(ה) — וההשתלמות? שלמות הרוח? רק מעט מן המעט ישיגו אותה, מעט מזער יוכלו להגיע אליה! את האמת בעצמה — אלפי חוקרים ישיגו ויכנו אותה באלפי מושגים שונים! וההתרשלות בה לחטא ועון יחשב, רק בעד נפש המתרשל, ועליו לתת דין וחשבון רק לעצמו לבד, כי למי זה עלי לתת דין וחשבון, אם יסוד הרחבת האשר וההשתלמות של אחרים, ידרש לי רק בתור אמצעי בעבור האשר וההשתלמות של עצמי ובשרי — ומזאת— הלא אוכל להשמיט ידי? ובאחרונה אשאל: איה ישאר מספר האמללים והבלתי מושלמים אשר מחוץ להיהדות המה? אך לא אחפוץ לשאול כזאת, נניח את קנה המדה על מקומו, ונכיר ראשונה היטב את הדבר שנחפוץ למוד: את היהדות לפי מנת-גורלה ותורתה, אולי בדרך הזה יצלח לנו לשנות את חקר לבבנו ודעותינו ע"ד תעודת האדם; ואז אולי נוכל לקבל קנה מדה אחר, למוד בו את מציאות העמים ואת אשר עליהם להיות; אבל את ההכרה הזאת עלינו ללמוד מן המקור שהיהדות בעצמה פתחה לנו, וממקור מחצבתה נשאב ידיעות נאמנות ובטוחות, ממקור התורה, שארית מחמדינו ואשרנו בתבל, ממנו נלמוד לדעת גם את מנת גורלה, כי אמנם היהדות היא חזיון התולדה (געשיכטליכע ערשיינונג), וספר התורה הוא עמוד הזכרון האחד והיחיד שעליו חרותים דברי הימים אשר לעם ישרון בהליכות עולם וכתוב עמים במשך זמן רב, — ואיך? אם אצל ערישת העם הזה לבדו, אין זולתו, קולות בהדר נשמעו על דבר תעודת לאומיותו, שלמענה ואליה בא בתבל, להציב לו יד ושם בתולדות בני אדם, לדעת מהם את ערכו ומנת גורלו, האם לא נכרה אזן להקשיב רב קשב מה הוא לו, ולהוקיר את מנת גורלו זאת, ובלעדי זאת, היא המקור הנאמן האחד לתורה ולמצוה שבכתב ושבעל פה — לכן הבה נגש אל ספר התורה. — אבל בטרם נפתחהו נתבונן מראש איך נחפוץ לקרוא בו, לא לשם חקירות השפה והלשון (פהילאלאגישע) וחידות מני קדם (אנטיקווארישע), לא למען מצוא משען ומשענה להשערות (היפאטהעזען) ע"ד תכונת הבריאה לפני המבול (אנטעדוליפיאנישע) ויצירת פני האדמה (געאגנאהטישע) ולא למען הוציא ממנה תעלומות חכמה למעלה מן הטבע והודות הבריאה — רק נקרא אותה כיהודים, הלא הוא, כספר הנתן לנו מאת ה', להכיר על ידו את עצמנו: "מה אנו עלי אדמות, ומה לנו פה", נקרא אותו לשם תורה ודעת דרכיה ומצותיה, מוסר ויראת שדי בעולם ה' וחובות האנושיות ומקור חיים בנפשנו פנימה — אמנם, חפצים אנחנו לדעת ולהכיר את היהדות, לכן עלינו לצייר בנפשנו, כי בה נהגה תמיד והיא כל מעינינו סלה, ונשאל: באיזה תכונה יהיו האנשים אשר יבינו חין ערך הספר הזה ויכירו אותו בתור מקור חיים וכללי הקיום הנתנים בהתגלות מאת ה', כמו כן עלינו להכיר ולהוקיר את ערך המצות בתור יהודים, הלא הוא, להבין היקף ותכן מעלתן על פי התורה הכתובה והמסורה; אבל את הכל מנקודת ההשקפה, כי מטרת כל אלה לעשותה לתורת חיים, ורק אז כאשר תכיר את היהדות מעצמות תכונתה, תכירנה היטב, כאשר היא בעצמה תורך לדעת, ואז רק אז, אם תמצא כי לא תחזיק מעמד ומצב וכי משחתה בה מום בה — אם תרצה, תוכל להשליך נעל עליה ולבטלה כחרש הנשבר. — גם עלינו לקרוא אותה בשפת עבר, והוא לפי רוח השפה הזאת. היא תציג לפנינו ענינים נעלים במלים מועטות, על ידי חין ערך שרשי מלותיה תצייר לפנינו במלה — את הענין, ובנשוא המאמר את הנושא. תתאים משפט עם משפט בהגיון נעלה, ובאופן בזה תעורר את הנפש כמו באותיות מחכימות (זימכאלשריפט) ותכשיר את בינת אדם, עד כי השאר תבין מאליה. — בעין פקוחה, באזן קשבת ובנפש מתרגשת ומתפעלת עלינו לקרוא את הכתוב בה; ולצייר ברעיוננו, כאלו לא ספר לנו ממנה מאומה, כאלו עלינו לברוא בריאה חדשה בהגיוני לבבנו, בשמענו את רעיוני המדבר אלינו, הלוך והגות בדבריו — ולולי זאת, נאבד את המובן והרעיון האצור בו. — כמו כן בהבנת המצות, אשר תכונן בעד הדברים הנודעים לנו, סדר ומשטר, או תצוה עלינו איזה פעולה לשום אות וזכרון. שם, עלינו לבקר ולדרוש אחרי יחס הדבר אל תעודתו, ופה — את הרעיון האצור בפעולה כזאת, בשימנו לב על הכונה ויחס ההתקשרות בין הדברים.— אנכי מראה לך בקצור את הדרך אשר הלכתי אני, ואתן לך בזה רק תוצאות (רעזולטאטע) וגם אלה לעת עתה רק בציורים כלליים, אחרי כן, אם תחפוץ, אבאר הכל בארוכה, בשטה נכונה ובחקירה נאמנה.
Therefore, to the Torah! But, before we open it, let us consider how we shall read it. Not for the purpose of making philological and antiquarian investigations, nor to find support and corroboration for antediluvian or geological hypotheses, nor either in the expectation of unveiling supermundane mysteries, but as Jews must we read it — that is to say, looking upon it as a book given to us by God that we may learn from it to know ourselves — what we are, and what we should be in this our earthly existence. It must be to us Torah — that is, "instruction" and guidance in this divine world....
[The language of the Torah] presupposes the listening soul so watchful and attentive that the deeper sense and profounder meaning, which lie not upon but below the surface, may be supplied by the independent action of the mind itself. Torah is, as it were, a semi-symbolic writing... we must strive ourselves to create again the speaker's thoughts, to think them over, or the sense will escape us.
We must follow also the same method in studying the mitzvoth, when they assign a purpose for any particular object, or ordain some symbolic practice. There we must strive to discover analytically the correspondence of the purpose with this particular object; here the natural method of practically expressing such an idea in consideration of its reason and connection. I only point out to you the path which I have followed.
(א) ראיתי לחלק ה׳מצוות׳ לפי זאת הכונה אל ארבעה עשר כללים.
(ב) הכלל הראשון כולל ה׳מצוות׳ אשר הם דעות שרשיות, והם אשר ספרנום ב״הלכות יסודי התורה״. ומן הכלל הזה עוד ה׳תשובה׳ וה׳תעניות׳ – כמו שאבאר. ולא יאמר בנתינת הדעות האמיתיות והמועילות באמונת התורה מה תועלתם? – כמו שבארנו.
(ג) הכלל השני כולל ה׳מצוות׳ הנתלות באיסור ׳עבודה זרה׳ והם אשר מנינו אותם ב״הלכות עבודה זרה״. ודע, ש׳כלאי בגדים וערלה וכלאי הכרם׳ הם גם כן מזה הכלל – כמו שיתבאר. וסיבת זה הכלל גם כן ידועה מפני שהוא – לאמת הדעות האמתיות ולהשאירם לנצח בהמון.
(ד) הכלל השלישי כולל ה׳מצוות׳ התלויות בתיקון המידות, והם אשר ספרנום ב״הלכות דעות״. וידוע שבטוב המדות תשלם חברת בני אדם וקיבוציהם אשר הוא הכרחי לסידור עניני בני אדם.
(ה) הכלל הרביעי כולל ה׳מצוות׳ התלויות בצדקות ובהלואות ובמתנות ומה שנמשך עמהם: כ׳ערכים׳ וה׳חרמים׳ ודיני ה׳מלוה׳ וה׳עבדים׳ – וכל ה׳מצוות׳ אשר נמנו ב״ספר זרעים״ מלבד ה׳כלאים׳ וה׳ערלה׳. וסיבת אלו כולם מבוארת, כי תועלתם חוזרת על הכל חלילה כי העשיר היום – הוא או זרעו יהיה עני למחר, והעני היום – הוא או בנו יהיה עשיר למחר.
(ו) הכלל החמישי כולל ה׳מצוות׳ התלויות במניעת העול והחמס והם אשר כלל אותם ״ספר נזיקין״ מחיבורנו. ותועלת זה הכלל מבוארת.
(ז) הכלל הששי כולל ה׳מצוות׳ התלויות בדיני ממונות כ׳דין גנב וגזלן ודין עדים זוממין׳ ורוב מה שספרנום ב״ספר שופטים״. ותועלת כל אלו מבוארת – שאם לא יענש החוטא והחומס לא יסתלק נזק בשום פנים ולא יסתלק חושב להרע. ולא כשטות החושבים שהנחת דיני התשלומים היא חמלה על בני אדם, אבל היא אכזריות גמורה והפסד סדר המדינה. אבל החמלה היא מה שציוה בו ית׳: ״שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך״.
(ח) הכלל השביעי כולל דיני ממון התלויים בעסקי בני אדם קצתם עם קצתם, כהלואה והשכירות והפקדונות והמקח והממכר וכיוצא באלו, וירושות מזה הכת. והם ה׳מצוות׳ אשר ספרנום ב״ספר קנין ומשפטים״. ותועלת זה הכלל מבוארת, כי זה ההשתתפות בממון הכרחי לבני אדם בכל מדינה, ואי אפשר בלא נתינת דרכי יושר באלו העסקים ולשערם שיעור מועיל.
(ט) הכלל השמיני כולל ׳מצוות׳ הימים הידועים – רצוני לומר: ׳שבתות וימים טובים׳ – והם אשר ספרנום ב״ספר זמנים״. והתורה בארה עילת כל יום מהם וזכרה סיבתו ושהוא – להגיע אל דעת אמיתי או למנוחת גוף או לשניהם יחד – כמו שאני עתיד לבאר.
(י) הכלל התשיעי כולל שאר העבודות הכוללות המעשיות כתפילה ו׳קריאת שמע׳ ושאר מה שספרנום ב״ספר אהבה״ – מלבד ה׳מילה׳. ותועלת זה הכלל מבוארת שהוא כולו – מעשים שמחזקים הדעות באהבת האלוק ומה שצריך שיאמן בו ושייוחס אליו.
(יא) הכלל העשירי כולל ה׳מצוות׳ התלויות ב׳מקדש׳ וכליו ומשרתיו, והם ה׳מצוות׳ אשר ספרנום ב״ספר עבודה״. וכבר קדם לנו זכרון תועלת זה הכלל.
(יב) הכלל העשתי עשר כולל ה׳מצוות׳ התלויות ב׳קרבנות׳ והם רוב ה׳מצוות׳ אשר ספרנום ב״ספר עבודה״ ו״ספר קרבנות״. וכבר קדם לנו זכרון תועלת המצוה ב׳קרבנות׳ בכלל ואיך היה הכרחי בזמן ההוא.
(יג) הכלל השנים עשר כולל ה׳מצוות׳ התלויות ב׳טומאות׳ וב׳טהרות׳ והכונה בכולם בכלל – להתרחק מהכנס למקדש כדי שיהיה לו בנפש גדולה ויהיו יראים ופוחדים ממנו – כמו שאני עתיד לבאר.
(יד) הכלל השלושה עשר כולל ה׳מצוות׳ התלויות באיסור מאכלים ומה שנתלה בהם, והם ה׳מצוות׳ אשר זכרנום ב״הלכות מאכלות אסורות״ ו׳נדרים ונזירות׳ מזה הכלל. והכונה בכל זה – לפסוק רוב התאוות והשילוח בבקשת הערב ולשום תאות המאכל והמשתה תכלית – כמו שבארנו בפתיחת ״אבות״ מפרוש ה״משנה״.
(טו) הכלל הארבעה עשר כולל ה׳מצוות׳ הנתלות באיסור קצת הביאות – והם אשר ספרנום ב״ספר נשים״ ו״הלכות איסורי ביאה״; ו׳כלאי בהמה׳ – מזה הכלל. והכונה באלו גם כן למעט המשגל ולמעט מותר תאות הביאה בכל אשר יוכל ולא יעשה זה התכלית כמעשה הסכלים – כמו שבארנו בפרוש ״מסכת אבות״; והמילה גם כן מזה הכלל.
(טז) וכבר נודע שה׳מצוות׳ כולם יחלקו לשני חלקים״, ״עברות שבין אדם לחברו ועברות שבין אדם למקום״. ואשר ׳בין אדם לחברו׳ מאלו הכללים אשר חלקנום וספרנום, הם – הכלל החמישי והששי והשביעי וקצת השלישי; ושאר הכללים הם ׳בין אדם למקום׳. והוא – שכל ׳מצוה׳ בין שתהיה עשה או לא תעשה ויהיה הכונה בה – ללמד מדה טובה או דעת או תקון מעשים שהם מיוחדים לאדם עצמו וישלימוהו – הם יקראו אותה ׳שבין אדם למקום, ואף על פי שעל דרך האמת יביאו לענינים ש׳בין אדם לחברו׳ אך אחר אמצעות דברים רבים ובבחינות הכוללות ואינם באים לנזוק אחרים מתחלה. – והבן זה!.
(יז) ואחר שהגדתי סיבות אלו הכללים, אשוב למצות כל כלל מהם מצוה מצוה ממה שיחשב שאין תועלת בה או שהיה דין שלא יושכל כלל, ואבאר עילתה ומקום תועלתה – מלבד המעט אשר לא השגתי הכונה בהם עד היום.
(14) The thirteenth class includes the precepts concerning forbidden food and the like... The object of all these laws is to restrain the growth of desire, the indulgence in seeking that which is pleasant, and the disposition to consider the appetite for eating and drinking as the end [of man’s existence].
(16) ...the precepts are also divided into two classes, viz., precepts concerning the relation between man and God, and precepts concerning the relation between man and man.... For these are called laws concerning man’s relation to God, although in reality they lead to results which concern also his fellow-men; because these results become only apparent after a long series of intermediate links, and from a general point of view; whilst directly these laws are not intended to prevent man from injuring his fellow-man. Note this.
*** According to the Rambam, many mitzvot traditionally termed "between man and God" are better termed "between man and himself" -- they train us to become better at mitzvot between man and man. A person who has undergone training in keeping kashrut should be able to withstand the temptation of lying, stealing, and cheating. (Micah Goodman)
רַב אָמַר וְכִי מָה אִיכְפַּת לֵיהּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמִי שֶׁשּׁוֹחֵט מִן הַצַּוָּאר אוֹ מִי שֶׁשּׁוֹחֵט מִן הָעֹרֶף, הֱוֵי לֹא נִתְּנוּ הַמִּצְווֹת אֶלָּא לְצָרֵף בָּהֶם אֶת הַבְּרִיּוֹת.
Rav said: Do you really think that The Holy One of Blessing cares if an animal is slaughtered by front or by the back of the neck? Therefore, mitzvot were only given to make humans better.
(ו) וּשְׁמַרְתֶּם֮ וַעֲשִׂיתֶם֒ כִּ֣י הִ֤וא חׇכְמַתְכֶם֙ וּבִ֣ינַתְכֶ֔ם לְעֵינֵ֖י הָעַמִּ֑ים אֲשֶׁ֣ר יִשְׁמְע֗וּן אֵ֚ת כׇּל־הַחֻקִּ֣ים הָאֵ֔לֶּה וְאָמְר֗וּ רַ֚ק עַם־חָכָ֣ם וְנָב֔וֹן הַגּ֥וֹי הַגָּד֖וֹל הַזֶּֽה׃
(6) Observe them faithfully, for that will be proof of your wisdom and discernment to other peoples, who on hearing of all these laws will say, “Surely, that great nation is a wise and discerning people.”
"This important point compounds the problem before us.... We must seek an explanation that both exhibits the wisdom of kashrut as a whole, and, at the same time, accounts for the mysteriousness of the details." (Meir Soloveichik)
(כז) וַיִּבְרָ֨א אֱלֹקִ֤ים ׀ אֶת־הָֽאָדָם֙ בְּצַלְמ֔וֹ בְּצֶ֥לֶם אֱלֹקִ֖ים בָּרָ֣א אֹת֑וֹ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בָּרָ֥א אֹתָֽם׃ (כח) וַיְבָ֣רֶךְ אֹתָם֮ אֱלֹקִים֒ וַיֹּ֨אמֶר לָהֶ֜ם אֱלֹקִ֗ים פְּר֥וּ וּרְב֛וּ וּמִלְא֥וּ אֶת־הָאָ֖רֶץ וְכִבְשֻׁ֑הָ וּרְד֞וּ בִּדְגַ֤ת הַיָּם֙ וּבְע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וּבְכׇל־חַיָּ֖ה הָֽרֹמֶ֥שֶׂת עַל־הָאָֽרֶץ׃ (כט) וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹקִ֗ים הִנֵּה֩ נָתַ֨תִּי לָכֶ֜ם אֶת־כׇּל־עֵ֣שֶׂב ׀ זֹרֵ֣עַ זֶ֗רַע אֲשֶׁר֙ עַל־פְּנֵ֣י כׇל־הָאָ֔רֶץ וְאֶת־כׇּל־הָעֵ֛ץ אֲשֶׁר־בּ֥וֹ פְרִי־עֵ֖ץ זֹרֵ֣עַ זָ֑רַע לָכֶ֥ם יִֽהְיֶ֖ה לְאׇכְלָֽה׃
(27) And God created humankind in the divine image,
creating it in the image of God—
creating them male and female. (28) God blessed them and God said to them, “Be fertile and increase, fill the earth and master it; and rule the fish of the sea, the birds of the sky, and all the living things that creep on earth.” (29) God said, “See, I give you every seed-bearing plant that is upon all the earth, and every tree that has seed-bearing fruit; they shall be yours for food.
(א) ....מיכן אתה למד שלא הותר לאדם לאכול בשר לפי שלא ברא הקב"ה בריותיו על מנת שימותו...
(ל) וּֽלְכׇל־חַיַּ֣ת הָ֠אָ֠רֶץ וּלְכׇל־ע֨וֹף הַשָּׁמַ֜יִם וּלְכֹ֣ל ׀ רוֹמֵ֣שׂ עַל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁר־בּוֹ֙ נֶ֣פֶשׁ חַיָּ֔ה אֶת־כׇּל־יֶ֥רֶק עֵ֖שֶׂב לְאׇכְלָ֑ה וַֽיְהִי־כֵֽן׃
(30) And to all the animals on land, to all the birds of the sky, and to everything that creeps on earth, in which there is the breath of life, [I give] all the green plants for food.” And it was so.
Humans, animals, birds, and fish are all the things that have a "nefesh chaya" and eat only from green plants.
(יז) וּלְאָדָ֣ם אָמַ֗ר כִּֽי־שָׁמַ֘עְתָּ֮ לְק֣וֹל אִשְׁתֶּ֒ךָ֒ וַתֹּ֙אכַל֙ מִן־הָעֵ֔ץ אֲשֶׁ֤ר צִוִּיתִ֙יךָ֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֥א תֹאכַ֖ל מִמֶּ֑נּוּ אֲרוּרָ֤ה הָֽאֲדָמָה֙ בַּֽעֲבוּרֶ֔ךָ בְּעִצָּבוֹן֙ תֹּֽאכְלֶ֔נָּה כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיֶּֽיךָ׃ (יח) וְק֥וֹץ וְדַרְדַּ֖ר תַּצְמִ֣יחַֽ לָ֑ךְ וְאָכַלְתָּ֖ אֶת־עֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶֽה׃ (יט) בְּזֵעַ֤ת אַפֶּ֙יךָ֙ תֹּ֣אכַל לֶ֔חֶם עַ֤ד שֽׁוּבְךָ֙ אֶל־הָ֣אֲדָמָ֔ה כִּ֥י מִמֶּ֖נָּה לֻקָּ֑חְתָּ כִּֽי־עָפָ֣ר אַ֔תָּה וְאֶל־עָפָ֖ר תָּשֽׁוּב׃
(17) To Adam [God] said, “Because you did as your wife said and ate of the tree about which I commanded you, ‘You shall not eat of it,’
Cursed be the ground because of you;
By hard labor shall you eat of it
All the days of your life: (18) Thorns and thistles shall it sprout for you.
But your food shall be the grasses of the field;
(19) By the sweat of your brow
Shall you get bread to eat,
Until you return to the ground—
For from it you were taken.
For dust you are,
And to dust you shall return.”
(י) וַיֹּ֖אמֶר מֶ֣ה עָשִׂ֑יתָ ק֚וֹל דְּמֵ֣י אָחִ֔יךָ צֹעֲקִ֥ים אֵלַ֖י מִן־הָֽאֲדָמָֽה׃
(10) “What have you done? Hark, your brother’s blood cries out to Me from the ground!
(23) And Lamech said to his wives,
“Adah and Zillah, hear my voice;
O wives of Lamech, give ear to my speech.
I have slain a person for wounding me,
And a lad for bruising me. (24) If Cain is avenged sevenfold,
Then Lamech seventy-sevenfold.”
(ב) וַיִּרְא֤וּ בְנֵי־הָֽאֱלֹקִים֙ אֶת־בְּנ֣וֹת הָֽאָדָ֔ם כִּ֥י טֹבֹ֖ת הֵ֑נָּה וַיִּקְח֤וּ לָהֶם֙ נָשִׁ֔ים מִכֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר בָּחָֽרוּ׃
(2) the [males among the] divine beings saw how pleasing the human women were and took wives from among those who delighted them.—
(ד) הַנְּפִלִ֞ים הָי֣וּ בָאָ֘רֶץ֮ בַּיָּמִ֣ים הָהֵם֒ וְגַ֣ם אַֽחֲרֵי־כֵ֗ן אֲשֶׁ֨ר יָבֹ֜אוּ בְּנֵ֤י הָֽאֱלֹקִים֙ אֶל־בְּנ֣וֹת הָֽאָדָ֔ם וְיָלְד֖וּ לָהֶ֑ם הֵ֧מָּה הַגִּבֹּרִ֛ים אֲשֶׁ֥ר מֵעוֹלָ֖ם אַנְשֵׁ֥י הַשֵּֽׁם׃ {פ}
(4) It was then, and later too, that the Nephilim appeared on earth—when divine beings cohabited with the human women, who bore them offspring. Such were the heroes of old, the men of renown.
(יא) וַתִּשָּׁחֵ֥ת הָאָ֖רֶץ לִפְנֵ֣י הָֽאֱלֹקִ֑ים וַתִּמָּלֵ֥א הָאָ֖רֶץ חָמָֽס׃ (יב) וַיַּ֧רְא אֱלֹקִ֛ים אֶת־הָאָ֖רֶץ וְהִנֵּ֣ה נִשְׁחָ֑תָה כִּֽי־הִשְׁחִ֧ית כׇּל־בָּשָׂ֛ר אֶת־דַּרְכּ֖וֹ עַל־הָאָֽרֶץ׃ {ס}
(11) The earth became corrupt before God; the earth was filled with violence. (12) When God saw how corrupt the earth was, for all flesh had corrupted its ways on earth,
(יז) וַאֲנִ֗י הִנְנִי֩ מֵבִ֨יא אֶת־הַמַּבּ֥וּל מַ֙יִם֙ עַל־הָאָ֔רֶץ לְשַׁחֵ֣ת כׇּל־בָּשָׂ֗ר אֲשֶׁר־בּוֹ֙ ר֣וּחַ חַיִּ֔ים מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם כֹּ֥ל אֲשֶׁר־בָּאָ֖רֶץ יִגְוָֽע׃
(17) “For My part, I am about to bring the Flood—waters upon the earth—to destroy all flesh under the sky in which there is breath of life; everything on earth shall perish.
(כט) וַיִּקְרָ֧א אֶת־שְׁמ֛וֹ נֹ֖חַ לֵאמֹ֑ר זֶ֞֠ה יְנַחֲמֵ֤נוּ מִֽמַּעֲשֵׂ֙נוּ֙ וּמֵעִצְּב֣וֹן יָדֵ֔ינוּ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אֵֽרְרָ֖הּ ה'׃
(29) And he named him Noah, saying, “This one will provide us relief from our work and from the toil of our hands, out of the very soil which ה' placed under a curse.”
(כ) מֵהָע֣וֹף לְמִינֵ֗הוּ וּמִן־הַבְּהֵמָה֙ לְמִינָ֔הּ מִכֹּ֛ל רֶ֥מֶשׂ הָֽאֲדָמָ֖ה לְמִינֵ֑הוּ שְׁנַ֧יִם מִכֹּ֛ל יָבֹ֥אוּ אֵלֶ֖יךָ לְהַֽחֲיֽוֹת׃ (כא) וְאַתָּ֣ה קַח־לְךָ֗ מִכׇּל־מַֽאֲכָל֙ אֲשֶׁ֣ר יֵֽאָכֵ֔ל וְאָסַפְתָּ֖ אֵלֶ֑יךָ וְהָיָ֥ה לְךָ֛ וְלָהֶ֖ם לְאׇכְלָֽה׃
(20) From birds of every kind, cattle of every kind, every kind of creeping thing on earth, two of each shall come to you to stay alive. (21) For your part, take of everything that is eaten and store it away, to serve as food for you and for them.”
Noach and the righteous animals he saved were herbivores... Noach imitating God as savor of the righteous animals?
"only the righteous lions were saved, the ones who said No Thanks to the meat."
(ב) מִכֹּ֣ל ׀ הַבְּהֵמָ֣ה הַטְּהוֹרָ֗ה תִּֽקַּח־לְךָ֛ שִׁבְעָ֥ה שִׁבְעָ֖ה אִ֣ישׁ וְאִשְׁתּ֑וֹ וּמִן־הַבְּהֵמָ֡ה אֲ֠שֶׁ֠ר לֹ֣א טְהֹרָ֥ה הִ֛וא שְׁנַ֖יִם אִ֥ישׁ וְאִשְׁתּֽוֹ׃
(2) Of every pure animal you shall take seven pairs, males and their mates, and of every animal that is not pure, two, a male and its mate;
(כא) וַיָּ֣רַח ה' אֶת־רֵ֣יחַ הַנִּיחֹ֒חַ֒ וַיֹּ֨אמֶר ה' אֶל־לִבּ֗וֹ לֹֽא־אֹ֠סִ֠ף לְקַלֵּ֨ל ע֤וֹד אֶת־הָֽאֲדָמָה֙ בַּעֲב֣וּר הָֽאָדָ֔ם כִּ֠י יֵ֣צֶר לֵ֧ב הָאָדָ֛ם רַ֖ע מִנְּעֻרָ֑יו וְלֹֽא־אֹסִ֥ף ע֛וֹד לְהַכּ֥וֹת אֶת־כׇּל־חַ֖י כַּֽאֲשֶׁ֥ר עָשִֽׂיתִי׃
(21) ה' smelled the pleasing odor, and ה' resolved: “Never again will I doom the earth because of humankind, since the devisings of the human mind are evil from youth; nor will I ever again destroy every living being, as I have done.
(3) Every creature that lives shall be yours to eat; as with the green grasses, I give you all these.
(ד) אַךְ־בָּשָׂ֕ר בְּנַפְשׁ֥וֹ דָמ֖וֹ לֹ֥א תֹאכֵֽלוּ׃ (ה) וְאַ֨ךְ אֶת־דִּמְכֶ֤ם לְנַפְשֹֽׁתֵיכֶם֙ אֶדְרֹ֔שׁ מִיַּ֥ד כׇּל־חַיָּ֖ה אֶדְרְשֶׁ֑נּוּ וּמִיַּ֣ד הָֽאָדָ֗ם מִיַּד֙ אִ֣ישׁ אָחִ֔יו אֶדְרֹ֖שׁ אֶת־נֶ֥פֶשׁ הָֽאָדָֽם׃ (ו) שֹׁפֵךְ֙ דַּ֣ם הָֽאָדָ֔ם בָּֽאָדָ֖ם דָּמ֣וֹ יִשָּׁפֵ֑ךְ כִּ֚י בְּצֶ֣לֶם אֱלֹקִ֔ים עָשָׂ֖ה אֶת־הָאָדָֽם׃
(4) You must not, however, eat flesh with its life-blood in it. (5) But for your own life-blood I will require a reckoning: I will require it of every beast; of humankind, too, will I require a reckoning for human life, of everyone for each other!
(6) Whoever sheds human blood,
By human [hands] shall that one’s blood be shed;
For in the image of God
Was humankind made.
(ט) הֽוּא־הָיָ֥ה גִבֹּֽר־צַ֖יִד לִפְנֵ֣י ה' עַל־כֵּן֙ יֵֽאָמַ֔ר כְּנִמְרֹ֛ד גִּבּ֥וֹר צַ֖יִד לִפְנֵ֥י ה'׃
(9) He was a mighty hunter by the grace of ה'; hence the saying, “Like Nimrod a mighty hunter by the grace of ה'.”
Creation ~ life ~ blood ~ image of God - respect for Creation ~ Boundaries
- Choosing Israel
- Yakov is chosen over the hunter Esav
- Still results in corruption and fall through Blood and Violence, involving animals -- sale of Yosef
- Likewise Egyptian society is corrupted by violence and blood
- So, Redemption and Recreation
(כה) וַיֵּצֵ֤א הָרִאשׁוֹן֙ אַדְמוֹנִ֔י כֻּלּ֖וֹ כְּאַדֶּ֣רֶת שֵׂעָ֑ר וַיִּקְרְא֥וּ שְׁמ֖וֹ עֵשָֽׂו׃
(25) The first one emerged red, like a hairy mantle all over; so they named him Esau.
(27) When the boys grew up, Esau became a skillful hunter, a man of the outdoors; but Jacob became a mild man, raising livestock. (28) Isaac favored Esau because he had a taste for game; but Rebekah favored Jacob.
(כח) וַיֶּאֱהַ֥ב יִצְחָ֛ק אֶת־עֵשָׂ֖ו כִּי־צַ֣יִד בְּפִ֑יו וְרִבְקָ֖ה אֹהֶ֥בֶת אֶֽת־יַעֲקֹֽב׃
(28) Isaac favored Esau because he had a taste for game; but Rebekah favored Jacob.
(מא) וְאַֽהַרְגָ֖ה אֶת־יַעֲקֹ֥ב אָחִֽי׃
(41) I will kill my brother Jacob.”
- Yakov wrestles with a Divine Being -- first actual law of kosher (gid hanashe).. God v Human.. boundaries, distinctions
- Israel is selected
(יח) וַיִּרְא֥וּ אֹת֖וֹ מֵרָחֹ֑ק וּבְטֶ֙רֶם֙ יִקְרַ֣ב אֲלֵיהֶ֔ם וַיִּֽתְנַכְּל֥וּ אֹת֖וֹ לַהֲמִיתֽוֹ׃ (יט) וַיֹּאמְר֖וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֑יו הִנֵּ֗ה בַּ֛עַל הַחֲלֹמ֥וֹת הַלָּזֶ֖ה בָּֽא׃ (כ) וְעַתָּ֣ה ׀ לְכ֣וּ וְנַֽהַרְגֵ֗הוּ וְנַשְׁלִכֵ֙הוּ֙ בְּאַחַ֣ד הַבֹּר֔וֹת וְאָמַ֕רְנוּ חַיָּ֥ה רָעָ֖ה אֲכָלָ֑תְהוּ וְנִרְאֶ֕ה מַה־יִּהְי֖וּ חֲלֹמֹתָֽיו׃
(18) They saw him from afar, and before he came close to them they conspired to kill him. (19) They said to one another, “Here comes that dreamer! (20) Come now, let us kill him and throw him into one of the pits; and we can say, ‘A savage beast devoured him.’ We shall see what comes of his dreams!”
(כב) וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֣ם ׀ רְאוּבֵן֮ אַל־תִּשְׁפְּכוּ־דָם֒ הַשְׁלִ֣יכוּ אֹת֗וֹ אֶל־הַבּ֤וֹר הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר בַּמִּדְבָּ֔ר וְיָ֖ד אַל־תִּשְׁלְחוּ־ב֑וֹ לְמַ֗עַן הַצִּ֤יל אֹתוֹ֙ מִיָּדָ֔ם לַהֲשִׁיב֖וֹ אֶל־אָבִֽיו׃
(22) And Reuben went on, “Spill no blood! Cast him into that pit out in the wilderness, but do not touch him yourselves”—intending to save him from them and restore him to his father.
(כו) וַיֹּ֥אמֶר יְהוּדָ֖ה אֶל־אֶחָ֑יו מַה־בֶּ֗צַע כִּ֤י נַהֲרֹג֙ אֶת־אָחִ֔ינוּ וְכִסִּ֖ינוּ אֶת־דָּמֽוֹ׃
(26) Then Judah said to his brothers, “What do we gain by killing our brother and covering up his blood?
(יג) וְאִ֨ישׁ אִ֜ישׁ מִבְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וּמִן־הַגֵּר֙ הַגָּ֣ר בְּתוֹכָ֔ם אֲשֶׁ֨ר יָצ֜וּד צֵ֥יד חַיָּ֛ה אוֹ־ע֖וֹף אֲשֶׁ֣ר יֵאָכֵ֑ל וְשָׁפַךְ֙ אֶת־דָּמ֔וֹ וְכִסָּ֖הוּ בֶּעָפָֽר׃
(13) And if any "sons of Israel" or any stranger who resides among them hunts down an animal or a bird that may be eaten, that person shall spill out its blood and cover it with earth.
(לא) וַיִּקְח֖וּ אֶת־כְּתֹ֣נֶת יוֹסֵ֑ף וַֽיִּשְׁחֲטוּ֙ שְׂעִ֣יר עִזִּ֔ים וַיִּטְבְּל֥וּ אֶת־הַכֻּתֹּ֖נֶת בַּדָּֽם׃
(31) Then they took Joseph’s tunic, slaughtered a kid, and dipped the tunic in the blood.
(לג) וַיַּכִּירָ֤הּ וַיֹּ֙אמֶר֙ כְּתֹ֣נֶת בְּנִ֔י חַיָּ֥ה רָעָ֖ה אֲכָלָ֑תְהוּ טָרֹ֥ף טֹרַ֖ף יוֹסֵֽף׃
(33) He recognized it, and said, “My son’s tunic! A savage beast devoured him! Joseph was torn by a beast!”
(19) And ה' said to Moses, “Say to Aaron: Take your rod and hold out your arm over the waters of Egypt—its rivers, its canals, its ponds, all its bodies of water—that they may turn to blood; there shall be blood throughout the land of Egypt, even in vessels of wood and stone.”
(ג) וַיֹּאמְר֨וּ אֲלֵהֶ֜ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל מִֽי־יִתֵּ֨ן מוּתֵ֤נוּ בְיַד־ה' בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בְּשִׁבְתֵּ֙נוּ֙ עַל־סִ֣יר הַבָּשָׂ֔ר בְּאׇכְלֵ֥נוּ לֶ֖חֶם לָשֹׂ֑בַע כִּֽי־הוֹצֵאתֶ֤ם אֹתָ֙נוּ֙ אֶל־הַמִּדְבָּ֣ר הַזֶּ֔ה לְהָמִ֛ית אֶת־כׇּל־הַקָּהָ֥ל הַזֶּ֖ה בָּרָעָֽב׃ {ס}
(3) The Israelites said to them, “If only we had died by the hand of ה' in the land of Egypt, when we sat by the meat pots, when we ate our fill of bread! For you have brought us out into this wilderness to starve this whole congregation to death.”
(יג) וַיְהִ֣י בָעֶ֔רֶב וַתַּ֣עַל הַשְּׂלָ֔ו וַתְּכַ֖ס אֶת־הַֽמַּחֲנֶ֑ה וּבַבֹּ֗קֶר הָֽיְתָה֙ שִׁכְבַ֣ת הַטַּ֔ל סָבִ֖יב לַֽמַּחֲנֶֽה׃ (יד) וַתַּ֖עַל שִׁכְבַ֣ת הַטָּ֑ל וְהִנֵּ֞ה עַל־פְּנֵ֤י הַמִּדְבָּר֙ דַּ֣ק מְחֻסְפָּ֔ס דַּ֥ק כַּכְּפֹ֖ר עַל־הָאָֽרֶץ׃ (טו) וַיִּרְא֣וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל וַיֹּ֨אמְר֜וּ אִ֤ישׁ אֶל־אָחִיו֙ מָ֣ן ה֔וּא כִּ֛י לֹ֥א יָדְע֖וּ מַה־ה֑וּא וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֲלֵהֶ֔ם ה֣וּא הַלֶּ֔חֶם אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧ן ה' לָכֶ֖ם לְאׇכְלָֽה׃
(13) In the evening quail appeared and covered the camp; in the morning there was a fall of dew about the camp. (14) When the fall of dew lifted, there, over the surface of the wilderness, lay a fine and flaky substance, as fine as frost on the ground. (15) When the Israelites saw it, they said to one another, “What is it?” —for they did not know what it was. And Moses said to them, “That is the bread which ה' has given you to eat.
(לא) וַיִּקְרְא֧וּ בֵֽית־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־שְׁמ֖וֹ מָ֑ן וְה֗וּא כְּזֶ֤רַע גַּד֙ לָבָ֔ן וְטַעְמ֖וֹ כְּצַפִּיחִ֥ת בִּדְבָֽשׁ׃ (לה) וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אָֽכְל֤וּ אֶת־הַמָּן֙ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה עַד־בֹּאָ֖ם אֶל־אֶ֣רֶץ נוֹשָׁ֑בֶת אֶת־הַמָּן֙ אָֽכְל֔וּ עַד־בֹּאָ֕ם אֶל־קְצֵ֖ה אֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן׃
(31) The house of Israel named it manna; it was like coriander seed, white, and it tasted like wafers in honey. ....... (35) And the Israelites ate manna forty years, until they came to a settled land; they ate the manna until they came to the border of the land of Canaan.
(ד) וְהָֽאסַפְסֻף֙ אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבּ֔וֹ הִתְאַוּ֖וּ תַּאֲוָ֑ה וַיָּשֻׁ֣בוּ וַיִּבְכּ֗וּ גַּ֚ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֹּ֣אמְר֔וּ מִ֥י יַאֲכִלֵ֖נוּ בָּשָֽׂר׃ (ה) זָכַ֙רְנוּ֙ אֶת־הַדָּגָ֔ה אֲשֶׁר־נֹאכַ֥ל בְּמִצְרַ֖יִם חִנָּ֑ם אֵ֣ת הַקִּשֻּׁאִ֗ים וְאֵת֙ הָֽאֲבַטִּחִ֔ים וְאֶת־הֶחָצִ֥יר וְאֶת־הַבְּצָלִ֖ים וְאֶת־הַשּׁוּמִֽים׃
(4) The riffraff in their midst felt a gluttonous craving; and then the Israelites wept and said, “If only we had meat to eat! (5) We remember the fish that we used to eat free in Egypt, the cucumbers, the melons, the leeks, the onions, and the garlic.
(6) Now our gullets are shriveled. There is nothing at all! Nothing but this manna to look to!” (7) Now the manna was like coriander seed, and in color it was like bdellium. (8) The people would go about and gather it, grind it between millstones or pound it in a mortar, boil it in a pot, and make it into cakes. It tasted like rich cream.
(13) Where am I to get meat to give to all this people, when they whine before me and say, ‘Give us meat to eat!’
(18) And say to the people: Purify yourselves for tomorrow and you shall eat meat, for you have kept whining before ה' and saying, ‘If only we had meat to eat! Indeed, we were better off in Egypt!’ ה' will give you meat and you shall eat. (19) You shall eat not one day, not two, not even five days or ten or twenty, (20) but a whole month, until it comes out of your nostrils and becomes loathsome to you. For you have rejected ה' who is among you, by whining before [God] and saying, ‘Oh, why did we ever leave Egypt!’”
(לג) הַבָּשָׂ֗ר עוֹדֶ֙נּוּ֙ בֵּ֣ין שִׁנֵּיהֶ֔ם טֶ֖רֶם יִכָּרֵ֑ת וְאַ֤ף ה' חָרָ֣ה בָעָ֔ם וַיַּ֤ךְ ה' בָּעָ֔ם מַכָּ֖ה רַבָּ֥ה מְאֹֽד׃
(33) The meat was still between their teeth, not yet chewed, when the anger of ה' blazed forth against the people and ה' struck the people with a very severe plague.
(6) The wolf shall dwell with the lamb,
The leopard lie down with the kid;
The calf, the beast of prey, and the fatling-c together,
With a little boy to herd them. (7) The cow and the bear shall graze,
Their young shall lie down together;
And the lion, like the ox, shall eat straw.
(ט) לֹא־יָרֵ֥עוּ וְלֹֽא־יַשְׁחִ֖יתוּ בְּכׇל־הַ֣ר קׇדְשִׁ֑י כִּֽי־מָלְאָ֣ה הָאָ֗רֶץ דֵּעָה֙ אֶת־ה' כַּמַּ֖יִם לַיָּ֥ם מְכַסִּֽים׃ {ס}
(9) In all of My sacred mount-e
Nothing evil or vile shall be done;
For the land shall be filled with devotion to the LORD
As water covers the sea.
“The principles important to Genesis 1—place, form or kind, motion and life—are all at work in Leviticus 11.”
“Ruled out are:
1. Creatures that have no proper or unambiguous place; for example the amphibians.
2. Creatures that have no proper form. Either indefinite form (jellyfish), deceptive form (eel) or incomplete form (incompletely cloven-hoofed animals.
3. Creatures that violate proper locomotion, such as those animals that live in water but walk on land (lobsters); that that live on land but swarm as in water.
4. Creatures that violate the original dietary code, showing no respect for life—that is the carnivorous ones.
(ב) דַּבְּר֛וּ אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר זֹ֤את הַֽחַיָּה֙ אֲשֶׁ֣ר תֹּאכְל֔וּ מִכׇּל־הַבְּהֵמָ֖ה אֲשֶׁ֥ר עַל־הָאָֽרֶץ׃ (ג) כֹּ֣ל ׀ מַפְרֶ֣סֶת פַּרְסָ֗ה וְשֹׁסַ֤עַת שֶׁ֙סַע֙ פְּרָסֹ֔ת מַעֲלַ֥ת גֵּרָ֖ה בַּבְּהֵמָ֑ה אֹתָ֖הּ תֹּאכֵֽלוּ׃
(2) Speak to the Israelite people thus: These are the creatures that you may eat from among all the land animals: (3) any animal that has true hoofs, with clefts through the hoofs, and that chews the cud—such you may eat.
“Cud chewers are so far from eating other animals that they finally chew and swallow only the homogenized stuff they have already once swallowed and raised: When the pig, a notorious omnivore, is declared unclean, the Torah says it is because ‘he does not chew the chew’ presenting by implication, as it were, the ideal of the perfect fit of activity and object…One should chew not life but chew—that is, that which is fit for chewing. The chew-chewers are poles apart from that first accursed and most unclean animal, the belly-crawling serpent, which is in fact a moving digestive tract and which ‘voraciously’ swallows its prey whole and live.”
Soler:
Animals with split hooves are the ultimate herbivores -- they lack the ability to seize their prey.
Pig is the only omnivore with split hooves, so the requirement to chew cud is added.
Chewing cud alone should be sufficient, but it is difficult to tell what is a true ruminant.
(ט) אֶת־זֶה֙ תֹּֽאכְל֔וּ מִכֹּ֖ל אֲשֶׁ֣ר בַּמָּ֑יִם כֹּ֣ל אֲשֶׁר־לוֹ֩ סְנַפִּ֨יר וְקַשְׂקֶ֜שֶׂת בַּמַּ֗יִם בַּיַּמִּ֛ים וּבַנְּחָלִ֖ים אֹתָ֥ם תֹּאכֵֽלוּ׃
(9) These you may eat of all that live in water: anything in water, whether in the seas or in the streams, that has fins and scales—these you may eat.
Fins is the normal means of locomotion in water. Scales is the proper form.
All shapeless creatures (e.g. jellyfish, eel, octopus), and creatures that live part on land part in water (e.g. shellfish) are prohibited.
Milgram:
Ancient Israel had little acquaintance with marine life. This is proved not only by the fact that Adam names the whole animal kingdom with the exception of the fish (Gen 2:19-20). but also by the fact that in the entire Hebrew Bible not a single fish is named except the tanninim and the lit'vatan -and both are mythical! [Even Jonah's fish is only a "dag gadol"]
....
The fact that fish species are few to begin with means that imposing the fins-scales criterion severely restricts the edible varieties. [These criteria effectively reduce edible marine life for the ancient Israelite to a handful of fish]. The criterion also excludes crustaceans and other burrowers that thrived on the coast, just to judge by the heaps of murex shells along the Lebanese coast. It therefore seems reasonable to conclude that the very purpose of the criteria for fish, just like the criteria for quadrupeds was to limit Israel's access to the animal world.
(13) The following you shall abominate among the birds—they shall not be eaten, they are an abomination: the eagle, the vulture, and the black vulture; (14) the kite, falcons of every variety; (15) all varieties of raven; (16) the ostrich, the nighthawk, the seagull; hawks of every variety; (17) the little owl, the cormorant, and the great owl; (18) the white owl, the pelican, and the bustard; (19) the stork; herons of every variety; the hoopoe, and the bat.
.. אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל עוֹף הַדּוֹרֵס, טָמֵא.
..the Sages stated certain signs in a bird: Any bird that claws its prey and eats it is non-kosher...
(כ) כֹּ֚ל שֶׁ֣רֶץ הָע֔וֹף הַהֹלֵ֖ךְ עַל־אַרְבַּ֑ע שֶׁ֥קֶץ ה֖וּא לָכֶֽם׃ (כא) אַ֤ךְ אֶת־זֶה֙ תֹּֽאכְל֔וּ מִכֹּל֙ שֶׁ֣רֶץ הָע֔וֹף הַהֹלֵ֖ךְ עַל־אַרְבַּ֑ע אֲשֶׁר־[ל֤וֹ] (לא) כְרָעַ֙יִם֙ מִמַּ֣עַל לְרַגְלָ֔יו לְנַתֵּ֥ר בָּהֵ֖ן עַל־הָאָֽרֶץ׃ (כב) אֶת־אֵ֤לֶּה מֵהֶם֙ תֹּאכֵ֔לוּ אֶת־הָֽאַרְבֶּ֣ה לְמִינ֔וֹ וְאֶת־הַסׇּלְעָ֖ם לְמִינֵ֑הוּ וְאֶת־הַחַרְגֹּ֣ל לְמִינֵ֔הוּ וְאֶת־הֶחָגָ֖ב לְמִינֵֽהוּ׃
(20) All winged swarming things that walk on fours shall be an abomination for you. (21) But these you may eat among all the winged swarming things that walk on fours: all that have, above their feet, jointed legs to leap with on the ground— (22) of these you may eat the following: locusts of every variety; all varieties of bald locust; crickets of every variety; and all varieties of grasshopper.
(מב) כֹּל֩ הוֹלֵ֨ךְ עַל־גָּח֜וֹן וְכֹ֣ל ׀ הוֹלֵ֣ךְ עַל־אַרְבַּ֗ע עַ֚ד כׇּל־מַרְבֵּ֣ה רַגְלַ֔יִם לְכׇל־הַשֶּׁ֖רֶץ הַשֹּׁרֵ֣ץ עַל־הָאָ֑רֶץ לֹ֥א תֹאכְל֖וּם כִּי־שֶׁ֥קֶץ הֵֽם׃
(42) You shall not eat, among all things that swarm upon the earth, anything that crawls on its belly, or anything that walks on fours, or anything that has many legs; for they are an abomination.
Leaping is a mode of locomotion midway between walking and flying. Leviticus feels that it is closer to flying and therefore absolves these winged grasshoppers.
All other creatures with strange means of getting around locomotion are prohibited.
| EARTH | WATER | AIR | |
| Walk on legs (not creep; not too many legs); no winged insects that walk -- leapers are okay because that's like flying) | Swim with fins (not walk like crabs etc.) | Fly -- no ground birds like ostriches | |
| Skin | Scales | Feathers | |
| Live on the ground (not in the ground, or in the water like reptiles, turtles) | Live in the water | Live in the air (not by water like stilted birds) | |
| No predators - herbivores only | Doesn't matter because fish were not prescribed a diet in Gan Eden | No birds of prey |
(44) For I the LORD am your God: you shall sanctify yourselves and be holy, for I am holy. You shall not make yourselves unclean through any swarming thing that moves upon the earth.
(ב) דַּבֵּ֞ר אֶל־כׇּל־עֲדַ֧ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל וְאָמַרְתָּ֥ אֲלֵהֶ֖ם קְדֹשִׁ֣ים תִּהְי֑וּ כִּ֣י קָד֔וֹשׁ אֲנִ֖י ה' אֱלֹקֵיכֶֽם׃
(2) Speak to the whole Israelite community and say to them: You shall be holy, for I, your God ה', am holy.
Of the six Hebrew words here, three contain the root qds, "holy" And twice more it occurs in the succeeding verse. Relatively few individual statutes of the Bible are coupled with the demand for holiness. Of these, none has the demand with the same staccato emphasis and repetition as do the food prohibitions.
"You shall be holy, for I am holy" (Lev 19:2). That which humanity is not, nor can ever fully be, but that which humanity is commanded to emulate and approximate, is what the Bible calls qadosh, "holy" Holiness means imitatio Dei - the life of godliness.
...
Humans will have meat for their food and will kill to get it. The Bible has therefore worked out a system of restrictions whereby humans may satiate their lust for animal flesh and yet not be dehumanized in the process. The basic rules are these:
1. The choice of animal food is severely limited. Considering the variety of fauna that roam the earth, it is startling to realize how few, comparatively, are for the table, and that these are of the domesticated-herbivorous species only. There is no restriction whatsoever on the vegetable and fruit kingdom.
2. Even the few permitted animals may not be killed by just anyone but only by those who can qualify by their skill and piety: skill in employing a hallowed technique of slaughtering that renders death painless, and piety in being aware of the divine sanction that has permitted such slaughter. These qualifications ensure that these few slaughterers themselves do not become brutalized though incessant killing.
3. Even the few permitted animals, though ritually slaughtered, are still not fit for consumption until their blood is drained. "You shall not partake of the blood of any flesh, for the life of all flesh is its blood. Anyone who partakes of it shall be cut off" (Lev 17:14b). Humans have a right to nourishment, not to the life of others. Hence the blood, which is the symbol of life, must be drained and returned to the universe, to God.
By now it should be apparent that the Bible's method of taming the killer instinct in humans is none other than its system of dietary laws.
(כה) וְהִבְדַּלְתֶּ֞ם בֵּֽין־הַבְּהֵמָ֤ה הַטְּהֹרָה֙ לַטְּמֵאָ֔ה וּבֵין־הָע֥וֹף הַטָּמֵ֖א לַטָּהֹ֑ר וְלֹֽא־תְשַׁקְּצ֨וּ אֶת־נַפְשֹֽׁתֵיכֶ֜ם בַּבְּהֵמָ֣ה וּבָע֗וֹף וּבְכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר תִּרְמֹ֣שׂ הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־הִבְדַּ֥לְתִּי לָכֶ֖ם לְטַמֵּֽא׃ (כו) וִהְיִ֤יתֶם לִי֙ קְדֹשִׁ֔ים כִּ֥י קָד֖וֹשׁ אֲנִ֣י ה' וָאַבְדִּ֥ל אֶתְכֶ֛ם מִן־הָֽעַמִּ֖ים לִהְי֥וֹת לִֽי׃
(25) So you shall set apart the pure beast from the impure, the impure bird from the pure. You shall not draw abomination upon yourselves through beast or bird or anything with which the ground is alive, which I have set apart for you to treat as impure. (26) You shall be holy to Me, for I ה' am holy, and I have set you apart from other peoples to be Mine.
Classes relate to each other through their opposites, each according to its kind:
- Do not plow an ax and ox together
- Shatnez (animal wool + plant cotton)
- Do not sow your field with two kinds of seeds
- No intermarriage
- No cross-dressing
- Hebrews and other nations
It is not surprising that one of the decisive ruptures concerned the dietary prescriptions. Matthew quotes Jesus as saying: "Not what goes into the mouth defiles a man, but what comes out of the mouth, this defiles a man" (15:11). Similar words are reported by Mark, who comments: "Thus he declared all foods clean" (7:19).
The vision in which the distinction between clean and unclean foods was abolished had thus implied the abolition of the distinction between Jews and non-Jews.
God seems to say to the creature made in His image, “You should make distinctions because I make distinctions.”