הנורא בנווה יעקב, לרפואת הפצועים בתוך שאר חולי עמו ישראל,
ובתפילה לגשמי ברכה
מודה אני / מאיר אריאל
מודה אני
לפניך ולך
על כל החסד והאמת והטובה והרעה והטובה
שעשית עמדי
ועם ביתי
ועם קרובי וידידי ועם בני עמי
ועם ארצי, ועם כל העולם והאדם
אשר בראת.
בלאט, חרש חרש
אט אט, טופפות
עתידות עתידות לקראתנו,
ואת מחייכת אלי מתוך השינה.
יהיה לנו טוב, טוב מטוב, טוב מאוד,
זה מתחיל כבר בבוקר בבוקר
את צוחקת אלי
מתוך מתוך השינה.
הרב קוק
התשובה באה אחר בינה. כשמגבירים את הכרת הטוב, הבאה בשלמותה גם עם הכרת הרע. הרע מבחין את הטוב, כשעומק הרע נעשה ידוע ברעתו, מבהיק יותר עומק הטוב בטובו.
[A person’s] teshuvah comes after [he attains] understanding, at which time [he] intensifies [his] recognition of goodness. That recognition grows complete as he [also] recognizes evil. “Evil [provides the contrast by means of which] to delineate good” (Sefer Yetzirah 6:2). When a person knows the profundity of evil in its evil, then the profundity of good in its goodness shines more deeply [for him].
הרב יהושע הרטמן
(162) כפי שמצינו שיש חיוב הכרת הטוב אף לדומם, וכגון משה רבינו לא הכה את היאור במכת דם, "לפי שהגין היאור על משה כשנשלך לתוכו [שמות ב, ג], לפיכך לא לקה על ידו בדם... ולקה על ידי אהרן" [רש"י שמות ז, יט]. והרי אין לך "כששימש מעשה עץ שימש" גדול מזה, ועם כל זה יש כלפי היאור הכרת טובה. ואמרו חכמים [ב"ר פד, יג] "'לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן' [בראשית לז, יד]. 'את שלום אחיך' ניחא, אלא מאי 'ואת שלום הצאן'. הדא אמר שאדם צריך לשאול בשלום דבר שיש בו הנייה ממנו".
הרב סולובייציק
אמנם יסודה של הודאה היא הכרת הטוב על חסדי יהוה והטבתו יתברך. ונראה דבזה חלוק שאר פרקי הלל מ"הודו ליהוה כי טוב כי לעולם חסדו", דפרקי הלל הויין שבח על גבורות יהוה, ואילו "הודו ליהוה וגו'", היא הודאה על חסדי יהוה יתברך.
הרב יעקב יצחק רודרמן
והנה יסוד מצות ביכורים הוא הכרת הטוב, וכמו שכתוב, "ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו הגדתי היום לה' אלקיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו" (כי תבוא כ"ו, ג'). ופירש רש"י, "שאינך כפוי טובה" (ומקורו בספרי שם). וכן מבואר מדברי החינוך על מצות ביכורים (מצוה תר"ו), "על כן בהיטיב אליו השם ברוך הוא ובברכו אותו ואת אדמתו לעשות פירות וזכה להביאם לבית אלקינו, ראוי לו לעורר לבבו בדברי פיהו ולחשוב כי הכל הגיע אליו מאת אדון העולם, ויספר חסדיו יתברך עלינו ועל כל עם ישראל דרך כלל". ולא זו בלבד, אלא שמבואר מהפסוקים של ביכורים שחלק של הכרת הטוב הוא על שהקב"ה נתן לנו את ארץ ישראל וכמו שכתוב "כי באתי אל הארץ וגו'". והנה גם מי שנולד בארץ ישראל צריך לומר כן, ואע"פ שקשה להרגיש הכרת הטוב על מה שהיה לו מזמן שנולד, מכל מקום האדם צריך לעורר את עצמו ולהביא את עצמו להרגשה של הכרת הטוב.
מסכת ברכות
נוֹתֵן הוֹדָאָה עַל שֶׁעָבַר וְצוֹעֵק עַל הֶעָתִיד.
חַיָּיב אָדָם לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה כְּשֵׁם שֶׁמְּבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאָהַבְתָּ אֵת יהוה אֱלֹהֶיךָ בְּכׇל לְבָבְךָ וְגוֹ׳״. ״בְּכָל לְבָבְךָ״ — בִּשְׁנֵי יְצָרֶיךָ, בְּיֵצֶר טוֹב וּבְיֵצֶר הָרָע. ״וּבְכׇל נַפְשְׁךָ״ — אֲפִילּוּ הוּא נוֹטֵל אֶת נַפְשְׁךָ. ״וּבְכׇל מְאֹדֶךָ״ — בְּכָל מָמוֹנְךָ. דָּבָר אַחֵר: ״בְּכָל מְאֹדֶךָ״ — בְּכָל מִדָּה וּמִדָּה שֶׁהוּא מוֹדֵד לְךָ הֱוֵי מוֹדֶה לוֹ.
The mishna articulates a general principle: One is obligated to recite a blessing for the bad that befalls him just as he recites a blessing for the good that befalls him, as it is stated: “And you shall love the Lord your God with all your heart, with all your soul, and with all your might” (Deuteronomy 6:5). The mishna explains this verse as follows: “With all your heart” means with your two inclinations, with your good inclination and your evil inclination, both of which must be subjugated to the love of God. “With all your soul” means even if God takes your soul. “And with all your might” means with all your money, as money is referred to in the Bible as might. Alternatively, it may be explained that “with all your might” means with every measure that He metes out to you; whether it is good or troublesome, thank Him.
מסכת אבות
(א) בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר.. אֵיזֶהוּ עָשִׁיר, הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכח) יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ. אַשְׁרֶיךָ, בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְטוֹב לָךְ, לָעוֹלָם הַבָּא.
(1) Ben Zoma said:Who is wise? He who learns from every man, as it is said: “From all who taught me have I gained understanding” (Psalms 119:99). Who is mighty? He who subdues his [evil] inclination, as it is said: “He that is slow to anger is better than the mighty; and he that rules his spirit than he that takes a city” (Proverbs 16:32). Who is rich? He who rejoices in his lot, as it is said: “You shall enjoy the fruit of your labors, you shall be happy and you shall prosper” (Psalms 128:2) “You shall be happy” in this world, “and you shall prosper” in the world to come. Who is he that is honored? He who honors his fellow human beings as it is said: “For I honor those that honor Me, but those who spurn Me shall be dishonored” (I Samuel 2:30).