Free at Last

Don't miss an episode! Subscribe to the Madlik podcast: Spotify | Apple Podcasts | Google Podcasts

and Join Madlik on Clubhouse every Thursday so you can participate in our weekly live discussion of the Parsha

(ז) וַיִּקְרָ֨א מֹשֶׁ֜ה לִיהוֹשֻׁ֗עַ וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו לְעֵינֵ֣י כׇל־יִשְׂרָאֵל֮ חֲזַ֣ק וֶאֱמָץ֒ כִּ֣י אַתָּ֗ה תָּבוֹא֙ אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אֶל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֧ע ה' לַאֲבֹתָ֖ם לָתֵ֣ת לָהֶ֑ם וְאַתָּ֖ה תַּנְחִילֶ֥נָּה אוֹתָֽם׃ (ח) וַה' ה֣וּא ׀ הַהֹלֵ֣ךְ לְפָנֶ֗יךָ ה֚וּא יִהְיֶ֣ה עִמָּ֔ךְ לֹ֥א יַרְפְּךָ֖ וְלֹ֣א יַעַזְבֶ֑ךָּ לֹ֥א תִירָ֖א וְלֹ֥א תֵחָֽת׃ (ט) וַיִּכְתֹּ֣ב מֹשֶׁה֮ אֶת־הַתּוֹרָ֣ה הַזֹּאת֒ וַֽיִּתְּנָ֗הּ אֶל־הַכֹּֽהֲנִים֙ בְּנֵ֣י לֵוִ֔י הַנֹּ֣שְׂאִ֔ים אֶת־אֲר֖וֹן בְּרִ֣ית ה' וְאֶל־כׇּל־זִקְנֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃ (י) וַיְצַ֥ו מֹשֶׁ֖ה אוֹתָ֣ם לֵאמֹ֑ר מִקֵּ֣ץ ׀ שֶׁ֣בַע שָׁנִ֗ים בְּמֹעֵ֛ד שְׁנַ֥ת הַשְּׁמִטָּ֖ה בְּחַ֥ג הַסֻּכּֽוֹת׃ (יא) בְּב֣וֹא כׇל־יִשְׂרָאֵ֗ל לֵֽרָאוֹת֙ אֶת־פְּנֵי֙ ה' אֱלֹקֶ֔יךָ בַּמָּק֖וֹם אֲשֶׁ֣ר יִבְחָ֑ר תִּקְרָ֞א אֶת־הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֛את נֶ֥גֶד כׇּל־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּאׇזְנֵיהֶֽם׃ (יב) הַקְהֵ֣ל אֶת־הָעָ֗ם הָֽאֲנָשִׁ֤ים וְהַנָּשִׁים֙ וְהַטַּ֔ף וְגֵרְךָ֖ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֑יךָ לְמַ֨עַן יִשְׁמְע֜וּ וּלְמַ֣עַן יִלְמְד֗וּ וְיָֽרְאוּ֙ אֶת־ה' אֱלֹקֵיכֶ֔ם וְשָֽׁמְר֣וּ לַעֲשׂ֔וֹת אֶת־כׇּל־דִּבְרֵ֖י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּֽאת׃ (יג) וּבְנֵיהֶ֞ם אֲשֶׁ֣ר לֹא־יָדְע֗וּ יִשְׁמְעוּ֙ וְלָ֣מְד֔וּ לְיִרְאָ֖ה אֶת־ה' אֱלֹקֵיכֶ֑ם כׇּל־הַיָּמִ֗ים אֲשֶׁ֨ר אַתֶּ֤ם חַיִּים֙ עַל־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר אַתֶּ֜ם עֹבְרִ֧ים אֶת־הַיַּרְדֵּ֛ן שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ׃ {פ}

(7) Then Moses called Joshua and said to him in the sight of all Israel: “Be strong and resolute, for it is you who shall go with this people into the land that ה' swore to their fathers to give them, and it is you who shall apportion it to them. (8) And it is indeed ה' who will go before you. [God] will be with you—and will not fail you or forsake you. Fear not and be not dismayed!” (9) Moses wrote down this Teaching and gave it to the priests, sons of Levi, who carried the Ark of יהוה’s Covenant, and to all the elders of Israel. (10) And Moses instructed them as follows: Every seventh year, the year set for remission, at the Feast of Booths, (11) when all Israel comes to appear before your God ה' in the place that [God] will choose, you shall read this Teaching aloud in the presence of all Israel. (12) Gather the people—men, women, children, and the strangers in your communities—that they may hear and so learn to revere your God ה' and to observe faithfully every word of this Teaching. (13) Their children, too, who have not had the experience, shall hear and learn to revere your God ה' as long as they live in the land that you are about to cross the Jordan to possess.

כי אתה תבוא את העם הזה. "אֲרֵי אַתְּ תֵּעוּל עִם עַמָּא הָדֵין": מֹשֶׁה אָמַר לוֹ לִיהוֹשֻׁעַ זְקֵנִים שֶׁבַּדּוֹר יִהְיוּ עִמְּךָ, הַכֹּל לְפִי דַעְתָּן וַעֲצָתָן, אֲבָל הַקָּבָּ"ה אָמַר לִיהוֹשֻׁעַ "כִּי אַתָּה תָּבִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָהֶם" — תָּבִיא עַל כָּרְחָם, הַכֹּל תָּלוּי בְּךָ, טֹל מַקֵּל וְהַךְ עַל קָדְקֳדָן, דַּבָּר אֶחָד לְדוֹר וְלֹא שְׁנֵי דַבָּרִים לְדוֹר (סנהדרין ח'):

כי אתה תבוא את העם הזה — Translate this as the Targum does: ארי אתה תעול עם עמא הדין, THOU SHALT GO WITH THIS PEOPLE. Moses, by the statement “Thou shall go with this people” (as one of them) said in effect to Joshua: The elders of the generation will be with thee: everything has to be done according to their opinion and their advice. The Holy One, blessed be He, however, said to Joshua, (v. 23) “For thou shalt bring (תביא) the children of Israel into the land which I swore unto them” — thou shalt bring them even against their will; everything depends on you alone: if necessary take a stick and beat them over the head: there can be but one leader for a generation, and not two leaders for a generation (Sanhedrin 8a).

מקץ שבע שנים. בְּשָׁנָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל שְׁמִטָּה — בַּשְּׁמִינִית, וְלָמָּה קוֹרֵא אוֹתָהּ שנת השמטה? שֶׁעֲדַיִּן שְׁבִיעִית נוֹהֶגֶת בָּהּ, בַּקָּצִיר שֶׁל שְׁבִיעִית הַיּוֹצֵא לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית:
מקץ שבע שנים AT THE END OF EVERY SEVEN YEARS [AT THE APPOINTED SEASON OF THE SHEMITTAH YEAR] — This means in the first year of the new Shemittah-period — in the eighth year (Sotah 41a). But why does Scripture call it the “Shemittah-year”, which name usually implies the seventh year? Because the law of the “seventh year” still applies to it, viz., in connection with the harvest of the seventh year’s produce that actually goes forth into (takes place in) the year following the seventh year (the eighth year) (Rosh Hashanah 12b; cf. Rashi on Exodus 34:21).

מקץ שבע שנים. תחלת השנה:

AT THE END OF EVERY SEVEN YEARS. At the beginning of the year.

וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹקִ֜ים לְנֹ֗חַ קֵ֤ץ כׇּל־בָּשָׂר֙ בָּ֣א לְפָנַ֔י כִּֽי־מָלְאָ֥ה הָאָ֛רֶץ חָמָ֖ס מִפְּנֵיהֶ֑ם וְהִנְנִ֥י מַשְׁחִיתָ֖ם אֶת־הָאָֽרֶץ׃

God said to Noah, “I have decided to put an end to all flesh, for the earth is filled with lawlessness because of them: I am about to destroy them with the earth.

מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסכות. זו היא מצות הקהל, ופירוש מקץ מסוף, וכן כל לשון קץ האמור ענינו סוף, כלשון (בראשית ו) קץ כל בשר בא לפני, והכוונה בסוף השבע שנים, כלומר אחר שיעברו השבע שנים לגמרי, וזהו שמינית בחולו של מועד של חג הסכות. אבל מה שכתוב במצות השמטה (דברים טו) מקץ שבע שנים תעשה שמטה, פירוש מסוף שבע שנים, ויהיה הסוף הזה מכלל השבע, לא שיעברו השבע, וכן אמרו רז"ל שביעית אינה משמטת אלא בסוף, והוא שקיעת החמה של מוצאי שביעית, וא"כ הקץ שנאמר כאן והנאמר בשמטה הכל אחד, וזה וזה לשון סוף הוא, אלא שהקץ האמור כאן הוא חוץ למספר השבע והאמור בשמטה הוא מכלל השבע.

מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסוכות, “at the end of seven years, at the time of the Sabbatical year, on the festival of Tabernacles;” this is a reference to the commandment known as הקהל, “assembly.” The word מקץ means “at the end.” Wherever we encounter the expression מקץ it means “at the end.” [I suppose the reason that our author tells us this is that the preposition” מ in front of the word קץ might have suggested a different meaning. Ed.] The first time we encounter the word in Genesis 6,13 it also means “end.” In our instance, the Torah refers to the end of the Shemittah year (the year concluded 2 weeks before the festival of Tabernacles). In other words, “after that year has passed completely.” In actual fact the commandment is observed during the eighth year during the intermediate days of the Sukkot festival. When we have a different verse in which the word מקץ is also used in connection with the year when the Shemittah is being observed, (Deut. 15,1), the meaning is that the duty to relinquish overdue loans falls due on the last day of that year by sunset (Erchin 28). If the Torah there uses the term בשנת השמטה, it means: “while the Shemittah year is still in force.” Although in both instances the word מקץ means “at the end” [as opposed to Ibn Ezra. Ed.], here it means “after the end,” whereas in Deut. 15,1 it means “just before the end.”

(דף מא) משנה. פרשת המלך כיצד מוצאי יום טוב הראשון של חג בשמיני במוצאי שביעית עושין לו בימה של עץ בעזרה ויושב עליה שנאמר (דברים לא י) מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסכות וגו׳ חזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנו לראש הכנסת וראש הכנסת נותנו לסגן והסגן נותנו לכהן גדול וכהן גדול נותנו למלך והמלך עומד ומקבל ויושב וקורא. אגריפס המלך עמד וקבל וקרא עומד ושבחוהו חכמים וכשהגיע אצל (שם) לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא זלגו עיניו דמעות אמרו לו לא תתיירא אגריפס המלך אחינו אתה אחינו אתה וקורא מתחלת אלה הדברים:

(Fol. 41) MISHNAH: How was the chapter dealing with a king to be read on the eve following the first day of Tabernacles? On the eighth year, immediately after the closing of the seventh, a wooden stand would be erected in the sanctuary, whereupon the king would sit, as it is said (Deut. 31, 10) At the end of every seven years, at the fixed time of the year of release, on the feast of Tabernacles, etc. The officer of the congregation would take a Holy Scroll and hand it over to the chief of the congregation, then the chief in return would hand it over to the associate priest, the associate-priest would give it to the High-priest and the High-priest in return would give it to the king and the king would accept it while standing, and sit down afterwards and read [the chapter concerning Kings]. King Agrippa was accustomed to accept it while standing and would also read it while standing, and the Rabbis praised him for this act, and when he would reach the passage (Deut. 17, 15) Thou mayest not set over thee a stranger who is not thy brother, tears would roll down from his eyes. The Rabbis then said: "Do not be afraid. King Agrippa, thou art our brother, thou art our brother." Then he would read from the beginning of Deut. [up to Chapter 6, 4].

וְלַיּוֹבְלוֹת יוֹבְלוֹת בְּאֶחָד בְּתִשְׁרִי הוּא יוֹבְלוֹת בַּעֲשָׂרָה בְּתִשְׁרִי הוּא דִּכְתִיב בַּיּוֹם הַכִּפּוּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר הָא מַנִּי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא הִיא דְּתַנְיָא וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה מָה תַּלְמוּד לוֹמַר לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים יָכוֹל לֹא תְּהֵא מִתְקַדֶּשֶׁת אֶלָּא מִיּוֹם הַכִּפּוּרִים וְאֵילָךְ תַּלְמוּד לוֹמַר וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים מְלַמֵּד שֶׁמִּתְקַדֶּשֶׁת וְהוֹלֶכֶת מִתְּחִילָּתָהּ מִכָּאן אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים לֹא הָיוּ עֲבָדִים נִפְטָרִין לְבָתֵּיהֶן וְלֹא מִשְׁתַּעְבְּדִין לַאֲדוֹנֵיהֶם אֶלָּא אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וּשְׂמֵחִין וְעַטְרוֹתֵיהֶן בְּרָאשֵׁיהֶן כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ יוֹם הַכִּפּוּרִים תָּקְעוּ בֵּית דִּין בְּשׁוֹפָר נִפְטְרוּ עֲבָדִים לְבָתֵּיהֶן וְשָׂדוֹת חוֹזְרוֹת לְבַעְלֵיהֶן

§ The mishna teaches: The first of Tishrei is also the New Year for Jubilee Years. The Gemara asks: Is the New Year for Jubilee Years on the first of Tishrei? Isn’t the New Year for Jubilee Years on the tenth of Tishrei, Yom Kippur? As it is written: “Then shall you cause the shofar to sound on the tenth day of the seventh month, on Yom Kippur shall you sound the shofar throughout all your land. And you shall hallow the fiftieth year, and proclaim liberty throughout all the land to all its inhabitants; it shall be a Jubilee for you” (Leviticus 25:9–10). The Gemara answers: In accordance with whose opinion is this mishna? It is the opinion of Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, as it is taught in a baraita: What is the meaning when the verse states: “And you shall hallow the fiftieth year”? Since it is stated that the shofar is blown “on Yom Kippur,” one might have thought that the year is sanctified only from Yom Kippur and onward. Therefore, the verse states: “And you shall hallow the fiftieth year,” which teaches that the year is sanctified from its beginning onward, from the first of Tishrei, when the year begins. From here, Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, said: From Rosh HaShana until Yom Kippur of the Jubilee Year, Hebrew slaves were not released to their homes because the shofar had not yet been sounded. And they were also not enslaved to their masters, as the Jubilee Year had already begun. Rather, they would eat, drink, and rejoice, and they would wear their crowns on their heads like free people. Once Yom Kippur arrived, the court would sound the shofar, slaves would be released to their houses, and fields that were sold would be returned to their original owners.

וְהַֽעֲבַרְתָּ֞ שׁוֹפַ֤ר תְּרוּעָה֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִעִ֔י בֶּעָשׂ֖וֹר לַחֹ֑דֶשׁ בְּיוֹם֙ הַכִּפֻּרִ֔ים תַּעֲבִ֥ירוּ שׁוֹפָ֖ר בְּכׇל־אַרְצְכֶֽם׃
Then you shall sound the horn loud; in the seventh month, on the tenth day of the month—the Day of Atonement—you shall have the horn sounded throughout your land

(ט) וְהַֽעֲבַרְתָּ֞ שׁוֹפַ֤ר תְּרוּעָה֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִעִ֔י בֶּעָשׂ֖וֹר לַחֹ֑דֶשׁ בְּיוֹם֙ הַכִּפֻּרִ֔ים תַּעֲבִ֥ירוּ שׁוֹפָ֖ר בְּכׇל־אַרְצְכֶֽם׃ (י) וְקִדַּשְׁתֶּ֗ם אֵ֣ת שְׁנַ֤ת הַחֲמִשִּׁים֙ שָׁנָ֔ה וּקְרָאתֶ֥ם דְּר֛וֹר בָּאָ֖רֶץ לְכׇל־יֹשְׁבֶ֑יהָ יוֹבֵ֥ל הִוא֙ תִּהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם וְשַׁבְתֶּ֗ם אִ֚ישׁ אֶל־אֲחֻזָּת֔וֹ וְאִ֥ישׁ אֶל־מִשְׁפַּחְתּ֖וֹ תָּשֻֽׁבוּ׃

(9) Then you shall sound the horn loud; in the seventh month, on the tenth day of the month—the Day of Atonement—you shall have the horn sounded throughout your land (10) and you shall hallow the fiftieth year. You shall proclaim release throughout the land for all its inhabitants. It shall be a jubilee for you: each of you shall return to your holding and each of you shall return to your family.

רבן יוחנן בן זכאי היה דורש את המקרא הזה כמין חומר מה נשתנה אזן מכל אברים שבגוף אמר הקב"ה אזן ששמעה קולי על הר סיני בשעה שאמרתי (ויקרא כה, נה) כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים והלך זה וקנה אדון לעצמו ירצע

Rabban Yoḥanan ben Zakkai would expound this verse as a type of decorative wreath [ḥomer], i.e., as an allegory: Why is the ear different from all the other limbs in the body, as the ear alone is pierced? The Holy One, Blessed be He, said: This ear heard My voice on Mount Sinai when I said: “For to Me the children of Israel are slaves” (Leviticus 25:55), which indicates: And they should not be slaves to slaves. And yet this man went and willingly acquired a master for himself. Therefore, let this ear be pierced.

“Obedience to God is also the negation of submission to man.”

“The idea of serfdom to God was, in the Jewish tradition, transformed into the basis for the freedom of man from man. God’s authority thus guarantees man’s independence from human author

Eric Fromm – You Shall be as Gods pp 73 – 75