תורה
יכוין בקריאת חמשה פסוקים אלו שהם כנגד הִ דמילוי הה אחרונה דשם ב''ן לקנות הארת רוח יתרה משבת הבאה:
כב (כג) וַתֵּ֣רֶא הָאָתוֹן֩ אֶת־מַלְאַ֨ךְ יְהֹוָ֜ה נִצָּ֣ב בַּדֶּ֗רֶךְ וְחַרְבּ֤וֹ שְׁלוּפָה֙ בְּיָד֔וֹ וַתֵּ֤ט הָֽאָתוֹן֙ מִן־הַדֶּ֔רֶךְ וַתֵּ֖לֶךְ בַּשָּׂדֶ֑ה וַיַּ֤ךְ בִּלְעָם֙ אֶת־הָ֣אָת֔וֹן לְהַטֹּתָ֖הּ הַדָּֽרֶךְ׃
וַחֲזַת אַתָּנָא יָת מַלְאָכָא דַיְיָ מְעַתַּד בְּאָרְחָא וְחַרְבֵּיהּ שְׁלִיפָא בִּידֵיהּ וּסְטַת אַתָּנָא מִן אוֹרְחָא וַאֲזָלַת בְּחַקְלָא וּמְחָא בִלְעָם יָת אַתָּנָא לְאַסְטָיוּתַהּ לְאָרְחָא:
(כד) וַֽיַּעֲמֹד֙ מַלְאַ֣ךְ יְהֹוָ֔ה בְּמִשְׁע֖וֹל הַכְּרָמִ֑ים גָּדֵ֥ר מִזֶּ֖ה וְגָדֵ֥ר מִזֶּֽה׃
וְקָם מַלְאָכָא דַיְיָ בִּשְׁבִיל כַּרְמַיָּא אַתְרָא דְּגָדֵרָא מִכָּא וְגָדֵרָא מִכָּא:
(כה) וַתֵּ֨רֶא הָאָת֜וֹן אֶת־מַלְאַ֣ךְ יְהֹוָ֗ה וַתִּלָּחֵץ֙ אֶל־הַקִּ֔יר וַתִּלְחַ֛ץ אֶת־רֶ֥גֶל בִּלְעָ֖ם אֶל־הַקִּ֑יר וַיֹּ֖סֶף לְהַכֹּתָֽהּ׃
וַחֲזַת אַתָּנָא יָת מַלְאָכָא דַיְיָ וְאִדְחֵקַת לְכָתְלָא וּדְחֵקַת יָת רִגְלָא דְבִלְעָם לְכָתְלָא וְאוֹסִיף לְמִמְחַהּ:
(כו) וַיּ֥וֹסֶף מַלְאַךְ־יְהֹוָ֖ה עֲב֑וֹר וַֽיַּעֲמֹד֙ בְּמָק֣וֹם צָ֔ר אֲשֶׁ֛ר אֵֽין־דֶּ֥רֶךְ לִנְט֖וֹת יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאול׃
וְאוֹסֵף מַלְאָכָא דַיְיָ לְמֶעְבָּר וְקָם בַּאֲתַר עָק דִּי לֵית אֹרַח לְמִסְטֵי לְיַמִּינָא וְלִשְׂמָאלָא:
(כז) וַתֵּ֤רֶא הָֽאָתוֹן֙ אֶת־מַלְאַ֣ךְ יְהֹוָ֔ה וַתִּרְבַּ֖ץ תַּ֣חַת בִּלְעָ֑ם וַיִּֽחַר־אַ֣ף בִּלְעָ֔ם וַיַּ֥ךְ אֶת־הָאָת֖וֹן בַּמַּקֵּֽל׃
וַחֲזַת אַתָּנָא יָת מַלְאָכָא דַיְיָ וּרְבָעַת תְּחוֹת בִּלְעָם וּתְקֵף רוּגְזָא דְבִלְעָם וּמְחָא יָת אַתָּנָא בְּחֻטְרָא:
22 (23) And the ass saw the angel of the Lord standing in the way, and his sword drawn in his hand: and the ass turned aside out of the way, and went into the field: and Bil῾am smote the ass, to turn her into the way.
(24) But the angel of the Lord stood in a path of the vineyards, a wall being on this side, and a wall on that side.
(25) And when the ass saw the angel of the Lord, she thrust herself to the wall, and crushed Bil῾am’s foot against the wall: and he struck her again.
(26) And the angel of the Lord went further, and stood in a narrow place, where was no way to turn either to the right hand or to the left.
(27) And when the ass saw the angel of the Lord, she lay down under Bil῾am: and Bil῾am’s anger burned, and he struck the ass with a staff.
נביאים
ו (יג) וְגַם־אֲנִ֖י הֶֽחֱלֵ֣יתִי הַכּוֹתֶ֑ךָ הַשְׁמֵ֖ם עַל־חַטֹּאתֶֽךָ׃
וְאַף אֲנָא אַיְתֵיתִי עֲלָךְ מְרַע וּמְחָא אַצְדִינָךְ עַל דַחֲטָתָא:
(יד) אַתָּ֤ה תֹאכַל֙ וְלֹ֣א תִשְׂבָּ֔ע וְיֶשְׁחֲךָ֖ בְּקִרְבֶּ֑ךָ וְתַסֵּג֙ וְלֹ֣א תַפְלִ֔יט וַאֲשֶׁ֥ר תְּפַלֵּ֖ט לַחֶ֥רֶב אֶתֵּֽן׃
אַתְּ תֵּיכוּל וְלָא תִסְבַּע וִיהֵי לָךְ לִמְרַע בִמְעָךְ וְתַדְבֵּיק וְלָא תְשֵׁיזֵיב וְדִי תְשֵׁיזֵיב לְחַרְבָּא אֶמְסַר:
(טו) אַתָּ֥ה תִזְרַ֖ע וְלֹ֣א תִקְצ֑וֹר אַתָּ֤ה תִדְרֹֽךְ־זַ֙יִת֙ וְלֹא־תָס֣וּךְ שֶׁ֔מֶן וְתִיר֖וֹשׁ וְלֹ֥א תִשְׁתֶּה־יָּֽיִן׃
אַתְּ תִּזְרַע וְלָא תֶחְצוֹד אַתְּ תְּבַדֵר זֵיתִין וְלָא תְשׁוּף מְשַׁח וְתַעֲצַר עִנְבִין וְלָא תִשְׁתֵּי חֲמָר:
(טז) וְיִשְׁתַּמֵּ֞ר חֻקּ֣וֹת עׇמְרִ֗י וְכֹל֙ מַעֲשֵׂ֣ה בֵית־אַחְאָ֔ב וַתֵּלְכ֖וּ בְּמֹעֲצוֹתָ֑ם לְמַ֩עַן֩ תִּתִּ֨י אֹתְךָ֜ לְשַׁמָּ֗ה וְיֹשְׁבֶ֙יהָ֙ לִשְׁרֵקָ֔ה וְחֶרְפַּ֥ת עַמִּ֖י תִּשָּֽׂאוּ׃ {פ}
וְעַל דִי נְטַרְתּוּן גְזִירַת בֵּית עָמְרִי וַעֲבַדְתּוּן עוֹבָדֵי בֵּית אַחְאָב וְהַלַכְתּוּן בְּנִימוֹסֵיהוֹן בְּדִיל לְמִמְסַר יָתָךְ לְצָדוּ וְיָתְבָאָה לְאִשְׁתְּמָמוּ וַחֲסִידֵי עַמִי תְּקַבְּלוּן:
ז (א) אַ֣לְלַי לִ֗י כִּ֤י הָיִ֙יתִי֙ כְּאׇסְפֵּי־קַ֔יִץ כְּעֹלְלֹ֖ת בָּצִ֑יר אֵין־אֶשְׁכּ֣וֹל לֶאֱכ֔וֹל בִּכּוּרָ֖ה אִוְּתָ֥ה נַפְשִֽׁי׃
אֲמַר נְבִיָא וַי לִי אֲרֵי הֲוֵיתִי כְּמֵיסַף טָבַיָא בְּעִדַן דַאֲבָדוּ חֲסִידַיָא מִן אַרְעָא הָא כִסְיוּפֵי קַיְטָא כְּעוֹלְלָן בָּתַר קְטוֹף לֵית גְבַר דְבֵיהּ עוֹבָדִין טָבִין לְטָבַיָא חֲמָדַת נַפְשִׁי:
6 (13) Therefore will I smite thee with sore wounds, and blight thee because of thy sins.
(14) Thou shalt eat, but not be satisfied; and thy sickness shall be in thy inward parts; and thou shalt conceive, but shalt not deliver; and that which thou bringest forth I will give up to the sword.
(15) Thou shalt sow, but thou shalt not reap; thou shalt tread the olives, but thou shalt not anoint thyself with oil; and sweet wine, but shalt not drink wine.
(16) For the statutes of ῾Omri are kept, and all the deeds of the house of Aĥ᾽av, and you walked in their counsels; that I should make thee a desolation, and the inhabitants thereof a hissing: therefore you shall bear the reproach of my people.
7 (1) Woe is me! for I am like the last of the summer fruits, like the grape gleanings of the vintage: there is no cluster to eat, no first ripe fruit that my soul desires.
כתובים
קז (כא) יוֹד֣וּ לַיהֹוָ֣ה חַסְדּ֑וֹ וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו לִבְנֵ֥י אָדָֽם׃
יְהוֹדוּן קֳדָם יְיָ מְטוּל חַסְדֵיהּ וּמִשְׁתָּעָן פְּרִישְׁוָתֵיהּ לִבְנֵי נָשָׁא:
(כב) וְ֭יִזְבְּחוּ זִבְחֵ֣י תוֹדָ֑ה וִיסַפְּר֖וּ מַעֲשָׂ֣יו בְּרִנָּֽה׃
וְיִכְסוּן נִכְסֵי תוֹדְתָא וְיִשְׁתָּעוּן עוֹבָדוֹי בְּדִצְתָּא:
(כג) ׆ יוֹרְדֵ֣י הַ֭יָּם בׇּאֳנִיּ֑וֹת עֹשֵׂ֥י מְ֝לָאכָ֗ה בְּמַ֣יִם רַבִּֽים׃
מַלָחַיָא נְחוֹתֵי יַמָא בְּאִלְפַיָא עָבְדֵי פוּלְחָנָא בְּמַיִין סַגִיעִין:
(כד) ׆ הֵ֣מָּה רָ֭אוּ מַעֲשֵׂ֣י יְהֹוָ֑ה וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו בִּמְצוּלָֽה׃
הִנוּן חֲמוֹן עוֹבָדַיָא דַייָ וּפְרִישְׁוָתֵיהּ בִּמְצוּלְתָּא:
(כה) ׆ וַיֹּ֗אמֶר וַֽ֭יַּעֲמֵד ר֣וּחַ סְעָרָ֑ה וַתְּרוֹמֵ֥ם גַּלָּֽיו׃
וַאֲמַר בְּמֵימְרֵיהּ וַאֲקִים זַעֲפָא וְעַלְעוֹלָא וְאִתְרוֹמְמוּ גַלְלוֹי:
107 (21) Let them praise the Lord for his steadfast love, and for his wonderful works to the children of men!
(22) And let them sacrifice the sacrifices of thanksgiving, and declare his works with rejoicing.
(23) They that go down to the sea in ships, that do business in great waters;
(24) these saw the works of the Lord, and his wonders in the deep.
(25) For he commanded, and raised the stormy wind, which lifted up the waves thereof.
משנה
א. הַלּוֹקֵחַ עֻבַּר חֲמוֹרוֹ שֶׁל נָכְרִי, וְהַמּוֹכֵר לוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי, וְהַמִּשְׁתַּתֵּף לוֹ, וְהַמְקַבֵּל מִמֶּנּוּ, וְהַנּוֹתֵן לוֹ בְקַבָּלָה, פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ג), בְּיִשְׂרָאֵל, אֲבָל לֹא בַאֲחֵרִים. כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם פְּטוּרִין מִקַּל וָחֹמֶר, אִם פָּטְרוּ שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, דִּין הוּא שֶׁיִּפְטְרוּ שֶׁל עַצְמָן:
ב. פָּרָה שֶׁיָּלְדָה כְּמִין חֲמוֹר, וַחֲמוֹר שֶׁיָּלְדָה כְּמִין סוּס, פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר פֶּטֶר חֲמוֹר פֶּטֶר חֲמוֹר, שְׁנֵי פְעָמִים, עַד שֶׁיְּהֵא הַיּוֹלֵד חֲמוֹר וְהַנּוֹלָד חֲמוֹר. וּמָה הֵם בַּאֲכִילָה. בְּהֵמָה טְהוֹרָה שֶׁיָּלְדָה כְּמִין בְּהֵמָה טְמֵאָה, מֻתָּר בַּאֲכִילָה. וּטְמֵאָה שֶׁיָּלְדָה כְּמִין בְּהֵמָה טְהוֹרָה, אָסוּר בַּאֲכִילָה, שֶׁהַיּוֹצֵא מֵהַטָּמֵא, טָמֵא. וְהַיּוֹצֵא מִן הַטָּהוֹר, טָהוֹר. דָּג טָמֵא שֶׁבָּלַע דָּג טָהוֹר, מֻתָּר בַּאֲכִילָה. וְטָהוֹר שֶׁבָּלַע דָּג טָמֵא, אָסוּר בַּאֲכִילָה, לְפִי שֶׁאֵינוֹ גִדּוּלָיו:
ג. חֲמוֹר שֶׁלֹּא בִכְּרָה, וְיָלְדָה שְׁנֵי זְכָרִים, נוֹתֵן טָלֶה אֶחָד לַכֹּהֵן. זָכָר וּנְקֵבָה, מַפְרִישׁ טָלֶה אֶחָד לְעַצְמוֹ. שְׁתֵּי חֲמוֹרִים שֶׁלֹּא בִכְּרוּ, וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים, נוֹתֵן שְׁנֵי טְלָיִים לַכֹּהֵן. זָכָר וּנְקֵבָה, אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּנְקֵבָה, נוֹתֵן טָלֶה אֶחָד לַכֹּהֵן. שְׁתֵּי נְקֵבוֹת וְזָכָר אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת, אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם:
ד. אַחַת בִּכְּרָה וְאַחַת שֶׁלֹּא בִכְּרָה וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים, נוֹתֵן טָלֶה אֶחָד לַכֹּהֵן. זָכָר וּנְקֵבָה, מַפְרִישׁ טָלֶה אֶחָד לְעַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לד), וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה, מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים, זָכָר וּנְקֵבָה, גָּדוֹל וְקָטָן, תָּמִים וּבַעַל מוּם. וּפוֹדֶה בוֹ פְּעָמִים הַרְבֵּה. נִכְנָס לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר. וְאִם מֵת, נֶהֱנִים בּוֹ:
ה. אֵין פּוֹדִים לֹא בָעֵגֶל, וְלֹא בַחַיָּה, וְלֹא בַשְּׁחוּטָה, וְלֹא בַטְּרֵפָה, וְלֹא בַכִּלְאַיִם, וְלֹא בַכּוֹי. רַבִּי אֶלְעָזָר מַתִּיר בַּכִּלְאַיִם מִפְּנֵי שֶׁהוּא שֶׂה, וְאוֹסֵר בַּכּוֹי מִפְּנֵי שֶׁהוּא סָפֵק. נְתָנוֹ לַכֹּהֵן, אֵין הַכֹּהֵן רַשַּׁאי לְקַיְּמוֹ עַד שֶׁיַּפְרִישׁ שֶׂה תַחְתָּיו:
ו. הַמַּפְרִישׁ פִּדְיוֹן פֶּטֶר חֲמוֹר וּמֵת, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, חַיָּבִין בְּאַחֲרָיוּתוֹ, כַּחֲמֵשׁ סְלָעִים שֶׁל בֵּן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין חַיָּבִין בְּאַחֲרָיוּתוֹ, כְּפִדְיוֹן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי צָדוֹק עַל פִּדְיוֹן פֶּטֶר חֲמוֹר שֶׁמֵּת, שֶׁאֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם. מֵת פֶּטֶר חֲמוֹר, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יִקָּבֵר, וּמֻתָּר בַּהֲנָאָתוֹ שֶׁל טָלֶה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ צָרִיךְ לְהִקָּבֵר, וְהַטָּלֶה לַכֹּהֵן:
ז. לֹא רָצָה לִפְדּוֹתוֹ, עוֹרְפוֹ בְקוֹפִיץ מֵאַחֲרָיו וְקוֹבְרוֹ. מִצְוַת פְּדִיָּה קוֹדֶמֶת לְמִצְוַת עֲרִיפָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג), וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ. מִצְוַת יְעִידָה קוֹדֶמֶת לְמִצְוַת פְּדִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (שם כא), אֲשֶׁר לֹא יְעָדָהּ וְהֶפְדָּהּ. מִצְוַת יִבּוּם קוֹדֶמֶת לְמִצְוַת חֲלִיצָה, בָּרִאשׁוֹנָה, שֶׁהָיוּ מִתְכַּוְּנִין לְשֵׁם מִצְוָה. וְעַכְשָׁיו שֶׁאֵין מִתְכַּוְּנִין לְשֵׁם מִצְוָה, אָמְרוּ מִצְוַת חֲלִיצָה קוֹדֶמֶת לְמִצְוַת יִבּוּם. מִצְוַת גְּאֻלָּה בָּאָדוֹן הוּא קוֹדֵם לְכָל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כז), וְאִם לֹא יִגָּאֵל וְנִמְכַּר בְּעֶרְכֶּךְ:
1. With regard to one who purchases the fetus of a donkey that belongs to a gentile, and one who sells the fetus of his donkey to a gentile although he is not permitted to sell a large animal to a gentile, and one who enters into a partnership with a gentile in ownership of a donkey or its fetus, and one who receives a donkey from a gentile in order to care for it in exchange for partnership in its offspring, and one who gives his donkey to a gentile in receivership, in all of these cases the donkeys are exempt from the obligations of firstborn status, i.e., they do not have firstborn status and are not redeemed, as it is stated: “I sanctified to Me all the firstborn in Israel, both man and animal” (Numbers 3:13), indicating that the mitzva is incumbent upon the Jewish people, but not upon others. If the firstborn belongs even partially to a gentile, it does not have firstborn status. Priests and Levites are exempt from the obligation to redeem a firstborn donkey; this is derived from an a fortiori inference: In the wilderness the firstborn were redeemed in exchange for the Levites, as it is stated: “Take the Levites in exchange for all the firstborn among the children of Israel and the animal of the Levites in exchange for their animals” (Numbers 3:45). If the priests and Levites rendered exempt the firstborn children and donkeys of the Israelites in the wilderness from being counted firstborns, it is only logical that the priests and the Levites should render the firstborn of their own donkeys exempt from being counted firstborns.
2. A cow that gave birth to a donkey of sorts and a donkey that gave birth to a horse of sorts are exempt from their offspring being counted a firstborn, as it is stated: “And every firstborn of a donkey you shall redeem with a lamb” (Exodus 13:13); “and the firstborn of a donkey you shall redeem with a lamb” (Exodus 34:20). The Torah states this halakha twice, indicating that one is not obligated unless both the birth mother is a donkey and the animal born is a donkey. And what is the halakhic status of offspring that are unlike the mother animal with regard to their consumption? In the case of a kosher animal that gave birth to a non-kosher animal of sorts, its consumption is permitted. And in the case of a non-kosher animal that gave birth to a kosher animal of sorts, its consumption is prohibited. This is because that which emerges from the non-kosher animal is non-kosher and that which emerges from the kosher animal is kosher. In the case of a non-kosher fish that swallowed a kosher fish, consumption of the kosher fish is permitted. And in the case of a kosher fish that swallowed a non-kosher fish, consumption of the non-kosher fish is prohibited due to the fact that the host fish is not the place of its development.
3. In the case of a female donkey that had not previously given birth and now gave birth to two male offspring, as there is no doubt that one of them is firstborn, its owner gives one lamb to the priest in redemption of that firstborn. If it gave birth to a male and a female and it is not known which was born first, he designates one lamb as firstborn in case the male was born first. Nevertheless, since it is merely a monetary debt to the priest, the burden of proof rests upon the claimant, in this case the priest. Due to that uncertainty, the priest can offer no proof and the owner keeps the lamb for himself. If an individual has two donkeys, and both of his two donkeys had not previously given birth and they now gave birth to two males, one each, the owner gives two lambs to the priest. If they together gave birth to a male and a female or to two males and a female, he gives one lamb to the priest, as one of the males is certainly a firstborn. If they together gave birth to two females and a male or to two males and two females, the priest receives nothing, as perhaps the two firstborn were females.
4. If one of his donkeys had previously given birth and one had not previously given birth and they now together gave birth to two males, the owner gives one lamb to the priest as redemption for the firstborn male. If they together gave birth to a male and a female he designates one lamb for himself, as it is uncertain whether or not the male was a firstborn and the burden of proof rests upon the claimant. From where is it derived that the firstborn of a donkey is redeemed with a lamb? It is derived from a verse, as it is stated: “And you shall redeem the firstborn of a donkey with a lamb [seh]” (Exodus 34:20). The owner may give a lamb either from sheep or from goats; from males or females, from older or younger animals, and from unblemished or blemished animals. If the priest returns the lamb to the owner, he may redeem firstborn donkeys with it many times. In a case where he designates a lamb due to uncertainty and keeps it for himself, it is his in every sense. Consequently, it enters the pen in order to be tithed with the other non-sacred animals (see Leviticus 27:32), and if it dies, one may derive benefit from its carcass.
5. One may not redeem a firstborn donkey, neither with a calf, nor with an undomesticated animal, nor with a slaughtered animal, nor with a tereifa, nor with a hybrid of a sheep and a goat, nor with a koy, which is an animal with regard to which it is uncertain whether it is domesticated or undomesticated. And Rabbi Eliezer deems it permitted to redeem a firstborn donkey with a hybrid of a sheep and a goat, because it is a lamb, i.e., that hybrid has the status of a lamb, but prohibits redeeming it with a koy, because its status is uncertain. If one gave the firstborn donkey to a priest, the priest may not keep it unless he first designates a lamb in its stead for redemption.
6. In the case of one who designates a lamb for the redemption of a firstborn donkey and the lamb dies, Rabbi Eliezer says: The owner bears financial responsibility and must give the priest another lamb in its place. This is like the case of the five sela for redemption of a firstborn son, where if the money is lost before one gives it to the priest, he must give the priest another five sela. And the Rabbis say: The owner does not bear financial responsibility. This is like the case of money designated for redemption of second-tithe produce, where once the owner designates the money for redemption, the produce is desanctified. Rabbi Yehoshua and Rabbi Tzadok testified about a lamb designated for redemption of a firstborn donkey that died, that the priest has nothing here, i.e., in such a case, as the firstborn donkey has already been redeemed, and the owner no longer bears financial responsibility for the dead lamb, in accordance with the opinion of the Rabbis. If after the lamb was designated, the firstborn donkey died, Rabbi Eliezer says: The donkey must be buried, and the owner is permitted to derive benefit from the lamb. And the Rabbis say: It does not need to be buried, and the lamb is given to the priest.
7. If one did not wish to redeem the firstborn donkey, he breaks its neck from behind and buries it. The mitzva of redeeming the firstborn donkey takes precedence over the mitzva of breaking the neck, as it is stated: “If you will not redeem it, then you shall break its neck” (Exodus 13:13). The mishna proceeds to enumerate other mitzvot in which one option takes precedence over another. The mitzva of designating a Hebrew maidservant to be betrothed to her master takes precedence over the mitzva of redeeming the maidservant from her master with money, as it is stated: “If she does not please her master, who has not betrothed her to himself, then he shall let her be redeemed” (Exodus 21:8). The mitzva of levirate marriage takes precedence over the mitzva of ḥalitza, which dissolves the levirate bond, as it is stated: “And if the man does not wish to take his brother’s wife” (Deuteronomy 25:7). The mishna adds: This was the case initially, when people would intend that their performance of levirate marriage be for the sake of the mitzva. But now that they do not intend that their performance of levirate marriage be for the sake of the mitzva, but rather for reasons such as the beauty of the yevama or for financial gain, the Sages said that the mitzva of ḥalitza takes precedence over the mitzva of levirate marriage. With regard to a non-kosher animal that was consecrated to the Temple, the mitzva of redemption by the owner who consecrated it takes precedence over redemption by any other person, as it is stated: “And if it is of a non-kosher animal…and if it is not redeemed, it shall be sold according to your valuation” (Leviticus 27:27).
גמרא
רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר חַיָּיבִים בְּאַחֲרִיוּתו.ֹ אָמַר רַב יוֹסֵף מָאי טַעְמָא דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר דִּכְתִיב (במדבר י''ח) אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה וְגוֹ' מָה בְּכוֹר אָדָם חַיָּיב בְּאַחֲרָיוּתוֹ. אַף בְּכוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה חַיָּיב בְּאַחֲרָיוּתוֹ. אָמַר לֵיהּ אַבַּיֵּי אִי מַה בְּכוֹר אָדָם מוּתָּר בַּהֲנָאָה אַף בְּכוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה מוּתָּר. וְכִי תֵימָא הָכִי נָמֵּי וְהָתְנַן מֵת פֶּטֶר חֲמוֹר רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר יִקָבֵר. מָאי יִקָּבֵר לָאו דְּאָסוּר בַּהֲנָאָה. לֹא. יִקָּבֵר כִּבְכוֹר אָדָם. אֶלָּא אָדָם בְּכוֹר הוּא דְבָעֵי קְבוּרָה פָּשׁוּט לֹא בָעֵי קְבוּרָה. וְעוֹד תַּנְיָא מוֹדֶה רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁיֵּשׁ לוֹ סָפֵק פֶּטֶר חֲמוֹר בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁמַּפְרִישׁ טְלֶה עָלָיו וְהוּא שֶׁלּוֹ. אֶלָּא אָמַר רָבָא אָמַר קְרָא אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה לִפְדִיָּיה הִקַּשְׁתִּיו וְלֹא לְדָבָר אַחֵר. תְּנַן הָתָם הָעֵרָכִין בְּשַׁעְתָּן וּפִדְיוֹן הַבֵּן אַחַר שְׁלשִים יוֹם. פִּדְיוֹן פֶּטֶר חֲמוֹר לְאַלְתַּר. פִּדְיוֹן פֶּטֶר חֲמוֹר לְאַלְתַּר וּרְמִינְהִי אֵין בְּעֵרְכִין וּבְפִדְיוֹן הַבֵּן וּבִנְזִירוּת וּבְפֶטֶר חֲמוֹר פָּחוּת מִשְּׁלשִׁים יוֹם וּמוֹסִיפִין עַד עוֹלָם. אָמַר רִבִּי נַחְמָן לוֹמַר שֶׁאִם פְּדָאוֹ פָּדוּי מִכְּלַל דִּבְנוֹ אִם פְּדָאוֹ אֵינוֹ פָדוּי וְהָא אִיתְמַר הַפּוֹדֶה אֶת בְּנוֹ בְּתוֹךְ שְׁלשִים יוֹם רַב אָמַר בְּנוֹ פָדוּי לַאו אִיתְמַר עֲלָה אָמַר רָבָא דְּכוּלֵי עַלְמָא מֵעַכְשָׁיו אֵין בְּנוֹ פָדוּי רַב שֵׁשַׁת אָמַר לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו מָתִיב רָמֵי בַּר חָמָא מִצְוָתוֹ כָּל שְׁלשִים יוֹם מִכָּאן וְאֵילַךְ אוֹ פּוֹדֵהוּ אוֹ עוֹרְפוֹ מָאי לָאו מִצְוָה לִשְׁהוֹתוֹ כָּל שְׁלשִים יוֹם. לֹא מִצְוָה לִפְדּוֹתוֹ כָּל שְׁלשִׁים יוֹם אִי הָכִי מִכָּאן וָאִילַךְ אוֹ פוֹדֵהוּ אוֹ עוֹבֵר עָלָיו מִיבְּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא אָמַר רָבָא לֹא קַשְׁיָא הָא רִבִּי אֱלִיעֶזֶר דְמַקְשֵׁי הָא רַבָּנָן דְּלֹא מַקְשֵׁי:
GEMARA: Rav Yosef says: What is the reason for the opinion of Rabbi Eliezer, who holds that the owner bears financial responsibility for the lamb if it is designated and dies before the priest receives it? As it is written: “Yet you shall redeem the firstborn of man, and the firstborn of non-kosher animals you shall redeem” (Numbers 18:15). It is derived from the comparison between the two cases that just as with regard to redeeming a woman’s firstborn son, the father bears financial responsibility to compensate for the five sela in the event of their loss, so too, with regard to redeeming a firstborn non-kosher animal, the owner bears financial responsibility to compensate the priest in the event of their loss.
Abaye said to him: If they are compared, then just as deriving benefit from a woman’s firstborn son is permitted if he has not yet been redeemed, so too, deriving benefit from the firstborn of a non-kosher animal should be permitted prior to redemption, including shearing and working it. And if you would say that indeed Rabbi Eliezer does permit deriving benefit from a firstborn donkey, that is difficult: But didn’t we learn in the mishna that if after the lamb was designated the firstborn donkey died, Rabbi Eliezer says: It must be buried? Now, what is the reason that it must be buried? Is it not because deriving benefit from it is prohibited?
Rav Yosef responded: No, it must be buried like a woman’s firstborn son. There is a mitzva to bury a woman’s firstborn son if he dies, and due to the comparison of the verse, the same applies to a firstborn donkey. The Gemara asks: But according to this answer, does a person who died require burial only if he is a firstborn son, while an ordinary person who is not a firstborn does not require burial? That is certainly not correct. Therefore, no such distinction should exist with regard to a donkey either.
And furthermore, Rabbi Eliezer clearly holds that deriving benefit from a firstborn donkey prior to redemption is forbidden, as it is taught in a baraita: Rabbi Eliezer concedes with regard to an Israelite who has a donkey in his house whose status as a firstborn is uncertain, that he designates a lamb for it and the lamb is his. Designating a lamb in this case is necessary only to remove the prohibition against deriving benefit from the donkey.
Rather, Rava says that although the verse compares the status of a firstborn donkey to that of a woman’s firstborn son, this is only with regard to bearing financial responsibility for the lamb, but not with regard to deriving benefit from the donkey. This is because the verse states: “Yet you shall redeem [pado tifde] the firstborn of man, and the firstborn of non-kosher animals you shall redeem.” The double verb “pado tifde” indicates that I have compared it with regard to redemption, but not with regard to another matter.
§ We learned in a baraita elsewhere: Valuations are determined based on the time of the vow. Therefore, if one vowed to consecrate the valuation of an infant who is less than one month old, he is not obligated to give any money even after the infant is one month old, as an infant less than one month old has no valuation. And with regard to redeeming a woman’s firstborn son, one must give the required sum to the priest after the infant is thirty days old, as it is stated: “And their redemption money, from a month old shall you redeem them” (Numbers 18:16). With regard to redeeming a firstborn donkey, it must be performed immediately.
The Gemara asks: And must redeeming a firstborn donkey be performed immediately? But one can raise a contradiction from another baraita: The halakhot of valuations, and of redemption of a woman’s firstborn son, and of nazirite vows, and of a firstborn donkey, do not apply to less than thirty days. In other words, the halakhot of valuations, of the redemption of a woman’s firstborn son, and of a firstborn donkey do not apply to a person or animal that is less than thirty days old, and a term of naziriteship is a minimum of thirty days.
But one may add to this amount forever. Meaning, the halakhot of valuations apply to a person of any age beyond thirty days, the redemption of a woman’s firstborn son and of a firstborn donkey apply even if the firstborn in question is already several years old, and one can vow to be a nazirite for any length of time beyond thirty days. This baraita indicates that a firstborn donkey is not redeemed immediately, but only after thirty days.
Rav Naḥman says: When the first baraita states that a firstborn donkey must be redeemed immediately, it means to say that if one redeemed it immediately, it is redeemed, although it should be redeemed only after thirty days ab initio. The Gemara asks: By inference, in the case of a woman’s firstborn son, where the first baraita states that he is redeemed after thirty days, if one redeemed him prior to that time, is he not redeemed? But wasn’t it stated: In the case of one who redeems his son within thirty days of birth, Rav says: His son is redeemed?
The Gemara responds: Wasn’t it stated with regard to that matter that Rava says: Everyone agrees that if one says within thirty days of his son’s birth that he is redeeming him from now, his son is not redeemed. Such a redemption would be effective only if he gave the money on condition that the redemption will take effect after his son turns thirty days old.
Rav Sheshet says: The mitzva of redeeming a firstborn donkey takes effect immediately after it is born, as is stated in the first baraita. The second baraita, which states that it applies only after thirty days, means to say that until that time, one does not transgress a prohibition if he has not yet performed the redemption. After thirty days, though, one transgresses a prohibition if he still has not redeemed his firstborn donkey.
Rami bar Ḥama raises an objection to Rav Sheshet from a baraita: The mitzva of a firstborn donkey applies throughout the period of thirty days from its birth; from that point forward he must either redeem it immediately or break its neck. What, does it not mean that there is a mitzva to wait to redeem it until all thirty days have passed? The Gemara answers: No, it means that there is a mitzva to redeem it throughout the period of thirty days, and after that point one has transgressed a prohibition.
The Gemara asks: If so, it should have stated: From that point forward, either he redeems it or he transgresses a prohibition, rather than stating: From that point forward he must either redeem it or break its neck. Rather, Rava says: The contradiction between the two baraitot is not difficult, as this baraita, which states that the redemption is performed after thirty days, is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, who compares the redemption of a firstborn donkey to the redemption of a woman’s firstborn son, where it is stated: “From a month old shall you redeem them” (Numbers 18:16). That baraita, which states that one must perform the mitzva immediately, is in accordance with the opinion of the Rabbis, who do not compare the two mitzvot of redemption.
זוהר
פָּתַח וְאָמַר (דברים כ) כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֶם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ כַּמָּה טָבִין אִינוּן אָרְחִין וּשְׁבִילִין דְּאוֹרַיְיתָא דְהָא בְכָל מִלָּה וּמִלָּה אִית כַּמָּה עֵיטִין כַּמָּא טָבִין לִבְנֵי נָשָׁא כַמָּה מַרְגְלָאָן דְּקָא מְנַהֲרָן לְכָל סְטָר וְלֵית לָךְ מִלָּה בְאוֹרַיְתָא דְלֵית בָּהּ כַמָּה בוּצִינִין מְנַהֲרָן לְכָל סְטָר הָאי קְרָא אִיהוּ כְּפוּם פְּשָׁטֵיהּ. וְאִית בֵּיהּ כְּפוּם מִדְרָשֵׁיהּ. וְאִית בֵּיהּ חָכְמְתָא עִלָּאָה לְאִזְדַּהֲרָא לְמָאן דְּאִצְטְרִיךְ. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ מָאן דְּאִשְׁתְּדַל בְּאוֹרַיְיתָא תָדִיר. מָאן דְּאִשְׁתְּדַל בָּהּ מַה כְתִיב בֵּיהּ (תהלים א) כִּי אִם בְּתוֹרַת יְיָ חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה וְהָיָה כְּעֵץ. אֲמָאי דָא סָמִיךְ לְדָא. אֶלָּא מַאן דְּאִשְׁתַּדֵל בְּאוֹרַיְיתָא יוֹמָם וַלָילָה לֹא לִיהָוֵי כְּאַעָא יְבִישָׁא אֶלָּא כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מַיִם. מַה אִילָן אִית בֵּיהּ שָׁרָשִׁין וְאִית בֵּיהּ קְלִיפִין וְאִית בֵּיהּ מוֹחָא וְאִית בֵּיהּ עַנְפִּין וְאִית בֵּיהּ טַרְפִּין וְאִית בֵּיהּ פַּרְחִין וְאִית בֵּיהּ אִיבָא שִׁבְעַת זִינִין אִלֵּין סַלְקִין לְשִׁבְעָה עָשָׂר לְשִׁבְעִין. אוּף מִלִּין דְאוֹרַיְתָא אִית בְּהוּא פְשָׁטֵי דִקְרָא. דְרָשָׁא. רֶמֶז דְקָא רָמִיז חָכְמְתָא. גִּימַטְרִיָאוֹת. רָזִין טְמִירִין. רָזִין סְתִימִין אִלֵּין עַל אִלֵּין. פָּסוּל וְכָשֵׁר. טָמֵא וְטָהוֹר. אִסוּר וְהֵתֵר מִכָּאן וּלְהָלְאָה מִתְפַּשְׁטָאָן עַנְפִּין לְכָל סְטָר והָיָה כְּעֵץ וַדָּאי וְאִי לָאוּ לָאוֹ אִיהוּ חָכָם בְּחָכְמְתָא. תָּא חֲזֵי כַמָּה חֲבִיבִין אִינוּן דְמִשְׁתַּדְּלֵי בְאוֹרַיְיתָא קָמֵי קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא דַאֲפִילוּ בְּזִמְנָא דְדִינָא תַלְיָא בְעַלְמָא וְאִתְיְיהִיב רְשׁוּ לִמְחַבְּלָא לְחַבְּלָא קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא פָקִיד לֵיהּ עִלָּוַויְיהוּ עַל אִינוּן דְּקָא מִשְׁתַּדְּלֵי בְאוֹרַיְיתָא וְהָכִי אָמַר לֵיהּ קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא. כִּי תָצוּר אֶל עִיר בְּגִין חוֹבֵיהוֹן סַגִּיאִין דְחָטָאן לְקַמָּאי וְאִתְחְיָיבוּ בְדִינָא יָמִים רַבִּים. מָאי רַבִּים. (תְּלָתָא יוֹמִין דָּא בָתָר דָּא אִקְרֵי יָמִים רַבִּים אוּף הָכָא כִּי תָצוּר עַל עִיר יָמִים רַבִּים) תְּלָתָא יוֹמִין דָא בָתָר דָּא דְאִשְׁתְּמוֹדְעָא דֶבֶר בְמָתָא מְנָלָן דְּיָמִים רַבִּים תְלָתָא יוֹמִין אִינוּן דִכְתִּיב (ויקרא טו) וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים. וְכִי יָמִים רַבִּים אִינוּן אֶלָּא תְלָתָא יוֹמִין דָּא בָתָר דָא אִקְרֵי יָמִים רַבִּים. אוּף הָכָא כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים תְּלָתָא יוֹמִין דָּא בָתָר דָּא דְאִשְׁתְּמוֹדְעָא דֶבֶר בְּמָתָא. תָא וּפָקִיד לָךְ עַל כָּל בְּנֵי בֵיתִי. לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ דָא תַּלְמִיד חָכָם דְדָא אִיהוּ בְמָתָא דְאִיהוּ אִילָנָא דְחַיֵּי אִילָנָא דְיָיהִיב אֵיבִין. דָבָר אַחֵר אֶת עֵצָהּ הַהוּא דְיָיהִיב עֵיטָא לְמָתָא לְאִשְׁתֵּזְבָא מִן דִינָא וְאוֹלִיף לוֹן אָרְחָא דִיֵּהֲכוּן בָּהּ. וְעַל דָּא לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדוֹחַ עָלָיו גַּרְזֶן לְנַדְחָא עָלֵיהּ דִינָא וְלָא לְאוֹשְׁטָא עָלֵיה חַרְבָּא מְלַהֲטָא. חַרְבָּא מְשַׁנָּנָא הַהִיא דְקַטְלָא לִשְׁאַר אִינְשֵׁי דְעַלְמָא. כִּי מִמֶּנּוּ תֹּאכֵל וְכִי הַהוּא מְחַבְּלָא אָכִיל מִנֵּיהּ. לָא. אֶלָּא כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל הַהִיא טִנָּרָא תַּקִּיפָא הַהִיא דְכָל רוּחִין תַּקִּיפִין וְקַדִּישִׁין נַפְקִין מִנָּהּ דְלֵית הֲנָאָה וְתִיאוּבְתָּא לְרוּחַ קוּדְשָׁא בְהָאי עַלְמָא אֶלָּא אוֹרַיְיתָא דְהַהוּא זַכָּאָה כַּבְיָכוֹל אִיהוּ מְפַרְנֵס לָהּ וְיָהִיב לָהּ מְזוֹנָא בְהָאי עַלְמָא יַתִּיר מִכָּל קָרְבָּנִין דְּעַלְמָא:
פָּתַח וְאָמַר, כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ וְגוֹ'. כַּמָּה טוֹבִים הֵם הָאָרְחוֹת וְהַשְּׁבִילִים שֶׁל הַתּוֹרָה, כִּי בְּכָל דָּבָר וְדָבָר יֵשׁ כַּמָּה עֵצוֹת, וְכַמָּה טוֹבוֹת לִבְנֵי הָאָדָם, כַּמָּה מַרְגָלִיּוֹת הַמְּאִירוֹת לְכָל צַד. וְאֵין לְךְ דָּבָר בַּתּוֹרָה, שֶׁאֵין בּוֹ כַּמָּה נֵרוֹת הַמְּאִירִים לְכָל צַד. מִקְרָא זֶה הוּא לְפִי פְּשׁוּטוֹ, וְיֵשׁ בּוֹ לְפִי הַדְּרוּשׁ, וְיֵשׁ בּוֹ חָכְמָה עֶלְיוֹנָה, לְהַזְּהִיר לְמִי שֶׁצָרִיךְ. אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה תָּמִיד. מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, מַה כָּתוּב בּוֹ, כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה וְהָיָה כְּעֵץ. שׁוֹאֵל, לָמָּה נִסְמָךְ, וְהָיָה כְּעֵץ, לָזֶה. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא, מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה יוֹמָם וָלַיְלָה, לֹא יִהְיֶה כְּעֵץ יָבֵשׁ, אֶלָּא כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם. מָה אִילָן, יֵשׁ בּוֹ שָׁרָשִׁים, וְיֵשׁ בּוֹ קְלִיפּוֹת, וְיֵשׁ בּוֹ מֹחַ, וְיֵשׁ בּוֹ עֲנָפִים, וְיֵשׁ בּוֹ עָלִים, וְיֵשׁ בּוֹ פְּרָחִים, וְיֵשׁ בּוֹ פֵּרוֹת, שִׁבְעָה מִינִים אֵלּוּ עוֹלִים לְשֶׁבַע פְּעָמִים עֶשֶׂר, שֶׁהֵם שִׁבְעִים. אַף דִּבְרֵי תּוֹרָה יֵשׁ בָּהֶם, פְּשָׁט הַכָּתוּב, דְּרוּשׁ, רֶמֶז הָרוֹמֵז עַל חָכְמָה, גִּימַטְרִיָּאוֹת, סוֹדוֹת נִסְתָּרִים, סוֹדוֹת סְתוּמִים אֵלּוּ עַל אֵלּוּ, פָּסוּל וְכָשֵׁר, טָמֵא וְטָהוֹר, אִסּוּר וְהֶתֵּר. מִכָּאן וּלְהָלְאָה מִתְפַּשְּׁטִים עֲנָפִים לְכָל צַד. וְהָיָה כְּעֵץ וַדַּאי, וְאִם לֹא, אִם אֵין לוֹ כָּל אֵלּוּ הָעֲנָפִים, אֵינוֹ חָכָם בְּחָכְמָה. בֹּא וּרְאֵה, כַּמָּה חֲבִיבִים הֵם אוֹתָם הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאֲפִלּוּ בַּזְּמָן שֶׁהַדִּין תָּלוּי בָּעוֹלָם, וְנִתְּנָה רְשׁוּת לַמַּשְׁחִית לְהַשְּׁחִית, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצַוֶּה אוֹתוֹ עַל אֵלּוּ הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה. וְכָךְ אוֹמֵר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לַמַּשְׁחִית, כִּי תָצוּר אֶל עִיר, מִשּׁוּם עֲוֹנוֹתֵיהֶם הָרַבִּים שֶׁחָטְאוּ לְפָנַי, וְנִתְחַיְּבוּ בַּדִּין, יָמִים רַבִּים, מַהוּ רַבִּים. הֵם שְׁלֹשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה שֶׁנּוֹדַעַת מַגֵּפָה בָּעִיר. מֵאַיִן לָנוּ שֶׁיָּמִים רַבִּים הֵם שְׁלֹשָׁה יָמִים, שֶׁכָּתוּב, וְאִשָּׁה כִּי יִזּוֹב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים. וְכִי יָמִים רַבִּים הֵם, אֶלָּא אִם רוֹאָה דָּם שְׁלֹשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה נִקְרָא יָמִים רַבִּים. אַף כָּאן, כִּי תָּצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים, הֵם שְׁלֹשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה, שֶׁנּוֹדַעַת מַגֵּפָה בָּעִיר. וְאוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶל הַמַּשְׁחִית בֹּא וַאֲצַוֶּה לְךְ עַל בְּנֵי בֵּיתִי, לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ, זֶהוּ תַּלְמִיד חָכָם שֶׁהוּא בָּעִיר, שֶׁהוּא עֵץ הַחַיִּים, עֵץ הַנּוֹתֵן פֵּרוֹת. פֵּרוּשׁ אַחֵר, אֶת עֵצָה, הַיְנוּ אוֹתוֹ שֶׁנּוֹתֵן עֵצָה לִבְנֵי הָעִיר לְהִנָּצֵל מִן הַדִּין, וּמְלַמֵּד לָהֶם הַדֶּרֶךְ שֶׁיֵּלְכוּ בָּהּ. וְעַל כֵּן לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדוֹחַ עָלָיו גַּרְזֶן, דְּהַיְנוּ לִנְדוֹחַ עָלָיו דִּין, וְלֹא לִשְׁלוֹף עָלָיו חֶרֶב לוֹהֶטֶת, חֶרֶב שְׁנוּנָה, אוֹתָהּ הַחֶרֶב הָהוֹרֶגֶת שְׁאָר בְּנֵי הָאָדָם שֶׁבָּעוֹלָם. כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל. שׁוֹאֵל, וְכִי אוֹתוֹ מְחַבֵל אוֹכֵל מִן הַתַּלְמִיד חָכָם. וּמֵשִׁיב, לֹא, אֶלָּא כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל פֵּרוּשׁוֹ, אוֹתוֹ הַסֶּלַע הַקָּשֶׁה, אוֹתָהּ שֶׁכָּל הָרוּחוֹת הַתַּקִּיפִים וְהַקְּדוֹשִׁים יוֹצְאִים מִמֶּנָּהּ, שֶׁהִיא הַמַּלְכוּת, הִיא תֹּאכַל מִמֶּנּוּ, כִּי אֵין הַנָּאָה וּתְשׁוּקָה לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁהִיא הַמַּלְכוּת, בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֶלָּא הַתּוֹרָה שֶׁל אוֹתוֹ הַצַדִּיק. כִּבְיָכוֹל הוּא מְפַרְנֵס אוֹתָהּ, וְנוֹתֵן לָהּ מְזוֹנוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה, יוֹתֵר מִכָּל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁבָּעוֹלָם.
הלכה פסוקה
א. כְּשֶׁבּוֹנִין בֵּית הַכְּנֶסֶת אֵין בּוֹנִין אוֹתָהּ אֶלָּא בְּגֹבְהָה שֶׁל עִיר שֶׁנֶּאֱמַר (משלי א) בְּרֹאשׁ הוֹמִיּוֹת תִּקְרָא. וּמַגְבִּיהִין אוֹתָה עַד שֶׁתְּהֵא גָבוֹהַּ מִכָּל חֲצֵרוֹת הָעִיר שֶׁנֶּאֶמַר (עזרא ט) לְרוֹמֵם אֶת בֵּית אֱלֹהֵינוּ. וְאֵין פּוֹתְחִין פִּתְחֵי הַכְּנֶסֶת אֶלָּא בְּמִזְרַח שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ג) וְהַחוֹנִים לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן קֵדְמָה. וּבוֹנִין בּוֹ הֵיכָל שֶׁמַּנִיחִין בּוֹ סֵפֶר תּוֹרָה וּבוֹנִין הֵיכָל זֶה בְּרוּחַ שֶׁמִּתְפַּלְּלִין כְּנֶגְדוֹ בְּאוֹתָהּ הָעִיר. כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ פְּנֵיהֶם אֶל מוּל הַהֵיכָל כְּשֶׁיַּעֲמְדוּ לִתְפִלָּה:
ב. וּמַעֲמִידִין בִּימָה בְּאֶמְצַע הַבַּיִת כְּדֵי שֶׁיַּעֲלֶה עָלֶיהָ הַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה אוֹ מִי אֲשֶׁר אוֹמֵר לָעָם דִּבְרֵי כִּיבּוּשִׁין כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמְעוּ כֻּלָּם. וּכְשֶׁמַּעֲמִידִין הַתֵּיבָה שֶׁיֵּשׁ בָהּ סֵפֶר תּוֹרָה מַעֲמִידִין אוֹתָה בְּאֶמְצַע וַאֲחוֹרֵי הַתֵּיבָה כְּלַפֵּי הַהֵיכָל וּפָנֶיהָ כְּלַפֵּי הָעָם:
When a synagogue is to be built, the highest part of the town should be selected for the site, as it is said, "At the head of the noisy streets she [Wisdom] calleth" (Proverbs 1:21). The building is to be raised sufficiently high to overtop all the other courtyards of the town, as it is said, "To exalt the house of our God." (Ezra 9:9). The doors of the Synagogue are to be made to open only on the East side, as it is said, "And those who encamped before the Tabernacle eastwards" (Numbers 3:38). Within, a shrine is built to contain a scroll of the Law. This shrine is erected on the side towards which the people in that town turn when praying, so that when they are standing engaged in prayer, they will face the shrine.
In the centre of the building, a platform is erected, which the Reader of the lesson from the Pentateuch or whoever exhorts the people mounts, so that all the congregation may hear. The desk (Tebah) on which the scroll is placed (when reading the Torah) is set up in the centre,*In the centre of the platform. its back towards the Shrine, its front facing the people.
מוסר
שְׁנֵי הִרְהוּרִים יֵשׁ לוֹ לְאָדָם יוֹמָם וָלַיְלָה הִרְהוּרֵי אִשָּׁה וְהִרְהוּרֵי מָמוֹן וּבִשְּׁבִילָם הוּא נוֹתֵן נַפְשׁוֹ וְעוֹד הִרְהוּרִים אֲחֵרִים הַקִּנְאָה וְהַשִׂנְאָה וְהַגַּאֲוָה וְהַתַּאֲוָה וַהֲנָּאַת בָּנִים וְגִעֲגוּעַ בָּנִים וְנָשִׁים שְׂחוֹק חֲבֵרִים וְטִיּוּלִים וְחִידוּשֵׁי דְבָרִים בְּטֵלִים. וְכָל אֵלֶּה גוֹרְמִים לְבַטֵּל תּוֹרָה לְכַךְ נֶאֱמַר (דברים ו) בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ אֵצֶל הָעֲבוֹדָה וְהָאַהֲבָה. כְּלוֹמַר עֲבוֹד וֶאֱהוֹב אֶת הַמָּקוֹם. וּבְכָל מְאֹדֶךָ וּבְכָל נְכָסֶיךָ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא מְאֹדֶךָ בְּכָל מִדָּה וּמִדָּה שֶׁהוּא מוֹדֵד לְךְ. גָבָה מִמְּךָ מָמוֹן אַל תְּהַרְהֵר אַחֲרָיו כִּי הַכֹּל לְטוֹבָה. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סב) לְךָ ה' חָסֶד כִּי אַתָּה תְּשַׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ אַל תִּקְרֵי מַעֲשֵׂהוּ אֶלָּא מִמַּעֲשֵׂהוּ אִם בַּעַל בָּנִים הוּא גוֹבֶה בָנָיו. וְאִם הוּא עָשִׁיר גוֹבֶה אֶת עוֹשְׁרוֹ בְּחַיָּיו. וְזֶהוּ חֶסֶד גָּדוֹל שֶׁמְשַׁלֵּם לוֹ גְמוּלוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה חַיֵּי הֶבֶל כְּדֵי לַהֲבִיאוֹ לְעוֹלָם הַבָּא. דָּבָר אַחֵר וּבְכָל מְאֹדֶךָ בְּכָל עִמְקֵי מַחְשְׁבוֹתֶיךָ כְּמוֹ (שם צב) מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבוֹתֶיךָ: