היך עבידא הוה מקטע קופד ומחת סכינא לידוי תחזור ותמחי לידיה. (ויקרא יט) ואהבת לרעך כמוך. רבי עקיבה אומר זהו כלל גדול בתורה. בן עזאי אומר (בראשית ה) זה ספר תולדות אדם זה כלל גדול מזה.
Rabbi Akiva (second century CE) taught: “‘Love your neighbor as yours self.’ (Leviticus, 19) This is the most important rule in the Torah.” Ben Azzai says: ‘This is the scroll of the generations of humanity… Humans was created in the image of God.’ (Genesis, 5) This is an even greater principle...
ואמר רבי חמא ברבי חנינא מאי דכתיב (דברים יג, ה) אחרי ה' אלקיכם תלכו וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה והלא כבר נאמר (דברים ד, כד) כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא אלא להלך אחר מדותיו של הקב"ה מה הוא מלביש ערומים דכתיב (בראשית ג, כא) ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם אף אתה הלבש ערומים הקב"ה ביקר חולים דכתיב (בראשית יח, א) וירא אליו ה' באלוני ממרא אף אתה בקר חולים הקב"ה ניחם אבלים דכתיב (בראשית כה, יא) ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלקים את יצחק בנו אף אתה נחם אבלים הקב"ה קבר מתים
Rabbi Hama, son of Rabbi Hanina, said: What does the Torah mean when it says: “You shall walk in the ways of the Lord.” (Deuteronomy, 13:5) Can a person really walk in the shadow of the Divine Presence? Rather, it means that you should imitate the ways of God. Just as God clothed the naked (as it says: “And God made garments of skin for Adam and his wife and clothed them,” Genesis, 3:21), so you shall clothe the naked. Just as God visited the sick (“And God appeared before Abraham [after his circumcision]”), so you should visit the sick; just as God buried the dead (as it says: “And God buried Moses in the valley”) so you should bury the dead; and just as God comforts the grieving (as it says: “After the death of Abraham, God blessed Isaac his son”), so you too comfort the grieving.
Can we always emulate the Divine? In what ways do you feel humans are good at emulating the Divine?
Rachamim רחמים: Hebrew for "compassion" but also connected to the word for "womb."
God is Merciful
(טו) צֶ֣דֶק וּ֭מִשְׁפָּט מְכ֣וֹן כִּסְאֶ֑ךָ חֶ֥סֶד וֶ֝אֱמֶ֗ת יְֽקַדְּמ֥וּ פָנֶֽיךָ׃
(15) Righteousness and justice are the base of Your throne; steadfast love and faithfulness stand before You.
(כא) וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִ֖י לְעוֹלָ֑ם וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִי֙ בְּצֶ֣דֶק וּבְמִשְׁפָּ֔ט וּבְחֶ֖סֶד וּֽבְרַחֲמִֽים׃
(21) And I will espouse you forever: I will espouse you with righteousness and justice, And with goodness and mercy,
(ו) וַיַּעֲבֹ֨ר ה' ׀ עַל־פָּנָיו֮ וַיִּקְרָא֒ ה' ׀ ה' אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת ׀
(6) The LORD passed before him and proclaimed: “The LORD! the LORD! a God compassionate and gracious, slow to anger, abounding in kindness and faithfulness,
(ז) בְּרֶ֥גַע קָטֹ֖ן עֲזַבְתִּ֑יךְ וּבְרַחֲמִ֥ים גְּדֹלִ֖ים אֲקַבְּצֵֽךְ׃
(7) For a little while I forsook you, But with vast love I will bring you back.
(יח) מִי־אֵ֣ל כָּמ֗וֹךָ נֹשֵׂ֤א עָוֺן֙ וְעֹבֵ֣ר עַל־פֶּ֔שַׁע לִשְׁאֵרִ֖ית נַחֲלָת֑וֹ לֹא־הֶחֱזִ֤יק לָעַד֙ אַפּ֔וֹ כִּֽי־חָפֵ֥ץ חֶ֖סֶד הֽוּא׃ (יט) יָשׁ֣וּב יְרַֽחֲמֵ֔נוּ יִכְבֹּ֖שׁ עֲוֺֽנֹתֵ֑ינוּ וְתַשְׁלִ֛יךְ בִּמְצֻל֥וֹת יָ֖ם כָּל־חַטֹּאותָֽם׃
(18) Who is a God like You, Forgiving iniquity And remitting transgression; Who has not maintained His wrath forever Against the remnant of His own people, Because He loves graciousness! (19) He will take us back in love; He will cover up our iniquities, You will hurl all our sins Into the depths of the sea.
Emulating God's Mercy
שימתין קושרין את הלחי לא שיעלה אלא שלא יוסיף וכן קורה שנשברה סומכין אותה בספסל או בארוכות המטה לא שתעלה אלא שלא תוסיף: גמ׳ והאמר רב יהודה אמר שמואל מעשה בתלמידו של רבי מאיר שנכנס אחריו לבית המרחץ ביקש להדיח קרקע אמר לו אין מדיחין לסוך קרקע אמר לו אין סכין קרקע בקרקע מחלפא מת בקרקע לא מיחלף כל לאתויי מאי לאתויי הא דתנו רבנן מביאין כלי מיקר וכלי מתכות ומניחין על כריסו כדי שלא תפוח ופוקקין את נקביו כדי שלא תיכנס בהן הרוח ואף שלמה אמר בחכמתו עד שלא ירתק חבל הכסף זה חוט השדרה ותרוץ גולת הזהב זה אמה ותשבר כד על המבוע זה הכרס ונרוץ הגלגל אל הבור זה פרש וכן הוא אומר וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם אמר רב הונא ואמרי לה אמר רב חגא אלו בני אדם שמניחין דברי תורה ועושין כל ימיהם כחגים אמר רבי לוי אמר רב פפי אמר רבי יהושע לאחר שלשה ימים כריסו נבקעת ונופלת לו על פניו ואומרת לו טול מה שנתת בי: מתני׳ אין מעצמין את המת בשבת ולא בחול עם יציאת נפש והמעצים עם יציאת הנפש הרי זה שופך דמים: גמ׳ תנו רבנן המעצמו עם יציאת הנפש הרי זה שופך דמים משל לנר שכבה והולכת אדם מניח אצבעו עליה מיד כבתה תניא רבן שמעון בן גמליאל אומר הרוצה שיתעצמו עיניו של מת נופח לו יין בחוטמו ונותן שמן בין ריסי עיניו ואוחז בשני גודלי רגליו והן מתעצמין מאליהן תניא רבן שמעון בן גמליאל אומר תינוק בן יומו חי מחללין עליו את השבת דוד מלך ישראל מת אין מחללין עליו את השבת תינוק בן יומו חי מחללין עליו את השבת אמרה תורה חלל עליו שבת אחד כדי שישמור שבתות הרבה דוד מלך ישראל מת אין מחללין עליו כיון שמת אדם בטל מן המצות והיינו דאמר רבי יוחנן במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות ותניא רבי שמעון בן אלעזר אומר תינוק בן יומו חי אין צריך לשומרו מן החולדה ומן העכברים אבל עוג מלך הבשן מת צריך לשומרו מן החולדה ומן העכברים שנאמר ומוראכם וחתכם יהיה כל זמן שאדם חי אימתו מוטלת על הבריות כיון שמת בטלה אימתו אמר רב פפא נקיטינן אריה אבי תרי לא נפיל הא קא חזינן דנפיל ההוא כדרמי בר אבא דאמר רמי בר אבא אין חיה שולטת באדם עד שנדמה לו כבהמה שנאמר אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו אמר רבי חנינא אסור לישן בבית יחידי וכל הישן בבית יחידי אחזתו לילית ותניא רבי שמעון בן אלעזר אומר עשה עד שאתה מוצא ומצוי לך ועודך בידך ואף שלמה אמר בחכמתו וזכור את בוראיך בימי בחורותיך עד [אשר] (ש) לא יבאו ימי הרעה אלו ימי הזקנה והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ אלו ימי המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה ופליגא דשמואל דאמר שמואל אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד שנאמר כי לא יחדל אביון מקרב הארץ תניא רבי אלעזר הקפר אומר לעולם יבקש אדם רחמים על מדה זו שאם הוא לא בא בא בנו ואם בנו לא בא בן בנו בא שנאמר כי בגלל הדבר הזה תנא דבי רבי ישמעאל גלגל הוא שחוזר בעולם אמר רב יוסף נקיטינן האי צורבא מרבנן לא מיעני והא קא חזינן דמיעני אם איתא דמיעני אהדורי אפתחא לא מיהדר אמר לה רבי חייא לדביתהו כי אתי עניא אקדימי ליה ריפתא כי היכי דלקדמו לבניך אמרה ליה מילט קא לייטת להו אמר לה קרא קא כתיב כי בגלל הדבר הזה ותנא דבי רבי ישמעאל גלגל הוא שחוזר בעולם תניא רבי גמליאל ברבי אומר ונתן לך רחמים ורחמך והרבך כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים וכל שאינו מרחם על הבריות אין מרחמין עליו מן השמים עד אשר לא תחשך השמש והאור זו פדחת והחוטם והירח זו נשמה והכוכבים אלו הלסתות ושבו העבים אחר הגשם זו מאור עיניו של אדם שהולך אחר הבכי אמר שמואל האי דמעתא עד ארבעין שנין הדרא מכאן ואילך לא הדרא ואמר רב נחמן האי כוחלא עד ארבעין שנין מרווח מכאן ואילך אפילו מליא כאביסנא דגירדאי אוקומי מוקים ארווחי לא מרווח מאי קא משמע לן דכמה דאלים מכוחלא טפי מעלי רבי חנינא שכיבא ליה ברתיה לא הוה קא בכי עלה אמרה ליה דביתהו תרנגולתא אפיקת מביתך אמר לה תרתי תכלא ועיורא סבר לה כי הא דאמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן קצרתה שש דמעות הן שלש יפות ושלש רעות של עשן ושל בכי
Rabbi Gamliel, son of Rabbi Yehuda HaNasi, says: The verse that states: “And He will show you mercy and have compassion on you and multiply you” (Deuteronomy 13:18) teaches us that anyone who has compassion for God’s creatures will receive compassion from Heaven, and anyone who does not have compassion for God’s creatures will not receive compassion from Heaven.
מַאי תְּפִלַּת הַדֶּרֶךְ? ״יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה׳ אֱלֹקַי, שֶׁתּוֹלִיכֵנִי לְשָׁלוֹם, וְתַצְעִידֵנִי לְשָׁלוֹם, וְתִסְמְכֵנִי לְשָׁלוֹם, וְתַצִּילֵנִי מִכַּף כׇּל אוֹיֵב וְאוֹרֵב בַּדֶּרֶךְ, וְתִשְׁלַח בְּרָכָה בְּמַעֲשֵׂי יָדַי, וְתִתְּנֵנִי לְחֵן לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כׇּל רוֹאַי, בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה״.
The Gemara asks: What is the formula for the traveler’s prayer? The Gemara answers: May it be Your will, Lord my God, to lead me to peace, direct my steps to peace, and guide me to peace, and rescue me from the hands of any enemy or ambush along the way, and send blessing to the work of my hands, and let me find grace, kindness, and compassion in Your eyes and in the eyes of all who see me. Blessed are You, Lord, Who hears prayer.
(י) אִם־שׁ֤וֹב תֵּֽשְׁבוּ֙ בָּאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את וּבָנִ֤יתִי אֶתְכֶם֙ וְלֹ֣א אֶהֱרֹ֔ס וְנָטַעְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם וְלֹ֣א אֶתּ֑וֹשׁ כִּ֤י נִחַ֙מְתִּי֙ אֶל־הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתִי לָכֶֽם׃ (יא) אַל־תִּֽירְא֗וּ מִפְּנֵי֙ מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם יְרֵאִ֖ים מִפָּנָ֑יו אַל־תִּֽירְא֤וּ מִמֶּ֙נּוּ֙ נְאֻם־ה' כִּֽי־אִתְּכֶ֣ם אָ֔נִי לְהוֹשִׁ֧יעַ אֶתְכֶ֛ם וּלְהַצִּ֥יל אֶתְכֶ֖ם מִיָּדֽוֹ׃ (יב) וְאֶתֵּ֥ן לָכֶ֛ם רַחֲמִ֖ים וְרִחַ֣ם אֶתְכֶ֑ם וְהֵשִׁ֥יב אֶתְכֶ֖ם אֶל־אַדְמַתְכֶֽם׃
(10) If you remain in this land, I will build you and not overthrow, I will plant you and not uproot; for I regret the punishment I have brought upon you. (11) Do not be afraid of the king of Babylon, whom you fear; do not be afraid of him—declares the LORD—for I am with you to save you and to rescue you from his hands. (12) I will dispose him to be merciful to you: he shall show you mercy and bring you back to your own land.
Based on these texts, who is responsible for human's being merciful? Humans or HaShem?
Failing at Mercy
“Compassion is the inclination to be connected to the other and enter their situation: the soft heart that is affected by another’s suffering and is empathetic to that suffering. Cruelty [Achzariut] means to make oneself a stranger [Ach zar, literally, an “estranged sibling”], lacking any friendly connection or even understanding of the other.” (Shlomo Wolbe, Alei Shur, vol. 1, p. 148)
(ב) וַיִּתְפַּלֵּ֨ל אֶל־ה' וַיֹּאמַ֗ר אָנָּ֤ה ה' הֲלוֹא־זֶ֣ה דְבָרִ֗י עַד־הֱיוֹתִי֙ עַל־אַדְמָתִ֔י עַל־כֵּ֥ן קִדַּ֖מְתִּי לִבְרֹ֣חַ תַּרְשִׁ֑ישָׁה כִּ֣י יָדַ֗עְתִּי כִּ֤י אַתָּה֙ אֵֽל־חַנּ֣וּן וְרַח֔וּם אֶ֤רֶךְ אַפַּ֙יִם֙ וְרַב־חֶ֔סֶד וְנִחָ֖ם עַל־הָרָעָֽה׃
(2) He prayed to the LORD, saying, “O LORD! Isn’t this just what I said when I was still in my own country? That is why I fled beforehand to Tarshish. For I know that You are a compassionate and gracious God, slow to anger, abounding in kindness, renouncing punishment.
(ט) וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹקִים֙ אֶל־יוֹנָ֔ה הַהֵיטֵ֥ב חָרָֽה־לְךָ֖ עַל־הַקִּֽיקָי֑וֹן וַיֹּ֕אמֶר הֵיטֵ֥ב חָֽרָה־לִ֖י עַד־מָֽוֶת׃ (י) וַיֹּ֣אמֶר ה' אַתָּ֥ה חַ֙סְתָּ֙ עַל־הַקִּ֣יקָי֔וֹן אֲשֶׁ֛ר לֹא־עָמַ֥לְתָּ בּ֖וֹ וְלֹ֣א גִדַּלְתּ֑וֹ שֶׁבִּן־לַ֥יְלָה הָיָ֖ה וּבִן־לַ֥יְלָה אָבָֽד׃ (יא) וַֽאֲנִי֙ לֹ֣א אָח֔וּס עַל־נִינְוֵ֖ה הָעִ֣יר הַגְּדוֹלָ֑ה אֲשֶׁ֣ר יֶשׁ־בָּ֡הּ הַרְבֵּה֩ מִֽשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵ֨ה רִבּ֜וֹ אָדָ֗ם אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־יָדַע֙ בֵּין־יְמִינ֣וֹ לִשְׂמֹאל֔וֹ וּבְהֵמָ֖ה רַבָּֽה׃
(9) Then God said to Jonah, “Are you so deeply grieved about the plant?” “Yes,” he replied, “so deeply that I want to die.” (10) Then the LORD said: “You cared about the plant, which you did not work for and which you did not grow, which appeared overnight and perished overnight. (11) And should not I care about Nineveh, that great city, in which there are more than a hundred and twenty thousand persons who do not yet know their right hand from their left, and many beasts as well!”
- Who is merciful in this text?
- Why do you think Jonah fails?
OPINION: America the Merciless
PAMELA PAUL
The New York Times, June 26, 2022
As the Fourth of July looms with its flags and its barbecues and its full-throated patriotism, I find myself mulling over the idea of American exceptionalism. What, if anything, makes this country different from other countries, or from the rest of the developed world, in terms of morals or ideals? In what ways do our distinct values inform how America treats its own citizens?
I land on a distinct absence of mercy.
Witness the ruthless evisceration of Roe v. Wade and the expansion of the right to carry guns in public in the wake of two horrific mass shootings. Both courtesy of a Supreme Court that is supposedly the institution vested with carrying out the highest standard of justice for its citizens and yet is wholly indifferent to the lives of America’s women, children and families. Witness the horrors of Jan. 6 or our mismanagement of the pandemic. Witness a health care system that continues to see human beings as walking P&Ls rather than as people deserving of compassion and care.
I can’t help but see a particular American bent toward cruelty. Especially when it comes to life-or-death matters, with a merciless streak that dictates not only how we live, but also the laws around who dies.
Three books I read over the pandemic brought these issues to the fore for me, offering broader and deeper context. Two of the books are explicit about the question of mercy in their titles, both published in 2014: Bryan Stevenson’s “Just Mercy: A Story of Justice and Redemption” and Anand Giridharadas’s “The True American: Murder and Mercy in Texas,” each highlighting this country’s penchant for condemning to death those who might wish to live. The third, published this year, is Amy Bloom’s “In Love: A Memoir of Love and Loss,” which looks at the flip side of that equation: our heartlessness when someone close to death wishes to die.
When it comes to someone fighting for his life on death row or someone longing for the right to die at life’s end, America generally goes with the least empathetic option.
The laws on both capital punishment and physician-assisted suicide are clear. Our enthusiasm for the death penalty puts us in the same camp as China, Iran and 16 other countries that killed its citizens in 2020; as of early June, America had put seven people to death. As for end-of-life laws, euthanasia — which permits a doctor to administer, for example, a lethal dose of morphine to a suffering patient — is illegal across the United States. Only 10 states and the District of Columbia allow for physician-assisted suicide, which generally enables a terminally ill person strictly within six months of dying to administer the means of his or her own death.
Stevenson’s “Just Mercy,” which has spent 281 weeks on the New York Times best-seller list, is probably the best known of the three books. A forceful and persuasive indictment of our criminal justice system, “Just Mercy” makes alarmingly clear how stacked it is against those least equipped to push back. It’s a system that has all but abandoned efforts toward rehabilitation and instead continues to punish former felons long after they leave prison. A system, increasingly privatized, that is more concerned with maximizing profits than with improving lives. A system that leaves little room for compassion or redemption.
Among the lines from the book that stay with me: “Fear and anger can make us vindictive and abusive, unjust and unfair, until we all suffer from the absence of mercy and we condemn ourselves as much as we victimize others.”
The second book, Giridharadas’s “The True American,” tells the story of Raisuddin Bhuiyan, a Bangladeshi immigrant who in September 2001 was shot in the face by a white supremacist, Mark Stroman, and then unsuccessfully urged clemency for his would-be assassin. Through the story of these two men and the skewed morality of the justice system that failed them, we see how the country squandered its brief moment of post-9/11 cohesion. A sense of cohesion gave way to “us vs. them,” abetted by easy access to firearms and hate-mongering.
Among the lines that stay with me: Quoting from Stroman’s legal team, “‘There is nothing illogical about a system where society does not always fulfill the victim’s desire for revenge, but always respects the victim’s desire for mercy.’”
Bloom’s memoir may seem to have little in common with the other two. But America’s indifference toward those suffering at the end of their lives offers a startling contrast to those waiting out their attenuated lives on death row.
In January 2020, Bloom accompanied her 66-year-old husband, Brian, recently diagnosed with Alzheimer’s, to Zurich, the only place in the world where Americans can travel for a “painless, peaceful and legal suicide.” The few places in the United States where assisted suicide is allowed impose restrictions so exacting they are difficult for people in state, and often nearly impossible for anyone out of state, to meet. Brian’s death comes at his own wish and by his own hand, and while marked by grief, there’s nothing unwanted about it. This, I thought while reading, is how it’s done — and yet we cannot do it this way, here in America.
Among the lines that stay with me: Quoting a doctor, “‘When any kind of right-to-die legislation is proposed — the opposition shows up with 10 million dollars as soon as it’s about your right to choose.’”
At our worst, we ourselves display an undeniable strain of mercilessness, in ways that have come to pervade our culture. Minor mistakes are taken as capital offenses. Apologies are often forced and true forgiveness, rare. In the push to identify and condemn an enemy, we fail to allow for people to make amends. The drive toward justice and accountability too often veers toward blame, retribution and abnegation.
Well, then I won’t end here with more blame. It would be inaccurate, in any case, to pin these policies entirely on the American people when polls suggest that most wouldn’t choose these arrangements. A majority of Americans, 72 percent as of 2018, support euthanasia, and 65 percent as of 2018 support physician-assisted suicide. Around six in 10 Americans believe abortion should be legal in all or most cases. A minority — about 39 percent — but still a sizable number of Americans, oppose the death penalty. Yet majorities concede that innocent people might be killed and that in practice, the current system is racist.
It’s worth asking ourselves, as a nation, what it is about our political and legal systems that leads to so many policies that we Americans — even at our worst — don’t necessarily support.
How do we ask young people just starting out, or older people who have seen so much progress reversed, to care about a country that seems so determined to care so little for them? How do we celebrate on the Fourth of July a country whose laws and institutions so often fail to bring out the best in us?
I am seeing here only the worst side of what feels right now like a broken country. Perhaps it is wise to bear in mind these words from Stevenson’s book: “Each of us is more than the worst thing we’ve ever done.” I’d like to believe this holds true not only for us individually, but also collectively. Perhaps even as a nation.
How do you think America can become more merciful in the coming year?