וימאן אביו ויאמר ידעתי בני ידעתי. באר לו שיש הבדל בין אפרים ומנשה, שאפרים גדולתו תהיה ע"י רבוי האיכות, וגדולת מנשה הוא ע"י רבוי הכמות, ר"ל שנמצא לפעמים איש אחד שהוא שקול כגוי כלו ע"י מעלתו ועצמת קדושתו, כמ"ש במדרש שר"ע דרש אשה אחת ילדה במצרים ששים רבוא, על משה רבינו שהיה שקול כנגד כל ישראל, וזה רבוי האיכות, והוא נמצא באפרים כמ"ש רש"י וזרעו יהיה מלא הגוים זה יהושע, אבל גדולת מנשה תהיה ע"י רב עם בכמות, ומבואר שגדולת אפרים הוא ענין שלמעלה מן הטבע שתלוי ע"י הנסים והנפלאות שיעשו ע"י יהושע, ולכן ברך ברכתו בימין, אבל גדולת מנשה שתלוי ברב עם היא ברכה טבעיית המתיחסת אל השמאל. ויש עוד הבדל שברכה של אפרים יש לה מציאות תיכף, כי טמן בנפשו הסגולה והכרח הנפשי, אבל ברכת מנשה ברבוי עם אין לה מציאות עתה עד יפרה וירבה ויהיה לגוי גדול. וז"ש ידעתי בני ידעתי גם הוא יהיה לעם, אולם יש הבדל שהוא לא יגדל עד יהיה לעם ועת שיהיה לעם אז גם הוא יגדל, אולם אחיו הקטן יגדל ממנו, היינו ע"י שיגדל מעצמו לא ע"י רבוי עם, כי וזרעו יהיה מלא הגוים, שאחד מזרעו יהיה שקול כגוים רבים ה יהושע, ולכן
Jacob explained to him that there is a difference between Ephraim and Menashe, that Ephraim's greatness will be a greatness of quality, and Menace's greatness will be a greatness of quantity, meaning that sometimes an individual is the equivalent of an entire nation due to their level and strength of their holiness...like we see in the Midrash that Rabbi Akiva interpreted that one woman bore in Egypt 60,000 children, about Moses our Teacher who was equivalent to all of Israel - this is greatness of quality, and this will be seen in Ephraim, as Rashi taught, who seed like be like a nation - this is Joshua, but the greatness of Menasheh will be through great quantity, and it is explained that the greatness of Ephraim is a supernatural matter, and depends on miracles and wonders that were done by Joshua, and therefore Jacob blessed him with his right hand, but the greatness of Menasheh depends on a large people, which is a natural blessing, related to the left.
וכפל לומר ידעתי בני ידעתי, נתכוון להשיבו לב' דברים שאמר כמו שפירשנו, כנגד מה שאמרת לא כן אבי כי זה הבכור ולא כמו שאני חושב שסדורים בהפך ידעתי בני ורמז באומרו בני פירוש ומן הסתם לא תחשיב ימינך לפני ימיני ולא תסדרם אלא הבכור לימיני ולא לימינך, וכנגד מה שהורתני לעשות משפט הבכורה באומרך שים ימינך על ראשו ידעתי גם זה ובכלל ידיעה זו נכנסה גם ידיעת המסובב מדבר זה בעשות כן ליוסף, ואמר גם הוא יגדל פירוש לא תחשוב שהוא במדרגה שפלה אלא יגדל ויהיה לעם, ואולם וגו' פירוש לא לצד ברכתי אלא לצד מה שיצא ממנו וזרעו יהיה מלא הגוים, לזה הגם שבזמן זה זה הבכור לעתיד יהיה הקטן יותר גדול כאומרם ז"ל (תנחומא) שזה יצא ממנו גדעון וזה יצא ממנו יהושע ומן הסתם שלשלת זו היתה בשורש נשמת השבט מבלי ברכת יעקב ואשר על כן אני מקדימו לבכור:
The reason Jacob repeated: "I know my son, I know, etc." is that Jacob wanted to answer both of Joseph's doubts as we have already explained. To Joseph's remark "not so my father," Jacob replied that he was well aware that Joseph had already placed the children in such a position that he, Jacob, did not have to cross his hands in order to put his right hand on the head of Menashe. By adding the word בני, my son, Jacob hinted that he had given Joseph credit for placing the boys in the position which he considered as appropriate. Concerning Joseph's specific concern that the firstborn be accorded the privileges due him, Jacob also said: "I know;" he assured Joseph that Menashe too would attain greatness. Joseph should not think that Jacob considered his firstborn as unworthy or inferior. If he had nonetheless decided to place his right hand on the head of Ephrayim this was in view of Ephrayim's descendants outranking Menashe's descendants at some time in the future. Ephrayim was destined to become מלא הגוים, meaning that at that time he would occupy a higher position though at the moment Menashe fulfilled his role of the firstborn perfectly. Tanchuma elaborates that Joshua would be descended from Ephrayim whereas Gideon would be descended from Menashe, both leaders of the Jewish people during their respective lifetimes. Both had already been destined for their respective roles in life; Jacob only gave recognition to this by the manner in which he placed his hands when blessing both these children.
או ירצה על זה הדרך ידעתי כל טענותיך, ומה שרמזת כי זה גורם לא זה גורם אלא בני פירוש בני הוא שגרם לכל העובר בחלומותיך ודבריך. ואומרו ידעתי פעם ב' נמשכת עם למטה ממנה גם הוא וגו' ואולם וגו' פירוש שידע בנבואה שהקטן יגדל מהגדול ואינו יכול לעשות הפך מהחזון אשר דימה כידו האדון ברוך הוא:
Alternatively, Jacob meant that he was thoroughly familiar with Joseph's arguments; when Joseph had hinted that the birthright should determine on whose hand Jacob was to place his right hand, Joseph was wrong, it was not the order of birth which determined matters like this. By adding the word בני, Jacob hinted that Joseph himself had foreseen future developments in his dreams. Similarly, Jacob could not now act in defiance of G'd who had shown him in a vision that the younger son would outshine his older brother.