Parashat B'Shalah: What happened to Pharaoh?
(כו) וַיֹּ֤אמֶר יי אֶל־מֹשֶׁ֔ה נְטֵ֥ה אֶת־יָדְךָ֖ עַל־הַיָּ֑ם וְיָשֻׁ֤בוּ הַמַּ֙יִם֙ עַל־מִצְרַ֔יִם עַל־רִכְבּ֖וֹ וְעַל־פָּרָשָֽׁיו׃ (כז) וַיֵּט֩ מֹשֶׁ֨ה אֶת־יָד֜וֹ עַל־הַיָּ֗ם וַיָּ֨שָׁב הַיָּ֜ם לִפְנ֥וֹת בֹּ֙קֶר֙ לְאֵ֣יתָנ֔וֹ וּמִצְרַ֖יִם נָסִ֣ים לִקְרָאת֑וֹ וַיְנַעֵ֧ר יי אֶת־מִצְרַ֖יִם בְּת֥וֹךְ הַיָּֽם׃ (כח) וַיָּשֻׁ֣בוּ הַמַּ֗יִם וַיְכַסּ֤וּ אֶת־הָרֶ֙כֶב֙ וְאֶת־הַפָּ֣רָשִׁ֔ים לְכֹל֙ חֵ֣יל פַּרְעֹ֔ה הַבָּאִ֥ים אַחֲרֵיהֶ֖ם בַּיָּ֑ם לֹֽא־נִשְׁאַ֥ר בָּהֶ֖ם עַד־אֶחָֽד׃

(26) Then God said to Moses, “Hold out your arm over the sea, that the waters may come back upon the Egyptians and upon their chariots and upon their horsemen.” (27) Moses held out his arm over the sea, and at daybreak the sea returned to its normal state, and the Egyptians fled at its approach. But God hurled the Egyptians into the sea. (28) The waters turned back and covered the chariots and the horsemen: Pharaoh’s entire army that had followed them into the sea, to the last man.

לא נשאר בהם עד אחד. אבל אחד נשאר והוא פרעה והא דכתיב בספר תהלים אחד מהם לא נותר היינו מכל עמו:

לא נשאר בהם עד אחד, “to the last man.” "עד/But one" remained, and it was Pharaoh himself. We read in Psalms 106:11: אחד מהם לא נותר, “not one of them was left.” No one remained from among his people.

(ח) ר' נחוניא בן הקנה אומר, תדע לך כח התשובה בא וראה מפרעה מלך מצרים שמרד בצור עליון הרבה מאד שנ' מי יי אשר אשמע בקולו ובלשון שחטא בו בלשון עשה תשובה שנ' מי כמוך באלים יי מי כמוך נאדר בקדש והצילו הב"ה בין המתים מניין שלא מת שנ' כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך ואולם בעבור זאת העמדתיך וכו' והלך ומלך בננוה והיו אנשי נינוה כותבים מכתבי עמל וגוזלים איש את ריעהו ובאים איש על רעהו ... ובא אצלו מעשיהם הרעים וכששלח הב"ה ליונה להנבא עליה להחריבה שמע פרעה ועמד מכסאו וקרע בגדיו ולבש שק ואפר והכריז בכל עמו שיצומו כל העם שני ימים וכל מי שיעשה את הדברים הללו ישרף באש .... ק"כ אלף וג' אלפים הרבה משנים עשר רבוא שנ' ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה ....

(8) Rabbi Nechunia, son of Haḳḳanah, said: Know thou the power of repentance. Come and see from Pharaoh, king of Egypt, who rebelled most grievously against the Rock, the Most High, as it is said, "Who is the Lord, that I should hearken unto his voice?" (Ex. 5:2). In the same terms of speech in which he sinned, he repented, as it is said "Who is like thee, O Lord, among the mighty?" (Ex. 15:11). The Holy One, blessed be He, delivered him from amongst the dead. Whence (do we know) that he died? Because it is said, "For now I had put forth my hand, and smitten thee" (Ex. 9:15). He went and ruled in Nineveh. The men of Nineveh were writing fraudulent deeds, and everyone robbed and raped his neighbor, ... and such-like wicked actions. When the Holy One, blessed be He, sent for Jonah, to prophesy against (the city) its destruction, Pharaoh hearkened and arose from his throne, rent his garments and clothed himself in sackcloth and ashes, and had a proclamation made to all his people, that all the people should fast for two days, || and all who did these (wicked) things should be burnt by fire. .... more than twelve hundred thousand men (were saved), as it is said, "And should not I have pity on Nineveh, that great city; wherein are more than six score thousand persons that cannot discern between their right hand and their left hand; and also much cattle?" (Jonah 4:11); "And the Lord repented of the evil, which he said he would do unto them" (Jonah 3:10) ....

(ד) וַיָּ֤חֶל יוֹנָה֙ לָב֣וֹא בָעִ֔יר מַהֲלַ֖ךְ י֣וֹם אֶחָ֑ד וַיִּקְרָא֙ וַיֹּאמַ֔ר ע֚וֹד אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְנִֽינְוֵ֖ה נֶהְפָּֽכֶת׃ (ה) וַֽיַּאֲמִ֛ינוּ אַנְשֵׁ֥י נִֽינְוֵ֖ה בֵּֽאלֹקִ֑ים וַיִּקְרְאוּ־צוֹם֙ וַיִּלְבְּשׁ֣וּ שַׂקִּ֔ים מִגְּדוֹלָ֖ם וְעַד־קְטַנָּֽם׃ (ו) וַיִּגַּ֤ע הַדָּבָר֙ אֶל־מֶ֣לֶך נִֽינְוֵ֔ה וַיָּ֙קָם֙ מִכִּסְא֔וֹ וַיַּעֲבֵ֥ר אַדַּרְתּ֖וֹ מֵֽעָלָ֑יו וַיְכַ֣ס שַׂ֔ק וַיֵּ֖שֶׁב עַל־הָאֵֽפֶר׃ (ז) וַיַּזְעֵ֗ק וַיֹּ֙אמֶר֙ בְּנִֽינְוֵ֔ה מִטַּ֧עַם הַמֶּ֛לֶךְ וּגְדֹלָ֖יו לֵאמֹ֑ר הָאָדָ֨ם וְהַבְּהֵמָ֜ה הַבָּקָ֣ר וְהַצֹּ֗אן אַֽל־יִטְעֲמוּ֙ מְא֔וּמָה אַ֨ל־יִרְע֔וּ וּמַ֖יִם אַל־יִשְׁתּֽוּ׃ (ח) וְיִתְכַּסּ֣וּ שַׂקִּ֗ים הָֽאָדָם֙ וְהַבְּהֵמָ֔ה וְיִקְרְא֥וּ אֶל־אֱלֹקִ֖ים בְּחָזְקָ֑ה וְיָשֻׁ֗בוּ אִ֚ישׁ מִדַּרְכּ֣וֹ הָֽרָעָ֔ה וּמִן־הֶחָמָ֖ס אֲשֶׁ֥ר בְּכַפֵּיהֶֽם׃ (ט) מִֽי־יוֹדֵ֣עַ יָשׁ֔וּב וְנִחַ֖ם הָאֱלֹקִ֑ים וְשָׁ֛ב מֵחֲר֥וֹן אַפּ֖וֹ וְלֹ֥א נֹאבֵֽד׃

(4) Jonah started out and made his way into the city the distance of one day’s walk, and proclaimed: “Forty days more, and Nineveh shall be overthrown!” (5) The people of Nineveh believed God. They proclaimed a fast, and great and small alike put on sackcloth. (6) When the news reached the king of Nineveh, he rose from his throne, took off his robe, put on sackcloth, and sat in ashes. (7) And he had the word cried through Nineveh: “By decree of the king and his nobles: No man or beast — of flock or herd — shall taste anything! They shall not graze, and they shall not drink water! (8) They shall be covered with sackcloth — man and beast — and shall cry mightily to God. Let everyone turn back from their evil ways and from the injustice of which they are guilty. (9) Who knows but that God may turn and relent? God may turn back from wrath, so that we do not perish.”