אנטיגנוס איש סוכו - והתמורה ההלניסטית. מאת ד"ר אורן יהי-שלום. רב חילוני. מכון הגות.

Byמכון הגות לחקר חינוך יהודי חילוני

דף זה נוצר במסגרת מכון הגות לחקר חינוך יהודי חילוני. ניתן למצוא חומרים נוספים באתר מכון הגות

בלימוד זה נעסוק במהפכה ההלניסטית דרך ספרות חז"ל.

נבחר מעט דוגמאות כדי לעמוד על היקפו ועומקו של שינוי תודעתי זה.

ניתן לצפות במפגש לימוד (בית מדרש שיח"ה בגליל) - אחד מני כמה בנושא זה:

מי הוא אנטיגנוס איש סוכו? הנה אימרתו הידועה במסכת אבות א :

אַנְטִיגְנוֹס אִישׁ סוֹכוֹ קִבֵּל מִשִּׁמְעוֹן הַצַּדִּיק. הוּא הָיָה אוֹמֵר, אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, אֶלָּא הֱווּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם:

למעשה רק במסכת אבות מובאים דבריו, ואין לנו לגביו מידע משמעותי - מבחינת השקפותיו וכו'. ואולם - מיקומו במסכת אבות כמי שממנו החלה תקופת הזוגות מרמזת על חשיבותו בתודעת המחברים. מחברי מסכת אבות מרמזים כי זרמים משמעותיים נולדו מחכם זה, לרבות הצדוקים והבייתוסים - כלומר זרמי כוהנים אשר יוצרי הטקסט הפרושים, מתנגדים להם.

אבות דרבי נתן ה ב :
אנטיגנוס איש סוכו היו לו שני תלמידים שהיו שונין בדבריו, והיו שונים לתלמידים, ותלמידים לתלמידיהם. עמדו ודקדקו אחריהן, ואמרו: מה ראו אבותינו לומר דבר זה? אפשר שיעשה פועל מלאכה כל היום ולא יטול שכרו ערבית? אלא - אילו היו יודעין אבותינו שיש עולם אחר ויש תחיית המתים - לא היו אומרים כך! עמדו ופרשו מן התורה, ונפרצו מהם שתי פרצות: צדוקין וביתוסין. צדוקים על שום צדוק, ביתוסין על שום ביתוס. והיו משתמשין בכלי כסף וכלי זהב כל ימיהם, שלא הייתה דעתן גסה עליהם, אלא צדוקים אומרים: מסורת הוא ביד פרושים שהן מצערין עצמן בעולם הזה, ובעולם הבא אין להם כלום.

והנה ויכוח בין צדוקים ופרושים - אחד מהם - על העולם הבא כמובן.

וזהו התחלה של שיחה על הפרושים ומנהגי המדרש שלהם - בהקשר תרבותי נרחב של מעבר האזור שלנו להשפעה הלניסטית. השם אנטיגנוס כבר מרמז על השפעת השפה היוונית ולכך ניתן להוסיף כמובן את שמות רבים ממשפחת האצולה החל בימי החשמונאים ואילך - ששמות יווניים נפוצו בתוכם באופן שכיח.

פחות נהוג לעסוק במבנה - ובז'אנר הספרותי - של ספרות המשנה. והנה בואו נביט בקטע הבא כדוגמא:

יומא ל״ה ב:ז׳

אָמְרוּ עָלָיו עַל הִלֵּל הַזָּקֵן שֶׁבְּכׇל יוֹם וָיוֹם הָיָה עוֹשֶׂה וּמִשְׂתַּכֵּר בִּטְרַפָּעִיק, חֶצְיוֹ הָיָה נוֹתֵן לְשׁוֹמֵר בֵּית הַמִּדְרָשׁ, וְחֶצְיוֹ לְפַרְנָסָתוֹ וּלְפַרְנָסַת אַנְשֵׁי בֵיתוֹ. פַּעַם אַחַת לֹא מָצָא לְהִשְׂתַּכֵּר, וְלֹא הִנִּיחוֹ שׁוֹמֵר בֵּית הַמִּדְרָשׁ לְהִכָּנֵס. עָלָה וְנִתְלָה וְיָשַׁב עַל פִּי אֲרוּבָּה כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמַע דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים מִפִּי שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן.

Yoma 35b:7

They said about Hillel the Elder that each and every day he would work and earn a half-dinar, half of which he would give to the guard of the study hall and half of which he spent for his sustenance and the sustenance of the members of his family. One time he did not find employment to earn a wage, and the guard of the study hall did not allow him to enter. He ascended to the roof, suspended himself, and sat at the edge of the skylight in order to hear the words of the Torah of the living God from the mouths of Shemaya and Avtalyon, the spiritual leaders of that generation.

כמה יפה מתחיל הסיפור הזה על הלל - והמתח שנבנה סביב תשוקתו האדירה לשמוע דברי חכמים. והנה החלק השני שבו הפואנטה לאחר בוא המתח אל שיאו:

יומא ל״ה ב:ח׳

אָמְרוּ: אוֹתוֹ הַיּוֹם עֶרֶב שַׁבָּת הָיָה, וּתְקוּפַת טֵבֵת הָיְתָה, וְיָרַד עָלָיו שֶׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם. כְּשֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר אָמַר לוֹ שְׁמַעְיָה לְאַבְטַלְיוֹן: אַבְטַלְיוֹן אָחִי, בְּכׇל יוֹם הַבַּיִת מֵאִיר וְהַיּוֹם אָפֵל, שֶׁמָּא יוֹם הַמְעוּנָּן הוּא? הֵצִיצוּ עֵינֵיהֶן וְרָאוּ דְּמוּת אָדָם בַּאֲרוּבָּה. עָלוּ וּמָצְאוּ עָלָיו רוּם שָׁלֹשׁ אַמּוֹת שֶׁלֶג. פֵּרְקוּהוּ, וְהִרְחִיצוּהוּ וְסָכוּהוּ, וְהוֹשִׁיבוּהוּ כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה. אָמְרוּ: רָאוּי זֶה לְחַלֵּל עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת.

Yoma 35b:8

The Sages continued and said: That day was Shabbat eve and it was the winter season of Tevet, and snow fell upon him from the sky. When it was dawn, Shemaya said to Avtalyon: Avtalyon, my brother, every day at this hour the study hall is already bright from the sunlight streaming through the skylight, and today it is dark; is it perhaps a cloudy day? They focused their eyes and saw the image of a man in the skylight. They ascended and found him covered with snow three cubits high. They extricated him from the snow, and they washed him and smeared oil on him, and they sat him opposite the bonfire to warm him. They said: This man is worthy for us to desecrate Shabbat for him. Saving a life overrides Shabbat in any case; however, this great man is especially deserving. Clearly, poverty is no excuse for the failure to attempt to study Torah.

אגדה שכזו, איננה מקרית בין סיפורי התנאים - היא חלק מז'אנר ספרותי נודע שעיקרה הלל ושבח לחכם גדול - לרוב מייסד בית המדרש במרחב ההלניסטי.

(לעניין זה מומלץ לקרא ספרו של ישראל לוין - מעמד החכמים בארץ ישראל בתקופת התלמוד, הוצאת יד בן צבי, ירושלים ).

: [רוצים לקבל קטעי לימוד, הרצאות ועוד? הצטרפו לתפוצת מכון הגות כאן. להתראות]