פרשת ויצא תשפ"ג קידוש לכבוד חתן תורה

(יח) וַיֶּאֱהַ֥ב יַעֲקֹ֖ב אֶת־רָחֵ֑ל וַיֹּ֗אמֶר אֶֽעֱבׇדְךָ֙ שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים בְּרָחֵ֥ל בִּתְּךָ֖ הַקְּטַנָּֽה׃

(18) Jacob loved Rachel; so he answered, “I will serve you seven years for your younger daughter Rachel.”

וַיְהִ֣י בַבֹּ֔קֶר וְהִנֵּה־הִ֖וא לֵאָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֶל־לָבָ֗ן מַה־זֹּאת֙ עָשִׂ֣יתָ לִּ֔י הֲלֹ֤א בְרָחֵל֙ עָבַ֣דְתִּי עִמָּ֔ךְ וְלָ֖מָּה רִמִּיתָֽנִי׃

Genesis 29:25

When morning came, there was Leah! So he said to Laban, “What is this you have done to me? I was in your service for Rachel! Why did you deceive me?”

בראשית כ״ט:כ״ז

מַלֵּ֖א שְׁבֻ֣עַ זֹ֑את וְנִתְּנָ֨ה לְךָ֜ גַּם־אֶת־זֹ֗את בַּעֲבֹדָה֙ אֲשֶׁ֣ר תַּעֲבֹ֣ד עִמָּדִ֔י ע֖וֹד שֶֽׁבַע־שָׁנִ֥ים אֲחֵרֽוֹת׃

Genesis 29:27

Wait until the bridal week of this one is over and we will give you that one too, provided you serve me another seven years.”

בראשית כ״ט:כ״ח

וַיַּ֤עַשׂ יַעֲקֹב֙ כֵּ֔ן וַיְמַלֵּ֖א שְׁבֻ֣עַ זֹ֑את וַיִּתֶּן־ל֛וֹ אֶת־רָחֵ֥ל בִּתּ֖וֹ ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה׃

Genesis 29:28

Jacob did so; he waited out the bridal week of the one, and then he gave him his daughter Rachel as wife.—

בראשית כ״ט:כ״ט

וַיִּתֵּ֤ן לָבָן֙ לְרָחֵ֣ל בִּתּ֔וֹ אֶת־בִּלְהָ֖ה שִׁפְחָת֑וֹ לָ֖הּ לְשִׁפְחָֽה׃

Genesis 29:29

Laban had given his maidservant Bilhah to his daughter Rachel as her maid.—

בראשית ל׳:ב׳

וַיִּֽחַר־אַ֥ף יַעֲקֹ֖ב בְּרָחֵ֑ל וַיֹּ֗אמֶר הֲתַ֤חַת אֱלֹקִים֙ אָנֹ֔כִי אֲשֶׁר־מָנַ֥ע מִמֵּ֖ךְ פְּרִי־בָֽטֶן׃

Genesis 30:2

Jacob was incensed at Rachel, and said, “Can I take the place of God, who has denied you fruit of the womb?”

בראשית ל׳:ג׳

וַתֹּ֕אמֶר הִנֵּ֛ה אֲמָתִ֥י בִלְהָ֖ה בֹּ֣א אֵלֶ֑יהָ וְתֵלֵד֙ עַל־בִּרְכַּ֔י וְאִבָּנֶ֥ה גַם־אָנֹכִ֖י מִמֶּֽנָּה׃

Genesis 30:3

She said, “Here is my maid Bilhah. Consort with her, that she may bear on my knees and that through her I too may have children.”

למה יעקב לא חשב שאולי זה היה טעות שרצה להחתן אם רחל?

ולמה הוא היה מסקים לעשות כל זה ולא אמר שלמעשה הם שני אחויות ואולי הקב"ה שלחתי סימן?

דברים ל״ד:י״ב

וּלְכֹל֙ הַיָּ֣ד הַחֲזָקָ֔ה וּלְכֹ֖ל הַמּוֹרָ֣א הַגָּד֑וֹל אֲשֶׁר֙ עָשָׂ֣ה מֹשֶׁ֔ה לְעֵינֵ֖י כׇּל־יִשְׂרָאֵֽל׃

Deuteronomy 34:12

and for all the great might and awesome power that Moses displayed before all Israel.

דברים ל״ד:י״א

לְכׇל־הָ֨אֹתֹ֜ת וְהַמּוֹפְתִ֗ים אֲשֶׁ֤ר שְׁלָחוֹ֙ ה' לַעֲשׂ֖וֹת בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם לְפַרְעֹ֥ה וּלְכׇל־עֲבָדָ֖יו וּלְכׇל־אַרְצֽוֹ׃

Deuteronomy 34:11

for the various signs and portents that ה' sent him to display in the land of Egypt, against Pharaoh and all his courtiers and his whole country,

דברים ל״ד:י׳

וְלֹא־קָ֨ם נָבִ֥יא ע֛וֹד בְּיִשְׂרָאֵ֖ל כְּמֹשֶׁ֑ה אֲשֶׁר֙ יְדָע֣וֹ ה' פָּנִ֖ים אֶל־פָּנִֽים׃

Deuteronomy 34:10

Never again did there arise in Israel a prophet like Moses—whom ה' singled out, face to face,

רש"י על דברים ל״ד:י״ב:ג׳

לעיני כל ישראל. שֶׁנְּשָׂאוֹ לִבּוֹ לִשְׁבֹּר הַלּוּחוֹת לְעֵינֵיהֶם שֶׁנֶּאֱמַר "וָאֲשַׁבְּרֵם לְעֵינֵיכֶם" (דברים ט') וְהִסְכִּימָה דַעַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְדַעְתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ" (שמות ל"ד) — יִישַׁר כֹּחֲךָ שֶׁשִּׁבַּרְתָּ:

Rashi on Deuteronomy 34:12:3

לעיני כל ישראל [WHICH MOSES SHOWED] BEFORE THE EYES OF ALL ISRAEL — This refers to the fact that his heart inspired him to shatter the Tablets before their eyes, as it is said, (Deuteronomy 9:17) “And I broke them before your eyes” (Sifrei Devarim 357:45), and the opinion of the Holy One, blessed be He, regarding this action agreed with his opinion, as it is stated that God said of the Tablets, (Exodus 34:1) אשר שברת "Which you have broken", [which implies] "May your strength be fitting (יישר; an expression of thanks and congratulation) because you have broken them" (Yevamot 62a; Shabbat 87a).

שולחן ערוך, אורח חיים קל״ח:א׳

שלא לשייר בפרשה פחות משלשה פסוקי' ובו ס"א:
הקורא בתורה לא ישייר בפרשה פחות מג' פסוקים מפני היוצאים אז מבה"כ שיאמרו העול' אחריו לא יקרא אלא שני פסוקים הנשארים וכן לא יתחיל בה פחות מג' פסוקים מפני הנכנסים אז בב"ה שיאמרו שלא קרא הראשון אלא שני פסוקים: הגה ואין חילוק בין פ' פתוחה לסתומה ופרשה שאינה רק ב' פסוקים מותר לשייר בתחלה ולהפסיק שם [תרומת הדשן סי' כ"ב] ויכוין שיתחיל תמיד לקרא בדבר טוב ויסיים בדבר טוב [א"ז ומיימוני פרק י"ג מה"ת] וע"ל סי' תכ"ח:

Shulchan Arukh, Orach Chayim 138:1

To Not Leave Over Less Than 3 Verses In a Parsha. Containing 1 Se'if:
The one who reads from the Torah may not leave over any less than 3 verses in a paragraph because [we are concerned for] those who leave the synagogue then, that they will say that the oleh (i.e. reader) after him will only read the two remaining verses [of the paragraph]. And similarly, one may not begin less than 3 verses into it (i.e. a paragraph) because of those who enter the synagogue then, that they will say that the first [reader] only read 2 verses. Rem"a: And there is no difference between an open paragraph and a closed paragraph. And a paragraph that only has two verses: it is permitted to leave over [these two verses] at the beginning [of a paragraph] and to stop there (T'rumat HaDeshen, siman 22). And one should aim to always begin to read on a good matter and to end on a good matter (Or Zarua and Meimoni, Chapter 13 of Hilkhot T'fillah). And see below, Chapter 428.

רש"י על בראשית א׳:א׳:ב׳

בראשית ברא אֵין הַמִּקְרָא הַזֶּה אוֹמֵר אֶלָּא דָּרְשֵׁנִי, כְּמוֹ שֶׁדְּרָשׁוּהוּ רַבּוֹתֵינוּ בִּשְׁבִיל הַתּוֹרָה שֶׁנִקְרֵאת רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ (משלי ח'), וּבִשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל שֶׁנִקְרְאוּ רֵאשִׁית תְּבוּאָתוֹ (ירמיה ב');

Rashi on Genesis 1:1:2

בראשית ברא, IN THE BEGINNING, GOD CREATED — This verse calls aloud for explanation in the manner that our Rabbis explained it: God created the world for the sake of the Torah which is called (Proverbs 8:22) “The beginning (ראשית) of His (God’s) way”, and for the sake of Israel who is called (Jeremiah 2:3) “The beginning (ראשית) of His (God’s) increase’’.

שפתי חכמים, דברים ל״ד:י״ב:ג׳

והסכימה דעת הקב"ה לדעתו כו'. ר"ל שהרי עכשיו בא לספר בשבחו של משה, וכי זה שבחו של משה ששיבר את הלוחות, לכן פי' והסכימה כו'. ואם תאמר מנא להו למדרש אשר שברת יישר כחך ששברת, דילמא אשר פירושו כבכל מקום. כבר תירץ הרמב"ן בפרק קמא דבבא בתרא (יד:) דסמוכין קא דריש, משום דכתיב לעיל (י ב) אשר שברת ושמתם, אלמא שברי לוחות חביבין לפני המקום, ואילו היתה שבירתן קשה לפניו לא היה אומר לשומם בארון, שאין קטגור נעשה סניגור, ומשום סמוכין דרשי האי אשר, לשון אשרי, עכ"ל. ועיין בחידושיו במסכת שבת (פז.):

Siftei Chakhamim, Deuteronomy 34:12:3

The Holy One, Blessed Is He consented to his opinion, etc. Rashi is answering the question: If the verse is now coming to relate Moshe’s praises, is this praise to Moshe that he broke the Tablets? Therefore he explains, The Holy One, Blessed Is He consented, etc. You might ask, how does the Midrash know to expound which (אשר) you shattered means More power to you (יישר כחך) for shattering them? Perhaps אשר has the same meaning as it has everywhere else? The Ramban already answered in the first chapter of Bava Basra (14b) that this is expounded by juxtaposition. It is written above (10:2) [And I will write on the Tablets the words that were on the original Tablets] that you smashed, and you will place them [i.e. the smashed Tablets in the case]. We see [from this juxtaposition], that the smashed Tablets were beloved to Hashem, since if their smashing was displeasing to Him, He would not have said to place them in an ark, because “an accuser cannot become an advocate.” Therefore, because of this juxtaposition [over there], they expound אשר [here] as meaning אשרי (increase), [i.e. more power]. So far are his words. See his commentary on tractate Shabbos (87a).

בראשית רבה נ״ו:ד׳

וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי (בראשית כב, ז), בָּא לוֹ סמא"ל אֵצֶל אָבִינוּ אַבְרָהָם אֲמַר לֵיהּ סָבָא סָבָא אוֹבַדְתְּ לִבֶּךָ, בֵּן שֶׁנִּתַּן לְךָ לְמֵאָה שָׁנָה אַתָּה הוֹלֵךְ לְשָׁחֲטוֹ, אָמַר לוֹ עַל מְנָת כֵּן. אָמַר לוֹ וְאִם מְנַסֶּה אוֹתְךָ יוֹתֵר מִכֵּן אַתְּ יָכוֹל לַעֲמֹד, (איוב ד, ב): הֲנִסָּה דָבָר אֵלֶיךָ תִלְאֶה, אָמַר לוֹ וְיָתֵר עַל דֵּין. אָמַר לוֹ לְמָחָר אוֹמֵר לְךָ שׁוֹפֵךְ דָּם אַתְּ חַיָּב שֶׁשָּׁפַכְתָּ דָּמוֹ שֶׁל בִּנְךָ, אָמַר לוֹ, עַל מְנָת כֵּן. וְכֵיוָן שֶׁלֹא הוֹעִיל מִמֶּנּוּ כְּלוּם בָּא לוֹ אֵצֶל יִצְחָק, אָמַר לוֹ בְּרָא דַּעֲלוּבְתָּא, הוֹלֵךְ הוּא לְשָׁחָטֶךָ, אָמַר לוֹ עַל מְנָת כֵּן.

Bereshit Rabbah 56:4

“And Itzchak spoke to Avraham his father, and said: My father” (Gen. 22:7). Samael went to the our father Avraham and said: “Old man, old man! Have you lost your mind [lit. have you lost your heart]? You are going to slay a son given to you at the age of a hundred!’ ‘Even this I do,’ replied he. [Samael said:] ‘And if He sets you an even greater test, can you stand it?!’ [as it is written] “If a thing be put to you as a trial, will you be wearied” (Job 4:2)? ‘Even more than this,’ he replied. [Samael said:] ‘Tomorrow He will say to you, “You are guilty of murder, you murdered your son!” He replied: ‘Still I go’. Seeing that he could achieve nothing with him, he approached Itzchak and said: ‘Son of an unhappy mother! He is going to slay you!’ He replied: ‘Still I go’.