(יב) וְעַתָּה֙ יִשְׂרָאֵ֔ל מָ֚ה ה' אֱלֹקֶ֔יךָ שֹׁאֵ֖ל מֵעִמָּ֑ךְ כִּ֣י אִם־לְ֠יִרְאָה אֶת־ה' אֱלֹקֶ֜יךָ לָלֶ֤כֶת בְּכָל־דְּרָכָיו֙ וּלְאַהֲבָ֣ה אֹת֔וֹ וְלַֽעֲבֹד֙ אֶת־ה' אֱלֹקֶ֔יךָ בְּכָל־לְבָבְךָ֖ וּבְכָל־נַפְשֶֽׁךָ׃
(12) And now, O Israel, what does the LORD your God demand of you? Only this: to revere the LORD your God, to walk only in His paths, to love Him, and to serve the LORD your God with all your heart and soul,
(יב) כי אם ליראה וגו' . רבותינו דרשו מכאן, הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים:
(12) כי אם ליראה וגו׳ EXCEPT TO FEAR [THE LORD YOUR GOD, etc.]. — Our Rabbis derived from this (“and now, what does God ask from you”) that everything is in the hands of Heaven except the fear of Heaven (Bera. 33b).
רב בתר צלותיה אמר הכי יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שתתן לנו חיים ארוכים חיים של שלום חיים של טובה חיים של ברכה חיים של פרנסה חיים של חלוץ עצמות חיים שיש בהם יראת חטא חיים שאין בהם בושה וכלימה חיים של עושר וכבוד חיים שתהא בנו אהבת תורה ויראת שמים חיים שתמלא לנו את כל משאלות לבנו לטובה.
Rab used to add at the conclusion of his prayer : May it be Thy will, O Lord our God, to grant us long life, a life of peace, a life of good, a life of blessing, a life of sustenance, a life of bodily vigour, a life marked by the fear of sin, a life free from shame and reproach, a life of prosperity and honour, a life in which the love of Torah and the fear of Heaven shall cleave to us, a life wherein Thou fulfillest all the desires of our heart for good.
The 2 Types of Fear - Berachot 16b, DafChat Blog
This beautiful Tefilla seems to beseech G-d for a life full of fear of G-d twice, once when we ask for "fear of sin" and a second time when we ask G-d for the "fear of heaven". The Eitz Yosef commentary on the Ein Yaakov explains that this teaches us a profound distinction between 2 different types of fear of G-d, what in English we might call the fear of G-d vs. the awe of G-d.
He explains that the first type of fear described here as a fear of sin is a low level fear which involves יראת העונש, a fear of punishment. I am afraid to sin because if I do, I am afraid that G-d will punish me. While obviously this type of fear is better than no fear at all, a religious experience predicated on this type of relationship with G-d, who is the "big cop in the sky" who will catch me if I am sinning is not something that is exemplary. It cannot possibly be that great people in Tanach like Avraham, Ovadiah, and Iyyov who are described as fearing G-d merely had this level of fear of sin.
He then explains that the second type of fear, described in this prayer as " fear of heaven" is actually awe of G-d, described in Hebrew as יראת הרוממות, awe of G-d's loftiness. This is a very lofty level of fear where in one's religious experience one becomes so enameled with the greatness of the Master of the Universe that he lives in constant awe of his greatness. This is the awe experienced by our great people throughout history. It is an experience that although hard to reach should be an aspiration for us all.
(יב - יג) ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה, הר’ יצחק אברבנאל האריך בכאן, לחקור אם מדבר מיראת העונש או מיראת הרוממות, וכתב שאם כוונתו על יראת העונש ה"ז מדרגה קטנה ואם על יראת הרוממות לא יזכה לזה רק א' בדור עיין על דבריו...
ולדעתי יראה זו פי' חז"ל במ"ש בעבור תהיה יראתו על פניכם זו הבושה, שמי שמאמין בהשגחה פרטית שה' עומד עליו תמיד ורואה במעשיו, יבוש מעשות דבר נגד רצונו כמו שיבוש אדם לעשות דבר נגד רצון המלך כשהמלך עומד עליו וצופה במעשיו ולא מפני יראת העונש רק מפני הבושה מרוממותו, וכמ"ש במורה נבוכים (פנ"א משלישי)העתיקו הרמ"א באורח חיים ריש סימן אל"ף, שויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים ההולכים לפניה אלקים, כי אינו דומה ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו כישיבתו ותנועותיו והוא לפני מלך גדול וכ"ש כשישים על לבו שממ"ה הקב"ה עומד עליו ורואה במעשיו, ויראה זו ישיג כל אחד אם מאמין שהקב"ה מלא כל הארץ כבודו וצופה את כל מעשיו, בפרט בדורו של משה שהיתה השכינה שרויה ביניהם,
וע"ז אמרו חז"ל אטו יראה מלתא זוטרתא היא אין לגבי משה מלתא זוטרתא היא, ר"ל בעת שהיה משה ביניהם שאז ראו כלם שהמלך הגדול נמצא ביניהם וצופהעל כל מעשיהם היתה מלתא זוטרתא, ומן יראה זו תבא ללכת בכל דרכיו...
הַגָּה: שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד הוּא כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה וּבְמַעֲלוֹת הַצַּדִּיקִים אֲשֶׁר הוֹלְכִים לִפְנֵי הָאֱלֹקִים, כִּי אֵין יְשִׁיבַת הָאָדָם וּתְנוּעוֹתָיו וַעֲסָקָיו וְהוּא לְבַדּוֹ בְּבֵיתוֹ כִּישִׁיבָתוֹ וּתְנוּעוֹתָיו וַעֲסָקָיו וְהוּא לִפְנֵי מֶלֶךְ גָּדוֹל, וְלֹא דִּבּוּרוֹ וְהַרְחָבַת פִּיו כִּרְצוֹנוֹ וְהוּא עִם אַנְשֵׁי בֵּיתוֹ וּקְרוֹבָיו כְּדִבּוּרוֹ בְּמוֹשַׁב הַמֶּלֶךְ, כָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁיָּשִׂים הָאָדָם אֶל לִבּוֹ שֶׁהַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל הָקָּבָּ''ה אֲשֶׁר מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ עוֹמֵד עָלָיו וְרוֹאֶה בְּמַעֲשָׂיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ נְאֻם ה', מִיָּד יַגִּיעַ אֵלָיו הַיִּרְאָה וְהַהַכְנָעָה וּפַחַד ה' יִתְבָּרַךְ וּבָשְׁתּוֹ מִמֶּנּוּ תָּמִיד (מוֹרֵה נְבוֹכִים ח''ג פ' כ''ב) וְלֹא יִתְבַּיֵּשׁ מִפְּנֵי בְּנֵי אָדָם הַמַּלְעִיגִים עָלָיו בַּעֲבוֹדַת ה' יִתְבָּרַךְ גַּם בְּהֶצְנֵעַ לֶכֶת. וּבְשָׁכְבּוֹ עַל מִשְׁכָּבוֹ יֵדַע לִפְנֵי מִי הוּא שׁוֹכֵב, וּמִיָּד כְּשֶׁיֵּעוֹר מִשְּׁנָתוֹ יָקוּם בִּזְרִיזוּת לַעֲבוֹדַת בּוֹרְאוֹ יִתְעַלֶּה וְיִתְרוֹמֵם (טוּר).
Rem"a: "I have set the Lord before me constantly" (Psalms 16:8); this is a major principle in the Torah and amongst the virtues of the righteous who walk before God. For a person's way of sitting, his movements and his dealings while he is alone in his house are not like his way of sitting, his movements and his dealings when he is before a great king; nor are his speech and free expression as much as he wants when he is with his household members and his relatives like his speech when in a royal audience. All the more so when one takes to heart that the Great King, the Holy One, Blessed Is He, Whose glory fills the earth, is standing over him and watching his actions, as it is stated: "'Will a man hide in concealment and I will not see him?' - the word of God" (Jeremiah 23:24), he immediately acquires fear and submission in dread of God, May He Be Blessed, and is ashamed of Him constantly (Guide for the Perplexed III 52). And one should not be ashamed because of people who mock him in his service of God, and should also go modestly. And when he lies on his bed he should know before Whom he lies, and as soon as he wakes up from sleep he should rise eagerly to the service of his Creator, May He Be Blessed and Exalted (Tur).
(11) One such day, he (Yosef) came into the house to do his work. None of the household being there inside,
(יא) לעשות מלאכתו רַב וּשְׁמוּאֵל חַד אָמַר מְלַאכְתּוֹ מַמָּשׁ, וְחַד אָמַר לַעֲשׂוֹת צְרָכָיו עִמָּהּ, אֶלָּא שֶׁנִּרְאֵית לוֹ דְּמוּת דְּיוּקְנוֹ שֶׁל אָבִיו וכו' כִּדְאִיתָא בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה (דף ל"ז):
(11) לעשות מלאכתו TO DO HIS WORK — Rab and Samuel differ as to what this means. One holds that it means, his actual house-work; the other that it means to associate with her, but a vision of his father’s face appeared to him and he resisted temptation and did not sin as is stated in Treatise Sotah (36b).
(כב) כִּי֩ אִם־שָׁמֹ֨ר תִּשְׁמְר֜וּן אֶת־כָּל־הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֗את אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם לַעֲשֹׂתָ֑הּ לְאַהֲבָ֞ה אֶת־ה' אֱלֹקֵיכֶ֛ם לָלֶ֥כֶת בְּכָל־דְּרָכָ֖יו וּלְדָבְקָה־בֽוֹ׃
(22) If, then, you faithfully keep all this Instruction that I command you, loving the LORD your God, walking in all His ways, and holding fast to Him.
(כב) ולדבקה בו. אפשר לומר כן, והלא אש אוכלה הוא, אלא הדבק בתלמידים ובחכמים ומעלה אני עליך כאלו נדבקת בו:
(22) ..."And to cling to Him"- Is it possible to say thus? But is He not a consuming fire? Rather cling to Torah scholars and I will consider it about you as if you attached yourself to Him
Read my shiur based on this source sheet on my TanachRav blog: http://tanachrav.blogspot.com/2016/08/the-true-meaning-of-yiras-hashem.html.