[...] מַה טַּעַם (תהלים קיג, ה ו): הַמַּגְבִּיהִי לָשָּׁבֶת הַמַּשְׁפִּילִי לִרְאוֹת, אַתָּה מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁנִּגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה מִתּוֹךְ הַסְּנֶה, הָיָה מַסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ג, ו): וַיַּסְתֵּר משֶׁה פָּנָיו וגו', אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שמות ג, י): לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה וגו', אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר ה"א בְּסוֹף תֵּיבוּתָא, לוֹמַר שֶׁאִם אֵין אַתָּה גּוֹאֲלָם אֵין אַחֵר גּוֹאֲלָם. בַּיָּם עָמַד לוֹ מִן הַצַּד, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שמות יד, טז): וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּבְקָעֵהוּ, לוֹמַר שֶׁאִם אֵין אַתָּה בּוֹקְעוֹ אֵין אַחֵר בּוֹקְעוֹ. בְּסִינַי עָמַד לוֹ מִן הַצַּד, אָמַר לוֹ (שמות כד, א): עֲלֵה אֶל ה', לוֹמַר שֶׁאִם אֵין אַתָּה עוֹלֶה אֵין אַחֵר עוֹלֶה. בְּאֹהֶל מוֹעֵד עָמַד לוֹ מִן הַצַּד, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד מָתַי אַתָּה מַשְׁפִּיל עַצְמְךָ, אֵין הַשָּׁעָה מְצַפָּה אֶלָּא לָךְ, תֵּדַע לְךָ שֶׁהוּא כֵּן שֶׁמִּכֻּלָּן לֹא קָרָא הַדִּבּוּר אֶלָּא לְמשֶׁה, וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה.
קלונימוס קלמן אפשטיין (פולין, 1751-1823)
ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאוהל מועד לאמור וכו' פי' רש"י ובמדרש רבה לכל דברות ולכל אמירות ולכל צוויים קדמה קריאה לשון וכו' עיין שם להבין הענין מפני מה הוצרך לקריאה לכל הדברות ולכל וכו' נראה ע"פ דברי המדרש רבה בשלשה מקומות עמד משה מן הצד בסנה עמד משה מן הצד עד שאמר לו הקב"ה אם אתה גואלם אין אחר גואלם ואצל הים עמד ג"כ מן הצד עד שאמר לו הקב"ה אם אין אתה בוקעהו אין אחר בוקעהו גם בסיני וכו' גם באוהל מועד וכו' עיי"ש והענין ההוא מלמד להצדיקים שבכל דור ודור שלא לדמות בדעתו שראוי לאותו השג' שהושג הגם שהוחזק זה כמה פעמי' שנגלה לו כ"א צריך להכניע את עצמו ולהחליט בדעתו שאינו ראוי לדבר זה להשיג איזה השגה או לפעול איזה פעולה ואף שהוא רואה שמוכן לדבר זה יותר משאר בני אדם אעפ"כ יגמור בדעתו שאינו ראוי שצריך להיות בגדר ענוה והכנע' מאד עד שהי' מוכרח מן השמים לאותו השגה. וזה הענין הי' ג"כ במשה רבינו ע"ה שלכל דברות ולכל אמירת ולכל צוויים קדמה קריאה שהשי"ת הי' צריך לקרוא לו כי מרע"ה עמד מן הצד שהי' מוחלט בדעתו שאינו ראוי לקבל אותו דיבור לאמור לישראל רק שיהי' ע"י אחר עד שקרא הש"ית ואמר לו שא"א ע"י אחר.
It is written (Yesahya, 65:24), “And it will be, that before they shall call, and I will answer, they have not yet spoken, and I will hear.” Since God answers, what is the need of speaking and asking? Calling implies desire and expectation, and He said, “before they call I will answer.” Thus before even the desire to speak comes to the heart of one who longs for God, God answers him and burns out of his heart all lusts and all desires for worldly things, thereby making room in his heart to expect and long for God’s will. After this preparation, he can then receive in his heart the desire and expectation for things other than God. And then, “they have not yet spoken and I will hear.” It was just like this when the Mishkan was completed, and it was written, “and Moshe could not enter the tent of Meeting.”
Moshe thought to himself that until now the way God dealt with Israel was through the Torah, and in this he was the chosen one to receive the Torah and teach it to Israel. But now God created a new opening in His relationship with Israel, and in this way Aharon the Cohen was the chosen one. Though Moshe Rabeynu truly had a good eye upon Aharon, still he greatly desired the word of God, and would sit expectantly waiting to hear it. This is, “And He called to Moshe from the tent of Meeting.” Since Moshe had no desire for anything (except the word of God), and his name teaches of this, for Moshe means to take out, “for he was taken out of the water,” water representing desire; therefore God chose him first for Torah knowledge to be given from him. This is “before they shall call, I will answer.” Then afterwards when he longed for God to transmit that the laws of the sacrifices through him, this is “before they have even spoken, and I will hear.”
God was telling him that though it is true that the performance of the Divine service for Aharon in particular, the transmission of God’s word and mitzvot are only for him. We can understand this from how the word Vayikra is written in the Torah scroll with a small aleph, which shows how the direct reception of God’s word went to Moshe Rabeynu, and thus he would not be jealous of Aharon, for his only intention would be to hear the Divine speech. This is as it is said (Iyov, 14:15), “You will call and I will answer You, you will have a desire for the work of your hands.” “You will call” means you have chosen me and given me yearning. “And I will answer You” means that then I am responsible for the materialization of your word in order to be drawn after Your will. “You will have a desire for the work of your hands,” means that since you (Moshe) have a desire for the completion of the work of your hands, therefore I (God) will ask you to do so.
The explanation of, “and it will be that before they will call and I will answer them, even before they speak I will hear them,” (Yeshiyahu, 65:24, see previous selection) has to do with two ways in which God may answer prayer, and both of them are not good. The first is explained in the Gemara (Ta’anit, 25b), where one is immediately answered even before he wants to pray, as is explained there. The second is only being answered after much pleading. Therefore first it is said, “before they call I will answer them,” and only after, “even before they speak,” for then I will hear with complete desire. This is as it is said in the Gemara (ibid.), “they said, ‘let the wind blow,’ and the wind blew. They said, ‘let the rain fall,’ and the rain fell.”