(א) וַיַּ֣רְא הָעָ֔ם כִּֽי־בֹשֵׁ֥שׁ מֹשֶׁ֖ה לָרֶ֣דֶת מִן־הָהָ֑ר וַיִּקָּהֵ֨ל הָעָ֜ם עַֽל־אַהֲרֹ֗ן וַיֹּאמְר֤וּ אֵלָיו֙ ק֣וּם ׀ עֲשֵׂה־לָ֣נוּ אֱלֹקִ֗ים אֲשֶׁ֤ר יֵֽלְכוּ֙ לְפָנֵ֔ינוּ כִּי־זֶ֣ה ׀ מֹשֶׁ֣ה הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר הֶֽעֱלָ֙נוּ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לֹ֥א יָדַ֖עְנוּ מֶה־הָ֥יָה לֽוֹ׃ (ב) וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵקֶם֙ אַהֲרֹ֔ן פָּֽרְקוּ֙ נִזְמֵ֣י הַזָּהָ֔ב אֲשֶׁר֙ בְּאָזְנֵ֣י נְשֵׁיכֶ֔ם בְּנֵיכֶ֖ם וּבְנֹתֵיכֶ֑ם וְהָבִ֖יאוּ אֵלָֽי׃ (ג) וַיִּתְפָּֽרְקוּ֙ כָּל־הָעָ֔ם אֶת־נִזְמֵ֥י הַזָּהָ֖ב אֲשֶׁ֣ר בְּאָזְנֵיהֶ֑ם וַיָּבִ֖יאוּ אֶֽל־אַהֲרֹֽן׃ (ד) וַיִּקַּ֣ח מִיָּדָ֗ם וַיָּ֤צַר אֹתוֹ֙ בַּחֶ֔רֶט וַֽיַּעֲשֵׂ֖הוּ עֵ֣גֶל מַסֵּכָ֑ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֵ֤לֶּה אֱלֹקֶ֙יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הֶעֱל֖וּךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ (ה) וַיַּ֣רְא אַהֲרֹ֔ן וַיִּ֥בֶן מִזְבֵּ֖חַ לְפָנָ֑יו וַיִּקְרָ֤א אַֽהֲרֹן֙ וַיֹּאמַ֔ר חַ֥ג לַה' מָחָֽר׃
(1) When the people saw that Moses was so long in coming down from the mountain, the people gathered against Aaron and said to him, “Come, make us a god who shall go before us, for that man Moses, who brought us from the land of Egypt—we do not know what has happened to him.” (2) Aaron said to them, “Take off the gold rings that are on the ears of your wives, your sons, and your daughters, and bring them to me.” (3) And all the people took off the gold rings that were in their ears and brought them to Aaron. (4) This he took from them and cast in a mold, and made it into a molten calf. And they exclaimed, “This is your god, O Israel, who brought you out of the land of Egypt!” (5) When Aaron saw this, he built an altar before it; and Aaron announced: “Tomorrow shall be a festival of the LORD!”
פרקי דרבי אליעזר, מה
דן אהרון דין בינו לבין עצמו, אמר: אם אני אומר להם תנו לי כסף וזהב – מיד הם מביאים. אלא הריני אומר להם: תנו לי נזמי נשיכם ונזמי בניכם ובנותיכם ומיד הדבר בטל, שנאמר:"וַיֹּאמֶר אֲלֵקֶם אַהֲרֹן פָּרְקוּ [נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם]" (שמות לב, ב) שמעו הנשים ולא רצו ולא קבלו עליהן ליתן נזמיהן לבעליהן, אלא אמרו להם: לעשות שקוץ ותועבה, שאין בו כוח להציל?! לא נשמע לכם. ונתן להם הקב"ה שכרן בעולם הזה, שהן משמרות ראשי חודשים יותר מן האנשים, ונתן להם שכר לעולם הבא, שהן עתידות להתחדש כמו ראשי חודשים: 'הַמַּשְׂבִּיעַ בַּטּוֹב עֶדְיֵךְ; תִּתְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרָיְכִי.' (תהילים קג, ה) ראו האנשים שלא שמעו הנשים ליתן להם נזמיהן לבעליהן. מה עשו? עד אותו השעה היו הנזמים באוזניהם כמעשה המצרים וכמעשה הערביים, פרקו נזמיהם אשר באוזניהם ונתנו לאהרן, שנאמר "וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם" (שם, לג,ג), 'אשר באזני נשיהם' אין כתוב כאן, אלא 'אשר באזניהם'.
(א) רֹאשׁ חֹדֶשׁ מֻתָּר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה, וְהַנָּשִׁים שֶׁנּוֹהֲגוֹת שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת בּוֹ מְלָאכָה הוּא מִנְהָג טוֹב. הַגָּה: וְאִם הַמִּנְהָג לַעֲשׂוֹת מִקְצָת מְלָאכוֹת וְלֹא לַעֲשׂוֹת קְצָתָן, אַזְלִינָן בָּתַר הַמִּנְהָג (בֵּית יוֹסֵף).
On Rosh Chodesh it is allowed to do Melacha (work), and the women who choose not to do Melacha , are right to do so. ( and if the Minhag is to so some Melachot, and some not to, you follow the minhag).
״אור זרוע״, רבי יצחק מוינה (זיאטמור תרכ"ב, 1862 , הלכות ראש חודש סי' תנ"ד)
תדע לך שבכל חודש וחודש האישה מתחדשת וטובלת וחוזרת לבעלה והיא חביבה עליו כביום החופה. כשם שהלבנה מתחדשת בכל ראש חודש והכל מתאוין לראותה... ולכך הווי ראש חודש יום טוב של נשים.