Section 1- Introduction
אָמַר רַב: ״טוֹל בָּרוּךְ, טוֹל בָּרוּךְ״ — אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ. ״הָבֵא מֶלַח״ ״הָבֵא לִפְתָּן״ — צָרִיךְ לְבָרֵךְ. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִילּוּ ״הָבִיאוּ מֶלַח״ ״הָבִיאוּ לִפְתָּן״ נָמֵי אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ...
אָמַר רָבָא בַּר שְׁמוּאֵל מִשּׁוּם רַבִּי חִיָּיא: אֵין הַבּוֹצֵעַ רַשַּׁאי לִבְצוֹעַ עַד שֶׁיָּבִיאוּ מֶלַח אוֹ לִפְתָּן לִפְנֵי כׇּל אֶחָד וְאֶחָד.
Rav said: [One who broke bread, and before eating it, offered a piece to another, and said:] Take it and recite a blessing, take it and recite a blessing, need not recite the blessing [a second time]. If he said: Bring salt or bring seasoning, he must recite the blessing [a second time]. And Rabbi Yoḥanan said: Even [if he said]: Bring salt or bring seasoning he need not recite the blessing [a second time]...
Rava bar Shmuel said in the name of Rabbi Ḥiyya: One who breaks bread is not permitted to break it until they bring salt or seasoning before each and every one.
Section 2 - Six Possible Reasons
Reason 0 - Taste
רָבָא בַּר שְׁמוּאֵל אִקְּלַע לְבֵי רֵישׁ גָּלוּתָא, אַפִּיקוּ לֵיהּ רִיפְתָּא, וּבְצַע לְהֶדְיָא. אֲמַרוּ לֵיהּ: הֲדַר מָר מִשְּׁמַעְתֵּיהּ? אֲמַר לְהוּ: לֵית דֵּין צְרִיךְ בְּשַׁשׁ.
Rava bar Shmuel himself happened to come to the House of the Exilarch. They brought him bread, which he immediately broke, [without waiting for them to bring salt or seasoning]. They said to him: Did the Master reconsider his halakhic ruling? He said to them: This does not require waiting.
הערוך, ביאור הגר"א על שולחן ערוך אורח חיים קס״ז:ה׳:ג׳
לית דין כו' היאכל תפל מבלי מלח תרגומו כמה דלא מתאכיל מידי בשש בלא מלחא פי' כ"ד שנאכל עם הפת בשש שמו ובלשון משנה לפתן ובלשנא דרבנן שמו בשש ועוד בא"י נותנין ממאה בקדירה ובצים ופלפלין ומבשלין אותו וקורין אותו תבשיל בשש. פ"א א"צ המברך להתבושש ולחזור על לפתן אלא מברך לאלתר מפני שיש בו מלח. פ"א מפני שהוא לחם יפה וא"צ לא מלח ולא לפתן
The Aruch
Natan ben Yechiel (c. 1035-1106)
"This does not etc".
One who eats it plain without salt. Its translation is that as one cannot eat something beshash without salt, meaning anything eaten with bread is called beshash, and in the language of the Mishna liftan and in the language of the Rabbis it is called beshash. And furthermore in Israel they put from a hundred (ingredients) in a pot and eggs and peppers and cook it and call that dish beshash. Another explanation is that the one blessing does not need to wait for seasoning, rather they can bless immediately because it has salt in it. Another explanation is because it is nice bread it does not need salt or seasoning.
...כלומר פת נקיה היא זו ואין צריכה לפתן:
R' Shlomo Yitzchaki (1040-1105)
...meaning it is refined bread and does not need seasoning.
...ואנו אין אנו רגילים להביא על השלחן לא מלח ולא לפתן משום דפת שלנו חשוב והרי הוא כי הא דאמר בסמוך לית דין צריך בשש.
Group of Rabbis (12th & 13th Century)
And it is not our custom to bring salt or seasoning to the table because our bread is chashuv, and as it says (in such a case) there is no requirement to wait (for salt or seasoning).
לא יבצע עד שיביאו לפניו מלח או ליפתן (פירש"י כל דבר הנאכל עם הפת) ללפת בו פרוסת הבציעה ואם היא נקייה או שהיא מתובל בתבלין או במלח כעין שלנו או שנתכוין לאכול פת חריבה אינו צריך להמתין:
R' Yosef Caro (1488-1575)
Do not break (bread) until they bring before him salt or seasoning (Rashi explains this to mean: Anything eaten with bread) to season the piece of bread. But if it is refined or seasoned with seasoning or salt as ours are or one intends to eat dry bread then they do not need to wait (for salt or seasoning)...
Reason 1 - The Covenant of Salt & the Anti-Satan Strategy
מיהו רבי מנחם היה מדקדק מאד להביא מלח על השלחן כדאיתא במדרש כשישראל יושבין על השלחן וממתינין זה את זה עד שיטלו ידיהם והן בלא מצות השטן מקטרג עליהם וברית מלח מגין עליהם:
Group of Rabbis (12th & 13th Century)
...however, R' Menachem was very meticulous to bring salt to the table, as it says in the Midrash that when Israel sits at the table and wait for each-other to wash their hands and are (therefore) without mitzvot, the Satan argues against them and the covenant of salt protects them.
All the sacred gifts that the Israelites set aside for God I give to you, to your sons, and to the daughters that are with you, as a due for all time. It shall be an everlasting covenant of salt before God for you and for your offspring as well.
דתניא (במדבר יח, יט) ברית מלח עולם הוא שתהא ברית אמורה במלח דברי ר' יהודה ר' שמעון אומר נאמר כאן ברית מלח עולם הוא ונאמר להלן (במדבר כה, יג) ברית כהונת עולם כשם שאי אפשר לקרבנות בלא כהונה כך אי אפשר לקרבנות בלא מלח
It is taught [in a baraita: The verse states:] “It is an everlasting covenant of salt” (Numbers 18:19), [teaching] that there will be a covenant stated with regard to salt, this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Shimon says: It is stated here: “It is an everlasting covenant of salt” (Numbers 18:19), and it is stated there, [with regard to the reward given to Pinchas:] “The covenant of an everlasting priesthood” (Numbers 25:13). [This teaches that] just as it is impossible for the offerings [to be sacrificed] without [the involvement of the] priesthood, so too, it is impossible for the offerings [to be sacrificed] without salt.
Note: Rashi says R' Yehuda & R' Shimon agree on the fundamental teaching (that salt is essential for offerings), they only disagree about the derivation for that teaching.
Reason 2 - Table as Altar
...שנאמר (יחזקאל מא, כב) המזבח עץ שלש אמות גבוה ארכו שתים אמות ומקצעות לו וארכו וקירותיו עץ וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה' פתח במזבח וסיים בשולחן ר' יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרוייהו בזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר על אדם ועכשיו שאין בית המקדש קיים שולחנו של אדם מכפר עליו:
...as it is stated: “The altar was of wood, three cubits high, [and] its length two cubits, and so its corners; and its length, and its walls were also of wood, and he said to me: This is the Table that is before the Lord” (Ezekiel 41:22). [Why does the verse] begin with the [word] “altar” and conclude with the [word] “Table,” [even though both terms are referring to the same item]? Rabbi Yoḥanan and Rabbi Elazar both say [the following interpretation]: When the Temple is standing, the altar effects atonement for a person, but now that the Temple is not standing, a person’s table effects atonement for him.
שולחנו של אדם מכפר עליו. דנותן פרוסה לאורחים:
R' Shlomo Yitzchaki (1040-1105)
A person's table effects atonement for his [transgressions]. For he gives a piece to guests.
שבלי הלקט סימן קמא
ומה שנהגו לבצוע על המלח פירשו הגאונים ז"ל לפי שמצינו שהשלחן נקרא מזבח כדכתיב המזבח עץ שלש אמות גבוה ואורכו שתים אמות ומקצעותיו לו וארכו וקירותיו עץ וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה' מה מזבח מכפר אף שולחן מכפר וכתיב במזבח על כל קרבנך תקריב מלח.
Shibbolei Haleket Section 141
Ztiddkiyah ben Avraham Anav (13th Century)
And regarding the practice to break [bread] on salt, the Geonim explain that since we find the table is called an altar, as it is written “The altar was of wood, three cubits high, [and] its length two cubits, and so its corners; and its length, and its walls were also of wood, and he said to me: This is the Table that is before the Lord”", just as the altar effects atonement, so too the table effects atonement, and it is written "and with all your sacrifices you should offer salt".
לא יבצע עד שיביאו לפניו מלח או ליפתן (פירש"י כל דבר הנאכל עם הפת) ללפת בו פרוסת הבציעה ואם היא נקייה או שהיא מתובל בתבלין או במלח כעין שלנו או שנתכוין לאכול פת חריבה אינו צריך להמתין: הגה ומ"מ מצוה להביא על כל שלחן מלח קודם שיבצוע כי השלחן דומה למזבח והאכיל' לקרבן ונא' על כל קרבנך תקריב מלח (ב"י בשם שבולי הלקט) והוא מגין מן הפורענות (תו' והגהת אשיר"י פ' כיצד מברכין וע"ל ס"ס ק"ע):
R' Yosef Caro (1488-1575)
Do not break (bread) until they bring before him salt or seasoning (Rashi: Anything eaten with bread) to season the piece of bread. But if it is refined or seasoned with seasoning or salt as ours are or one intends to eat dry bread then they do not need to wait (for salt or seasoning).
Rema: However, it is a mitzva to bring salt to every table before breaking the bread because the table is compared to the altar and eating is compared to offering a sacrifice, and it says “and with all your sacrifices you should offer salt“ (Vayikra 2:13) (Beit Yosef in the name of Shibolei Haleket), and this protects us from tragedies.
Reason 3 - Kabbalistic Reasons
האר"י ,שער המצות פרשת עקב דף מ סוף ע"ב
אחר שתבצע הלחם צריך לטבל פרוסת המוציא במלח, ותכוין כי לחם ומלח אותיות שוות, אבל השינוי הנמצא בהם כי הלחם רומז אל ג' הויות שהם גימטריא לחם, והוא סוד ג' חסדים שביסוד הנודעים, ומלח הוא ג' הויות של הגבורות שביסוד הנמתקות כנודע, ותכוין למתק הג' גבורות ע"י החסדים על ידי טבול זה כי כל מלח הוא קצת מרירות ודין.
Ha-Ari, Shaar Hamitzvot, Parashat Ekev p. 40.
R' Yitzchak Luria (1534-1572)
After breaking the bread one must dip the piece of hamotzi in salt, and have intent that bread and salt have the same letters, but the difference between them is that bread hints to the three 'beings' which are the gematria of bread, and that is the foundation of three chasadim which are the foundation of the nodaim, and salt is the three 'beings' of gevurot which are the foundation of the nimtakot as is to be known, and have intent to sweeten the three gevurot through the chasadim through this dipping because all salt is slight bitterness and judgement.
ולפי דברי האר"י ז"ל כבר כתבנו באות הקודם דאפי' הפת נקייה ומתובלת במלח צריך לטבל פרוסת המוציא במלח כדי למתק הגבורות ולסלק הסט"א מהשלחן וכ"כ בתשו' בית יעקב סי' קס"ה...
R' Yaakov Chaim Sofer (1870-1939)
And according to the words of the Ari, we already wrote in the previous section that even with bread that is refined and seasoned with salt, one needs to dip the piece of hamotzi in salt in order to sweeten the gevurot and expel the sitra achra from the table, and such is written in the Teshuvot Beit Yaakov Section 165...
Reason 4 - Kavod Habracha
שלחן ערוך הרב קסז:ח
לא יתחיל לברך עד שיביאו לפניו מלח או לפתן ללפת בו פרוסה של ברכה, כדי שתהא נאכלת בטעם משום כבוד הברכה...
Shulchan Aruch Harav 167:8
R' Shneur Zalman (1745-1812)
One should not start to bless until salt or seasoning is brought before them to season the piece [on which] the bracha [is made], in order that it be eaten with flavour to [give] honour to the bracha.
הביאו מלח – נמי אין צריך לברך שאף זו צורך ברכה שתהא פרוסה של ברכה נאכלת בטעם:
R' Shlomo Yitzchaki (1040-1105)
Bring salt - One also does not need to bless because even this is (considered to be) for the needs of the bracha so that it be a piece for the bracha eaten with flavour.
Reason 5 - To Avoid Interruption
(שם מ.) אמר רב טול ברוך טול ברוך אין צריך לברך הבא מלח הבא ליפתן צריך לברך ורבי יוחנן אמר הבא מלח הבא ליפתן אין צריך לברך גביל לתורי גביל לתורי צריך לברך ורב ששת אמר אפילו גביל לתורי אין צריך לברך וכולן דיעבד.
R' Shimon Kayyara* (c. 8th Century)
Rav said: [One who broke bread, and before eating it, offered a piece to another, and said:] Take it and recite a blessing, take it and recite a blessing, need not recite the blessing [a second time]. If he said: Bring salt or bring seasoning, he must recite the blessing [a second time]. And Rabbi Yoḥanan said: Even [if he said]: Bring salt or bring seasoning he need not recite the blessing [a second time]...and all of this is after the fact.
* Debated
או שנתכוין כו'. ...כי הטעם הואיל ואינו נאכל בלא מלח ולפתן שלא יפסיק בין ברכה לאכילה צריך להמתין עליהם...
R' Eliyahu ben Shlomo Zalman (1720-1797)
...since the reason is that one not eat without salt and seasoning so that they do not interrupt between the bracha and eating (so) one has to wait for them...
+: More Combinations
ערוך השולחן אורח חיים קסז:יב
וכתב רבינו הרמ"א: דמכל מקום מצוה להביא על כל שלחן מלח קודם שיבצע, כי השלחן דומה למזבח, והאכילה כקרבן, ונאמר: "על כל קרבנך תקריב מלח", והוא מגין מן הפורעניות עכ"ל. דאיתא במדרש כשישראל יושבין וממתינים זה את זה וכו' השטן מקטרג עליהם, וברית מלח מגין עליהם (מגן אברהם). והמקובלים הזהירו בזה לטבול פרוסת המוציא במלח, וכן נוהגים כל יראי אלקים.
Aruch Hashulchan 167:12
R' Yechiel Michel Epstein (1829-1908)
And the Rema writes: However, it is a mitzva to bring salt to every table before breaking the bread because the table is compared to the altar and eating is compared to offering a sacrifice, and it says “and with all your sacrifices you should offer salt“ (Vayikra 2:13), and it protects us from tragedies. For it is written in the Midrash that when Israel sits and waits for each-other etc. the Satan argues against them, and the covenant of salt protects them (Magen Avraham). And the mekubalim warn about dipping the piece of hamotzi in salt, and such is the practice of all yirei Elokim.
(כז) מלח או לפתן - כדי שתהא נאכלת בטעם משום כבוד הברכה ועוד כדי שלא יצטרך אח"כ להפסיק בין ברכה לאכילה לבקש מלח ותבלין דאסור לכתחלה ואפילו אם יתאחר קצת עד שיביאו ג"כ נכון להמתין מלברך. ומש"כ נקיה כגון פת חטים וכה"ג:
R' Yisrael Meir Kagan (1838-1933)
Salt or seasoning - so that it is eaten with taste because of the honour of the bracha. And furthermore so that one does not need after (washing) to interrupt between the bracha and eating to ask for salt and seasoning which would be prohibited lechatchila. And even if one delays slightly until (salt) is brought, it is also correct to wait to bless. And regarding what is written about refined (bread), that would be, for example, wheat bread and the like.
Section 3 - Specific Practices
A - For the Table or the Food?
מחצית השקל אורח חיים קסז
וכתבו המקובלים דלטעם השו"ע סגי באם הוא מונח על השולחן, אע"ג שאינו מטבל בו הבציעה דהא הוא פת נקי, אבל המקובלים כתבו לטבל.
Machatzit Hashekel 167
R' Shmuel ben Natan Halevi Loew (c.1720-1806)
And the mekubalim write that according to the reasoning of the Shulchan Aruch, it would be sufficient to put (salt) on the table even if one does not dip broken bread in it because it is refined bread. But the mekubalim write to dip (bread in it).
הגה ומ"מ מצוה להביא על כל שלחן מלח קודם שיבצוע כי השלחן דומה למזבח והאכיל' לקרבן...
R' Moshe Isserles (1530-1572)
Rema: However, it is a mitzva to bring salt to every table before breaking the bread because the table is compared to the altar and eating is compared to offering a sacrifice...
B - Dipping Details?
ערוך השולחן אורח חיים קסז:יב
והמקובלים הזהירו בזה לטבול פרוסת המוציא במלח, וכן נוהגים כל יראי אלקים.
Aruch Hashulchan 167:12
R' Yechiel Michel Epstein (1829-1908)
And the mekubalim warn about dipping the piece of hamotzi in salt, and such is the practice of all yirei Elokim.
וכתבו המקובלים לטבול פרוסת המוציא במלח ג"פ:
R' Yisrael Meir Kagan (1838-1933)
And the Mekubalim write to dip the piece of hamotzi in salt three times.
ר' נבנצל על משנה ברורה קסז:ה
ויש נוהגים להשליך עליה מלח, דומיא דקרבנות דכתיב בהו "והשליכו הכהנים עליהם מלח"
R' Neventzahl on Mishnah Berurah 167:5
R' Avigdor Neventzahl (1935-)
Some have the practice to throw salt on it, as with the offerings, as it is written "let the priests throw salt on them"
פסקי תשובות סימן קסז:ה
ויטבל פרוסת המוציא במלח ג' פעמים, ויכוין להמתיק הגבורות ולסלק הסט"א מהשלחן, וגם בשב"ק יכוין כוונה זו...ואם אין לו מלח יוכל לעשות בפרוסת המוציא כעין טיבול ג' פעמים בחלק אחר של לחם, כי לח"ם אותיותת מל"ח, ומנהג העולם בהעדר מלח לטבל הפת בשאר מאכלים ותבשילים שיש בהם מלח, אבל לטבל בסוכר אינו נכון עפ"י הכוונות ואין בו ענין כלל.
Piskei Teshuvot 167:5
R' Simcha Rabinowitz
And one dips the piece of hamotzi in salt three times, and have intent to sweeten the gevurot and expel the sitra achra from the table, and also on Shabbat one should have this intent...and if there is no salt, one can do a comparable dip of the piece of hamotzi three times in another piece of bread, because bread has the (same) letters as salt, and the universal practice in the absence of salt is to dip the bread in other foodstuffs and dips which have salt in them, but dipping in sugar is not appropriate according to intent and there is no inyan here at all.
C - Who Does It?
אָמַר רָבָא בַּר שְׁמוּאֵל מִשּׁוּם רַבִּי חִיָּיא: אֵין הַבּוֹצֵעַ רַשַּׁאי לִבְצוֹעַ עַד שֶׁיָּבִיאוּ מֶלַח אוֹ לִפְתָּן לִפְנֵי כׇּל אֶחָד וְאֶחָד.
Rava bar Shmuel said in the name of Rabbi Ḥiyya: One who breaks bread is not permitted to break it until they bring salt or relish before each and every one (seated at the table).
And if there are many recliners one needs to wait until (salt) is brought before every one of them, see there.
וכ"כ המ"א ס"ק י"א דאם המסובין רבים צריך להמתין עד שיביאו לפני כל אחד ואחד. מיהו הי"א בהגה"ט כתב דבזמן התלמוד שכל אחד היה אוכל בשלחן קטן לפניו מש"ה אמרו שצריך לפני כל אחד ואחד אבל בזמנינו זה שכולם אוכלין בשלחן אחד לפני הביצע די ומש"ה לא כתב הטור לפני כל אחד ואחד עכ"ל. ונראה דבפת שלנו שיש בו מלח ואין מטבלין במלח אלא רק הפרוסה של המוציא כדי למתק הגבורות ולסלק הסט"א כמ"ש לקמן אות ל"ז אף לדברי הט"ז והמ"א אפילו המסובין רבים אין צריך להביא מלח רק לפני הבוצע:
And so writes the Magen Avraham sub-section 11 that if there are many diners one needs to wait until (salt) is brought before every one of them. However, the Yad Aharon in comment 9 writes that in the times of the Talmud everyone ate with a small table in front of them and because of that they said one needs (salt) before every one of them. But in our times where everyone eats at one table, it is sufficient to have (salt) before the one breaking (the bread). And because of this the Tur does not write (that one needs salt) before everyone. And it seems that for our bread which is salted and we only dip the piece of hamotzi in salt to sweeten the gevurot and remove the sitra achra, as written below in sub-section 37, then even according to the Taz and Magen Avraham even if there are many diners, one only needs to bring salt before the one breaking (the bread).
פסקי תשובות סימן קסז:ה
ובמשנ"ב סקכ"ו בשם הגמ' דצריך שיהיה מלח לפני כאו"א מהמסובים, וכ"ה במג"א סקי"א, ובכה"ח סקל"ה מביא בשם היד אהרן בהגה"ט דדווקא בזמניהם שהיה כל אחד שלחן מיוחד, אבל בזמננו שאוכלים בשלחן אחד די שהמלח לפני הבוצע והוא תובל במלח (והיינו רק פרוסת המוציא שלו, כי בלא"ה בלחם שלנו יש בו מלח, אבל נוהגים שכל אחד טובל במלח).
Piskei Teshuvot 167:5
R' Simcha Rabinowitz (1832-1911)
And in Mishna Berurah sub-section 26 (it is written) quoting the Gemara that one needs salt in front of every one of the diners, and this is also in Magen Avraham sub-section 11. And in Kaf Hachaim sub-section 35 he brings in the name of the Yad Aharon in comment 9 that that only applied in their times when everyone had their own table, but in our times where we eat at one table it is suficient to have salt before the one breaking the bread and he dips it in salt. (And just his piece of hamotzi for (even) without it our bread has salt; but our practice is for everyone to dip in salt).
D - Until When?
...וצריך להשאר המלח על השלחן עד אחר בהמ"ז כמ"ש לקמן סי' ק"פ אות ג':
...and one needs to leave salt on the table until after benching, as we write below in 180:3.
E - Which Days of the Week?
פסקי תשובות סימן קסז:ה
אך מנהג החת"ס זצ"ל ותלמידיו אחריו לא לתבל בליל שב"ק פרוסת המוציא במלח, ומ"מ צריך שיהיה המלח על השלחן...
Piskei Teshuvot 167:5
R' Simcha Rabinowitz (1832-1911)
...however, the practice of the Chatam Sofer and his students after him was not to dip the piece of hamotzi in salt on Friday night, and nevertheless one needs salt on the table...
'Salt and Challah', R' Gil Student, Torah Musings
Why do many people only salt their bread on Shabbos but not during the week?
The only answer I can think of is social. Nowadays, people tend to eat bread during the week as part of a sandwich. Often, a sandwich is already salty. Therefore, people are not used to eating plain bread during the week and, when they do, they do not think to salt it. However, this explanation is insufficient because according to the Rema, even a sandwich requires salt. Perhaps only our Shabbos tables are compared to an altar. Or maybe the Rema’s custom is just to have salt on the tables and not necessarily to put it on bread. But then why do we salt challah?
The inconsistency is difficult to explain. I look forward to commenters’ suggestions.
And Finally
מ) שם הגה. ומ"מ מצוה להביא ע"כ שלחן מלח וכו' ומצוה זו מוטלת על הנשים להכין מלח בשלחן וידוע שאשתו של לוט היתה נציב מלח על אשר לא רצתה להביא מלח על השלחן...
And this mitzvah falls on women to prepare salt on the table. And it is known that Lot's wife became a pillar of salt because she did not want to put salt on the table...