- דברים טו ז -ח מה היא חובת הנתינה על פי פשט הכתוב?
- מדרש תנאים (דברים טו ח) על המילים "די מחסורו"
- בבא בתרא יא. מעשה במונבז המלך
- כתובות נ. אמר ר אלעא באושא התקינו - אעשרנו לבתרא כי קמא
- כתובות סז: תנו רבנן די מחסורו - אבל לאחר מיתה לית לן בה
- בבא בתרא ט. אמר רב אסי לעולם אל ימנע
- ירושלמי פאה א. גמילות חדסדים: "הדא דתימא בגופו - יגיעים בו"
- תוספות תענית ט. אעשר תעשרנו
- רמב"ם מתנות עניים פרק א הלכה א -ה
- רמב"ם ערכין וחרמין פרק ח הלכה יג + דעות פרק ה הלכה יב
- פיורש הרמב"ם לפאה פרק א משנה א "ואמרו כאן שגמליות חסדים אין לה שיעור
- שו"ע יורה דעה רמט,א
(ז) כִּֽי־יִהְיֶה֩ בְךָ֨ אֶבְי֜וֹן מֵאַחַ֤ד אַחֶ֙יךָ֙ בְּאַחַ֣ד שְׁעָרֶ֔יךָ בְּאַ֨רְצְךָ֔ אֲשֶׁר־ה' אֱלֹקֶ֖יךָ נֹתֵ֣ן לָ֑ךְ לֹ֧א תְאַמֵּ֣ץ אֶת־לְבָבְךָ֗ וְלֹ֤א תִקְפֹּץ֙ אֶת־יָ֣דְךָ֔ מֵאָחִ֖יךָ הָאֶבְיֽוֹן׃
(ח) כִּֽי־פָתֹ֧חַ תִּפְתַּ֛ח אֶת־יָדְךָ֖ ל֑וֹ וְהַעֲבֵט֙ תַּעֲבִיטֶ֔נּוּ דֵּ֚י מַחְסֹר֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יֶחְסַ֖ר לֽוֹ׃
מה אפשר ללמוד מזה?
הפסוקים מדברים על שני הכיוונים בצדקה:
- פסוק ז מדבר יותר על ההרגשה הפנימית של האדם הנותן צדקה "לא תאמץ את לבבך" לא להיות קמצן
- פסוק ח מדבר על הצדקה על כמה צריך לתת על המעשה של הצדקה "די מחסרו" הגבלת הנתינה
באופן הפשוט כל מה שעני צריך
"די מחסורו" - אתה מצווה עליו להחיותו ואין אתה מצווה עליו לעשרו:
אשר יחסר לו הכל לפי כבודו אפלו סוס לרכב עליו ועבד לרוץ לפניו:
- אמרו עליו על הלל הזקן שלקח לעני בן טובים אחד סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו שלא היה יכול לאכול עד שיהא מתעמל והעבד משמשו מקרה פעם אחת לא מצא עבד לרוץ לפניו ורץ(הלל הזקן) לפניו שלשה מילין:
- מעשה באנשי גליל העליון שהיו לוקחין לעני בן טובים אחד ליטרא בשר בכל יום:
אשר יחסר לו זו אשה:
ד"א די מחסורו יכול אפלו שעה ת"ל אשר יח' לו פרנסת יום יום מיכן אמ' אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון מארבע סאין בסלע לן נותנין לו פרנסת לינה שבת נותנין לו מזון שלש סעודות:
מסופר על הלל שרץ 3 מילין בשביל עני
לא מדובר רק בכסף אלא במחסורו הנפשי
מה זה אומר נכסיו? (כל הנכסים, משכורת חודשית,..)
הגדרותת לנתינת לצדקה
- נותנים כדי להחיותו
- אם אין כסף צריך להביא או חומש מצווה מן המובחר מעשר בינוני
- נותנים משכורות לפי המשכורת של העני יומית או חודשית
תָּנוּ רַבָּנַן מַעֲשֶׂה בְמוֹנְבַּז הַמֶּלֶךְ שֶׁבִּזְבֵּז אוֹצְרוֹתָיו וְאוֹצְרוֹת אֲבוֹתָיו בִּשְׁנֵי בַּצּוֹרֶת
וַחֲבֵרוֹ עָלָיו אֶחָיו וּבֵית אָבִיו וְאָמְרוּ לוֹ אֲבוֹתֶיךָ גָּנְזוּ וְהוֹסִיפוּ עַל שֶׁל אֲבוֹתָם וְאַתָּה מְבַזְבְּזָם
- אָמַר לָהֶם אֲבוֹתַי גָּנְזוּ לְמַטָּה וַאֲנִי גָּנַזְתִּי לְמַעְלָה שֶׁנֶּאֱמַר אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף
- אֲבוֹתַי גָּנְזוּ בִּמְקוֹם שֶׁהַיָּד שׁוֹלֶטֶת בּוֹ וַאֲנִי גָּנַזְתִּי בִּמְקוֹם שֶׁאֵין הַיָּד שׁוֹלֶטֶת בּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ
- אֲבוֹתַי גָּנְזוּ דָּבָר שֶׁאֵין עוֹשֶׂה פֵּירוֹת וַאֲנִי גָּנַזְתִּי דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה פֵּירוֹת שֶׁנֶּאֱמַר אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב כִּי פְרִי מַעַלְלֵיהֶם יֹאכֵלוּ
- אֲבוֹתַי גָּנְזוּ [אוֹצְרוֹת] מָמוֹן וַאֲנִי גָּנַזְתִּי אוֹצְרוֹת נְפָשׁוֹת שֶׁנֶּאֱמַר פְּרִי צַדִּיק עֵץ חַיִּים וְלוֹקֵחַ נְפָשׁוֹת חָכָם
- אֲבוֹתַי גָּנְזוּ לַאֲחֵרִים וַאֲנִי גָּנַזְתִּי לְעַצְמִי שֶׁנֶּאֱמַר וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה
- אֲבוֹתַי גָּנְזוּ לָעוֹלָם הַזֶּה וַאֲנִי גָּנַזְתִּי לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁנֶּאֱמַר וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד ה׳ יַאַסְפֶךָ:
אָמַר רַבִּי אִילְעָא בְּאוּשָׁא הִתְקִינוּ הַמְבַזְבֵּז אַל יְבַזְבֵּז יוֹתֵר מֵחוֹמֶשׁ
תַּנְיָא נָמֵי הָכִי הַמְבַזְבֵּז אַל יְבַזְבֵּז יוֹתֵר מֵחוֹמֶשׁ שֶׁמָּא יִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת
וּמַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁבִּקֵּשׁ לְבַזְבֵּז [יוֹתֵר מֵחוֹמֶשׁ] וְלֹא הִנִּיחַ לוֹ חֲבֵירוֹ וּמַנּוּ רַבִּי יְשֵׁבָב וְאָמְרִי לַהּ רַבִּי יְשֵׁבָב וְלֹא הִנִּיחוֹ חֲבֵירוֹ וּמַנּוּ רַבִּי עֲקִיבָא
אָמַר רַב נַחְמָן וְאִיתֵּימָא רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב מַאי קְרָא וְכׇל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ וְהָא לָא דָּמֵי עִישּׂוּרָא בָּתְרָא לְעִישּׂוּרָא קַמָּא אָמַר רַב אָשֵׁי אֲעַשְּׂרֶנּוּ לְבָתְרָא כִּי קַמָּא
מבזבז זה אדם שמוציא בלי חשבון מבזבז כסף
האם זה בא כתיאור בעייתי?
או שזה אומר שהוא הוציא?
(כ) וַיִּדַּ֥ר יַעֲקֹ֖ב נֶ֣דֶר לֵאמֹ֑ר אִם־יִהְיֶ֨ה אֱלֹקִ֜ים עִמָּדִ֗י וּשְׁמָרַ֙נִי֙ בַּדֶּ֤רֶךְ הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר אָנֹכִ֣י הוֹלֵ֔ךְ וְנָֽתַן־לִ֥י לֶ֛חֶם לֶאֱכֹ֖ל וּבֶ֥גֶד לִלְבֹּֽשׁ׃
(כא) וְשַׁבְתִּ֥י בְשָׁל֖וֹם אֶל־בֵּ֣ית אָבִ֑י וְהָיָ֧ה ה' לִ֖י לֵאלֹקִֽים׃
(כב) וְהָאֶ֣בֶן הַזֹּ֗את אֲשֶׁר־שַׂ֙מְתִּי֙ מַצֵּבָ֔ה יִהְיֶ֖ה בֵּ֣ית אֱלֹקִ֑ים וְכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר תִּתֶּן־לִ֔י עַשֵּׂ֖ר אֲעַשְּׂרֶ֥נּוּ לָֽךְ׃
תָּנוּ רַבָּנַן "דֵּי מַחְסוֹרוֹ" אַתָּה מְצֻוֶּוה עָלָיו לְפַרְנְסוֹ וְאִי אַתָּה מְצֻוֶּוה עָלָיו לְעַשְּׁרוֹ "אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ" אֲפִילּוּ סוּס לִרְכּוֹב עָלָיו וְעֶבֶד לָרוּץ לְפָנָיו
אָמְרוּ עָלָיו עַל הִלֵּל הַזָּקֵן שֶׁלָּקַח לְעָנִי בֶּן טוֹבִים אֶחָד סוּס לִרְכּוֹב עָלָיו וְעֶבֶד לָרוּץ לְפָנָיו
פַּעַם אַחַת לֹא מָצָא עֶבֶד לָרוּץ לְפָנָיו וְרָץ לְפָנָיו שְׁלֹשָׁה מִילִין
תָּנוּ רַבָּנַן מַעֲשֶׂה בְּאַנְשֵׁי גָּלִיל הָעֶלְיוֹן שֶׁלָּקְחוּ לְעָנִי בֶּן טוֹבִים אֶחָד מִצִּיפּוֹרִי לִיטְרָא בָּשָׂר בְּכׇל יוֹם לִיטְרָא בָּשָׂר
מַאי רְבוּתָא?
- אָמַר רַב הוּנָא לִיטְרָא בָּשָׂר מִשֶּׁל עוֹפוֹת
- וְאִיבָּעֵית אֵימָא בְּלִיטְרָא בָּשָׂר מַמָּשׁ
רַב אָשֵׁי אָמַר הָתָם כְּפָר קָטָן הָיָה בְּכׇל יוֹמָא הֲוָה מַפְסְדִי חֵיוְתָא אַמְּטוּלְתֵּיהּ הַהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר לֵיהּ בַּמָּה אַתָּה סוֹעֵד אֲמַר לֵיהּ בְּבָשָׂר שָׁמֵן וְיַיִן יָשָׁן רְצוֹנְךָ שֶׁתְּגַלְגֵּל עִמִּי בַּעֲדָשִׁים גִּלְגֵּל עִמּוֹ בַּעֲדָשִׁים וָמֵת אָמַר אוֹי לוֹ לְזֶה שֶׁהֲרָגוֹ נְחֶמְיָה אַדְּרַבָּה אוֹי לוֹ לִנְחֶמְיָה שֶׁהֲרָגוֹ לְזֶה מִיבְּעֵי לֵיהּ אֶלָּא אִיהוּ הוּא דְּלָא אִיבְּעִי לֵיהּ לְפַנּוֹקֵי נַפְשֵׁיהּ כּוּלֵּי הַאי הָהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא אָמַר לוֹ בַּמָּה אַתָּה סוֹעֵד אָמַר לוֹ בְּתַרְנְגוֹלֶת פְּטוּמָה וְיַיִן יָשָׁן אֲמַר לֵיהּ וְלָא חָיְישַׁתְּ לְדוּחְקָא דְּצִיבּוּרָא אֲמַר לֵיהּ אַטּוּ מִדִּידְהוּ קָאָכֵילְנָא מִדְּרַחְמָנָא קָאָכֵילְנָא דְּתָנֵינָא עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אׇכְלָם בְּעִתּוֹ בְּעִתָּם לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא בְּעִתּוֹ מְלַמֵּד שֶׁכׇּל אֶחָד וְאֶחָד נוֹתֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פַּרְנָסָתוֹ בְּעִתּוֹ אַדְּהָכִי אֲתַאי אֲחָתֵיהּ דְּרָבָא דְּלָא חָזְיָא לֵיהּ תְּלֵיסְרֵי שְׁנֵי וְאַתְיָא לֵיהּ תַּרְנְגוֹלֶת פְּטוּמָה וְיַיִן יָשָׁן אָמַר מַאי דְּקַמָּא אֲמַר לֵיהּ נַעֲנֵתִי לְךָ קוּם אֱכוֹל תָּנוּ רַבָּנַן אֵין לוֹ וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְהִתְפַּרְנֵס נוֹתְנִין לוֹ לְשׁוּם הַלְוָאָה וְחוֹזְרִין וְנוֹתְנִין לוֹ לְשׁוּם מַתָּנָה דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים נוֹתְנִין לוֹ לְשׁוּם מַתָּנָה וְחוֹזְרִין וְנוֹתְנִין לוֹ לְשׁוּם הַלְוָאָה לְשׁוּם מַתָּנָה הָא לָא שָׁקֵיל אָמַר רָבָא לִפְתּוֹחַ לוֹ לְשׁוּם מַתָּנָה יֵשׁ לוֹ וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְהִתְפַּרְנֵס נוֹתְנִין לוֹ לְשׁוּם מַתָּנָה וְחוֹזְרִין וְנִפְרָעִין מִמֶּנּוּ חוֹזְרִין וְנִפְרָעִין הֵימֶנּוּ תּוּ לָא שָׁקֵיל אָמַר רַב פָּפָּא לְאַחַר מִיתָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר יֵשׁ לוֹ וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְהִתְפַּרְנֵס אֵין נִזְקָקִין לוֹ אֵין לוֹ וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְהִתְפַּרְנֵס אוֹמְרִים לוֹ הָבֵא מַשְׁכּוֹן וָטוֹל כְּדֵי שֶׁתָּזוּחַ דַּעְתּוֹ עָלָיו תָּנוּ רַבָּנַן הַעֲבֵט זֶה שֶׁאֵין לוֹ וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְהִתְפַּרְנֵס שֶׁנּוֹתְנִים לוֹ לְשׁוּם הַלְוָאָה וְחוֹזְרִין וְנוֹתְנִין לוֹ לְשׁוּם מַתָּנָה תַּעֲבִיטֶנּוּ זֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְהִתְפַּרְנֵס שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ לְשׁוּם מַתָּנָה וְחוֹזְרִין וְנִפְרָעִין הֵימֶנּוּ לְאַחַר מִיתָה דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יֵשׁ לוֹ וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְהִתְפַּרְנֵס אֵין נִזְקָקִין לוֹ וְאֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּים תַּעֲבִיטֶנּוּ דִּבְּרָה תוֹרָה כִלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם מָר עוּקְבָא הֲוָה עַנְיָא בְּשִׁיבָבוּתֵיהּ דַּהֲוָה רְגִיל כׇּל יוֹמָא דְּשָׁדֵי לֵיהּ אַרְבְּעָה זוּזֵי בְּצִינּוֹרָא דְּדַשָּׁא (יוֹם אֶחָד) [יוֹמָא חַד] אֲמַר אֵיזִיל אִיחְזֵי מַאן קָעָבֵיד בִּי הָהוּא טֵיבוּתָא הָהוּא יוֹמָא נְגַהָא לֵיהּ לְמָר עוּקְבָא לְבֵי מִדְרְשָׁא אָתְיָא דְּבֵיתְהוּ בַּהֲדֵיהּ כֵּיוָן דְּחַזְיֵוהּ דְּקָא מַצְלֵי לֵיהּ לְדַשָּׁא נְפַק בָּתְרַיְיהוּ רְהוּט מִקַּמֵּיהּ עָיְילִי לְהָהוּא אַתּוּנָא דַּהֲוָה גְּרִופָה נוּרָא הֲוָה קָא מִיקַּלְיָין כַּרְעֵיהּ דְּמָר עוּקְבָא אֲמַרָה לֵיהּ דְּבֵיתְהוּ שְׁקוֹל כַּרְעָיךְ אוֹתֵיב אַכַּרְעַאי חֲלַשׁ דַּעְתֵּיהּ אֲמַרָה לֵיהּ אֲנָא שְׁכִיחָנָא בְּגַוֵּיהּ דְּבֵיתָא וּמְקָרְבָא אַהֲנָיָיתִי
וּמַאי כּוּלֵּי הַאי? דְּאָמַר מָר זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּה אָמַר רַב וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַב הוּנָא בַּר בִּיזְנָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא וְאָמְרִי לָהּ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי נוֹחַ לוֹ לָאָדָם שֶׁיִּמְסוֹר עַצְמוֹ לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ וְאַל יַלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים
מְנָא לַן? מִתָּמָר דִּכְתִיב הִיא מוּצֵאת
מָר עוּקְבָא הֲוָה עַנְיָא בְּשִׁיבָבוּתֵיהּ דַּהֲוָה רְגִיל לְשַׁדּוֹרֵי לֵיהּ אַרְבַּע מְאָה זוּזֵי כׇּל מַעֲלֵי יוֹמָא דְּכִיפּוּרָא
יוֹמָא חַד שַׁדְּרִינְהוּ נִיהֲלֵיהּ בְּיַד בְּרֵיהּ אֲתָא אֲמַר לֵיהּ לָא צְרִיךְ אָמַר מַאי חֲזֵית חֲזַאי דְּקָא מְזַלְּפִי לֵיהּ יַיִן יָשָׁן אָמַר מְפַנַּק כּוּלֵּי הַאי עַיְיפִינְהוּ וְשַׁדְּרִינְהוּ נִיהֲלֵיהּ כִּי קָא נִיחָא נַפְשֵׁיהּ אֲמַר אַיְיתוֹ לִי חוּשְׁבְּנַאי דִּצְדָקָה אַשְׁכַּח דַּהֲוָה כְּתִיב בֵּיהּ שִׁבְעַת אַלְפֵי דִּינָרֵי סְיָאנְקֵי אֲמַר זַוְודַאי קַלִּילֵי וְאוֹרְחָא רַחִיקְתָּא קָם בַּזְבְּזֵיהּ לְפַלְגֵיהּ מָמוֹנֵיהּ הֵיכִי עֲבַד הָכִי וְהָאָמַר רַבִּי אִילְעַאי בְּאוּשָׁא הִתְקִינוּ הַמְבַזְבֵּז אַל יְבַזְבֵּז יוֹתֵר מֵחוֹמֶשׁ הָנֵי מִילֵּי מֵחַיִּים שֶׁמָּא יֵרֵד מִנְּכָסָיו אֲבָל לְאַחַר מִיתָה לֵית לַן
אָמַר רַב אַסִּי לְעוֹלָם אַל יִמְנַע אָדָם עַצְמוֹ [מִלָּתֵת] שְׁלִישִׁית הַשֶּׁקֶל בְּשָׁנָה שֶׁנֶּאֱמַר וְהֶעֱמַדְנוּ עָלֵינוּ מִצְוֹת לָתֵת עָלֵינוּ שְׁלִישִׁית הַשֶּׁקֶל בַּשָּׁנָה לַעֲבֹדַת בֵּית אֱלֹקֵינוּ וְאָמַר רַב אַסִּי שְׁקוּלָה צְדָקָה כְּנֶגֶד כׇּל הַמִּצְוֹת שֶׁנֶּאֱמַר וְהֶעֱמַדְנוּ עָלֵינוּ מִצְוֹת וְגוֹ׳ מִצְוָה אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא מִצְוֹת (סִימָן גָּדוֹל מִקְדָּשׁ מֹשֶׁה)
מַעֲשֶׂה בְּרִבִּי יְשֵׁבָב שֶׁעָמַד וְהֶחֱלִיק אֶת כָּל־נְכָסָיו לַעֲנִייִם.
שָׁלַח לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל וַהֲלֹא אָֽמְרוּ חוֹמֶשׁ מִנְּכָסָיו לְמִצְוֹת
וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל לֹא קוֹדֶם לְאוּשָׁא הָיָה!.
רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי לֵוִי כַּךְ הָֽיְתָה הֲלָכָה בְּיָדָם וּשְׁכָחוּהָ וְעָֽמְדוּ הַשְּׁנִייִם וְהִסְכִּימוּ עַל דַּעַת הָרִאשׁוֹנִים. לְלַמְּדָךְ שֶׁכָּל־דָּבָר שֶׁבֵּית דִּין נוֹתְנִין נַפְשָׁן עָלָיו סוֹף הוּא מִתְקֵייֵם. כְּמַה שֶׁנֶּאֱמַר לְמֹשֶׁה בְּסִינַי.
וַאֲתְייָא כַּה' דָּמַר רִבִּי מָנָא "כִּי לֹא דָּבָר רֵק הוּא מִכֶּם". וְאִם הוּא רֵק מִכֶּם לָמָּה שֶׁאֵין אַתֶּם יְגֵיעִין בּוֹ. כִּי הוּא חַיֵּיכֶם. אֵימָתַי הוּא חַיֵּיכֶם בְּשָׁעָה שֶׁאַתֶּם יְגֵעִין בּוֹ.
רִבִּי תַנְחוּמָא בְשֵׁם רַב חוּנָא וּבְצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶּן חוּר לְמַטֶּה יְהוּדָה עָשָׂה אֶת כָּל־אֲשֶׁר צִוָּה אוֹתוֹ מֹשֶׁה אֵין כְּתִיב כַּאן אֶלָּא אֲשֶׁר צִוָּה ײ֨ אֶת מֹשֶׁה אֲפִילוּ דְּבָרִים שֶׁלֹּא שָׁמַע מִפִּי רַבּוֹ הִסְכִּימָה דַּעְתּוֹ כְּמַה שֶׁנֶּאֱמַר לְמֹשֶׁה מִסִּינַי.
רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי בְּנָייָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ײ֨ אֶת מֹשֶׁה עַבְדּוֹ. וְכֵן צִוָּה מֹשֶׁה אֶת יְהוֹשֻׁעַ. וְכֵן עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ לֹא הֵסִיר דָּבָר מִכָּל־אֲשֶׁר צִוָּה אוֹתוֹ מֹשֶׁה אֵין כְּתִיב כַּאן אֶלָָּא אֵת אֲשֶׁר צִוָּה ײ֨ אֶת מֹשֶׁה. אֲפִילוּ דְּבָרִים שֶׁלֹּא שָׁמַע מִפִּי רַבּוֹ הִסְכִּימָה דַּעְתּוֹ כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר לְמֹשֶׁה מִסִּינַי.
רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי בְּנָיָה רִבִּי חוּנָה בְשֵׁם רִבִּי תּוֹרַת אֱמֶת הָֽיְתָה בְפִיהוּ. אֲפִילוּ דְּבָרִים שֶׁשָּׁמַע מִפִּי רַבּוֹ. וְעַוְלָה לֹא נִמְצָא בִשְׂפָתָיו. אֲפִילוּ דְּבָרִים שֶׁלֹּא שָׁמַע מִפִּי רַבּוֹ.
וְרַבָּנִין אָֽמְרִין כִּי ײ֨ יִהְיֶה בְכִסְלֶךָ וְשָׁמַר רַגְלְךָ מִלָּכֶד. אֲפִילוּ דְּבָרִים שֶׁאַתְּ כְּסִיל בָּהֶן וְשָׁמַר רַגְלְךָ מִלָּכֶד.
- רִבִּי דוֹסָא אָמַר מִן הַהוֹרָייָה.
- וְרַבָּנָן אָֽמְרֵי מִן הָעֲבֵירָה.
- רִבִּי לֵוִי אָמַר מִן הַמַּזִּיקִין.
אָמַר רִבִּי אַבָּא אִם נָתַתָּ מִכִּיסְךָ צְדָקָה הַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא מְשַׁמְּרָךְ מִן הַפִּיסִין וּמִן הַזִּימִיּוֹת וּמִן הַגּוּלְגּוֹלִיּוֹת וּמִן הָאַרְנוֹנִיּוֹת.
מוֹנְבַז הַמֶּלֶךְ עָמַד וּבִזְבֵּז אֶת כָּל־נְכָסָיו לַעֲנִּיִּים שָֽׁלְחוּ לוֹ קְרוֹבָיו
וְאָֽמְרוּ לוֹ אֲבוֹתֶיךָ הוֹסִיפוּ עַל שֶׁלָּהֶן וְעַל שֶׁל אֲבוֹתֵיהֶן. וְאַתְּ בִּיזְבַּזְתָּה אֶת שֶׁלָּךְ וְאֶת שֶׁל אֲבוֹתֶיךָ.
אָמַר לָהֶן כָּל־שֶׁכֵּן אֲבוֹתַי גָּֽנְזוּ בָאָרֶץ. וַאֲנִי גָנַזְתִּי בַשָּׁמַיִם שֶׁנֶּאֱמַר אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף. אֲבוֹתַי גָּֽנְזוּ אוֹצְרוֹת שֶׁאֵין עוֹשִׂין פֵּירוֹת. וַאֲנִי גָנַזְתִּי אוֹצְרוֹת שֶׁהֵן עוֹשִׂין פֵּירוֹת שֶׁנֶּאֱמַר אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב כִּי פְרִי מַעַלְלֵיהֶם יֹאכֵלוּ. אֲבוֹתַי כָּֽנְסוּ בְּמָקוֹם שֶׁהַיַּד שׁוֹלֶטֶת בּוֹ. וַאֲנִי כָנַסְתִּי בְּמָקוֹם שֶׁאֵין הַיַּד שׁוֹלֶטֶת בּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאוֹ. אֲבוֹתַי כָּֽנְסוּ מָמוֹן. וַאֲנִי כָנַסְתִּי נְפָשׁוֹת שֶׁנֶּאֱמַר וְלוֹקֵחַ נְפָשׁוֹת חָכָם. אֲבוֹתַי כָּֽנְסוּ לַאֲחֵרִים. וַאֲנִי כָנַסְתִּי לְעַצְמִי שֶׁנֶּאֱמַר וּלְךָ תִהְיֶה צְדָקָה. אֲבוֹתַי כָּֽנְסוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה. וַאֲנִי כָנַסְתִּי לְעוֹלָם הַבָּא שֶׁנֶּאֱמַר וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת. וְלָא מִית אֶלָּא שֶׁלֹּא יָמוּת מִיתָה לְעָתִיד לָבוֹא.
צְדָקָה וּגְמִילוּת חֲסָדִים שׁוֹקֶלֶת כְּנֶגֶד כָּל־מִצְוֹתֶיהָ שֶׁל תּוֹרָה. שֶׁהַצְּדָקָה נוֹהֶגֶת בַּחַיִּים וּגְמִילוּת חֲסָדִים נוֹהֶגֶת בַּחַיִּים וּבַמֵּתִים.
הַצְּדָקָה נוֹהֶגֶת לַּעֲנִיִּים וּגְמִילוּת חֲסָדִים נוֹהֶגֶת לַעֲנִיִּים וְלַעֲשִׁירִים.
הַצְּדָקָה נוֹהֶגֶת בִּמְמוֹנוֹ שֶׁל אָדָם וּגְמִילוּת חֲסָדִים נוֹהֶגֶת בֵּין בִּמְמוֹנוֹ בֵּין בְּגוּפוֹ.
בירושלמי - בזבז כל נכסיו
בבלי - בזבזב אוצרתיו
בבלי הדגשי הוא שזה לא על כל הכסף ואילו בירושלמי מדובר על כל הנכסים
המלך מונבז
במקרה של מונבז המלך שני הגמרות רואות אותו באור חיובי
איך הבבלי לא צועק עליו תקנת אושא?
מונבז חי הרבה לפני תקופת אושא לכן כנראה שהתקנה לא הייתה חלה עליו
למה דווקא באושא תקנו את התקנה?
הסנהדרין עברה לאושא מיבנה אחרי מרד בר כוכבא ובאותו תקופה המצב היה מאוד קשה אחרי המרד היה הרבה עניים והצורך לתת צדקה גבר היה קומץ אנשים שהיה להם כסף
מקומות בגליל שלא השתתפו במרד ולכן נשארו עמידים לעומתם עומדים כמות מטורפת של עניים
מה יעשו?
לכן נראה לי שהיה צורך לעגן את התקנה
הירושלמי מגיב מה הם יצרו דבר חדש?
הירושלמי מביא כמה תשובות:
- התקנה כנראה הייתה נמצאת גם אז פשוט שכחו אותו ובאושא הזכירו
- כאשר אתה יגע בתורה אתה הופך שזה חייך
- מביאים דוגמה בצלאל שבונה את המשכן מדעתו
- כנ"ל לגבי יהושע
- מצב התקופה - בזמן מונבז המצב של העם היה טוב אבל בזמן אושא הייתה בצורת המצב היה רע
- מונבז היה מלך - מונבז הוא המלך הוא לא יכול לרדת למצב של עני מרוד התקנה באושא מדברת על האנשים בעם
(ד) מַחֲרִים אָדָם מִצֹּאנוֹ וּמִבְּקָרוֹ, מֵעֲבָדָיו וּמִשִּׁפְחוֹתָיו הַכְּנַעֲנִים, וּמִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ. וְאִם הֶחֱרִים אֶת כֻּלָּן, אֵינָן מֻחְרָמִין, דִּבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, מָה אִם לַגָּבֹהַּ, אֵין אָדָם רַשַּׁאי לְהַחֲרִים אֶת כָּל נְכָסָיו, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיְּהֵא אָדָם חַיָּב לִהְיוֹת חָס עַל נְכָסָיו:
(4) A person may dedicate, for sacred or priestly use, some of his flock and some of his cattle, and some of his Canaanite slaves and maidservants, and some of his ancestral field. But if he dedicated all that he has of any type of property, they are not dedicated, i.e., the dedication does not take effect; this is the statement of Rabbi Eliezer. Rabbi Elazar ben Azarya said: If for the Most High a person may not dedicate all his property, it is all the more so the case that a person should spare his property and not give all of it to others.
מנא הני מילי דתנו רבנן (ויקרא כז, כח) מכל אשר לו ולא כל אשר לו מאדם ולא כל אדם מבהמה ולא כל בהמה משדה אחוזה ולא כל שדה אחוזה יכול לא יחרים ואם החרים יהו מוחרמין ת"ל אך דברי רבי אליעזר אמר ר"א בן עזריה מה אם לגבוה אין אדם רשאי להחרים כל נכסיו על אחת כמה וכמה שיהא אדם חס על נכסיו.... אמר רבי אלעזר בן עזריה אם לגבוה אין אדם רשאי כו': היינו ת"ק איכא בינייהו דרבי אילא דאמר רבי אילא באושא התקינו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש מעשה באחד שבקש לבזבז יותר מחומש ולא הניחו לו חבריו ומנו רבי ישבב ואמרי לה רבי ישבב ולא הניחו לו חביריו ומנו רבי עקיבא:
חומש - דגמרינן מיעקב דכתיב ביה תרין עישורין. ר' אלעזר בן עזריה אית ליה דרבי אילא דהא אתא לאשמועינן שיהא אדם חס על נכסיו ר"א לית ליה דרבי אילא דאי בזבז טובא לא איכפת לן אלא ששייר לעצמו קצת דומיא דחרם:
הוו טשו מיניה . . . ומשמע ודאי דאלעזר איש ברתותא בימי אמוראים ובתר תקנת אושא הוה.
עשר תעשר. הכי איתא בסיפרי עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה אין לי אלא תבואת זרעך שחייב במעשר רבית ופרקמטיא וכל שאר רווחים מנין ת"ל את כל דהוה מצי למימר את תבואתך מאי כל לרבות רבית ופרקמטיא וכל דבר שמרויח בו והכי נמי איכא בהגדה היוצא השדה שנה [שנה] כלומר אם לא תעשר שדך כהוגן לא יהיה לך אלא היוצא מן השדה כלומר לא יעשה שדך אלא כפי מעשרות שהיו קודם לכן דהיינו היוצא מן השדה כלומר מה שהיית רגיל להוציא למעשר מן השדה
ומעשה באדם אחד שהיה עשיר והיה לו שדה שעשתה אלף כור והיה אותו עשיר נוטל ק' כורין למעשר ומפריש כל שנה ושנה וכן עשה כל ימיו כשחלה למות קרא לבנו ואמר לו בני דע ששדה זו שאני מוריש לך עושה בכל שנה ושנה אלף כורין הזהר שתפריש ק' כורין כאשר עשיתי ומת אותו האיש ועמד הבן במקומו ועשה השדה אלף כורין כאשר היה עושה בחיי האב והפריש ממנה ק' כורין בשנה שניה נסתכל וראה הבן שמעשר היה דבר גדול ואמר שלא יפריש
לשנה אחרת נתמעט השדה ולא עשה כי אם מאה כורין נצטער עליו ושמעו קרוביו שכך מיעט ולא הפריש מעשר באו כולם אצלו מלובשים לבנים ושמחים
אמר להם כמדומה לי שאתם שמחים בקלקלתי
אמרו לו נצטער עליך כי גרמת לך כל הרעה הזאת ומפני מה לא הפרשת מעשר כראוי היטב בא וראה כי מתחלה כשבא השדה לידך היית בעל הבית והקב"ה כהן שהיה המעשר חלקו ליתן לעניים ועכשיו שלא הפרשת חלקו לו היה הקב"ה בעל הבית ואתה כהן שאין שדך עושה מה שהיה עושה מתחלה אלף כורין והפריש לך מאה כורין והיינו דכתיב (במדבר ה) ואיש את קדשיו לו יהיו כלומר כשאינו מפריש כהוגן לא יהיה לו אלא הקדשים כלומר המעשר ועל זה אמרו חכמים המעכב מעשרותיו לסוף בא שלא יהיה לו אלא אחד מעשר כדכתיב (ישעיהו ה) וזרע חומר יעשה איפה דהיינו המעשר דאיפה ג' סאין ובחומר יש (לו) ל' סאין וכן כתיב כי עשרת צמדי כרם יעשו בת אחת וה"ר נתן האופניא"ל פי' היוצא מן השדה כלומר ואם לאו שאין אתה מפריש העישור יהיה לאותו היוצא לשדה דהיינו עשו הרשע כלומר שיקחוהו העובדי כוכבים:
- הבבלי - יותר מתרכז ביחס בין הנותן צדקה לעני מה יקרה לעני? כמה צריך לכבד אותו? איך לתת לו? מה להגיד לו שזה הלוואה או מתנה?
- הירושלמי - מדבר על היחס בין הנותן צדקה לה' תקנת אושא מאיפה מקורה? מה הסמכות שלה?
(א) מִצְוַת עֲשֵׂה לִתֵּן צְדָקָה לָעֲנִיִּים כְּפִי מַה שֶּׁרָאוּי לֶעָנִי. אִם הָיְתָה יַד הַנּוֹתֵן מַשֶּׂגֶת. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טו ח) "פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ" וְנֶאֱמַר (ויקרא כה לה) "וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ" וְנֶאֱמַר (ויקרא כה לו) "וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ":
(ב) וְכָל הָרוֹאֶה עָנִי מְבַקֵּשׁ וְהֶעֱלִים עֵינָיו מִמֶּנּוּ וְלֹא נָתַן לוֹ צְדָקָה עָבַר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טו ז) "לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן":
(ג) לְפִי מַה שֶּׁחָסֵר הֶעָנִי אַתָּה מְצֻוֶּה לִתֵּן לוֹ. אִם אֵין לוֹ כְּסוּת מְכַסִּים אוֹתוֹ. אִם אֵין לוֹ כְּלֵי בַּיִת קוֹנִין לוֹ. אִם אֵין לוֹ אִשָּׁה מַשִּׂיאִין אוֹתוֹ. וְאִם הָיְתָה אִשָּׁה מַשִּׂיאִין אוֹתָהּ לְאִישׁ. אֲפִלּוּ הָיָה דַּרְכּוֹ שֶׁל זֶה הֶעָנִי לִרְכֹּב עַל הַסּוּס וְעֶבֶד רָץ לְפָנָיו וְהֶעֱנִי וְיָרַד מִנְּכָסָיו קוֹנִין לוֹ סוּס לִרְכֹּב עָלָיו וְעֶבֶד לָרוּץ לְפָנָיו שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טו ח) "דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ". וּמְצֻוֶּה אַתָּה לְהַשְׁלִים חֶסְרוֹנוֹ וְאֵין אַתָּה מְצֻוֶּה לְעַשְּׁרוֹ:
(ד) יָתוֹם שֶׁבָּא לְהַשִּׂיאוֹ אִשָּׁה. שׂוֹכְרִין לוֹ בַּיִת וּמַצִּיעִים לוֹ מִטָּה וְכָל כְּלֵי תַּשְׁמִישׁוֹ וְאַחַר כָּךְ מַשִּׂיאִין לוֹ אִשָּׁה:
(ה) בָּא הֶעָנִי וְשָׁאַל דֵּי מַחֲסוֹרוֹ וְאֵין יַד הַנּוֹתֵן מַשֶּׂגֶת נוֹתֵן לוֹ כְּפִי הַשָּׂגַת יָדוֹ וְכַמָּה עַד חֲמִישִׁית נְכָסָיו מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר. וְאֶחָד מֵעֲשָׂרָה בִּנְכָסָיו בֵּינוֹנִי. פָּחוֹת מִכָּאן עַיִן רָעָה. וּלְעוֹלָם לֹא יִמְנַע עַצְמוֹ מִשְּׁלִישִׁית הַשֶּׁקֶל בְּשָׁנָה. וְכָל הַנּוֹתֵן פָּחוֹת מִזֶּה לֹא קִיֵּם מִצְוָה. וַאֲפִלּוּ עָנִי הַמִּתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה חַיָּב לִתֵּן צְדָקָה לְאַחֵר:
(1) It is a positive mitzvah to give tzedakah to the poor according to what is fitting for the poor person if he has the means to do so, as it is said, (Deut. 15:8) Rather, you must open your hand and lend him sufficient for whatever he needs. And it is said, (Lev. 25:35) [If your kinsman, being in straits, comes under your authority,] and you hold him as though a resident alien, [let him live by your side:] And it is said (Lev. 25:36), [Do not exact from him advance or accrued interest, but fear your God.] Let him live by your side as your kinsman.
(2) Anyone who sees a poor person begging and averts his eyes from him and does not give him tzedakah transgresses a negative mitzvah, as it is said, (Deut. 15:7) [If, however, there is a needy person among you, one of your kinsmen in any of your settlements in the land that the LORD your God is giving you,] do not harden your heart and shut your hand against your needy kinsman.
(3) One is commanded to give to a poor person according to what he lacks. If he has no clothes, they clothe him. If he has no utensils for a house, they buy [them] for him. If he does not have a wife, they arrange a marriage for him. If [the poor person] is a woman, they arrange a husband for marriage for her. Even if it was the custom of [a person who was rich but is now] a poor person to ride on a horse with a servant running in front of him, and this is a person who fell from his station, they buy him a horse to ride upon and a servant to run in front of him, as it is said, (Deut. 15:8) Sufficient for whatever he needs. You are commanded to fill whatever he lacks, but you are not commanded to make him wealthy.
(4) In the case of an orphan who wants to marry a woman [and lacks the means to do so], [first] they pay for a house for him and arrange for a bed for him and all that he needs for the household, and afterwards they arrange a marriage for him.
(5) If a poor person comes and asks for what is sufficient to fill his needs and one does not have the means to provide it for him, one gives according to his means. How much is this? One-fifth of one's assets is the best possible way, but one-tenth is the usual way. Less than this is a bad sign, and never should one restrain himself from a third of a shekel a year. Anyone who has not given at least this much has not fulfilled the mitzvah. Even a poor person who lives on tzedakah is obligated to give tzedakah to another.
(יג) לְעוֹלָם לֹא יַקְדִּישׁ אָדָם וְלֹא יַחֲרִים כָּל נְכָסָיו. וְהָעוֹשֶׂה כֵּן עוֹבֵר עַל דַּעַת הַכָּתוּב שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר (ויקרא כז כח) "מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ" וְלֹא כָּל אֲשֶׁר לוֹ כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּ חֲכָמִים. וְאֵין זוֹ חֲסִידוּת אֶלָּא שְׁטוּת שֶׁהֲרֵי הוּא מְאַבֵּד כָּל מָמוֹנוֹ וְיִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת. וְאֵין מְרַחֲמִין עָלָיו. וּבָזֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ אָמְרוּ חֲכָמִים חָסִיד שׁוֹטֶה מִכְּלַל מְבַלֵּי עוֹלָם. אֶלָּא כָּל הַמְפַזֵּר מָמוֹנוֹ בְּמִצְוֹת אַל יְפַזֵּר יוֹתֵר מֵחֹמֶשׁ. וְיִהְיֶה כְּמוֹ שֶׁצִּוּוּ נְבִיאִים (תהילים קיב ה) "מְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט" בֵּין בְּדִבְרֵי תּוֹרָה בֵּין בְּדִבְרֵי עוֹלָם. אֲפִלּוּ בְּקָרְבָּנוֹת שֶׁאָדָם חַיָּב בָּהֶן הֲרֵי חָסָה תּוֹרָה עַל הַמָּמוֹן וְאָמְרָה שֶׁיָּבִיא כְּפִי מִסַּת יָדוֹ. קַל וָחֹמֶר לִדְבָרִים שֶׁלֹּא נִתְחַיֵּב בָּהֶן אֶלָּא מֵחֲמַת נִדְרוֹ שֶׁלֹּא יִנְדֹּר אֶלָּא כָּרָאוּי לוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז יז) "אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ כְּבִרְכַּת ה' אֱלֹקֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ":
(יב) וְאָסוּר לוֹ לָאָדָם לְהַפְקִיר אוֹ לְהַקְדִּישׁ כָּל נְכָסָיו וְיַטְרִיחַ עַל הַבְּרִיּוֹת. וְלֹא יִמְכֹּר שָׂדֶה וְיִקְנֶה בַּיִת וְלֹא בַּיִת וְיִקְנֶה מִטַּלְטְלִין אוֹ יַעֲשֶׂה סְחוֹרָה בִּדְמֵי בֵּיתוֹ. אֲבָל מוֹכֵר הוּא מִטַּלְטְלִין וְקוֹנֶה שָׂדֶה. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר יָשִׂים מְגַמָּתוֹ לְהַצְלִיחַ נְכָסָיו וּלְהַחֲלִיף הַכָּלֶה בְּקַיָּם. וְלֹא תִּהְיֶה כַּוָּנָתוֹ לֵהָנוֹת מְעַט לְפִי שָׁעָה אוֹ לֵהָנוֹת מְעַט וְיַפְסִיד הַרְבֵּה:
(12) A man is forbidden either to give away or to make holy all of his property and burden society for his support. He should not sell a farm and buy a house, or a house and buy moveables; or engage in merchandise with the proceeds of his house; but he may sell moveables and buy a farm. As a general rule in such matter, he should set his mind to increase his property successfully and exchange the thing which is perishable for the thing which is lasting; he should not direct his intention to find a bit of temporary joy, or enjoy for a while and thereby sustain great loss.
(א) אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר. הַפֵּאָה, וְהַבִּכּוּרִים, וְהָרֵאָיוֹן, וּגְמִילוּת חֲסָדִים, וְתַלְמוּד תּוֹרָה. אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶן בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. כִּבּוּד אָב וָאֵם, וּגְמִילוּת חֲסָדִים, וַהֲבָאַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם:
(1) These are the things that have no definite quantity: The corners [of the field]. First-fruits; [The offerings brought] on appearing [at the Temple on the three pilgrimage festivals]. The performance of righteous deeds; And the study of the torah. The following are the things for which a man enjoys the fruits in this world while the principal remains for him in the world to come: Honoring one’s father and mother; The performance of righteous deeds; And the making of peace between a person and his friend; And the study of the torah is equal to them all.
ומה שאמר בכאן גמ"ח אין לה שיעור רוצה לומר לעזור האדם בגופו אך שיעזור אותו בממונו יש לו שיעור והוא חמישית ממונו ולא יתחייב לתת יותר מחמישית ממונו לבד אם עשה כן במדת חסידות ואמרו (כתובות דף נ.) נמנו באושא להיות אדם מפריש חומש נכסיו למצוה וביאור זאת ההלכה אצלי מה שאומר והוא כשהאדם יראה שבוים שהוא חייב לפדותם כאשר צוה הקב"ה או רעבים או ערומים שהוא חייב להשביעם ולכסות מערומיהם כמו שאמר די מחסורו אשר יחסר לו (דברים ט״ו:ח׳) ופירושו למלאות חסרונם כשיהיה מה שיחסר להם או מה שיצטרכו לפדיונם פחות מחמישית ממונו או כפי חמישיתו אבל אם יצטרך לתת להם יותר מן החומש יתן חמישית בלבד ויסתלק מלתת עוד ולא יהיה עון עליו בהמנעו להשלים כל מה שצריך להם לפי שצרכם יותר מן החומש אבל אם לא נזדמן לו דבר מאשר זכרנו יוציא החומש מן הריוח ולא מן הקרן ויתנהו בצרכי מצות:
(א) כמה חייב ליתן וכיצד יתננה. ובו ט"ז סעיפים:
שיעור נתינתה אם ידו משגת יתן כפי צורך העניים ואם אין ידו משגת כל כך יתן עד חומש נכסיו מצוה מן המובחר ואחד מעשרה מדה בינונית פחות מכאן עין רעה וחומש זה שאמרו שנה ראשונה מהקרן מכאן ואילך חומש שהרויח בכל שנה: הגה ואל יבזבז אדם יותר מחומש שלא יצטרך לבריות (ב"י בשם הגמ' פ' נערה שנתפתתה) ודוקא כל ימי חייו אבל בשעת מותו יכול אדם ליתן צדקה כל מה שירצה (ג"ז שם פ' מציאת האשה ומייתי לה רי"ף ורא"ש ור"ן ומרדכי) ואין לעשות ממעשר שלו דבר מצוה כגון נרות לבית הכנסת או שאר דבר מצוה רק יתננו לעניים (מהרי"ל הל' ראש השנה):
(1) The amount of charity one should give is as follows: if one can but afford, let him give as much as is needed. Under ordinary circumstances, a fifth of one's property is most laudable. To give one-tenth is the average disposition. But to give less than one-tenth is niggardly. When the Rabbis said a "fifth" they meant a fifth of the property the first year only and a fifth of the profits in succeeding years.
RMI.—But a man should not squander more than one-fifth to charity, so that he might not himself become a public charge.This refers only to his lifetime. Of course, at the time of death one may leave for charity as much as he pleases.