Our Gemara (2b) addresses the requirement of da'at (intention) on the part of the woman. How does Rashi in each of the following sources explain this requirement? Note the comment of the Mesorat Hashas, printed on the same margin of the Gemara. Do you think there is a contradiction? How might you resolve the contradiction?
קידושין דמדעתה - דבעינן דעת המקנה:
קדושין דעלמא - והלכה והיתה לאיש אחר (דברים כד) מדעתה משמע:
Next, see the Meiri. Which view do you think he follows? How do you understand his line, לא הנחת בת לאברהם אבינו?
מאירי, בית הבחירה דף ב עמוד ב
אבל מה שיצא לנו ממנה לעניין פסק הוא שהאישה אינה מתקדשת בעל כורחה, ואע"פ שאין לשון המקרא מוכיח כן להדיא... מכל מקום אין זה צריך קרא שאם כן לא הנחת בת לאברהם אבינו והרי אף בשאר דברים אין שום מקח מתקיים באונס... אלא אפילו אמרה רוצה אני כל שנתברר שאנסוה עד שאמרה רוצה אני אינה מקודשת אחר שלא אמרה רוצה אני אלא מתוך האונס...
Finally, the Rashba has an important discussion on our sugya. Be sure to look up the Gemara Bava Batra that he refers to. How do you understand his argument from Bava Batra? What are the implications for the role of the woman in the kiddushin process? Finally, discuss the machloket he cites between the Rambam and Ba'al Ha'Ittur. What are the implications of that machloket for the role of the husband in kiddushin?
תנא האשה נקנית דמדעתה אין בעל כרחה לא.
ויש מי שהקשה אפילו תניא האיש קונה היכי הוה סלקא דנקנית בעל כרחה, דהיכי מצינו מקנה בעל כרחו. ואישמיטתיה הלוה וזבין זביניה זביני ותלוה וקדיש קדושיה קדושין דאגב אונסא דזוזי גמרה ומקנה נפשה הוי כאמימר דאית ליה הכין בפרק חזקת (מח, ב) והכא לאו בעל כרחו לגמרי קאמר, אלא כי האי גוונא וקיימא לן כרב אשי דאמר התם באשה אינה מקודשת דהוא עושה שלא כהוגן [בעשו לו שלא כהוגן], ודוקיא דהכא כרב אשי אתיא. ואמימר מתרץ לה כתירוצה קמא, משום דתנא סיפא בדידה. כך נראה לי.
והאיש שאנסוהו לקדש. כתב הרמב"ם ז"ל (פ"ד מהל' אישות ה"א) קדושיו קדושין. והרב בעל העיטור כתב שאין קידושיו קדושין, דתלו' וזבין אמרו תלוה וקני לא אמרו. ונראין דברי הרמב"ם דאי אגב אונסיה גמר וזבין כל שכן דגמר וקניא.