תָּנוּ רַבָּנַן: אֶרֶץ מִצְרַיִם הָוְיָא אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה עַל אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה, וְהוּא אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בְּכוּשׁ, וְכוּשׁ — אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בָּעוֹלָם, וְעוֹלָם — אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בַּגָּן, וְגַן — אֶחָד מִשִּׁשִּׁים לְעֵדֶן, וְעֵדֶן — אֶחָד מִשִּׁשִּׁים לְגֵיהִנָּם, נִמְצָא כׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ כְּכִיסּוּי קְדֵרָה לְגֵיהִנָּם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: גֵּיהִנָּם אֵין לָהּ שִׁיעוּר, וְיֵשׁ אוֹמְרִים: עֵדֶן אֵין לָהּ שִׁיעוּר.
The Sages taught in a baraita: The area of the land of Egypt is four hundred parasangs [parsa] by four hundred parasangs. And this is one sixtieth the size of Cush, and Cush itself is one sixtieth the size of the rest of the world. And the world is one sixtieth of the Garden of Eden, and the Garden of Eden is one sixtieth of Eden itself, and Eden is one sixtieth of Gehenna. You find that the entire world is like a pot cover for Gehenna, as Eden, which is far larger than the rest of the world, is only one sixtieth the size of Gehenna. And some say: Gehenna has no measure. And some say that Eden has no measure.
(א) ויגרש את האדם, גורש ויצא מגן עדן וישב לו בהר המוריה ששער גן עדן סמוך להר המוריה, משם לקחו ולשם החזירו במקום שנלקח שנאמ' ויקח אלהים את האדם מאי זה מקום לקחו ממקום בית המקדש שנאמר לעבוד את האדמה אשר לוּקח משם.
(1) ADAM'S PENITENCE "So he drove out the man" (Gen. 3:24). Driving out (i.e.) and he went forth outside the garden of Eden (and he abode) on Mount Moriah, for the gate of the garden of Eden is nigh unto Mount Moriah. Thence He took him and thither He made him return to the place whence he was taken, as it is said, "To till the ground from whence he was taken" (Gen. 3:23).
(2) Rabbi Jehudah said: The Holy One, blessed be He, kept the Sabbath first in the heavenly regions, and Adam kept the || Sabbath first in the lower regions. The Sabbath day protected him from all evil, and comforted him on account of all the doubts of his heart, as it is said, "In the multitude of my doubts within me, thy comforts delight my soul" (Ps. 94:19).
(3) Rabbi Joshua ben Ḳorchah said: From the tree under which they hid themselves, they took leaves and sewed (them), as it is said, "And they sewed fig leaves together, and made themselves aprons" (Gen. 3:7). Rabbi Eliezer said: From the skin which the serpent sloughed off, the Holy One, blessed be He, took and made coats of glory for Adam and his wife, as it is said, "And the Lord God made for Adam and for his wife coats of skin, and clothed them" (Gen. 3:21).
(4) At twilight on Saturday (evening), Adam was meditating in his heart and saying: Perhaps the serpent, which deceived me, will come in the evening, and he will bruise me in the heel. A pillar of fire was sent to him to give illumination about him and to guard him from all evil. Adam saw the pillar of fire and rejoiced in his heart, and he put forth his hands to the light of the fire, and said: Blessed art Thou, O Lord our God, King of the universe, who creates the flames of fire. And when he removed his hands from the light of the fire, he said: Now I know that the holy day has been separated from the work day here below (on earth), for fire may not be kindled on the Sabbath day; and in that hour he said: Blessed art Thou, O Lord our God, King of the universe, who divides || the holy from the profane, the light from the darkness.
(5) Rabbi Mana said: How must a man say the Habdalah blessing? (He does this) over the cup of wine, with the light of fire, and he says: Blessed art Thou, O Lord our God, King of the universe, who creates the various flames of fire; and when he removes his hand from the fire (flame) he says: Blessed art Thou, O Lord, who divides the holy from the profane.
(6) If he have no wine he puts forth his hands towards the light of the lamp and looks at his nails, which are whiter than his body, and he says: Blessed art Thou, O Lord our God, King of the universe, who creates various flames of fire; and when he has removed his hands from the fire, he says: Blessed art Thou, O Lord, who divides the holy from the profane.
(7) If he be on a journey, he puts forth his hand to the light of the stars, which are also fire, and says: Blessed art Thou, O Lord our God, King of the universe, who creates the various flames of fire. If the heavens be darkened, he lifts up a stone outside, and says: Blessed art Thou, O Lord our God, who creates the various flames of fire.
(8) Rabbi Zadok said: Whosoever does not make Habdalah at the termination of Sabbaths, or does not listen to those who perform the ceremony of Habdalah, will never see a sign of blessing. Everyone who makes Habdalah at the termination of Sabbaths, or whosoever hears those who perform the Habdalah, the Holy One, blessed be He, calls him holy to be His holy treasure, and delivers him from the affliction of the peoples, as it is said, "And ye shall be holy unto me: for I the Lord am holy" (Lev. 20:26). ||
(9) On the first day of the week he went into the waters of the upper Gihon until the waters reached up to his neck, and he fasted seven weeks of days, until his body became like a species of seaweed. Adam said before the Holy One, blessed be He: Sovereign of all worlds ! Remove, I pray Thee, my sins from me and accept my repentance, and all the generations will learn that repentance is a reality. What did the Holy One, blessed be He, do? He put forth His right hand, and accepted his repentance, and took away from him his sin, as it is said, "I acknowledge my sin unto thee, and mine iniquity have I not hid: I said, I will confess my transgressions unto the Lord; and thou forgavest the iniquity of my sin. Selah" (Ps. 32:5). Selah in this world and Selah in the world to come. Adam returned and meditated in his heart, and said: I know that death will remove me (to) "the house appointed for all living" (Job 30:28). Adam said: Whilst I am yet alive I will build for myself a mausoleum to rest therein. He planned and built for himself a mausoleum to rest therein beyond Mount Moriah. Adam said: If in the case of the tables (of stone), just because in the future they will be written by the finger (of God), the waters of the Jordan are destined to flee before them; how much more so will this be the case with my body which His two hands kneaded, and because He breathed into my nostrils the breath of the spirit of His mouth? After my death they will come and take my bones, and they will make them into an image for idolatry; but verily I will put || my coffin deep down beneath the cave and within the cave. Therefore it is called the Cave of Machpelah, which is a double cave. There Adam was put and his help-meet, Abraham and his help-meet, Isaac and his help-meet, Jacob and his help-meet. Therefore it is called "the city of four" (Kirjath Arba'); for four pairs (were buried there), and concerning them the verse says, "He entereth into peace; they rest in their beds, each one that walketh in his up-rightness" (Isa. 57:2).
עוֹלָם, אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בַּגַּן. הנה כפי המתבאר מספר הקדוש עץ חיים לרבינו האר"י ז"ל בשער 'ציור העולמות' משמע שיש גן עדן תחתון על פני הארץ הלזו ממש ואין בדברים אלו לשון משל וחידה, ולפי זה הדבר יפלא כיון דעולם הזה אחד מששים בגן היכן עמידת הגן בעולם הזה?ואמרתי בודאי בנס הוא עומד ואינו תופס מקום בעולם הזה וכאשר מצינו בבית קודש קדשים דארון אינו מן המדה וכן כרובים אינם מן המדה שאין תופסין מקום אלא בנס עומדים וכן הגן התחתון בנס עומד.
... כִּי מָטָא לְהָתָם הוא גן עדן התחתון העומד בעולם הזה והוא מוקף מחיצות גבוהות ועומד בדרום העולם וכמות שלו ששים פעמים יותר על כמות העולם הזה אך עומד בנס שאינו לוקח מקום מן עולם הזה כדרך שאמרו רז"ל (בבא בתרא צט.) על ארון וכרובים בנס עומדים שמקומם אינו מן המדה וכמו שביארתי בס"ד בזה כמאמר רז"ל (תענית י.) שאמרו העולם הוא אחד מששים בגן.
אבל מה שאמרו כי העולם הוא ששת אלפים פרסה, וסומכי דרקיע אלף פרסה, אל יעלה על דעתך כי שעור זה נתנו לעולם כאשר הוא נמדד בשעור הגשמי. אבל דע לך כי חכמים לא דברו מזה כלל, כי דבר שאינו מגיע אל מהות העולם ואמיתת מהותו, לא דברו מזה כלל. אבל מה שאמרו כי העולם הזה הוא ששה אלפים, רוצה לומר כי מהות השעור הזה הוא אל העולם, מבלי הבטה אל שעור הגשמי, ולא עיינו חכמים רק במהות, ולא בגשמי. ודבר זה הוא מיסודי החכמה, וכבר התבאר זה* בכמה מקומות עניין זה. כי נתנו חכמים שעור קטן, ואין השעור הזה מצד המוחש הנגלה, רק מצד מהותו אמרו כך. כמו שאמרו...
ומקשה על זה (פסחים צד.), שאין ראוי למהות העולם שעור זה, דתניא, מצרים אחד מששים בכוש, וכוש אחד מששים בעולם, ועולם אחד מששים בגן, וגן אחד מששים בעדן, ועדן אחד מששים בגיהנם. נמצא כל העולם כלו ככסוי קדירה לגיהנם, עד כאן. ובמסכת תענית (י.) קאמר, וגיהנם אין לו שעור. אל תטעה בכל הדברים האלו כי שעורים הללו במדה הגשמית, שלא דברו חכמים כלל משעור הגשמי, כי לא היה להם עסק [בזה], רק דבריהם במהות העולם, כמו שאמרנו לך למעלה. ודע, כי מה שאמרו כאן מענין כוש ומענין העולם, הם סתרי החכמה. וכבר אמרנו לך ההפרש שיש בין חכמי ישראל ובין שאר חכמים, כי השגת חכמים ז"ל* במהות, לא בגשמי כלל. אמנם מה שנתנו מדריגה הראשונה למצרים, והשניה לכוש, דברים אלו אי אפשר לפרש רק לאיש חכם גדול ונבון, והוא* יודע כי מצרים כח שלהם כח המים, ולכך היו עובדים את המים, מזה תראה שיש להם התיחסות אל המים. וכושיים יש להם התיחסות אל האש, שהם שחורים (רש"י במדבר יב, א) מכח חום השמש, שהוא אש. ובשביל כך המדריגה הראשונה ארץ מצרים, השניה כוש כולל עליו, ואחר כך העולם. ואמר כי העולם אחד מששים בגן. כי אין ספק כי העולם הזה גשמי, ולכך הגן שאינו גשמי, מדריגה יותר עליונה. והעדן יותר נבדל מן הגן, ולפיכך אמרו (ברכות לד:) "עין לא ראתה אלקים זולתך" (ישעיה סד, ג) זה עדן. נמצא שהמדריגה היותר עליונה הוא העדן. ולפיכך אמרו 'גן אחד מששים בעדן'. ואמרו 'עדן אחד מששים בגיהנם', הדבר הזה אליו*, מפני כי הגיהנם הוא כמו שבארנו במקום אחר שהוא חסר, ולכך באים שם בני אדם החסרים במעשיהם. ודבר החסר* אין ראוי שיוגבל וישוער, כי הגבול והשעור הוא מן השלימות, שהדבר שאין לו גבול ואין לו שעור אין לו שלימות. ולפיכך אמרו במסכת תענית (י.) 'גיהנם אין לו שעור'. וכל זה שהדבר החסר לגמרי, אין ראוי שיוגבל בשעור. הרי התבאר עניין זה מה שאפשר לכתוב ולפרש מזה, כי הדברים הנאמרים פה הם עמוקים מאוד. וכל השעורים הנאמרים כאן, אין השעור הזה שעור גשמי, כי אין לגן ועדן שעור גשמי, רק נאמר על אמתת מהות כל אחד ואחד. ודבר זה די למבינים, כי כבר בארנו זה למעלה באר היטיב*. ואין להאריך בדברים אלו רק שבאנו לפרש שלא נאמרו דברים אלו מאומד ומחשבה, רק כלם נאמרו בחכמה, אך אין כאן מקומן של אלו דברים כלל, רק אמרנו לך כי בכל דבריהם לא באו לפרש שעור הגשמי מן העולם, רק מהות העולם.
נמצא כמה מילי דמעליותא למידין אנחנו מדברי רבינו האר"י ז"ל הנ"ז, כי ידענו מזה דקרקע הגן אינה כחומר קרקע שלנו, אלא היא חומר זך מאד, והיא מובדלת מקרקע שלנו, כי נוגעת ואינה נוגעת בקרקע שלנו. גם למדנו דעדן הוא באמצע הגן, גם למדנו דהרקיע אשר על ג"ע הוא בפ"ע, והוא זך מאד מאד ועומד תחת הרקיע של עוה"ז, ולרוב זכותו אינו נראה לעיני שום בריה העומדין חוץ לג"ע, ורק יושבי ג"ע שהם זכים ונקיים המה רואין אותו, ונהנין מן ראייתו. ועיין עוד לרבינו ז"ל בעץ חיים שער הארות זו"ן פ"ה, כתב על ג"ע הוא מדור לנשמות העליונות, והיא הנקראת ג"ע הארץ שעליה נאמר עין לא ראתה וכו', וזו היא סוד נקודת הטבור שהוא מחצית הגוף ממש, וכן ג"ע הארץ הוא נקודה אמצעית בכל סטרין בין בבחינת הישוב בין בבחינת שאין בו ישוב, ע"כ ע"ש:
גם הרמב"ן ז"ל בשער הגמול כתב וז"ל, גן עדן מצוי הוא בעוה"ז במקום ממקומות הארץ, וארבעה נהרות יוצאות משם, וכל מה שבא בכתוב מפשוטי סדר בראשית הכל אמת, אין מקרא מהם יוצא מידי פשוטו, ואנשי המידות עצמן אמרו שג"ע תחת קו ההשויה, שלא יוסיף היום ולא יחסר, ובספרי הרפואות ויונים קדמונים, וכן בספר אסף היהודי יספרו כי אספלקנות חכם מקדוני וארבעים איש מן החרטומים מלומדי הספרים, הלכו הלוך בארץ ועברו מעבר להודו קדמת עדן, למצוא קצת עצי הרפואות ועץ החיים, למען תגדל תפארתם על כל חכמי הארץ, ובבואם אל המקום ההוא ויברק עליהם להט החרב המתהפכת, ויתלהטו בשביבי הברק וכו', וכל אלה דברי אמת גלוים ומפורסמים גם היום וכו', ע"ש:
ואשר נתקשיתם במאמר הגמרא דפסחים דף צ"ד, שאמרו העולם אחד מששים בגן, והגן אחד מששים מעדן איך יצוייר לפ"ז להיות הגן והעדן המה בתוך עוה"ז, דע כי בסה"ק בן יהוידע כתבתי שם בפסחים וז"ל, הנה כפי המתבאר מספר הקדוש עץ חיים לרבינו האר"י ז"ל בשער ציור העולמות, משמע שיש ג"ע תחתון על פני הארץ הלזו ממש, ואין בדברים אלו לשון משל וחידה, ולפ"ז הדבר יפלא כיון דעוה"ז אחד מששים בגן היכן עומדת הגן בעוה"ז, ואמרתי בודאי בנס הוא עומד, ואינו תופס מקום בעוה"ז, וכאשר מצינו בבית ק"ק הארון אינו מן המדה, וכן כרובים אינם מן המדה, שאין תופסין מקום אלא בנס עומדין, וכן הגן התחתון בנס עומד, ע"כ לשוני שם. ודבר זה אמת הוא ומוכרח כיון דחומר הארץ של ג"ע הוא חומר זך מאד, ודאי ראוי להיות עומד בנס טפי מן ארון וכרובים, דגופם הוא חומר ממשי המצוי אתנו ורק קדושה חופפת עליהם, וכ"ש גן ועדן שהם חומר זך מאד וקדושה גדולה ועצומה מרחפת עליהם, דאין לוקחים מקום מן הארץ שלנו, אלא בנס עומדים:
ודע כי לעיקר הקושיא הזאת הייתי יכול לתרץ בשופי, דהא דקאמר אחד מששים בגן ואחד מששים בעדן, לאו לענין כימות קאמר האי שיעורא, אלא איירי באיכות הרוחניות והקדושה שבהם, וכן אומרו אחד מששים בגיהנם, ג"כ איירי על איכות, דהינו הרוחניות שבה, אמנם באמת זה שפרשתי בנס הוא עומד קושטא הכי הוא, דאינו תופס מקום וכן גיהנם נמי אינו תופס מקום ובנס עומד:
והנה בע"כ צריכין אנחנו לומר, דג"ע הוא גדול מאד מאד, מפני ששם כל נפשות הצדיקים מן אדה"ר עד סוף כל הדורות, מתלבשים בגופים זכים, ויש להם מלבושים ג"כ זכים שאינם מסוג חומר זה המצוי אתנו, ולכן אין צריכים גופים שלהם למזון ומים, אלא הם קימים ע"י ריח טוב של ג"ע, ושפע המזין הרוחני היורד להם מלמעלה דרך מקום אחד אשר פירשו רבינו בעץ חיים שם, דדרך אותו מקום עולין למעלה, והשפע יורד להם מלמעלה למטה, ושם כל צדיק נותנין לו מדור כפי כבודו, אך אין דרים שם אלא הנפשות, אבל רוחות ונשמות יש להם מקום אחד למעלה ברקיע, ושם בג"ע התחתון אשר יתלבשו הנפשות בגופים בדיוקנא דהוה להו בהאי עלמא, גם לובשים מלבושים זכים כמלבישים דהאי עלמא, הנה הם לומדים שם תורה בפנימיות הסוד, אשר אנחנו לא נוכל להשיגו בהאי עלמא, והנה בודאי הצדיקים והחכמים הנולדים מן אדה"ר עד סוף כל הדורות, הם רבים כחיל הים אשר לא ימד ולא יספר, וצריך להם מקום גדול כפי שיעור שארז"ל, דהגן הוא ששים פעמים על שיעור עוה"ז:
ואשר שאלת על אלכסנדרו' מוקדון שדפק על פתח ג"ע אם הוא כפשוטו ממש, דע כי ג"ע יש לו חצר סובב אותו, ופתח ג"ע העקרי הוא בתוך החצר ההוא, אך לאותו חצר ג"כ יש לו פתח, ועומדים בתוך החצר ההיא הכרובים ולהט החרב לשמור דרך עץ החיים, וכשבא אלכסנדרוס ודפק על הפתח, דפק על פתח החצר ההוא של ג"ע, ולא על פתח העקרי של ג"ע שהוא בתוך החצר, ודברים אלו שהשיבו לו המה מן הכרובים שבחצר, והם אשר נתנו לו דבר הדומה לעינים, כי כן נצטוו מן השמים. ואפשר לומר דמ"ש בגמרא שדפק על הפתח והשיבו לו דבר ונתנו לו גלגולת העין, ופרשו לו חכמים מה היא, ואשר שקל אותה כנגד כל כסף וזהב שהיה לו, הנה כל זה לא היה בהקיץ ממש, אלא במראה החלום ראה כל זה, כי אחר שאכל ורחץ הדגים ישן וראה כל זה בחלום, והכי מסתברא טפי, וכאשר פירשו הגאונים מאמרי רבב"ח בבתרא, שכל זה היה רואה במראה החלום, וכן י"ל נמי בהאי:
אמנם ריב"ל שרצה לראות מקומו בג"ע, והעלהו מה"מ על חומת ג"ע להראות לו מקומו שקפץ לתוך ג"ע זה ודאי היה בתוך החצר שהכניסו לחצר ההוא, והעלהו על החומה העקרית של הגן:
ואשר שאלת על מקום אותם בעלי קבין היכן הוא עומד, דע כי מפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל בעץ חיים שער אנ"ך פ"ג, בסוד מאמר התיקונים הנז' באינון בעלי קבין וז"ל, והנה יש מקום בג"ע התחתון ששם הוא נקודת בינה, וקרוב אליה עומדים אלו השבעה מלכים ואותם נשמות הצדיקים שיש שם כולם הם מבחינת בעלי קבין, שהם מזה סוד הק"ב הנז', לכן צריכין הם להתלבש באותם הקבין וכו' עכ"ל, נמצא מקום בעלי קבין אלו הוא אצל גן עדן, וזה הפרדס שראו החכמים הוא מכלל הקרקע של הגן, ועומד בצד הגן, והוא מקום מיוחד רק לאלו הנשמות של בעלי קבין שהם יושבים שם, ומתלבשים בגופים זכים, כמו גופים הנראין בגן של נשמות אלפים ורבבות צדיקים, אך פתח המערה הוא חוץ מן החצר של הגן, ומפורש בתיקונים שנכנסו במערה תוך מערה, ונראה שגג המערות האלה הוא קרקע החצר של הגן, אבל הפרדס הוא מכלל קרקע הגן, ובודאי שיש כמה פרדסים כיוצא באותו פרדס שראו החכמים, דכולם הם מקום מושב לנשמות אלו של בעלי קבין, והם ראו אחד מהם, ויתכן מ"ש בגמרא דמציעא דף קי"ד, כי אליהו זכור לטוב הכניס את רבה בר אבוה לג"ע, וא"ל פשוט גלימך ספי שקול מהני טרפי ספא שקל וכי הוה נפיק שמע דקאמרי מאן קאכיל לעלמיה כרבה בר אבוה נפץ שדינהו וכו', יתכן הכניסו לפרדסים אלה של בעלי קבין שהם מכלל הגן, או הכניסו לתוך ג"ע העקרי ממש וברוך היודע. ולפ"ד הגאונים ז"ל שפירשו כל מאמרי רבב"ח דנקיט תלמודא הכל היה במראה חלום, אפשר גם זו המעשה כולה של רבה בר אבוה מראה חלום היא:
ודע כי בג"ע וכן בפרדסים אלו של בעלי קבין אין דרים ש אלא הנפשות דוקא, וכמפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל, אבל רוחות וכ"ש הנשמות יש להם מקום אחר למעלה שהוא זך ורוחני יותר, ומה שתמצא לפעמים כתוב נשמות בדברים שמדברים בג"ע, לאו דוקא, אלא דרך לפעמים שמכניס הנפשות בשם נשמות בלשון זוה"ק ובדברי רבינו ז"ל. ומ"ש בגמרא דכתובות דף ע"ז כשהלך ריב"ל לג"ע אשכחיה לרשב"י דהוה יתיב על תלת עשר תכטקי פיזא, היינו שראה את הנפש שלו שהיא מתלבשת בגוף, כי בג"ע התחתון הוא מדור הנפש בלבד, ושם נראין אילנות ותכטקי פיזא וכיוצא. והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:
ומה שכר ועונש יש לנפשות הצדיקים בגן עדן הנה דבר זה עיקרו בתורה ופירושו בדברי סופרים שגן עדן מצוי הוא בעולם הזה בארץ ושארבע נהרות יוצאין משם ואחד מהם פרת הסובב ארץ ישראל וכל מה שבא בכתוב מפשוטי סוד בראשית הכל אמת אין מקרא יוצא מידי פשוטו ואנשי המדות עצמן יודו ויאמרו שגן עדן תחת קו ההשויה שלא יוסיף היום ולא יחסר ובספרי הרפואות ליונים הקדמונים וכן בספר אסף היהודי יספר כי אספקלינוס חכם מקדוני וארבעים איש מן החרטומים מלומדי הספרים הלכו הלוך בארץ ויעברו מעבר להודו קדמת עדן למצוא קצת עצי הרפואות ועץ החיים למען תגדל תפארתם על כל חכמי הארץ ובבואם אל המקום ההוא ויברק עליהם להט החרב המתהפכת ויתלהטו כולם בשביבי אש הברק ולא נמלט מהם איש ותשבות חכמת הרפואה מן הגויים ההם ימים רבים עד מלוך ארתחששתא המלך ואחרי כן נתחדשה בהם דעת הרופאים על ידי הנקובים בשם במלאכה ההיא וכל אלה דברי אמת ידועים ומפורסמים גם היום כי רבים מבאי הארץ הלזו ארצה בני קדם יראו מרחוק הלהט המתהפכת.
אבל סוד העניין הזה שהדברים כפולים כי גן עדן וארבע נהרות ועץ החיים ועץ הדעת נטע שם האלוהים וכן הכרובים ולהט החרב המתהפכת גם עלה התאנה והחגורות וכתנות אשר העור כלם כפשוטם וכמשמעם אמת הדבר ויציב העניין ולסוד מופלא הוא כי הם כיוצרי דבר להבין סוד עמוק משל כמו ששנינו (ראש השנה כד א') "דמות צורות לבנות היו לו לרבן גמליאל בעליה בטבלא בכותל שבהן מראה את הדיוטות כזה ראיתם או כזה ראיתם" כי כן מלאכת במשכן בשלשה מקומות חצר ואהל ולפנים מן הפרוכת ובמקדש עזרה והיכל ודביר וכל אשר בכל מקום ומקום מן הכלים וציורי הכרובים כלם להבין סודות מעשה עולם העליון והאמצעי והשפל ורמזי כל המרכבה שם וכן הנבראים עצמם ביצירתן בדמות נבראו כמו שאמרו בספר יצירה (ו ד) סימן לדבר ועדים נאמנים עולם ושנה ונפש ואדם הראשון מעשה ידיו שלהקדוש ברוך הוא מבחר בני אדם היה בתבונה ובדעת והשכינו הקדוש ברוך הוא יתברך במבחר המקומות להנאת ולתועלת הגוף וצייר במקום ההוא הנכבד כל מעשה העולם העליון הוא עולם הנשמות בציור גשמי להבין משם יסודי כל נברא גופי ונפשי ומלאכי וכל מה שיש בהשגת הנברא להשיג מן הבורא יתברך גם המקום ההוא נכבד מכל מקומות העולם השפל מן המוצק אשר על ראשן מן העולם אמצעי והעליון ועל כן יראו בו מראות האלוהים יותר משאר מקומות כאשר אנחנו מאמינים כי ארץ ישראל וירושלים מקומות נכבדים מיוחדים לנבואה בעצמן מפני מוצקם וכל שכן בית המקדש כסא ה' כעניין שנאמר "מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלוהים וזה שער השמים" תלה נבואתו הבאה אליו מבלתי הקדמת כונה במעלת המקום על כן שוכני גן עדן שהוא במבחר למבין בציורי הדברים כל סודות העליונים ונפשם מתעלית בלימוד ההוא ורואה מראות אלוהים בחברת כבוד העליונים מן המקום ההוא ומשיגים כל מה שיוכל לדעת ולהבין בלימוד משה בסיני כעניין שנאמר אשר אתה מראה בהר" זה עניין ידיעתנו בגן עדן והדברים מפורשים בדברי חכמים זיכרונם לברכה וכבר רמז רבי אליעזר הגדול בפרקים שלו כפל העניין הזה שאמרתי בפרק כ"א דתני רבי זעירא "ומפרי העץ" אין העץ אלא אדם שנמשל בעץ שנאמר "כי האדם עץ השדה" "אשר בתוך הגן" אין "בתוך הגן" אלא לשון נקיה ואין "גן" אלא האשה שנמשלה בגן שנאמר "גן נעול אחותי כלה" וכן אומר שהיה סמאל רוכב על הנחש ואמרו שהיה עץ החיים צוח ואומר כשנגעה בו חוה "אל תבואני רגל גאוה ויד רשעים אל תנדני" הנה עשה בכאן הכל משל ורמז והוא אמר במקום אחר בפרק עשרים "ויגרש את האדם" גורש ויצא אדם וישב לו מחוץ לגן עדן בהן המוריה ששער גן עדן סמוך להר המוריה עשה אותו גן ממש וזה אין צריך ראיה מדבריהם שכל האגדות מפורשות הן בגן עדן שהוא גן ממש בארץ ואמרו (בבא מציעא קיד ב') על רבי אבהו עייליה אליהו לגן עדן ומלי לגלימיה טרפי דאילני בפרק המקבל ובמדרש תהלים (נו) "בארצות החיים" זו ארץ ישראל דבר אחר זו גן עדן ובמדרש קהלת (ז לא) אמרו מפני מה ברא הקדוש ברוך הוא גיהנם וגן עדן כדי שתהא זו מצלת מזו וכמה ריוח ביניהם רבי יוחנן אמר כותל ורבי אחא אמר טפח ורבנן אמרי שתי אצבעות ובבראשית רבה בתחילתו שנו והחזירו הדבר פעמים רבות וכן במקומות אחרים שהוא גן ממש נטוע בארץ אלא העניין כמו שפירשנו וכמה נכבד דבר רבי אברהם בן עזרא זכרונו לברכה שכתב (בבאור בראשית ג כד) בעץ הדעת סוד ינעם גם הדברים כמשמעם ובמדרש שיר השירים אמרו "הביאני המלך חדריו" מלמד שעתיד הקדוש ברוך הוא להראות לישראל גנזי מרום החדרים שבשמים רבי יהודה אומר הרי אתה למד מיעקב שאמר לו הקדוש ברוך הוא "קום עלה בית אל" וכו' מלמד שהראה לו הקדוש ברוך הוא [עליה] למעלה מעליה והראה לו חדרים שבמרום דבר אחר "הביאני המלך חדריו" אלו חדרי גן עדן ומכאן אמרו כמעשה הרקיע כן מעשה גן עדן וכו' ובמדרש רבי נחוניא בן הקנה אומר מזה הרבה סתם העניין ומבואר הפרוש.
(ד) ומן הידוע כי מעשה המנורה ושאר כלי המשכן הכל היה רמז וציור לדברים שכליים, כשם שהיה גן עדן שדר בו אדם הראשון ונהרותיו ואילניו רמז לענינים רוחניים,
(ה) ואע"פ שנצטוינו לעשות המצוה בנגלה אין עיקרה אלא בנסתר, ראיה לדבר כלי המשכן שהיו כלים גופניים להיות ציור ודוגמא לדברים שכלים ורוחניות ותבנית להם כאמרו (שמות כ״ה:ט׳) וראה ועשה כתבניתם וגו' וכתיב (שם) ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו, וגם גן עדן שדר בו אדם הראשון ואילנותיו ונהרותיו הכל היו ציורין לענינים נעלמים נפלאים, וזהו שתמצא במעשה בראשית ויטע בפסוק אחד ויצמח בפסוק שני זה למעלה וזה למטה, ולא אוכל לבאר כי התורה תכלול העליונים והתחתונים ואין לך חכמה שלא תהיה נרמזת בתורה, הן חכמת הכוכבים והמזלות הוא שכתוב (דברים ד׳:יהוה-ו׳) ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים ואמרו רז"ל אי זו היא חכמה ובינה שהיא לעיני העמים הוי אומר זה חשבון תקופות ומזלות, חכמות הרפואות הוא שכתוב (שמות ט״ו:כ״ו) ויאמר אם שמוע תשמע וגו' אני יהוה רופאך. למדנו בכאן שיש במצות רפואת הגוף. וידוע הוא כי בזמן הנבואה היו חולי ישראל שואלין מן הנביא כמו ששואלין עתה מן הרופא כי לא תבא לאדם מחלה עם עבודת הש"י שכבר הבטיח אותנו בתורתו (שם) וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך, ועם הש"י לא נצטרך לרופא, וכן שאר כל החכמות בלי ספק כלן רמוזות בתורה, ולכך נקראת תמימה שנא' (תהילים י״ט:ח׳) תורת יהוה תמימה ואלו היתה חסרת חכמה אחת מכל החכמות לא היה קורא אותה תמימה, והנה דוד המלך ע"ה היה מתנהג על פי התורה השלימה והיו כל מעשיו שלמים וכל מה שהיה עושה היה מתיעץ בתורה הוא שאמר (שם קיט) גם עדותיך שעשועי אנשי עצתי:
(יד) ותדע באמת כי מעלת הנשמות בעולם הנשמות הסמוך. וכן העוה"ב שלאחר התחייה והיא תקות כל מקוה אין להעריך אותו ולדמותו בעוה"ז ולא לציירו בלב, לפי שציורו אינו מכיל בלב כל חכם לב שיוכל לצייר ענינו ואיכותו האיך הוא והאיך הנשמות מתעדנות בו, וטעם הדבר בסבת היותנו שקועים בעולם הגופות העבים והגסים בתכלית העובי והגסות. והעולם העליון הוא בתכלית העלוי והדקות והזכות, והנה הם שני הפכים ומן הנמנע להשיב דבר אל הפכו....
ועולם הנשמות זהו הנקרא ג"ע אצל החכמים וקראוהו כן דרך משל בדוגמת הגוף המתעדן בגן וכן כתיב בג"ע שבארץ (בראשית ב׳:ט״ו) ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה, כי אותו ג"ע של מעלה הוא עולם הנשמות המכוון כנגדו נקרא ג"כ ג"ע והוא שכר המצות שהנפש מתעדנת בו בדמיון הגוף המתעדן בגן,
(14) And know indeed that the status of the souls in the world of souls comes right as one dies, while the world to come is after the resurrection. And it is the hope of all hopes, it cannot be compared or likened to anything in this world, nor pictured in the mind, because its image cannot be comprehended in the heart of “anyone artistically skillful,”surpassing their ability to picture its essence and quality – what it is like and how the souls take delight in it. The reason for this is because of our being sunken in the world of thick and coarse bodies, which is totally thickness and coarseness, while the upper world is totally elevation, refinement, and purity. Indeed, the two are opposites; it’s impossible to think of what we are diametrically opposed to. Just as for fish, because they exist in the element of water, and need it to exist and live, it would be impossible for them to turn to the element of fire because it is its opposite, so these two worlds are opposites, and “every man is proved dull, without knowledge” of the quality of the world to come while in this world, and even the wisest of the wise are fools about this. And you already knew that our rabbis z”l said that even the prophets didn’t prophesy about it due the fact that it was hidden for the most part, which is what they said in Sanhedrin: “All the prophets prophesied all the good things with regard to the days of Messiah; but as for the world to come ‘No eye has seen, O God, but You.'” However, we know in general through what we can infer through reason and from the Torah “which makes wise the simple” that just as the body enjoys and takes delight [mitaden] in a pleasant aromatic meal according to the body’s standards of pleasure, so the soul will enjoy and take delight in this upper world. However, its way of taking delight there is not measured like bodily things, which have measures and dimensions, but the upper beings have no measure and dimension, because their status is great, beyond conception, and their way of taking delight deeper than any measure. And even though the power of the body is weak and unable to picture in the heart the existence of the upper beings and their delight that is without measure, the power of the upper beings and their perfection is not diminished by lesser beings, composed of matter, who are unable to conceive of them, just as the human wisdom and virtue is not diminished by a fool or beast who cannot imagine or conceive of it.
ואם כן כיון שהעניין על דרך הנזכר מכל מקום גן עדן בעולם הזה התחתון הוא מה שכר הנשמות שם ואין תועלתם בדבר גשמי ולא במקום ממקומות הארץ ועולם התחתונים כבר פרשתי שהעניין כפול וזה הגן והעדן התחתונים הן ציורים לסודות העליונים והדברים ההם העליונים הרמוזים באלה גם כן נקראים "גן ועדן" שאלו התחתונים מהן תופסין השם הזה כיצד יש בעליונים השגה שנקראת בדברי רבותינו זיכרונם לברכה "גן" והשגה למעלה הימנה שהיא הנקראת "עדן" והוא נקרא "צרור החיים" וסודם עמוק ותפוס ביד מקבלי האמונה אבל פירשו לנו חכמים זיכרונם לברכה מקום הנפשות אמרו במסכת שבת (קנ"ב ב') נפשותיהן שלצדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד שנאמר "והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את יהוה אלוהיך" ואמרו במסכת חגיגה (י"ב א') ערבות שבו צדק ומשפט וגנזי חיים וגנזי ברכה וגנזי שלום ונשמותיהן שלצדיקים ורוחות נשמות שעתידין להבראות ושם אופנים ושרפים וחיות הקודש ומלאכי השרת וכסא הכבוד ומלך אל חי וקיים רם ונשא שוכן עליהם ואמרו בסוכה (מ"ה ב') ראיתי בני עליה והן מועטין ופירשו הא דמסתכלי באספקלריא המאירה הא כשאינה מאירה והבן ההסתכלות הזה שאמרו עליו (ויקרא רבה א י"ד) משה רבינו עליו השלום נסתכל באספקלריא המאירה ושאר נביאים נסתכלו בשאינה מאירה הביאו לשון "ראיה" בהסתכלות השכל ועלוי ההבנה לפיכך קראם בני עליה ואמרו "כי לא יראני האדם וחי" אבל בשעת מיתתן הן רואין ובספרי (בהעלותך קג) אמרו "יפקוד יהוה אלוהי הרוחות לכל בשר" מגיד שכל הרוחות אינן יוצאות אלא מלפניו רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר סימן זה יהא בידך שכל זמן שאדם נתון בחיים נפשו פקודה ביד קונו שנאמר "אשר בידו נפש כל חי" ואומר "בידך אפקיד רוחי" מת נותנה באוצר שנאמר "והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים" שומע אני בין צדיקים בין רשעים תלמוד לומר "ואת נפש אויבך יקלענה בתוך כף הקלע" במדרש תהלים אמרו "יעלזו חסידים בכבוד" באיזה כבוד עושה לצדיקים בשעה שנפטרין מן העולם והן מקלסין להקדוש ברוך הוא ששם אותן בצרור החיים שנאמר "והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים" ובמדרש שיר השירים (זוטא ע יד) אמרו "תוכו רצוף אהבה" אלו נפשות הצדיקים שנתונות עמו במרום שלשה נכנסו זה לפנים מזה משה נגש אל הערפל לפנים ממנו צדק ומשפט שכן כתוב "צדק ומשפט מכון כסאך" לפנים מהם נפשות הצדיקים שנאמר "אשר בידו נפש כל חי" ואומר "והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים" והוא הרמוז בתורה "ולדבקה בו" ועוד נדבר בזה לפנינו בעזרת האל.
ונמצא, ששתי הבחנות יש לנו להבחין בענין האדם וכל שאר הבריות, הא' - מציאות הענינים המכוונים במציאותם ובמקריהם, פירוש, התולדות הנולדות מהויתם ומפעולותיהם; והב' - הדרך שלהם, פירוש, צורתם וצורת פעולותיהם, כי מה שיניע הגוף יוכל להניע גם חנשמה והמלאך, אך זה לפי דרכו וזה לפי דרכו. והרי אלה שתים מידות - פעולות גדולות בפעולותיו ית', א' - קביעות מה שיולד מפעולות הנבראים, וזה כלל כל חוקות הנהגתו וסדרי כונניותיו שזכרנו; והב' - הקביעות איך יולידו הנבראים ההם התולדות ההם, וגם לזה יש סדרים גדולים הנאותים וצריכים להשלמת הענין הזה. ונמצא שבתחלה קודם חטאו של אדם היה הוא במעלה גדולה, ראשונה - בעיקר מציאותו, פירוש, בתולדות מעשיו, שהיו מגיעים לרום העולם, כמו שכתבנו; והשנית - בצורתו ובצורת מעשיו בתבנית גופו ממש, כי כבר היה זוך גופו כמציאות המלאכים ממש, עד שהיה מקום הגון לדירתו - הגן עדן, שהוא גם עכשיו מדור למלאכים ולרוחות. ועל זה רמזו רז"ל (ב"ר, כ, יב), באמרם, "בתורתו של רבי מאיר מצאו כתוב, כתנות אור". ודבר זה נתפרש הרבה כבר אצל חכמינו, שהכוונה במאמר הזה להודיע זוך ערך גופו של אדם הראשון לפני חטאו, שאחר החטא נתעבה ונעשה גס וכבד כיום הזה. וכבר ראינו דוגמא לזה בעולם, חנוך ואליהו, שגופם ממש נזדכך ונתעלה להיות כמלאכים העליונים. ופשיטא הוא שגם התנועעו ופעולותיו היו בדרך יותר דק ורוחני ודאי, כפעולות חנוך ואליהו כיום הזה:
ותראי, כי גן עדן - מה שהיה הוא שיהיה - ודאי מקום דק ורוחני, ששם חונות הרוחות גם עתה; והתורה העידה על אדם שהיה שם, והיה אוכל ונהנה מן הפירות הצומחים שם. ואמנם כיון שהמקום אנו רואים שהוא עכשיו מדור לנשמות, צריך שהפירות שהיו שם לא היו דברים גשמיים וגסים, כמו שהם הפירות של העולם הזה, אלא יותר דקים מאד מאד, וכערך האויר לגבי העפר לפחות; והאכילה לא יתכן לגוף עב וגס כאשר הוא היום הזה, אלא לגוף דק וכמעט רוחני, וכגופם של אליהו וחנוך, כמו שביארנו. אמנם הוא הדבר אשר דברתי, שלפי ערך התולדות הצריכים להולד מן המעשים, כך הם דרכי המעשים ההם להעשות, וכל דברי הבריאה מתיחסים ומשתוים כל נושא עם כל תנאיו המעשים, התולדות, המקום, והפועל אותם, וזה ברור:
ותראי, כי הגופניות של אדם הראשון קודם חטאו היה בערך הרוחניות אשר לו עתה; צא וחשוב הרוחניות שלו איך היה, והתולדות של המעשים ההם עד היכן היה מגיע. ודי לומר מה שאמרו ז"ל במאמר שזכרתי למעלה (ב"ר, ח, י), "בקשו מלאכי השרת לומר לפניו קדוש". ומינה נדון למה שהיה ראוי להיות אלמלא לא חטא, שהיה מתעלה בעילוי הגדול שהיה מזומן לו. כי כמו שאנחנו רואים שהגופניות שלו של אז הוא כרוחניות של עתה, נוכל להקיש מזה שהגופניות שלו אם היה מתעלה, היה יכול להיות כערך הרוחניות של אז, כי כן הדברים מתעלים מעילוי לעילוי:
אור גדליהו בראשית עמוד 22
וכן מצינו שכתב הגר"א באדרת אליהו שהעולם העשי' שיש לנו היום לא הי' קודם החטא רק האדם הי בעולם למעלה מזה ורק אחר החטא ירד לתוך עולם העשי'
ואמנם זה כלל ענין שני העצים - עץ החיים ועץ הדעת; שודאי אין מקרא יוצא מידי פשוטו, והעצים - עצים היו, והפירות - פירות, והאכילה - אכילה, אך פירות דקים ואכילה דקה, מה שאין מחשבתנו מציירת, שאינה מציירת אלא דברים גופניים. אמנם הלא גם בפירות הגשמיים יש הסגולות שמשתמשים בהם לרפואות ולדברים אחרים, ויש בסגולות הטבעיים דברים נפלאים. גם העצים האלה היה בפרים סגולה שחקק בו הבורא ית"ש, כי עץ החיים היה בפריו סגולה להכניס בלב הידיעה הנכונה והדביקות והאהבה אליו ית', והידיעה בדרכיו הקדושים, והיה שולל מן הנפש התאוות הגופניות; ועץ הדעת להיפך, היה פריו מכניס בלב התאוות הגופניות והחומריות וכל החטאים. ואם היה אדם הראשון אוכל מעץ החיים ולא מעץ הדעת, היה מתדבק והולך בקדושת קונו, ומתענג על הוד קדושתו לנצח נצחים באין מפריד. וכשאכל מעץ הדעת - נשקע בתאוות הגופניות, ואהב החומריות. הנה כי כן, מדה כנגד מדה, אבד יקר רוחניותו, ונשאר גשמי במספר הימים שנגזר עליו, עד שישבע פרי חטאו, ושב ורפא לו. הכלל הגדול (מכות כג ע"א), "כיון שלקה הרי הוא כאחיך", אז ישוב לאיתנו הראשון, וגם ישתלם מציאותו מה שלא נעשה:
אמר ר' אמוראי גן עדן היכן הוא, א"ל בארץ:
R’ Amorai said: Gan Eden, where is it? He said to them: In the earth.
ואומרו ויביאנו אל המקום הזה מדבר על עולם העליון שהנשמה בו, והנה אין הנשמה מגעת לדבר כל הדברים האלה אלא אחר עלייתה לעולם העליון שנקרא גן עדן של מעלה אחר שכבר שבעה ימים בגן עדן שלמטה, ולזה כנגד עמידתה לפני יהוה לדבר הדברים האלו אומר ויביאנו אל המקום הזה כי עמידת הנפש שם לבד יש לה בו שעשוע גדול וכנגד גן עדן שלמטה שכבר זכה בו אמר ויתן לנו את הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש על דרך אומרו (שה''ש ד') דבש וחלב תחת לש ונך:
ויביאנו אל המקום הזה, He has brought us to this place, etc. The Torah refers to the higher world, the world inhabited by the נשמה, the superior soul. This soul is unable to make all these statements until after it has left the body it had inhabited and has reached the regions known as Gan Eden of the celestial regions. This occurs after it has had its fill of the Gan Eden to be found on earth. This is why these words about the soul having been brought back to this place have been said at this stage. The very fact that the soul has managed to reach these regions and face G'd and to tell Him all the aforegoing is already a delight for it, especially when compared to its former location in what was merely an earthly Paradise. The Torah goes on to describe this earthly Paradise as ארץ זבת חלב ודבש, "a land flowing with milk and honey". We have a similar description of an idyllic country in the terrestrial regions in Song of Songs 4,11 when Solomon says דבש וחלב תחת לשונך, "honey and milk lie under Your tongue."
הובא מהלשם
כי היה אז כל עניני דכל העלומות כולם וכן כל תהלוכותיו של אדה"ר בדרגא אחרת לגמרי ממה שהם עתה והיה מופרש ומובדל הרבה מאד מכל עניני דהעוה"ז בהפרש נפלא ונורא מאד מאד
ויטע גן בעדן. עדן הוא מקו' דשן ושמן שבכל הארץ ויטע גן במקצת עדן וכפי קבל' חז"ל (פסחי' צ"ד ע"א) א' מששי' בעדן. מקדם פי' למזרח העדן והוא בדרומית מערבית של העול' וישם שם את האד' אשר יצר. כאשר נגמר צורתו על מתכונתו ואע"פ שכבר נעשה הגן ביו' ג' וכן האדם ביום ו' שם נאמר בדרך כלל וכאן הודיע בדרך פרט וכן הוא בכל התור' בתחל' נאמ' סתם ואח"כ פיר' בכלל ואח"כ בדרך פרט: