(11) You may eat any clean bird. (12) The following you may not eat: the eagle, the vulture, and the black vulture; (13) the kite, the falcon, and the buzzard of any variety; (14) every variety of raven; (15) the ostrich, the nighthawk, the sea gull, and the hawk of any variety; (16) the little owl, the great owl, and the white owl; (17) the pelican, the bustard, and the cormorant; (18) the stork, any variety of heron, the hoopoe, and the bat. (19) All winged swarming things are unclean for you: they may not be eaten. (20) You may eat only clean winged creatures.
(ו) סִימָנֵי בְהֵמָה וְחַיָּה נֶאֶמְרוּ מִן הַתּוֹרָה, וְסִימָנֵי הָעוֹף לֹא נֶאֱמָרוּ. אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל עוֹף הַדּוֹרֵס, טָמֵא. כֹּל שֶׁיֶּשׁ לוֹ אֶצְבַּע יְתֵרָה, וְזֶפֶק, וְקֻרְקְבָנוֹ נִקְלָף, טָהוֹר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּר צָדוֹק אוֹמֵר, כָּל עוֹף הַחוֹלֵק אֶת רַגְלָיו, טָמֵא:
(6) The signs of cattle and a wild animal are stated from the Torah, but the signs of a bird are not stated. But the Sages said, "Any bird which attacks [prey] is prohibited. Any that has an extra digit, a crop, and gizzard that peels [away] is permitted." Rabbi Eliezer ben Rebbi Tzadok says, "Every bird which parts its toes is prohibited."
Dores- That which grabs with its talons and lifts from the ground that which it eats
הדורס - פי' בקונטרס שאוחז בצפורניו ומגביה מן הקרקע מה שאוכל וקשה לר"ת דהא אפילו תרנגולת עושה כן ומפרש ר"ת דורס ואוכל מחיים ואינו ממתין לה עד שתמות כי ההיא דפרק אלו עוברין (פסחים מט:) ... מה ארי דורס ואוכל ואינו ממתין עד שתמות
Rashi explains that a dores is that which grabs with its talons and lifts from the ground that which it eats. This is a difficulty for Rabbeinu Tam, since even a chicken does this! Thus R. Tam explains that a dores is one that rips into and eats its prey alive without waiting for it to die, just as a lion rips (dores) into its prey and does not wait for it to die
golden eagle
chicken foot
Meanwhile, the talons of owls, which don't usually land a killing blow as they strike, are relatively short but strong, and one toe actually swivels backwards. That lets owls crush wounded quarry between two pairs of opposable talons. The animal is then swallowed whole.
Falcons are so skilled at disabling prey with a mid-air, high-speed strike that their talons are smaller than those of other raptors. They just don't need them as much. Once they've landed, falcons "will quickly pluck the neck area and attempt to kill prey swiftly by breaking the neck with a bite attack."
Osprey have large, curved talons, almost like fishhooks — which is appropriate because they specialize in catching fish, swooping down and hitting them just below the water's surface.
Summary of Plos One research paper cited above in Wired magazine https://www.wired.com/2009/11/raptor-talons/
Extra Toe- this is the toe that is higher than the rest and behind the other toes
ואצבע יתרה. פרש"י ז"ל אצבע שאחורי הרגל ואע"פ שברוב העופות היא קרי לה יתרה לפי שאינה בסדר חברותיה אבל אחרים אומרים שא"א שתהא זו אצבע יתרה דהא בגמרא אמרינן דנשר אין לו אחד מסימני טהרה אלמא אין לו אצבע יתרה ואם זו שאחורי הרגל היא אצבע יתירה היאך אפשר שלא תהא בנשר והלא עיקר הדריסה באותו אצבע היא והנשר גדול שבדורסין לפיכך פירשו שהאצבע שלפניו [שהיא יותר] גדולה ויתרה מחברותיה קרויה אצבע יתרה ואין אצבע זו בנשר שאין לו אלא ב' אצבעות שלפניו שהן שוין ואחד לאחריו
החולק רגליו - מפרש בגמ' שכשמעמידו על החוט נותן שתי אצבעות מכאן ושתים מכאן:
Splits its feet- The gemara explains that when it stands on a string it places 2 toes on one side and two on the other
רשב"ג אומר כל שיש לו אצבע יתירה בעוף טהור כל העוף הדורס טמא רשב"א אומר כל הקולט באויר ואין קרקבנו נקלף ר"א בר צדוק אומר כל הנותן על גבי משיחה החולק שתים לפניו ושתים לאחריו טמא אחרים אומרים השוכן בין הטמאין ודומה לטמאין טמא השוכן בין הטהורים ודומה לטהורין טהור. אנשי איש כפר תמרתא שביהודה היו אוכלין את הזרזירין מפני שיש להן זפק. אנשי שוק העליון שבירושלים היו אוכלין את סינוניא לבנה מפני שקרקבנה נקלף.
R. Shimon ben Gamliel says any birds that have an extra toe are of a pure species. Any bird which tears (dores) is of an impure species. R. Shimon ben Elazar says any bird which catches prey in the air and its gizzard does not peel (is an impure species). R. Elazar bar Zadok says all that split their toes, when perched on a strand, two on one side and two on the other side are impure. Others say those that live among the (known) impure species and are similar to them are impure. Those that live among the pure species and are similar to them are pure. The inhabitants of Kefar Temarta in Judea would eat starlings because they have a crop. The people of the upper market of Jerusalem would eat the white Sinunya because one could peel its gizzard.
חולין סב:
עופות טהורים קורקבנן נקלף וטמאין אין קורקבנן נקלף והני קורקבנן נקלף בסכינא והא ההיא בר אווזא דהוה בי מר שמואל דלא הוה קא מקלף קורקבניה ואותביה בשימשא וכיון דרפי איקליף התם כי רפי איקליף בידא הכא אע"ג דרפי לא מקליף אלא בסכינא אמר אביי תרנגולא דאגמא חד משמונה ספיקות הוא והיינו מרדו אמר רב פפא תרנגולא דאגמא אסירא תרנגולתא דאגמא שריא וסימניך עמוני ולא עמונית דרש מרימר תרנגולתא דאגמא אסירא חזיוה דדרסה ואכלה והיינו גירותא
Chulin 62b
R. Assi said: There are eight birds regarding which there is a doubt, viz., Huba, huga, suga, harnuga, tushlami, marda, kohilna, and bar nappaka.16 What is the doubt about them? — [It is this]. One of the characteristics of clean birds is that the gizzard can be peeled, and one of the characteristics of unclean birds is that the gizzard cannot be peeled, but in the case of these [eight] the gizzard can only be peeled with a knife.17 But was there not a case of a duck belonging to Mar Samuel, the gizzard of which could not be peeled, so it was left in the sun, and as soon as it became soft it peeled easily?18 — In that case as soon as it became soft it peeled easily with the hand, but here even after it has been softened it can only be peeled with a knife. Abaye said: The swamp-rooster is one of the eight cases of doubt, for it is the mardu.19 R. Papa said: The swamp-rooster is forbidden but the swamp-hen is permitted, and in order to remember this think of the rule, ‘An Ammonite [is debarred] but not an Ammonitess’.20 Meremar stated in an exposition: The swamp-hen is forbidden because it was seen to seize prey and eat it, and this is girutha.
חזיוה דדרסה ואכלה - ראוה חכמים שדורסת ואוכלת והיינו גירותא דאמרי' לקמן בפ' כל הבשר (דף קט:) אסר לן גירותא שרא לן לישנא דכוורא שטעמו כטעמו. ומתוך שאין אנו בקיאין בהם נראה לי דעוף הבא לפנינו יש לומר שמא ידרוס דהא הך תרנגולתא דאגמא היו מחזיקין בטהורה ולאחר זמן ראוה שדורסת ואין עוף נאכל לנו אלא במסורת עוף שמסרו לנו אבותינו בטהור ושלא מסרו לנו יש לחוש ובמסורת יש לנו לסמוך כדאמר לקמן (דף סג:) שעוף טהור נאכל במסורת:
"It was seen to seize prey and eat it"- The Sages saw that it ripped into its prey and ate it and that it is the girutha about which is said ahead (Chullin 109b): "(God) forbade the girutha but permitted the tongue of the fish, which has similar flavor." And because we are not experts in identifying birds, it would seem to me that a bird which comes before us, one can be worried that it might be a dores (predator) because this swamp chicken was thought to be pure and after some time was seen to be predatory. Therefore we do not eat a bird unless we have a tradition from our forefathers that it is pure. That which we have no mesorah (tradition) for is we are concerned about and with a mesorah we can rely on it, as it says on 63b: "A pure species is eaten with a tradition."
שיטת בעל המאור
וה"ר זרחיה הלוי ז"ל כתב קבלנו מסורת מאבותינו ומזקנינו הקדמונים שכל עוף שחרטומו רחב או שכף רגלו רחבה כשל אוז בידוע שאינו דורס וכן מסתבר. וראי לאכלו אם ימצאו שלש סימנים בגופות ואין לחוש שמא דורס
Opinion of the Baal Hamaor as quoted in Piskei HaRosh on Chulin 3:60:1
R. Zerachiah HaLevy writes: We have a tradition from our forefathers that any bird with a wide bill or a webbed foot like a goose is known to not be a predator. And this makes sense. Therefore it is permissible to eat them if one finds three signs on its body and there is no need to worry that it is a predator.
סימני העוף כיצד. שנינו בפרק אלו טרפות סימני העוף לא נאמרו אבל אמרו חכמים כל עוף הדורס ואוכל טמא כל שיש לו אצבע יתרה וזפק וקרקבנו נקלף טהור רבי אלעזר ברבי צדוק אומר כל עוף החולק את רגליו טמא. משנה זו ומה שנאמר עליה בגמרא רבו בהן הפירושין גם התחלפו בגמרא הגרסאות וכבר כתבנו הכל בארוכה בחדושינו ולא אכתוב כאן אלא מה שעלה בידי מדברי ראשונים ז"ל וגרסאות הספרים ועיקר מה שראיתי בזה הם דברי הרב ר' משה בר' יוסף ז"ל וגרסתו והוא שמשנתינו זו כללים נאמרה כל עוף הדורס ואוכל בידוע שהוא טמא שאין לך דורס בכל הטהורין. וכל שיש לו אצבע יתרה וזפק וקרקבנו נקלף שלא בסכין טהור בידוע שאינו דורס וכדתניא בברייתא ר"ג אומר דורס ואוכל בידוע שהוא טמא יש לו אצבע יתרה וזפק וקרקבן נקלף בידוע שהוא טהור. ופירוש דורס שדורס ואוכל חי
ושמעי' השתא דהיכא דאיכא ד' סימני טהרה, ג' בגופו ואינו דורס, טהור, וא"צ מסורת. והיכא דאיכא ג' סימני טומאה ואינו דורס טהור בין לפירושינו בין לפירוש ר"ת ז"ל. ואין מסורת הגאונים ז"ל נמי חולק בזה שהרי אין לחוש אלא לפרס ועזניה ולא שכיחי בישוב ולא באו הם אלא לאסור הבא בסי' א' שיש לחוש לעורב וכמו שפירשנו.
כללו של דבר אין לחוש לעוף שידוע שאינו דורס בין שבא בלא סי' א' בין שבא בסי' א' בגופו או בבא בג' סימן ולחוש לדברי הגאונים צריך שיהא קרקבנו נקלף.
(טו) כָּל מִי שֶׁהוּא בָּקִי בְּמִינִין אֵלּוּ וּבִשְׁמוֹתֵיהֶן הֲרֵי זֶה אוֹכֵל עוֹף שֶׁאֵינוֹ מֵהֶם וְאֵינוֹ צָרִיךְ בְּדִיקָה. וְעוֹף טָהוֹר נֶאֱכַל בְּמָסֹרֶת. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה דָּבָר פָּשׁוּט בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁזֶּה עוֹף טָהוֹר. וְנֶאֱמָן צַיָּד לוֹמַר עוֹף זֶה הִתִּיר לִי רַבִּי הַצַּיָּד. וְהוּא שֶׁיֻּחְזַק אוֹתוֹ צַיָּד שֶׁהוּא בָּקִי בְּמִינִין אֵלּוּ וּבִשְׁמוֹתֵיהֶן:
(טז) מִי שֶׁאֵינוֹ מַכִּירָן וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ שְׁמוֹתֵיהֶן בּוֹדֵק בְּסִימָנִין אֵלּוּ שֶׁנָּתְנוּ חֲכָמִים. כָּל עוֹף שֶׁהוּא דּוֹרֵס וְאוֹכֵל בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא מֵאֵלּוּ הַמִּינִין וְטָמֵא. וְשֶׁאֵינוֹ דּוֹרֵס וְאוֹכֵל אִם יֵשׁ בּוֹ אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה סִימָנִין אֵלּוּ הֲרֵי זֶה עוֹף טָהוֹר. וְאֵלּוּ הֵן. אֶצְבַּע יְתֵרָה. אוֹ זֶפֶק וְהִיא הַמֻּרְאָה. אוֹ שֶׁהָיָה קֻרְקְבָנוֹ נִקְלַף בְּיָד:
(יז) לְפִי שֶׁאֵין בְּכָל אֵלּוּ הַמִּינִין הָאֲסוּרִין מִין שֶׁאֵינוֹ דּוֹרֵס וְיֵשׁ בּוֹ אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה סִימָנִין אֵלּוּ חוּץ מִפֶּרֶס וְעָזְנִיָּה וּפֶרֶס וְעָזְנִיָּה אֵינָן מְצוּיִין בְּיִשּׁוּב אֶלָּא בְּמִדְבָּרוֹת אִיֵּי הַיָּם הָרְחוֹקוֹת עַד מְאֹד שֶׁהֵן סוֹף הַיִּשּׁוּב:
(יח) הָיָה הַקֻּרְקְבָן נִקְלָף בְּסַכִּין וְאֵינוֹ נִקְלָף בְּיָד וְאֵין בּוֹ סִימָן אַחֵר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ דּוֹרֵס הֲרֵי זֶה סָפֵק. הָיָה חָזָק וְדָבֵק וְהִנִּיחוֹ בַּשֶּׁמֶשׁ וְנִתְרַפָּה וְנִקְלָף בְּיָד הֲרֵי זֶה מֻתָּר:
(יט) אָמְרוּ הַגְּאוֹנִים שֶׁמָּסֹרֶת הִיא בִּידֵיהֶם שֶׁאֵין מוֹרִין לְהַתִּיר עוֹף הַבָּא בְּסִימָן אֶחָד אֶלָּא אִם הָיָה אוֹתוֹ סִימָן שֶׁיִּקָּלֵף קֻרְקְבָנוֹ בְּיָד. אֲבָל אִם אֵינוֹ נִקְלָף בְּיָד אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ זֶפֶק אוֹ אֶצְבַּע יְתֵרָה מֵעוֹלָם לֹא הִתִּירוּהוּ:
(כ) כָּל עוֹף שֶׁחוֹלֵק אֶת רַגְלָיו כְּשֶׁמּוֹתְחִין לוֹ חוּט שְׁתַּיִם לְכָאן וּשְׁתַּיִם לְכָאן. אוֹ שֶׁקּוֹלֵט מִן הָאֲוִיר וְאוֹכֵל בָּאֲוִיר. הֲרֵי זֶה דּוֹרֵס וְטָמֵא. וְכָל הַשּׁוֹכֵן עִם הַטְּמֵאִים וְנִדְמֶה לָהֶם הֲרֵי זֶה טָמֵא:
(א) סימני עוף וביציהם
סימני העוף לא נתפרשו אלא שפירש הכתוב עופות טמאין וטהורין ובמה שחלוקין טהורים מהטמאים עשו חכמים סימני טהרה והם ד' דברים הטהור אינו דורס פירוש אינו אוכל העוף מחיים ויש לו זפק ואצבע יתירה וקורקבנו נקלף ביד ואפי' אם אינו נקלף אא"כ יתנו אותו בשמש להתחמם חשיב שפיר נקלף אבל אם אינו נקלף אלא בסכין לא חשיב נקלף לפיכך מי שמכיר כ"ד עופות הטמאין המפורשין בפסוק ומיניהן מותר לאכול כל עוף שאינו מהן וכל מי שאינו מכיר אם רואה עוף דורס ודאי טמא ואם אינו יודע אם דורס אם לאו אם כשמעמידין אותו על חוט חולק את רגליו ב' אצבעות לכאן וב' אצבעות לכאן או שקולט מן האויר ואוכל בידוע שהוא דורס ואם הוא בחזקת שאינו דורס ויש לו עוד אחד מג' הסימנים איזה שיהיה כתב הרמב"ם שהוא טהור אבל ר"ח כתב שאין להתירו בסימן אחד אלא שקורקבנו נקלף אבל אם אינו נקלף אפי' יש בו זפק ואצבע יתירה טמא ורש"י כתב שאין לסמוך ולאכול כל עוף אלא במסורת שמסרו לנו אבותינו שהוא טהור שיש לחוש שמא דורס והר"ז הלוי כתב וקבלנו מסורת מאבותינו ומזקנינו הקדמונים שכל עוף שחוטמו רחב וכף רגל רחבה כשל אווז בידוע שאינו דורס וכתב א"א הרא"ש ז"ל וכן מסתבר ויש לאוכלו אם ימצא לו ג' סימנים בגופו ואין לחוש שמא הוא דורס:
והקשו הרשב"א והר"ן על פרש"י קושיות רבות ועצומות והכחישו דבריו בדברים הנראים לעין וכתבו שהרבה פשורים נאמרו בשמועה זו ואין א' מהם עולה כהוגן אלא עיקרן של דברים כמו שפירש ה"ר משה ברבי יוסף
(א) סִימָנֵי עוֹף טָהוֹר לֹא נִתְפָּרֵשׁ מִן הַתּוֹרָה, אֶלָּא מָנָה מִינִים טְמֵאִים בִּלְבַד, וּשְׁאַר מִינֵי הָעוֹף, מֻתָּרִים. וְהַמִּינִים הָאֲסוּרִים, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה הָאֲמוּרִים בַּתּוֹרָה (ל' הַרַמְבַּ''ם פֶּרֶק א' מהמ''א די''ד).
(ב) כָּל מִי שֶׁהוּא בָּקִי בְּאוֹתָם מִינִים וּבִשְׁמוֹתֵיהֶם, הֲרֵי זֶה אוֹכֵל כָּל עוֹף שֶׁאֵינוֹ מֵהֶם, וְאֵינוֹ צָרִיךְ בְּדִיקָה (שָׁם). וְעוֹף טָהוֹר נֶאֱכָל בְּמָסֹרֶת, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה דָּבָר פָּשׁוּט בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁזֶּה עוֹף טָהוֹר. וְנֶאֱמָן צַיָּד לוֹמַר: עוֹף זֶה הִתִּיר לִי רַבִּי הַצַּיָּד, וְהוּא שֶׁיֻּחְזַק אוֹתוֹ צַיָּד שֶׁהוּא בָּקִי בַּמִּינִים הַטְּמֵאִים הָאֲמוּרִים בַּתּוֹרָה וּבִשְׁמוֹתֵיהֶם. מִי שֶׁאֵינוֹ מַכִּירָם וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ שְׁמוֹתֵיהֶם, בּוֹדֵק בַּסִימָנִים: כָּל עוֹף שֶׁהוּא דּוֹרֵס וְאוֹכֵל, בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא מִמִּינִים הַטְּמֵאִים. וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם דּוֹרֵס אִם לָאו, אִם כְּשֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתוֹ עַל חוּט חוֹלֵק אֶת רַגְלָיו, שְׁנֵי אֶצְבְּעוֹתָיו לְכָאן וּב' אֶצְבְּעוֹתָיו לְכָאן, אוֹ שֶׁקּוֹלֵט מִן הָאֲוִיר וְאוֹכֵל, בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא דּוֹרֵס. וְאִם יָדוּעַ שֶׁאֵינוֹ דּוֹרֵס, יֵשׁ שְׁלֹשָׁה סִימָנֵי טָהֳרָה: אֶצְבַּע יְתֵרָה, וְזֶפֶק, וְקֻרְקְבָנוֹ נִקְלָף בַּיָּד, לַאֲפוּקֵי אִם אֵינוֹ נִקְלָף אֶלָּא בְּסַכִּין. (ל' הַמְחַבֵּר) הָיָה חָזָק וּמְדֻבָּק, וְהִנִּיחוֹ בַּשֶּׁמֶשׁ וְנִתְרַפָּה וְנִקְלַף בַּיָּד, הֲרֵי זֶה סִימַן טָהֳרָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ ג' סִימָנִים אֵלּוּ, אֵין לְאָכְלוֹ, לְפִי שֶׁאָנוּ חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא הוּא דּוֹרֵס, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לָהֶם מָסֹרֶת שֶׁמָּסְרוּ לָהֶם אֲבוֹתֵיהֶם שֶׁהוּא טָהוֹר. (ל' הַרַמְבַּ''ם שָׁם די''ח).
(ג) יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכָּל עוֹף שֶׁחַרְטוֹמוֹ רָחָב וְכַף רַגְלוֹ רְחָבָה כְּשֶׁל אַוָּז, בְּיָדוּעַ שֶׁאֵינוֹ דּוֹרֵס, וּמֻתָּר בַּאֲכִילָה אִם יֵשׁ לוֹ שְׁלֹשָׁה סִימָנִים בְּגוּפוֹ. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין לִסְמֹךְ אֲפִלּוּ עַל זֶה, וְאֵין לֶאֱכֹל שׁוּם עוֹף אֶלָּא בַּמָּסֹרֶת שֶׁקִּבְּלוּ בּוֹ שֶׁהוּא טָהוֹר (בְּאָרֹךְ כְּלָל נ''ו ובתא''ו נט''ו), וְכֵן נוֹהֲגִין, וְאֵין לְשַׁנּוֹת.
(ד) מִי שֶׁהוּא מִמָּקוֹם שֶׁנּוֹהֲגִין אִסוּר בְּעוֹף אֶחָד מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהֶם מָסֹרֶת, וְהָלַךְ לְמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בּוֹ מָסֹרֶת, יָכוֹל לְאָכְלוֹ בַּמָּקוֹם שֶׁהָלַךְ שָׁם, וַאֲפִלּוּ דַּעְתּוֹ לַחֲזֹר. וְאִם יָצָא מִמָּקוֹם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מָסֹרֶת וְהָלַךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין לָהֶם מָסֹרֶת, מֻתָּר לְאָכְלוֹ.
(1) The signs of a kosher bird are not explained from the Torah, rather it only enumerated the non-kosher types, and the permitted types of birds. And the prohibited types, 24 were mentioned in the Torah (See: Rambam Forbidden Foods 1:14)
(2) Anyone who is an expert in those types and their names, behold he eats all of the birds that are not from them, and he doesn't need checking. (Ibid.) And a kosher bird is eaten according to tradition, and that is the clear thing in that place that it is a kosher bird. And the hunter is believed saying: This bird, my hunting rabbi permitted for me, since that hunter is known to be in an expert in non-kosher types that are mentioned in the Torah and their names. Someone who does not know them and does not know their names, he should check the signs: every bird that is a bird of prey and he eats [it], and it is known that it is of non-kosher types. And if he does not know if it is a bird of prey or not, if, when they stand it up with wire, split along its legs, two fingers here and two fingers here, or it is [a bird that] clutches from the air and he eats [it], it is known that it is a bird of prey. If it is known that it is not a bird of prey, there are three signs of [its] kosher [status]: an extra finger, a crop [digestive pouch near gullet], and its gizzard is peeled by hand, excluding if it was only peeled with a knife. (See the Mechaber) If it hardened and was attached, and he placed it in the sun and it healed and then it was peeled by hand, behold this is a sign of [it being] kosher. And even though it has these three signs, it should not be eaten, because we are concerned lest it is a bird of prey, rather, unless they have a tradition that was transmitted to them by their ancestors that it is kosher. (See Rambam Forbidden Foods 1:18).
(3) There are those who say that all birds that have a wide beak and the palm of its foot is wide like a goose, and it is known that it is not a bird of prey, and is permitted to eat if it has the three signs on its body. Gloss: And there are those who say that we don't rely even on this, and one should only eat a bird with an accepted tradition that it is kosher (in the Arukh...) and we are accustomed to this and it should not be changed.
(4) One who is from a place that they are accustomed to a prohibition with a single bird because they do not have a tradition, and he went to a place where they do have a tradition, he is able to eat it in the place where he went, even if his intention to return. And if he went from a place that does have a tradition and he went to a place that does not have a tradition, it is permitted for him to eat it.
feet, wild turkey
turkey gizzard, peeled
turkey crop
(ח) ובביצים כל שכודרת ועגולגלת בידוע של עוף טמא וכל שאינה כודרת ועגולגלת בידוע של עוף טהור הוא. לוקחין ביצים מ"מ ואין חוששין שמא של נבלות ושל טרפות הן אין מוכרין ביצים של נבלות של טרפות לעובדי כוכבים אא"כ היו נקופות לקערה לפיכך אמרו אין לוקחין מן העובדי כוכבים ביצים נקופות לקערה.
Regarding eggs: all that are fully round we are certain from an impure bird and those which are not perfectly round we are certain are from a pure species. One may buy eggs and not be concerned they were from inside a dead (not slaughtered or mortally wounded) bird. One does not sell eggs from inside a not slaughtered or mortally wounded bird to an idol worshipper unless they were cracked into a bowl. Therefore it was taught not to buy pre-cracked eggs from idol worshippers
ותניא גבי ביצים: אלו הן סימני ביצים: כל שכודרת ועגולגולת ראשה אחד כד וראשה אחד חד טהורה. ב' ראשיה כדין או ב' ראשיה חדין טמאין. חלבון מבחוץ וחלמון מבפנים טהורה. חלמון מבחוץ וחלבון מבפנים טמאה. חלמון וחלבון מעורבין זה בזה בידוע שהיא ביצת השרץ לא צריכא דחתוכות. וליבדוק בחלמון וחלבון! בטרופות בקערה. וכה"ג מי זבנינן מינייהו? והא תניא אין מוכרין ביצת טרפה לעובד כוכבים אלא א"כ טרופה בקערה לפיכך אין לוקחין מהם ביצים טרופות בקערה! אלא אמר ר' זירא סימנין לאו דאורייתא, דאי לא תימא הכי הא דאמר רב אסי שמנה ספיקות הן- ליבדוק בביצים דידהו! אלא ש"מ סימנין לאו דאורייתא. אלא למאי הלכתא קתני לה? הכי קאמר: ב' ראשיה כדין או ב' ראשיה חדין או חלמון מבחוץ וחלבון מבפנים ודאי טמאה. רישיה חד חד רישיה חד כד וחלבון מבחוץ וחלמון מבפנים ואמר לך של עוף פלוני וטהור הוא סמוך עליהם, בסתמא לא תסמוך עליהם דאיכא דעורבא דדמי לדיונה. אמר מר חלבון וחלמון מעורבין זה בזה בידוע שהיא ביצת השרץ
Chullin 64a
And these are the characteristics which distinguish the eggs [of clean birds]: All that are arched and rounded, with one end broad and the other end narrow, are clean. Those that are broad at both ends or narrow at both ends are unclean. Those with the white outside and the yolk in the center are clean, those with the yolk outside and the white in the center are unclean; if the white and the yolk are mixed up, one may be certain that it is a reptile's egg? — This (The necessity that the gentile name the bird) must be resorted to only where the eggs were broken. But they can still be examined by the position of the yolk and white? — They were beaten up in a dish. But is it then permissible to purchase such from them [gentiles]? Surely it has been taught: One may not sell to a gentile the egg of a bird that was trefah (lest he then sell it to a Jew), unless it was beaten up in a dish. For this reason one may not buy from them eggs beaten up in a dish! — Rather, said R. Zera: The distinguishing characteristics [of the eggs of clean birds] do not rest on Biblical authority For should you not hold this, then when R. Assi stated ‘There are eight birds about which there is a doubt’ it could rightly be asked: Why not examine their eggs! you must therefore say that the characteristics do not rest on Biblical authority. To what purpose then were they stated above? To teach the following: If both ends [of the egg] were broad, or both narrow, or if the yolk was outside and the white in the center, it is certainly unclean; if, however, one end was broad and the other narrow, and the white outside and the yolk in the center, and if, in addition, the gentile says. ‘It is of such and such a bird’, which is clean, he may be relied upon, but without this express statement he may not be relied upon, for there is the raven's egg which resembles that of a dove. The Master said: ‘If the white and the yolk are mixed up, one may be certain that it is a reptile's egg’
שלום אל כבוד הרב המופלג בתורה וביראה מוה' אליקום געציל מו"ץ דק' טאמשיב נ"י.
תמול הגיעני מכתבו ע"י אנשים משם והנה ראיתי אשר נחרדתם על אודות העופות הגדולים אשר משונים הם בגדלם ובקול ובצים אשר מתחלה אכלו אותם. וכעת בא אגרת מעיר קאמיניטץ אשר הרב וכו' אסרם וע"כ לא היה להם בשר על יו"ט העבר כי כלם הכינו להם עופות אשר הכינו להם ערלים למכור.
והנה בקשתם דעתי: הנה ידעו מעלתם שורש דבר אם העופות הללו יש להם ג' סימנים רק שלא נודע אם הם דורסים הנה היו כשרים בלי פקפוק, ומאד תמהני עליכם ועל כל המערערים איך שכחו או לא למדו הסוגיא דנשר וכל השיטות הנאמרים בטוש"ע סי' פ"ב?! והנה לשיטת ר"מ בר יוסף המחוורת מכל השיטות אשר הרמב"ן והרשב"א והריטב"א והה"מ קיימו וקבלו השיטה הזאת: כל שיש לו ג' סימנים רק שלא נודע אם הם דורסים הם כשרים ולדעת ר"ת כל שיש לו שני סימנים של טהרה הם כשרים ולא נשאר רק שיטת רש"י והרא"ש וטוש"ע.
הנה מלבד ששיטת רש"י נדחה לא מחמת סוגית הלכה שמפני זה לא נוכל לדחותו וכ"פ מצינו שהגדולים הראשונים נחלקו בפירוש ההלכה אך כאן שיטת רש"י מוכחשת מפאת המוחש כמ"ש כל הקדמונים וראש לראשונים הרמב"ן שעיניהם ראו שאין כן בחוש הראות כמ"ש הה"מ.
אמנם אף לרש"י תלוי במסורת ואני מעיד לכם כי יש לי גביית עדות מהרבה לומדים מאה"ק אשר היו פה וכאשר ראו אותן העופות העידו שכמו אלו העופות אוכלים באה"ק ואמרו סימניהם טרם ראו אותם ואף אם יש אנשים אשר בזדון ירצו לעקש הישרה אולי אינם בדמותם ובצלמם ממש הנה לא מצינו להסימנים שיאמרו כל שמשונה בקול פסול ולא כל הקולות כשרים או פסולים כ"א בסימנים ובגופם ולא מחמת קול ובצים. וגם הא יש אנשים המעידים שהם בדמותם ממש ועכ"פ לא גרע מתרי ותרי והוה ספק ספיקא שהם כשרים ספק שמא כדעת רמב"י ור"ת שהקדמונים העידו וששיטת רמב"י מחוורת וברורה. ואת"ל כרש"י אולי האמת כדברי האומרים שיש להם מסורת והוה ס"ס המתהפך שאולי נאמנים האנשים שאומרים שיש להם מסורת ואת"ל שאינם שוים שמא הלכה כשיטת רמב"י המחוורת.
ובאמת שיטת רש"י בעצמו סותרים זא"ז כמ"ש ביש"ש חולין שם. ולבי אומר לי שרש"י בעצמו בראותו קושי הסוגיא לפי דבריו ע"כ תלה במסורת ועכ"פ כאן יש מסורת ואני אני המתיר בראשונה כאשר נדפס בשמי זה פעמיים בשנת כת"ר ואח"כ בשנת תרכ"ד כאשר התחיל המעשה שנית בררתי כל ואני מעיד לכם שאני בעצמי אוכל אותם משופרא שופרי.
ועתה אשיב אשר כתב הרב בשם הרב הגאון מאלטונא. הנה יש בידי ג"כ העתק משמו והוא לא דיבר על עופות שלנו המצויים במדינתינו שיש להם ג' סימנים. ומ"ש שבירושלים אסרו זה שקר מוחלט שר' שמואל העליר בעצמו העיד שאוכלין אותן שם בלי פקפוק כמ"ש בשו"ת דברי משה בשמו ואף אח"כ אשר חזר בו כתב שאולי נשתנו אותן שלנו משל אה"ק. אבל הנני מעיד שכמה אנשים מאה"ק כאשר ראו פה ובכל מדינתינו אמרו שהם שוים ממש. ואני שואל היאך אוכלים האינדיק שבא מאמעריקא שבודאי לא היה שם מסורת ומ"מ אוכלין אותו בכל התפוצה שישראל הם. ואני מתפלא על הרב שנודע לנו בבירור גמור שביאס וכל המדינה היו אוכלים אותם זה רבות בשנים רק לפי שנחלק הרב על הגאון מוהרש"ט ז"ל שהוא הכריז בפומבי שהם מותרים ע"כ עמד הוא והכריז שהם אסורים וכאשר יאמרו המושלים בין מחבלתא לחייתא וכו' ולאחר שמת הרב ר"ש ע"כ עורר מדנים להכריז ובאמת הוא זקן וחלש ולא למד כעת הסוגיא והוא בעצמו היה פה בקיץ העבר והתנצל לפני בית דיני הרבנים הגדולים שבאמת הם כשרים רק שבקעה מצא וגדר בה גדר לפי שהפריצים שם מביאים עופות טמאים בבירור ע"כ התעורר לאסור כלם מפני ההמון ובאמת זה התנצלות שקר שאם באמת הוא כן היה לו להכריז שכל שיש להם ג' סימני טהרה הם טהורים וכשרים וכי בשביל שנאת הרב ר"ש ז"ל ובניו יכריז שישראל אוכלים עופות טמאים וע"כ תפוג תורה ובעוה"ר השטן מרקד וזקן שכמותו מדבר דברים בטלים ואני ידעתי וכן יעידו כל אנשים אשר היו פה אצל הרב גם הי' בביתי והי' מתיירא לדבר מזה פן אקפחהו בהלכות כי לא למד כלל הסוגיא רק נפתה לדברי הבל למען הראות בפני ההמון כי הרב ר"ש ז"ל האכיל טמאים לבית ישראל. אוי לנו מפני פרצת הדור שיאמרו האפיקורסים ראו כי התורה נתחלקה קרעוה פרעוה לשנים עשר גזרים ואני אומר בדרך הלצה שכעת לא יוכלו לומר מה אהני לן רבנן שהרי הרבה הועילו ששרו עורבא לפי דברי המערערים. אמנם חלילה חלילה העופות הם כשרים והמערערים רק מפני גאוה להראות לעולם כי המה קדושים ובעוה"ר יש הרבה דברים חמורים שדומה להם לקלות. והנה זאת חקרתי וידעתי ודעו כי אני אני המתיר וכן נדפס בשמי פעמיים קונטרס מיוחד וגם ביו"ד שנדפס פה מחדש כתבתי בסי' פ"ב שהעופות הם כשרים בלי פקפוק וכן יש לי מכתבים שונים וגב"ע הרבה מחכמי אה"ק ומחכמי מדינתינו שבכל המקומות אוכלין אותן ויאכלו ענוים וישבעו:
מהעוף אינדי"ק שג"כ בא מארץ הודו ולא הי' מסורת ואפ"ה אוכלים אותו וכבר הארכתי הרבה לענין העופות הגדולים ובצורתם ותמונתם הם כעופות שלנו והארכתי בהיתירם אף בלי מסורת
(Rabbi Joseph Shaul ha-Levi Nathanson of Lemberg; 1810-1875)
ותדע שהיתר העוף אינדיק שאנו אוכלין היו הרבה מערערים עליהם בשעה שהביאום מאינדיא ולא היה מסורת על כשרותם, וגם עוד היום יש מחמירים ופורשים מהם, ומ"מ כבר נהגו להיתר ואין פוצה פה, והוא משום שכבר הוחזקו להיתרא ואין ראיה לאסרם, ה"נ בהני אווזות הגדלות כך דעתי הקלה נוטה, ומעכ"ה נ"י יוסיף לפרש דברים אלו לפני איזה מגדולי הדור יברכם ה', ואם יסכימו גם המה להיתר הנני מצטרף ובוטח בה' כי אין בהם טומאה ח"ו:
the Netziv
(א) כא) מה שאנו קורין תרנגול ענגלש"י הינ"ר מותר אעפ"י שהודו כפוף כדוכיפת מ"מ כל סי' טהרה יש בו. כנה"ג בהגב"י או' כ"ז. זב"צ או' י"ז וכתב ויתכן שזהו שקורין אותו בבגדאד יע"א די"ך אל הנ"ד והוא בא מערי הנדייא והם אוכלים אותו.