Chassidic Masters: Elul Edition Class 1: The Field of Possibility

משל למלך שקודם בואו לעיר יוצאין אנשי העיר לקראתו ומקבלין פניו בשדה ואז רשאין כל מי שרוצה לצאת להקביל פניו, והוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם. ובלכתו העירה הרי הם הולכים אחריו. ואח"כ בבואו להיכל מלכותו אין נכנסים כי אם ברשות ואף גם זאת המובחרים שבעם ויחידי סגולה.

וכך הענין על דרך משל בחודש אלול יוצאין להקביל אור פניו יתברך בשדה, כי הנה כתיב יאר יי פניו אליך, שהוא ענין הארת י"ג מדות .שיהיה פנים בפנים דהיינו שיאיר גילוי פנימיות רצונו יתברך למקור נשמות ישראל ע"י שיהיה עיקר פנימיות רצונו אליו יתברך לדבקה בו בלב ונפש מעומקא דליבא (=מעומק הלב) במסירת נפש...

(רבי שניאור זלמן מלאדי, אדמו"ר הזקן, מייסד חסידות חב"ד. לקוטי תורה פר' ראה ע' לב)

מזל אלול בתולה. בגי' א"ם הבנים שמחה הללויה כבר ידעת תשובה היא בחי' בינה אימא עילאה ע"כ נכבד הרמז לחדש הזה המסוגל לתשובה ויתבאר עוד אי"ה:

The astrological sign of the month is 'virgo'. The numerical value of the verse, 'aim ha'banim se'maycha, halleluyah' The children's mother is happy, halleluyah' equals the hebrew word for virgo, betulah. How appropriate and wonderous it is that the Kabbalah associates teshuvah with the quality binah, known as the 'Supernal Mother'.

מָצָ֣א אִ֭שָּׁה מָ֣צָא ט֑וֹב וַיָּ֥פֶק רָ֝צ֗וֹן מֵיי׃
He who finds a wife has found happiness
And has won the favor of the LORD.
מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מי"י: עם היות שאין מקרא יוצא מידי פשוטו עכ"ז בדרך רמז נ"ל לפרש על חדש אלול (ועי"ז יונח לנו שפיר ויפק רצון וכו') ונאמר דהנה ימי אלול הן המה ימי רצון הימים שעלה משה להר לקבל לוחות אחרונות ונתרצה הקב"ה לישראל בשמחה ומחל להם. מאז והלאה הימים האלה הם ימי רצון לעורר נפשות ישראל בתשובה וכביכול ימינו ית"ש פשוטה לקבל שבים. והנה מיום שחטא אדם הראשון נמשך אחר עה"ד טוב ורע הנה יש בכל אדם מציאת טוב ורע ועל פי הרוב הרע מתגבר ונדמה לאדם בדעתו שזה הוא הטוב. אבל בעת שמתעורר הרצון העליון לעורר נפשות ישראל לתשובה הנה מוצא האדם בדעתו את הטו"ב ומתחרט ושב על הרע וממשיך אליו הרצון העליון ויקובל בתשובה שלימה: הג"ה בזה תתבונן במדרש ויקרא פ"ג א"ר ביבא כיצד אדם צריך להתוודות עיוה"כ צ"ל מודה אני וכו' כל רע שעשיתי לפניך בדרך רע הייתי עומד וכל מה שעשיתי לא אעשה עוד כמוהו יהר"מ שתמחול ותסלח ותכפר וכו' עיין שם ועמ"ש ע"ז במאמרי יום הכפורים (ע"כ הגה):

(ו) וּמָ֨ל יי אֱלֹקֶ֛יךָ אֶת־לְבָבְךָ֖ וְאֶת־לְבַ֣ב זַרְעֶ֑ךָ לְאַהֲבָ֞ה אֶת־יי אֱלֹקֶ֛יךָ בְּכׇל־לְבָבְךָ֥ וּבְכׇל־נַפְשְׁךָ֖ לְמַ֥עַן חַיֶּֽיךָ׃

(6) Then your God יי will open up your heart and the hearts of your offspring—to love your God יי with all your heart and soul, in order that you may live.
הבעה"ט פ' נצבים כתב רמז על חודש אלול מר"ת הפסוק ומל יי אלקיך "את "לבבך "ואת "לבב זרעך ר"ת אלול לכך נהגו וכו' וכתב וכן לולא האמנתי וגו' לולא אותיות אלול שמאלול ואילך חרדתי לנגד יי עי"ש. ונרמז בפסוק ומל לרמז שבחודש אלול הוא זמן התשובה וכתרגומו ויעדי יי אלקיך ית טפשות לבך וכו'. וכן בתיבת לולא נרמז אותיות אלול שאז הזמן לתקן מעשיו כדי שלא יגרום החטא כמו שנדרש מפסוק זה בגמ' (ברכות ד'.) וזה כונת הבעה"ט שכתב שמאלול ואילך חרדתי נגד יי שזה נרמז בלולא כאמור. ומטעם זה אומרים מזמור הזה בחודש אלול מפני שנזכר בו פסוק זה. שמטעם שנדרש (ויק"ר פ' כ"א) אורי בר"ה וישעי ביוהכ"פ לא היו צריכין לאומרו רק בר"ה ויוהכ"פ. רק מפני שבו נרמז שבאלול צריך לתקן מעשיו שלא יגרום החטא. שמר"ח ואילך מתחילין ימי רצון שאז עלה משרע"ה לקבל לוחות אחרונות והובא בטוא"ח (סי' תקפ"א) מפרדר"א שאז העבירו שופר במחנה ולכן תקנו שיהי' תוקעין בר"ח אלול והקב"ה נתעלה באותו שופר דכתיב עלה אלקים בתרועה וגו' ומפרשים שעלה שם אלקים שהוא מדה"ד ונעשה שם הוי"ה שהוא מדה"ר באותו שופר. וכמו שא' (מד' תהלים מ' מ"ז) כיון שתוקעין בשופר הוא עולה ומהפך מדה"ד למדה"ר וכו'. ואח"כ תוקעין בכל החודש להזהיר על התשובה שאז הם ימי רצון ולכן מתחילין לומר מזמור זה דכתיב בו לולא וגו'. ובמד' תהלים על פסוק זה לולא האמנתי בזכות האמונה דכתיב לולא וגו' שלא ברא הקב"ה את עולמו אלא כדי שייראו מלפניו שנא' והאלקים עשה וגו' ואין לו להקב"ה בעולמו אלא יר"ש בלבד שנא' ועתה ישראל מה יי אלקיך שואל מעמך כ"א ליראה וגו'. והיינו שתכלית הבריאה הי' שיהיה אומה ישראלית שיכירו את כח מלכותו ית"ש כמו שא' מלך שתהא אימתו עליך. וע"ז מורה שם אדנ"י כמ"ש אם אדונים אני אי' מוראי וזהו ע"י אמונה כמו שא' איהי אמונה. והיינו שע"י שמאמין שממ"ה הקב"ה עומד עליו ורואה במעשיו מיד יגיע אליו היראה והפחד וכו' (כמ"ש בהגה"ה דריש או"ח). וזה לולא האמנתי לראות בטוב יי כמו שנא' מה רב טובך אשר צפנת ליראיך והיראה הוא ע"י האמונה כנ"ל. ומאחר שהימים ימי רצון הוא זמן מתוקן לתשובה ונרמז בר"ת את לבבך ואת לבב זרעך. דאף דכאן כתיב ומל יי אלקיך שהשי"ת יעדי ית טפשות לבך. דקאי על ימות המשיח שיסלק השי"ת את היצה"ר מכל וכל כמ"ש הרמב"ן ז"ל. ומה שאמר את לבבך ואת לבב זרעך ולמי אמר לבבך שזה יתכן אם הי' מדבר לבני דורו יתכן לבבך ולבב זרעך אבל מאחר שאמר והי' כי יבאו עליך כל הדברים האלה וגו' ושבת וגו' ושב וגו' וקאי על הדור האחרון הלא כולם בכלל לבב זרעך. אך הפירוש הוא שיסור היצה"ר מכל וכל ולא יחזור עוד לא כמו שהיה בזמן מ"ת שנעקר ג"כ יצה"ר מלבן במאמר לא יהי' לך מ"מ חזר אח"כ למקומו אבל לעת"ל יהי' ומל את לבבך שיסור היצה"ר לגמרי שלא יחזור עוד וכמו שנאמר והסירותי את לב האבן מבשרכם ועי"ז ואת לבב זרעך שהם כבר יולדו כך בלא יצה"ר מתולדה. והיינו אחר התשובה מצד ישראל דכתיב ושבת עד יי אלקיך וגו' ומל יי אלקיך וגו' דכל יומא זמני' הוא כמ"ש היום אם בקולו תשמעו (כמ"ש סנהד' צ"ח.) ואף דזמן תשובה לעולם כמו"ש במ"ר (פ' ואתחנן) שערי תפלה פעמים פחותין פעמים נעולים וכו' מה המקוה הזה פעמים פתוח וכו' אבל הים לעולם פתוח כך ידו של הקב"ה לעולם פתוחה לקבל שבים. מ"מ בהימים האלו שהם ימי רצון מסוגלת לתשובה יותר ובשל"ה הק' כתב רמז בר"ת אני לדודי ודודי לי ר"ת אלול שאז הזמן שיתעוררו ישראל בתשובה באתערותא דלתתא כמ"ש ושבת וגו' אז ודודי לי באתערותא דלעולא כמ"ש ומל יי אלקיך וגו'. וזה הרועה בשושנים דישראל נמשלו לשושנים דכתיב על כנס"י כשושנה בין החוחים. וזה ההכנה שיהיה אח"כ אורי בר"ה וישעי ביוהכ"פ:

הַאֻמְנָם עוֹד יָבוֹאוּ יָמִים בִּסְלִיחָה וּבְחֶסֶד,
וְתֵלְכִי בַּשָּׂדֶה, וְתֵלְכִי בּוֹ כַּהֵלֶךְ הַתָּם,
וּמַחְשׂוֹף כַּף רַגְלֵךְ יִלָּטֵף בַּעֲלֵי הָאַסְפֶּסֶת,
אוֹ שִׁלְפֵי שִׁבֳּלִים יִדְקְרוּךְ וְתִמְתַּק דְּקִירָתָם.

אוֹ מָטָר יַשִּׂיגֵךְ בַּעֲדַת טִפּוֹתָיו הַדּוֹפֶקֶת
עַל כְּתֵפַיִךְ חָזֵךְ צַוָּארֵךְ וְרֹאשֵׁךְ רַעֲנָן.
וְתֵלְכִי בַּשָּׂדֶה הָרָטֹב וְיִרְחַב בָּךְ הַשֶּׁקֶט
כָּאוֹר בְּשׁוּלֵי הֶעָנָן.

וְנָשַׁמְתְּ אֶת רֵיחוֹ שֶׁל הַתֶּלֶם נָשׁוֹם וְרָגוֹעַ,
וְרָאִית אֶת הַשֶּׁמֶשׁ בִּרְאִי הַשְּׁלוּלִית הַזָּהֹב,
וּפְשׁוּטִים הַדְּבָרִים וְחַיִּים וּמֻתָּר בָּם לִנְגֹּעַ,
וּמֻתָּר וּמֻתָּר לֶאֱהֹב.

אַתְּ תֵּלְכִי בַּשָּׂדֶה. לְבַדֵּךְ. לֹא נִצְרֶבֶת בְּלַהַט
הַשְּׂרֵפוֹת בַּדְּרָכִים שֶׁסָּמְרוּ מֵאֵימָה וּמִדָּם.
וּבְיֹשֶׁר-לֵבָב שׁוּב תִּהְיִי עֲנָוָה וְנִכְנַעַת
כְּאַחַד הַדְּשָׁאִים כְּאַחַד הָאָדָם.