ומעשה אחד שהעריב שמשו ובא לשרוף את הפרה וידע בו רבן יוחנן בן זכאי ובא וסמך שתי ידיו עליו ואמר לו אישי כהן גדול מה נאה אתה להיות כהן גדול טבול יום אחד ירד וטבל ועלה אחרי שעלה צרם לו באזנו אמר לו בן זכאי לכשאפנה לך אמר לו כשתפנה. לא שהה שלשה ימים עד שנתנוהו בקבר בא אביו לפני ריב"ז אמר לו לא נפנה ממקום גיתה ומערכתה ובעשרה חלילין מפני קבר התהום.
(י) חֲתָכוֹ חֻלְיוֹת וְנָתַן חֹל בֵּין חֻלְיָא לְחֻלְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר, וַחֲכָמִים מְטַמְּאִין. זֶה תַנּוּרוֹ שֶׁל עַכְנָאי. יוֹרוֹת הָעַרְבִיִּין שֶׁהוּא חוֹפֵר בָּאָרֶץ וְטָח בְּטִיט, אִם יָכוֹל הַטִּיחַ לַעֲמוֹד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, טָמֵא. וְאִם לָאו, טָהוֹר. וְזֶה תַנּוּרוֹ שֶׁל בֶּן דִּינָאי:
(10) If he cut the oven up into rings, and then he put sand between each pair of rings, Rabbi Eliezer says: it is clean. But the sages say: it is unclean. This is the oven of Akhnai. As regards Arabian vats, which are holes dug in the ground and plastered with clay, if the plastering can stand of itself it is susceptible to impurity; Otherwise it is not susceptible. This is the oven of Ben Dinai.
היכי דמי על ידי נפשות, אמר רב, כגון נשי דגנבי. כלומר, שאין המלך מקפיד על נשיהם. ולוי אמר, כגון אשתו של בן דינאי, כלומר: שהיה ליסטים ומוכתב למלכות ונגמר דינו דאז אין המלך מקפיד על אשתו,
My opponent's troops ambushed me on the mountain;
They flooded the heads of Zion as a raging river.
The murderous sins of Nov was held fast against me;
You set the snare, inciting my enemies.
My people shrieked in the days of the rebel Ben Dinai:
"G-d is the righteous one".
(R' Elazar Hakalir)
On that day, Rabban Yochanan Ben Zakkai sat expounding in Jerusalem and all of the leadership of Isreal sat before him. Rabban Yochanan head that Hyrcanus (the father of R' Eliezer) was coming and he appointed guards and said to them: "If Hyrcanus comes, do not let him sit down." Hyrcanus arrived and they would not let him sit down. He weaved through the crowd until he reached Ben Tzitzit Hakeset, Nadimon ben Gurion, and Kalba Savua..." (Avot D' Rabbi Natan Recension A Ch.5)
(ג) מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בְּאָדָם אֶחָד בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁעָשָׂה סְעוּדָה, אָמַר לְבֶן בֵּיתוֹ לֵךְ וְהָבֵא לִי קַמְצָא רַחֲמִי, אֲזַל וְאַיְיתֵי לֵיהּ בַּר קַמְצָא שָׂנְאֵיהּ, עָאל וְיָשַׁב בֵּין הָאוֹרְחִים. עָאל אַשְׁכְּחֵיהּ בֵּינֵי אֲרִיסְטְיָיא, אָמַר לוֹ אַתְּ שָׂנְאִי וְאַתְּ יָתֵיב בְּגוֹ בֵּיתָאי, קוּם פּוּק לָךְ מִיגוֹ בֵּיתָאי. אָמַר לוֹ אַל תְּבַיְּשֵׁנִי וַאֲנָא יָהֵיב לָךְ דְּמֵי דִסְעוּדָתָא. אָמַר לוֹ לֵית אַתְּ מְסוּבָּה. אָמַר לוֹ אַל תְּבַיְּשֵׁנִי וַאֲנָא יָתֵיב וְלֵית אֲנָא אָכֵיל וְשָׁתֵי. אָמַר לוֹ לֵית אַתְּ מְסוּבָּה. אֲמַר לֵיהּ אֲנָא יָהֵיב דְּמֵי כָּל הָדֵין סְעוּדָתָא. אֲמַר לֵיהּ קוּם לָךְ. וְהָיָה שָׁם רַבִּי זְכַרְיָה בֶּן אַבְקוּלָס וְהָיְתָה סֵפֶק בְּיָדוֹ לִמְחוֹת וְלֹא מִיחָה, מִיָּד נְפֵיק לֵיהּ, אֲמַר בְּנַפְשֵׁיהּ אִילֵין מְסָבְיָין יָתְבִין בְּשַׁלְוַותְהוֹן, אֲנָא אֵיכוּל קָרְצְהוֹן, מָה עֲבַד הָלַךְ אֵצֶל הַשִּׁלְטוֹן אָמַר לוֹ אִילֵין קוּרְבָּנַיָּא דְּאַתְּ מְשַׁלַּח לִיהוּדָאֵי לְמִקְרְבִינְהוּ אִינוּן אָכְלִין לְהוֹן וּמְקָרְבִין אוֹחֳרָנִים בְּחִילוּפַיְיהוּ, נְזַף בֵּיהּ. אֲזַל לְגַבֵּיהּ תּוּב אֲמַר לֵיהּ כָּל אִילֵין קוּרְבָּנַיָּי דְּאַתְּ מְשַׁלַּח לִיהוּדָאֵי לְמִקְרְבִינְהוּ אִינוּן אָכְלִין לְהוֹן וּמְקָרְבִין אוֹחֳרִין בְּחִילוּפַיְיהוּ, וְאִם לֹא תַאֲמִין לִי שְׁלַח עִמִּי חַד אִיפַּרְכוּ וְקוּרְבָּנַיָּיא וְאַתְּ יָדַע מִיָּד שֶׁאֵינִי שַׁקְרָן. עַד דְּאַתְיָיא בְּאוֹרְחָא דְּמַךְ אִיפַרְכוּ, קָם הוּא בְּלֵילְיָא וַעֲשָׂאָן כֻּלָּן בַּעֲלֵי מוּמִין בַּסֵּתֶר. כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָן הַכֹּהֵן הִקְרִיב אוֹחֳרָנִין תַּחְתֵּיהוֹן. אֲמַר הַהוּא שְׁלִיחָא דְמַלְכָּא לָמָּה לֵית אַתְּ מַקְרֵיב אִילֵין קוּרְבָּנַיָּא, אֲמַר לֵיהּ לִמְחָר. אֲתָא יוֹם תְּלִיתָאָה וְלָא קְרַבְהוֹן, שְׁלַח וַאֲמַר לְמַלְכָּא הַהוּא מִלְּתָא דִּיהוּדָאָה קָאָמַר קוּשְׁטָא קָאָמַר, מִיָּד סְלִיק לְמַקְדְּשָׁה וְהֶחֱרִיבוֹ. הֲדָא דִּבְרִיָּאתָא אָמְרִין בֵּין קַמְצָא וּבֵין בֶּן קַמְצָא חֲרַב מַקְדְּשָׁא. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי עִנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל רַבִּי זְכַרְיָה בֶּן אַבְקוּלָס שָׂרְפָה אֶת הַהֵיכָל. דָּבָר אַחֵר, מָה הָיְתָה יַקְרוּתָן, לֹא הָיָה אֶחָד מֵהֶן מוֹלִיד חָסֵר וּבַעַל מוּם.
(3) There was an incident involving a certain man in Jerusalem, who made a feast. He said to a member of his household: ‘Go and bring me my friend, Kamtza.’ He went and brought his enemy, bar Kamtza. He entered and sat among the guests. [The host] entered and found him among those invited to the feast. He said to him: ‘You are my enemy, and you are sitting in my house? Get up and leave my house.’ He said to him: ‘Do not shame me, and I will give you the cost of my meal.’ He said to him: ‘You will not recline [at the feast].’ He said to him: ‘Do not shame me and I will sit, but I will not eat and I will not drink.’ He said to him: ‘You will not recline [at the feast].’ He said to him: ‘Do not shame me and I will give the cost of this entire feast.’ He said to him: ‘Get up [ and leave].’
Rabbi Zekharya ben Avkulas was there and it was within his ability to protest, but he did not protest. Immediately, [bar Kamtza] left. He said to himself: ‘These who are reclining at the feast are sitting in serenity; I will slander them.’ What did he do? He went to the ruler and said to him: ‘Those offerings that you send to the Jews for them to sacrifice, they eat them and sacrifice others in their stead.’ [The ruler] reprimanded him. He went to him again and said to him: ‘All those offerings that you send to the Jews for them to sacrifice, they eat them and sacrifice others in their stead. If you do not believe me, send with me one official and offerings, and you will immediately know that I am not a liar.’ While they were traveling on the way, the official fell asleep. [Bar Kamtza] arose during the night and rendered them all blemished animals in a discreet manner. When the priest saw them, he sacrificed others in their stead. The emissary of the king said: ‘Why did you not sacrifice these offerings?’ He said to him: ‘[I will sacrifice them] tomorrow.’ The third day arrived and he did not sacrifice them. He sent and said to the ruler: ‘The matter that the Jew said, he spoke the truth.’ Immediately, [the ruler] ascended to the Temple and destroyed it. That is what the people say: ‘Because of the differences between Kamtza and bar Kamtza the Temple was destroyed.’ Rabbi Yosei said: ‘The humility of Rabbi Zekharya ben Avkulas burned the Sanctuary.’
Alternatively, in what way was their preciousness manifest? Not one of them would bear a child missing a limb or blemished.
16-17. אמ' ר' יוסה ענותנותו של ר' זכריה בן אבקילס היא שרפה את ההיכל. וכן במדרש איכה רבה פ"ד: אמר ר' יוסי וכו', ובהוצ' בובר ע"ב ע"א: א"ר יוסף וכו'. אבל בבבלי גיטין נ"ו א': א"ר יוחנן (וכ"ה בכי"מ שם ובאגדות התלמוד ובעין יעקב) וכו'. ועיקר הדברים הוא באגדות החורבן שם. וכאן הכוונה שר' זכריה בן אבקולס נמנע מלהכריע בין ב"ש ובין ב"ה, ולא רצה לא להגביה את העצמות ולא לנער את הטבלא, ולפיכך הבריח את עצמו מהנחת העצמות על הטבלא, כדי שלא יבוא לידי מעשה כלל, וענוותנותו זאת היתה שיטתית אצלו ונהג בה אף במעשים אחרים. ועיין מ"ש לעיל בשם ס' יחוסי תו"א.
(ט) והנה מה שצריך להבין הוא כי אין לדון דברי החסידות על מראיהן הראשון, אלא צריך לעיין ולהתבונן עד היכן תולדות המעשה מגיעות, כי לפעמים המעשה בעצמו יראה טוב, ולפי שהתולדות רעות יתחייב להניחו, ולו יעשה אותו יהיה חוטא ולא חסיד.
(י) הנה מעשה גדליה בן אחיקם גלוי לעינינו שמפני רוב חסידותו שלא לדון את ישמעאל לכף חובה או שלא לקבל לשון הרע, אמר ליוחנן בן קרח שקר אתה דובר על ישמעאל (ירמיה מ'), ומה גרם? גרם שמת הוא ונפזרו ישראל וכבה גחלתם הנשארה, וכבר ייחס הכתוב הריגת אנשים אשר נהרגו אליו כאילו הרגם הוא, ובמאמרם ז"ל (נדה ס"א): על הפסוק את כל פגרי האנשים אשר הכה ביד גדליה.
(יא) והבית השני גם הוא חרב ע"י חסידות כזה אשר לא נשקל במשקל צדק במעשה דבר קמצא, אמרו (גיטין נ"ו א): סבור רבנן לקרוביה, א"ל רבי זכריה בן אבקולס יאמרו בעלי מומין קריבין לגבי מזבח, סבור למקטליה א"ל רזב"א יאמרו מטיל מום בקדשים יהרג,
(9) What a person needs to understand is that one should not judge the matters of Chasidut according to their superficial appearance. Rather, one must examine and contemplate the full extent of where the future consequences of the deed leads. For sometimes, the deed itself may appear to be good but since the consequences are evil one must abstain from it. For doing it would not have made him a Chasid but rather a sinner.
(10) Behold the story of Gedalia ben Achikam where it is clear to our eyes that due to his great Chasidut to not judge Yishmael ben Netanya negatively, nor to accept an evil report, he said to Yochanan ben Kareach "you are speaking falsely of Yishmael" (Yirmiyahu 40:16). What resulted from this? He was murdered, the Jews went into exile, and their last ember was extinguished. Scripture attributes the murder of these people as if Gedalyah himself murdered them, as our sages of blessed memory, said (Nida 61a) on the verse: "all the bodies of the men whom he had killed through Gedaliah" (Yirmiyahu 41:9).
(11) The second temple was likewise destroyed due to such incorrectly weighed Chasidut. In the story of Bar Kamtza (Gitin 56a): "the Rabbis thought to offer the blemished animal [of the emperor in order not to offend him]. Said Rabbi Zechariah ben Avkulas to them: 'people will say that blemished animals may be offered on the altar'. They then proposed to kill Bar Kamtza so that he should not go and inform against them, but Rabbi Zechariah ben Avkulas said to them: 'people will say one who makes a blemish on a consecrated animals is to be put to death'".
This story links the abolition of the sacrifice for the emperor's welfare to the silence of the sages, thus placing the sages at the forefront of political involvement and decisions on the eve of the destruction. Josephus relates that the abolition of the sacrifice was related to the activities of the rebelling Zealots, and was in fact, the act that sparked the revolt. Rabbi Yochanan's response "The humility of R' Zechariya destroyed our temple" reflects a rabbinic understanding , in which historical fates are determined by the internal spiritual positions of the wise men of each generation. Zechariya may have been aware of the ramifications of annulling the sacrifice, but was personally and politically uncapable of giving expression to his views.
The most plausible reading would thus be as follows: Elazar ben Hanania, the deputy High priest physically prevented the bringings of the sacrifices for the emperor's welfare. The hypocritical priests found themselves in a quandry, a position of dual loyalty was hardly novel for them, but this time a confrontation was inevitable. The elders too were paralyed by fear of deciding, leaving the decision of whether or not to bring the sacrifice in the hands of Zekhariah ben Avkulos. He was only concerned with purely halakhic considerations.
(Rabbi Lau)
והא דְּשָׁדִי בֵּיהּ מוּמָא בְּנִיב שְׂפָתַיִם נראה לי גם זה היה בהשגחה לרמוז להם שהגיע זמן החרבן והגלות שהיה בעבור לשון הרע בדבר שפתים ולמאן דאמר שעשה מום בעינים רמזו להם שהגיע שליטת עשו הוא אדום אשר קליפתו היא 'רע עין' בסוד וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ (בראשית לג, א) כמנין 'רע עין' [400] ולכן כתב הרב מגלה עמוקות ז"ל הרוצה להרוג חזיר יסמא את עינו, וידוע כי חזיר הוא קליפת עשו דכתיב יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר (תהלים פ, יד).