(צד) אבל פרוש החלק הששי והוא בגמול העולם הזה והעולם הבא אשר יהיה האדם ראוי לו במעשה הטוב בעולם הוא שהגמול על שני פנים גמול בעולם הזה בלבד וגמול בעולם הבא בלבד. ויש שיהיו ראויים שניהם על מעשה אחד
(צה) ולא פרש לנו באור זה באר היטב. אך ערב הבורא לעמו גמול כולל על מעשה כולל ולא חלק הגמול על העבודות בעולם כמו שעשה בענש על העברות בעולם כמו שפרש המעשים שעושיהם חייבין סקילה שרפה הרג וחנק ומלקות ארבעים ומיתה וכרת ותשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה ונזק שור בור ושן ואש ונותן מום באדם ושולחת יד במבשיו והמוציא שם רע והדומה לזה. אבל גמול העולם הבא וענשו לא פרש מהם הנביא מאומה בספרו בעבור כמה פנים.
(צו) מהם כי צורת הנפש בלעדי הגוף אינה ידועה אצלנו כל שכן מה שתתענג בו או תצטער בענין ההוא אך פרש אותו למי שהיה מבין הענין הזה כמו שאמר ליהושע (זכריה ג ז) ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה. ולא יהיה זה בעוד נפשו קשורה בגופו אבל רמז למה שיהיה אחר המות שתשוב הנפש בצורת המלאכים בענין פשיטותה ודקותה ועזבה להשתמש בגופה כשתזדכך ותזהיר והיו מעשיה טובים בעולם הזה.
(צז) ומהם שגמול העולם הבא וענשו היה מקבל אצל עמי הארץ מהנביאים ומשכל אצל החכמים והניחו לזכרו בספר כמו שהניחו לזכר הרבה מפרוש המצות והחובות מפני שסמכו על הקבלה.
(צח) ומהם שהעם היו מן הסכלות ומעוט ההבנה בענין שאיננו נעלם ממה שכתוב בתורה.
(צט) ונהג הבורא עמהם מנהג האב החומל על בנו הקטן כשהוא רוצה ליסרו בנחת ולאט כמו שכתוב (הושע יא א) כי נער ישראל ואוהבהו. והאב כשרוצה ללמד את בנו בנערותו החכמות אשר יעלה בהם אל המעלות העליונות אשר לא יבינן הנער בעת ההיא אלו היה מפיס אותו עליהן ואומר לו סבל יגיעות המוסר והלמוד בעבור שתעלה בהן אל המעלות החמודות לא היה סובל את זה ולא שומע אליו מפני שאין מבין אותן.
(ק) וכאשר ייעדהו על זה במה שהוא ערב לו מיד ממאכל ומשתה ומלבוש נאה ומרכבת נאה והדומה לזה ויועידהו במה שיצער אותו מיד מרעב ועירם ומלקות והדומה להם וישב דעתו על מה שיבטח עליו מן הראיות המרגשות והעדיות הגלויות האמתיות יקל עליו לסבל יגיעת המוסר ולשאת טרחו.
(קא) וכאשר יגיע לימי הבחרות ויחזק שכלו יבין הענין המכון אליו במוסרו ויכון אליו ותמעט בעיניו הערבות אשר היה רץ אליה בתחלת עניניו והיה זה לחמלה עליו.
(קב) וכן הבורא יתברך יחל עמו והפחידם בגמול וענש ממהרים מפני שידע כי העם כאשר יתקנו לעבודה תגל מעליהם סכלותם בגמול העולם הבא וענשו ויכונו בעבודה אליו ויתנהגו בה עדיו וכן נאמר בכל מה שבספרים מהגשמת הבורא יתברך.
(קג) ומהם שגמול העולם הבא אין אדם ראוי לו במעשהו הטוב בלבד אך יהיה ראוי מן האלקים בשני דברים אחר המעשה הטוב. האחד שיורה בני האדם עבודת הבורא יתעלה וינהיגם לעשות הטוב כמו שכתוב (דניאל יב ג) ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד, ואמר (משלי כד כה) ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב. וכאשר יתקבץ למשתדל גמול הצדקתו אל גמול צדקתו וגמול אמונת לבו וסבלו יהיה ראוי לגמול העולם הבא אצל הבורא.
(קד) והשני חסד מאלקים ונדבה וטובה כמו שכתוב (תהלים סב יג) ולך אדושם חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו.
(קה) והעלה בזה כי אם היה מעשה האדם כחול הים במספר לא יהיה שקול בטובה אחת מן טובות הבורא יתברך עליו בעולם הזה כל שכן אם יהיה לו חטא ואם ידקדק הבורא עם האדם בתביעת הודאת הטובה יהיה כל מעשהו נכחד ונשקע בקטנה שבטובות הבורא עליו. ומה שיהיה מגמול הבורא לו אינו מגיע לו על מעשהו אלא הוא מחסד הבורא עליו.
(קו) אך הענש בשני העולמים הוא באמת ובדין וחוב שחיב בו האדם אלא שחסד הבורא יתגבר עליו בשני העולמים כמו שכתוב (תהלים סב יג) ולך אדושם חסד (תהלים עח לח) והוא רחום יכפר עון וגו'.
(קז) ומהם כי המעשה הטוב מתחלק לשני חלקים ממנו נסתר אין משקיף עליו זולת הבורא כחובות הלבבות והדומה להם
(קח) וממנו נראה על האברים איננו נסתר מן הברואים והם המצות הנראות על האברים.
(קט) והבורא יתברך גומל על המעשה הנראה על האברים בגמול נראה בעולם הזה וגומל על המעשה הצפון והנסתר בגמול נסתר והוא גמול העולם הבא. ועל כן זכרו דוד עליו השלום במלה שמורה על הענין כמו שאמר (תהלים לא כ) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו׳ וכן דרך הענש הנראה והנסתר כדרך הגמול.
(קי) והראיה על זה כי האל יתעלה ערב לעמו על העבודה הנראית על האברים גמול נראה מהר בעולם הזה והוא המפרש בפרשת אם בחקותי. וכן ערב להם על העברות הנראות הגלויות ענש נראה מהר בעולם הזה לפי שאין להמון העם אלא מה שנראה מהמעשים לא מה שנסתר והוא מה שאמר (דברים כט כח) הנסתרות לה׳ אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם, ואמר הכתוב (ויקרא כ ד-ה) ואם העלם יעלימו עם הארץ וגו׳ ושמתי אני את פני באיש ההוא וגו'. אך העבודות והעברות הצפונות בלב דין גמולם על הבורא יתברך בעולם הזה ובעולם הבא על כן הניח הספר פרוש גמול העולם הבא.
(קיא) ומהם כי הגמול והענש הנזכרים בספר דבר הנביא בגמול העולם הזה וענשו לאנשי העולם ומפני שהיה יהושע בן יהוצדק בעולם המלאכים אמר לו (זכריה ג ז) ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה, כי זה דרך היחול וההפחדה שיהיה כראוי לזמן ולמקום ואתה הבן.
(קיב) ומהם שגמול העולם הבא אין תכליתו אלא להדבק באלקים ולהתקרב אל אורו העליון כמו שכתוב (ישעיה נח ח) והלך לפניך צדקך כבוד ה׳ יאספך, ואמר (דניאל יב ג) והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע וגו', ואמר (איוב לג ל) לאור באור החיים. ולא יגיע אליו אלא מי שרצה הבורא בו ורצון הבורא שרש הגמול כמו שכתוב (תהלים ל ו) כי רגע באפו חיים ברצונו, ואמר בפרשת אם בחקותי רמזים שמורים על הרצון מאלקים והוא מה שאמר (ויקרא כו יא) ואמר (ויקרא כו ט) ולא תגעל נפשי אתכם, ואמר (ויקרא כו י) ופניתי אליכם והייתי לכם לאלקים ואתם תהיו לי לעם.
(קיג) והבטחון על האלקים במה שיעד בו הצדיקים מגמול העולם הזה והעולם הבא על העבודה שישלמהו למי שראוי לו וכן ישלם הענש למי שראוי לו מן הדין על המאמין ובטחונו על האלקים בזה מהשלמת האמונה באלקים כמו שכתוב (בראשית טו ו) והאמין בה׳ ויחשבה לו צדקה, ואמר (תהלים כז יג) לולא האמנתי לראות בטוב ה׳ בארץ חיים.
(קיד) ואין ראוי לבטח על מעשהו הטוב ויבטיח נפשו בגמול העולם הזה והעולם הבא על מעשהו אך יטרח וישתדל בהודאה לטובות הבורא התמידות עליו לא לתקות גמול עתיד שיתחיב לו במעשהו. אך יבטח על האלקים בו אחר ההשתדלות לפרע הודאת הבורא על גדל טובתו עליו כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (משנה אבות א ג) אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם.
(קיה) והיה אחד מן החסידים אומר לא יגיע האדם אל גמול העולם הבא במעשהו אם מדקדקים עמו בחשבון במה שהוא חיב לאלקים על טובותיו עליו אבל בחסד האלקים עליו על כן אל תבטחו במעשיכם. ואמר דוד בזה (תהלים סב יג) ולך אדושם חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו.
(קיו) אבל פרוש החלק השביעי והוא בחסד האלקים על בחיריו וסגלתו בעולם הבא ברוב הטובות אשר לא נוכל לספרן אפני ישר הבטחון על האלקים בו שיתעסק בסבות המגיעות אותו אל מדרגות החסידים הראוים לזה מאת האלקים יתברך בחסדו. והוא שינהג במדות אנשי הפרישות המואסים בעולם הזה ולהוציא אהבתו ובחירתו מלבו וימיר זה באהבת הבורא יתברך ולהמסר אליו ולהשתעשע בו ולהשתומם מהעולם ויושביו ויתנהג במנהגי הנביאים והחסידים ויהיה לבו בטוח באלקים שיתחסד עמו כמו שהתחסד עמם בעולם הבא.
(קיז) אבל מי שיבטח על האלקים שיזכהו לזה מבלי מצוע מעשה הוא הכסיל והפתי והוא דומה למי שנאמר עליהם (גמרא סוטה כב ב) עושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס. ומסמני אנשי המעלה הגדולה הזאת שיורו עבדי הבורא אל עבודת הבורא והסבל בעת הנסיון והצרה ושיקל בעיניהם כל דבר אצל קיום מצות הבורא יתברך כמו שידעת מן הענין (בראשית כב א) והאלקים נסה את אברהם, וענין חנניה מישאל ועזריה בכבשן האש (דניאל ג יג) ודניאל בגוב האריות (דניאל ו יג) ועשרה הרוגי מלכות.
(קיח) ומי שבחר במות בעבודת הבורא מן החיים בהמרותו והריש מן העשר והחלי מן הבריאות והצרה מן השלוה ונמסר לדין הבורא ורצה בגזרתו ראוי הוא לחסד הבורא עליו בנועם העולם הבא אשר אמר עליו הכתוב (משלי ח כא) להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא, ואמר (ישעיה סד ג) עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו, ואמר (תהלים לא כ) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך.
(94) The explanation of the sixth category, regarding the reward in this world and the next which one merits for his good deeds in this world, is divided into two parts. (1) Reward in this world only. (2) Reward in the next world only. Sometimes one merits reward in both worlds for one act.
(95) This was not explained to us clearly, however the Creator guaranteed to His people a general reward for general good behavior, but He did not specify the details of reward in this world for each act of service like He did regarding the punishments in this world for transgressions. For example, He specified which offences warrant capital punishment by stoning (i.e. falling from a height), burning, decapitation, or strangulation, or 40 lashes, death (through G-d's providence), premature death (karet), monetary fines - two, four or five fold, monetary damages by ox, pit, tooth, fire, damaging a man, embarrassing by seizing, slander, and other offences. But regarding the reward and punishment in the afterlife, the prophet [Moshe] did not explain anything for several reasons.
(96) One of these is that the semblance of the soul without the body is foreign to us, and even less known is what the soul in that state would take pleasure in or suffer from. However, this was explained to one who understood such things, as G-d spoke to Yehoshua (the high priest) (who G-d granted special understanding into divine matters - PL) "I will give you a place to walk among these (angels) that stand" (Zecharia 3:7), and this was not referring to when the soul is joined to the body, but rather was a hint to what would happen after death, where the soul, in its simple, ethereal state, divested from and no longer using the body, resumes the form of the angels, after it had been purified and made radiant when its deeds were good in this world.
(97) Another reason is that the explanation of reward and punishment in the next world was received by the people from the prophets, and can be derived by the wise (in every generation, in addition to the transmitted tradition - PL), and it was left out of books as much of the explanation of the positive and negative commandments were left out, relying on the transmission from the oral tradition.
(98) Another reason is that the people were foolish and of little understanding (when they left Egypt) something which is not hard to see in the verses.
(99) The Creator conducted Himself with them like a father who has mercy on his young son, when he wants to discipline him slowly and gently (so as not to overload him, so too the Creator did not want to inform them of the punishments in the afterlife which are very harsh - PL), as written "Yisrael is a child, and I loved him" (Hoshea 11:1). When a father wants to educate his young son in the wisdom with which he will attain exalted levels, and the youth is not capable of understanding them at that time, if he tries to induce him, saying "bear the hard discipline and the learning, in order that you later reach the great levels", the son would not have the patience to bear this, and would not listen to his father, because he does not understand them.
(100) But if the father promised him with what is pleasurable right away, whether food and drink, fine clothing and a nice wagon, or the like, and warned him [that if he did not heed he would suffer] what will cause him immediate pain such as hunger, nakedness, spankings or the like, and gave him clear proofs and tangible evidence, so as to impress these promises and warnings in his son's mind and the truth of his statements, it will be easy for the son to bear the strain of the discipline and to endure its tedious work.
(101) And when he becomes a young man and his intellect strengthens, he will understand the intent of the discipline he was put through (the exalted levels - PL) and turn towards them. He will think little of the sweetness of pleasures which he had earlier been so eager to run towards. This kind of education was a kindness toward him. (i.e. this conduct to motivate him initially through sweet things, etc. as before, was due to the father's mercy on him - PL)
(102) Similarly, the Creator encouraged his people with promises of rewards and threatened them with punishments that would come soon [i.e. in this world - PL] because He knew that after they would be strongly established in the service, their foolishness regarding reward and punishment here on earth would shed (i.e. that which they served primarily for reward in this world [would shed] - PL) and their intent in the service would be to Him, and they would direct their conduct for Him. And in this way, we can explain all of the physical forms ascribed to the Creator in scripture.
(103) Another reason, is that a man does not become worthy of the reward of Olam Haba (the next world) due to his good deeds alone (since the reward is infinitely great - TL). Rather he is deemed by G-d worthy of it due to two things besides his good deeds. (1) That he teaches other people the service of G-d, and guides them to do good, as written "they who bring merit to the public shall be as the stars forever" (Daniel 12:3). And also, "to them that rebuke shall be delight, and on them will come the blessing of the good" (Mishlei 24:25). And when the industrious man will combine the reward for those who he brought merit, with the reward for his own good deeds, and the reward for the faith in his heart and patient acceptance [of G-d's will] - he will be deemed by the Creator worthy of the reward of Olam Haba. (i.e. if he also brings merit to others in addition to his own piety, then certainly he is worthy of the reward, as written: "to them that rebuke shall be delight" - ML)
(104) (2) The second factor is a kindness from the Al-mighty, and generosity and goodness, as written "to You, G-d, is kindness, for You pay a man according to his deeds" (Tehilim 62:13) (i.e. even if one has only his own good deeds [and did not bring others to the good], G-d will bestow on him good reward in Olam Haba - TL).
(105) The reason for this, is that even if a man's good deeds are numerous like the sand of the seashore, it would not weigh enough to cover even one favor the Creator had bestowed on him in this world. All the more so, if he has committed any sins, because if the Creator will hold a man strictly to account for his obligation of gratitude, all of his good deeds would be cancelled and wiped out by even the smallest favor the Creator has done for him, and that which the Creator owes him will not amount to anything. Hence, that which the Creator rewards a person for his good deeds is to be regarded as a Divine grace to him.
(106) The punishment in both worlds, however, is through truth and justice, and it is a debt a man must pay. Yet here too the Creator's loving-kindness is extended to us in both worlds, as written "to You, G-d, belongs loving-kindness" (Tehilim 62:13), and "the compassionate One will atone for sin, and will not destroy" (Tehilim 78:38).
(107) Another reason, is that good deeds are of two categories. (1) Those concealed from others, and visible only to the Creator, like the duties of the heart, and other similar duties.
(108) (2) Those visible in the limbs and not concealed from other creatures.
(109) For the fulfillment of the visible duties of the limbs, the Creator rewards with visible reward of this world. While for fulfillment of concealed duties, He rewards with hidden reward, namely, in Olam Haba. Therefore, King David, spoke of this with words which hint to this matter, as written "how great is Your goodness which You hid away for those that fear You; [which you have done for them that take refuge in You before the sons of men]" (Tehilim 31:20). And likewise, the way of punishments for hidden and revealed misdeeds, is similar to the way of reward.
(110) The proof for this view is as follows. G-d has guaranteed to His people that for their visible service, He would give them visible and swift reward in this world. This is explained in parsha Bechukosai "If you will go in My ways.." (Vayikra 26), and likewise, for visible sins, visible and swift punishment in this world, because the masses understand only that which is visible not that which is hidden, as written: "the hidden things belong to G-d, but the revealed things belong to us and to our children, forever" (Devarim 29:28). And the verse says "if the people will turn their eyes away from the [evil] acts of this man and his family, I will turn My face to this man and his family" (Vayikra 20:4). Hence, the reward and punishment for the fulfillment or transgression of the duties of the heart belongs to the Creator. Therefore, Scripture omitted an explanation of their reward and punishment in the next world. (see Tov Halevanon for more details)
(111) Another reason why rewards and punishments mentioned in scripture are limited to those in this world only is because the prophet is addressing worldly people. On the other hand, since Yehoshua (kohen gadol) was in the mystical world of angels (i.e. his soul was divested of his body at that time and was in the spiritual world - PL), G-d told him, "I will give you a place to walk among these (angels) that stand" (Zecharia 3:7). The proper way of motivating with hope and fear should be in accord with the time and place. Understand this.
(112) Another reason is that the purpose of reward in Olam Haba is essentially clinging to G-d, and drawing near to His supernal light, as written "your righteousness will go before you, the glory of G-d will gather you in" (Yeshaya 58:8), and "the wise will shine like the radiance of the firmament" (Daniel 12:3), and also, "To bring back his soul from the pit (i.e. Gehinom see below Tov Halevanon), to be enlightened with the light of the living" (Iyov 33:30). And no one can reach there except he who the Creator finds favor in, and the favor of the Creator is the root of the reward, as written "his anger is but a moment, in His favor is life" (Tehilim 30:6). And there are hints in parsha bechukosai that pleasing the Al-mighty [is the greatest reward], this is what is written "My soul will not abhor you" (Vayikra 26:11), and "I will turn to you and be unto you a G-d and you will be unto Me a people" (ibid, 26:9).
(113) Trusting in G-d regarding the reward in this world and in the next, which He promised to the righteous man for his service, namely, that He will pay reward to one who is fitting for it, and mete out punishment to one who deserves it, is incumbent on the believer, and is an essential part of perfect faith in G-d, as written, "and he believed G-d, and it was counted to him as a righteousness" (Bereishis 15:6), and "had I not believed to see the goodness of G-d in the land of the living" (Tehilim 27:13).
(114) It is not proper for one to trust in his own good deeds, and assure himself that he will receive reward in this world and the next due to his good deeds. Rather, he should strive and exert himself [to do good] and make efforts to thank G-d and be grateful for His constant kindnesses to him, and not be motivated by hope of future reward for his deeds. Rather he should trust in G-d and try his best to pay his debt of gratitude for His great favors towards him, as our sages have said "Do not be like servants who serve their master on condition of receiving reward, rather be like servants who serve their master without the condition of receiving reward, and let the fear of Heaven be upon you" (Avos 1:3)
(115) One of the pious said "if one takes strict account of what he is obligated to the Creator for His kindness to him, no man would ever be worthy of the reward of Olam Haba for his deeds. Rather it is only as a kindness of the Al-mighty, therefore do not trust in your deeds." And King David said of this "to You, G-d, is kindness, for You pay a man according to his deeds" (Tehilim 62:13) (i.e. even the paying of a man for his deeds is only a kindness).
(116) The seventh category - trust in regard to G-d's special grace to His elect and treasured ones on whom many favors which are indescribable will be bestowed upon in Olam Haba. The proper way of trust in G-d is as follows: To exert oneself in the means which bring one to the high levels of the pious who are worthy of this special grace from G-d. This entails conducting oneself in the ways of the ascetics who loath worldly pleasures, and to uproot from one's heart the love of them and desire for them and replace these with the love of the Creator, and to devote oneself to Him, to delight in Him, to be desolate/astonished from the world and its inhabitants (see commentary), and to follow the ways of the prophets and the pious, and to trust that the Al-mighty will show him favor as He will do with them in the afterlife.
(117) But one who trusts that G-d will thus favor him without the means of performing good deeds is a fool and a simpleton. He is like those of whom it is said "they act like Zimri and expect the reward of Pinchas" (Sota 22b). Some signs of those who have reached this high level are those who: (1) teach servants of G-d on the service (due to the love of G-d in all their being, they cannot hold themselves back from remaining silent on the falling short in the service of G-d in other people - TL), (2) demonstrating patient bearing and accepting in times of trial and difficulty, (3) regarding everything else as insignificant compared with the fulfillment of the commandments of G-d, as we see by the test of Avraham (Bereishis 22:1), or of Chananya, Mishael, and Azarya who were thrown in the fiery furnace (Daniel 3:13), or Daniel who was thrown in the lion's den (Daniel 6:13), or the 10 martyrs.
(118) Whoever chooses to die in the service of G-d, rather than rebel against Him, whoever chooses poverty rather than riches, sickness rather than health, suffering rather than tranquility, submits to the Creator's judgment, and desires in His decrees - such a person is worthy of the Divine grace of the Creator in the bliss of Olam Haba, of which it is written "That I may cause those that love Me to inherit substance; and I will fill their treasures" (Mishlei 8:21), and "no eye has ever seen, O G-d, beside You, what He has prepared for him that waits for Him" (Yeshaya 64:3), and "How great is Your goodness that You have hidden away for those who fear You" (Tehilim 31:20).