
לדף הלימוד קראנו "בין קודש לחול" - כאשר אנחנו מזמינים את המטילים לעשות שבת קודש בחולות ת"א. את הלימוד נפתח בשיר המשותף של אמיר דדון ושולי רנד- בין קודש לחול
מילים: שחר הדר לחן: אמיר דדון. ביצוע: אמיר דדון ושולי רנד
בין קודש לחול אני חי
עם האמת שמשתוללת בי
עם אלף הרגלים
עם כל צלקת שעל פניי
אני יוצא שוב לפזר את המילים
בין המציאות לשיגעון הכול חוזר אליי
שם במקום ממנו באתי אין שלום
והמסע הזה כבד וקצת גדול עליי
אני צריך לגדול מזה ודי
לגדול מזה ודי
שמור נא עליי
רק שלא ייכשלו רגליי
המשורר התל אביבי נתן אלתרמן, כתב על תל אביב :"ישנן יפות יותר ממנה, אך אין יפות כמוה" ובמקום אחר כתב אלתרמן על תל אביב "אוֹמְרִים אַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם: כֵּן, תֵּל אָבִיב, זֶה סְתָם גַּלְגַּל. אֵין פְּרוֹפֶסוֹרִים בָּהּ כְּזַיִת. וּנְבִיאִים אֵין בָּהּ בִּכְלָל. הִיסְטוֹרְיָה אֵין בָּהּ אַף כַּזֶּרֶת.אֵין רְצִינוּת בָּהּ. אֵין מִשְׁקָל. נָכוֹן מְאוֹד, אָדוֹן וּגְבֶרֶת, לֹא, אֵין בָּהּ כְּלוּם... לֹא כְלוּם... אֲבָל...
בְּכָל זֹאת יֵשׁ בָּהּ מַשֶּׁהוּ-כֵּן, יֵשׁ בָּהּ אֵיזֶה מַשֶּׁהוּ..."
(ניתן להאזין לשיר בקישור הבא: https://www.youtube.com/watch?v=Kjg9XrK6ELA)
אז מה זה "המשהו" הזה שעליו כתב אלתרמן?
תשובה לכך אולי ניתן לראות בתיאור מפתיע של שבת בתל אביב משנת 1928 בתקופת "תל אביב הקטנה"
שבת. השמים והארץ, כל צבא מעלה ודרי מטה, הכל אומרים: שבת היום!
שעתים, או יותר, לפני שקיעת האור וגסיסת החול, משמיע קול שופר בראש כל חוצות תל-אביב. בואו ונצא לקראת שבת המלכה! מוסיפים מחול על הקודש.
אין לך סביבה עברית בכל כדור הארץ, שתהיה רוח האומה יונקת ממנה כבתל-אביב. העיר היחידה שכל תושביה עברים הם; אין לך מקום בכל העולם כולו שמשמרים את השבת כבתל-אביב, העיר היחידה בתבל שכולה עברית. בגולה, רוב הציבור העברי שובת את שבתו ביום הראשון, ובארץ ככתוב: "יום השביעי שבת"!
...תל-אביב, העיר הצעירה, היא היחידה בתבל, שביום חמדה שורה בה מנוחה, שלוה והשקט: חמור לא נוער סוס לא צוהל, אבטומוביל לא צורח, וגלגל עגלה אינו מנסר באויר. שבת המלכה פורשת בכנפיה-קודש צל-מנוחה מנוחת אמת, על פני תל-אביב, ומה נאוה היא, העיר הצעירה, השוכנת על חוף תכלת ים, תחת שמים כחולים-עמוקים ומלאים רזא דשבת.
( א. ל. גרוסמאן, "הדאר" גליון כ"ב. ט' בניסן תרפ"ח)
אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי
והכל היה פשוט נפלא עד שהגעתי
שומר עברי על סוס לבן, בלילה שחור
על שפת הכינרת טרומפלדור היה גיבור
תל אביב הקטנה, חולות אדומים, ביאליק אחד
שני עצים שיקמים, אנשים יפים מלאים חלומות
ואנו באנו ארצה לבנות ולהיבנות
כי לנו, לנו, לנו ארץ זאת
מה דעתכם על העדות של אריה ליב גרוסמאן על תל אביב בשנות השלושים?
מה בין התיאור הזה לבין תל אביב של היום?
הַיָּחִיד מִתְנַעֵר מֵחַיֵּי־הַחוֹל לִפְרָקִים קְרוֹבִים, – בְּכָל שַׁבָּת. "בָּא שַׁבָּת בָּאָה מְנוּחָה", מַתְחֶלֶת הַנֶּפֶש לְהִשְׁתַּחְרֵר מִכְּבָלֶיהָ הַקָּשִׁים, "בְּיוֹם הָנִיחַ ד' לְךָ מֵעָצְבְּךָ וּמֵרָגְזֶךָ וּמִן הָעֲבֹדָה הַקָּשָׁה אֲשֶׁר עֻבַּד בָּךְ", וּמְבַקֶּשֶׁת הִיא לָהּ אָז נְתִיבוֹת עֶלְיוֹנוֹת, חֲפָצִים רוּחָנִיִּים, כְּפִי טֶבַע־מְקוֹרָהּ, ... "בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעלָֹם!" יוֹם קָדוֹשׁ, אֲשֶׁר בּוֹ תִּתְגַּלֶּה נְטִיַּת הָאֻמָּה ... נעַֹם אֱלהִֹי, הַמִּתְכַּנֵּס לִנְקֻדָּה רוּחָנִית שֶׁל נְשָׁמָה־יְתֵרָה, שָׁרוּי בְּלִבּוֹ שֶׁל כָּל יָחִיד מִבָּנֶיהָ.... כִּי מִזְּמַן לִזְמַן יִתְגַּלֶּה בְּתוֹכָהּ הַמָּאוֹר הָאֱלֹהִי שֶׁלָּהּ בְּכָל מְלֹא זָהֳרוֹ, אֲשֶׁר לֹא יַשְׁבִּיתוּהוּ חַיֵּי־הַחֶבְרָה־שֶׁל־חוֹל עִם הֶעָמָל וְהַדְּאָגָה, הַזַּעַף וְהַתַּחֲרוּת אֲשֶׁר להֵם, לְמַעַן תּוּכַל לְהִתְַגלֹּות בְּקְִרבָּהּ פְִּנימָה טָהֳַרת נִשְׁמַתהּ בִּכְלָלוּתָהּ כְּמוֹ־שֶׁהִיא...

היחיד יכול לומר אני אנוח מעבודתי אימתי שארצה...עישון, ובישול חמין, וכתיבה וטיול מחוץ לתחום שבת אינם לגבי אבות מלאכה ויש בהם בשבילי מנוחה... החברה לתועלתה מחוקקת שביום אחד בשבוע תיסגרנה החנויות, יסגרו בתי החורשת, תשבות העבודה בשדה, למען ינפשו כל אנשי העבודה מהעבודה הקשה... ועל זה אין לעבור"

תשובה זו של הרב קוק הולחנה על ידי היוצר יונתן רזאל. אתם מוזמנים להאזין לה
דמותו של הרב קוק, כשהיה עומד בחלון מהורהר, הייתה תמיד דמות ששמרתי וכיבדתי בלבי. הוא היה בעיני דמות שלא ידעתי להעריכה בשכלי, אבל ההערצה אליו ריגשה אותי תמיד.
כשהיה עלי ללכת בבוקר לבית הספר, הייתי צריך לעבור גבעות של חול. באותה שעה הי´ה הרב קוק הולך לבית הכנסת. אני הייתי צועד מאחוריו, ומותוך כובד ויראה בפני דמותו, הייתי משקיע את כפות רגלי בצעדיו של הרב קוק.
לתמהוני, ראיתי פעם את ברנר צועד בעקבותיו, במרחק, שקוע במחשבות, הלך והשקיע רגליו, בצעדים שהותיר אחריו הרב קוק, אך לא התקרב ולא דיבר עמו".
(נחום גוטמן, "בין חולות וכחול שמיים")

פשט: מה ההבדל בין השבת של ברנר ושל הרב קוק? על מה הם מסכימים ועל מה הם חולקים
דרש: מה דעתכם על היחס בין שני האישים?
רמז: מה דעתכם על האמירה שכתב הרב קוק לברנר: מי שאמר שנשמתי קרועה- יפה אמר.
סוד: האם גם אתם מרגישים לפעמים שהנשמה שלכם קרועה? האם השבת היא הזדמנות לאחות את הקרע?
ביאליק ראה בשבת כביטוי לערכי מוסר ותרבות אוניברסליים כביטוי לנשגבות רוח האדם וליכולתו להתעלות רוחנית. לפי ביאליק השבת היא סמל ומטאפורה ליצירה התרבותית האנושית בכלל כביטוי לשאיפה האנושית לנשגב ולמרומם.
וכך כתה ביאליק לקושניר מקבוץ גבע :
ארץ ישראל בלי שבת לא תיבנה, אלא תיחרב, וכל עמלכם יהיה לתוהו. עם ישראל לא יוותר לעולם על השבת, שהיא לא רק יסוד קיומו הישראלי, אלא גם קיומו האנושי. בלי שבת אין צלם אלוהים וצלם אנוש בעולם. אילו הייתה העבודה תכלית לעצמה, הרי אין מותר לאדם מן הבהמה. כל עמי התרבות קיבלו מיד ישראל, בצורה זו או אחרת, את יום המנוחה, והיא שעמדה ללבוש צורת אדם במקצת. בלעדיה היו כולם עומדים בפראותם. השבת, ולא התרבות של תפוחי הזהב או תפוחי אדמה, היא ששמרה על קיום עמנו בכל ימי נדודיו. ועתה, בשובנו לארץ אבות, הנשליכנה אחרי גוונו ככלי אין חפץ בו? ...אני בפעם הזאת לא על שמירת המצוות בכלל דיברתי, אלא ייחדתי את הדיבור על שמירת השבת, שהיא שקולה בעיני לא רק כשמירת כל התרי"ג מצוות הישראליות, כדברי חכמינו, אלא כשמירת רוח האדם כולה... בלי שבת אין ישראל, אין ארץ ישראל ואין תרבות ישראל. השבת היא היא התרבות.." (אגרות ביאליק, מ"ו אייר תרצ"ג)
. תחילה התקיימו מפגשי "עונג שבת" בבתים פרטיים. כשנעשה צר המקום הם הועתקו לאולם בית הספר לנגינה "שולמית", וממנו לאולם גדול יותר (בן כ-500 מקומות) בגימנסיה הרצליה. לאחר שגם שם נותרו רבים מחוץ לאולם התגייס הנדבן שמואל בלום לבנות את בניין הקבע של "עונג שבת", הוא "אוהל שם", שעומד עד היום על תלו ברחוב בלפור 30 בתל אביב.
וכך אמר ביאליק בטקס הנחת אבן הפינה להיכל אוהל שם שנבנה במיוחד למען ה"עונג שבת":
"ברצוני לברר את תוכן הרעיון של "ענג שבת". אנו באים לא"י לחדש את חיינו; אנו רוצים ליצור לנו כאן חיים עצמיים... לשם יצירת צורות חיים מקוריות ואמתיות בעלות פרצוף ופנים לאומיים, הכרח להם לקחת את החומר ליצירותיהם מאבני היסוד של צורות החיים הקדמוניות... מהיסוד היותר חזק, ולא מצאו צורה יותר עליונה ויותר עמוקה להתחיל לטוות ממנה את צורות החיים המקוריות מיצירת השבת, שהיא, כידוע, קדמה למתן תורה ועוד במצרים שמרו בני ישראל את השבת. ואמנם השבת היא אבן השתיה של כל היהדות, ולא לחנם היא נקראת "אות ברית" בין אלהים ובין בני ישראל; בשבת מקופלים כמה רעיונות לאומיים וסוציאליים..."

"מדי שבת בשבתו היה ההמון גודש אותו [את אולם "אוהל שם"]. על אף הדוחק הלוחמני לפרקים — השתרר במהרה סדר נאה; מלפנים, סביב השולחן הסמוך לקתדרה שנבנה לפני כיסאו של ביאליק, התאספו הסופרים ואנשי הרוח התל אביבים; כל האחרים מילאו את שורות הכיסאות וקיבלו מדי שבוע שיר־שבת חדש, בהדפסה נקייה ובלוויית תווים. בעזרת מנצח מקצועי ומקהלה למדה כל הקהילה — כי קהילה היתה זו — את השיר החדש, וחזרה על הישנים, על מנת שאחר כך, בתום ההרצאה ומילות הסיום, לזמר אותם אל שעת הדמדומים ואל תוך הלילה, שהתפשט בהדרגה על פני האולם הגדול וההמונים הנמוגים בו בחשכה... לבסוף קמו הכל: הבדלה! ברגע שבו נשמעה המלה 'אור' הצטרפו נורות החשמל אל הבוהק הבודד של נרות ההבדלה, להפתעתם ולשמחתם החוזרת ונשנית של ההמונים, שקידמו בברכה ומתוך תימהון ילדי את פלא האור הגנוז של שבוע הבריאה החדש. כך היה 'עונג שבת' של ביאליק."

להלן קישור לאתר של בית תפילה ישראלי שעושה קבלות שבת בטילת הצפונית של תל אביב מאז שנת 2004
https://btfila.org/
פשט: מה דעתכם על המכתב של ביאליק לחרי קבוץ גבע?
דרש: מה לדעתכם היתה המטרה של ביאליק בהקמת מוסד "עונג שבת"
רמז: האם אתם מכירים יוזמות דומות של קבלות שבת שאינן דתיות?
סוד: האם השתתפתם פעם בקבלת שבת אלטרנטיבית? שתפו את השותפים שלכם לשביל בקבולת שבת מעניניות שהייתם בהם
מילים: תרצה אתר
לחן: יוני רכטר
שַׁבָּת בַּבֹּקֶר! יוֹם יָפֶה,
אִמָּא שׁוֹתָה הֲמוֹן קָפֶה,
אַבָּא קוֹרֵא הֲמוֹן עִתּוֹן
וְלִי יִקְנוּ הֲמוֹן בָּלוֹן.
אֶפְשָׁר לָלֶכֶת לַיַּרְקוֹן, לָשׁוּט שָׁם בְּסִירָה,
אוֹ לְטַיֵּל עַד סוֹף הָרְחוֹב וְלָשׁוּב בַּחֲזָרָה.
אֶפְשָׁר לִקְטֹף פְּרָחִים, כָּאֵלֶּה שֶׁלֹּא אָסוּר,
וְאֶפְשָׁר לָלֶכֶת עַד הַגָּן
וְלִרְאוֹת שֶׁהוּא סָגוּר.
השיר פורסם לראשונה בילד קטן וילד גדול, הוצאת מסדה, 1973.

פזמון הילדים היפה הזה מתנגן ברקע, צובט לב. שיר שמדבר לכל ילד תל אביבי, ולא רק לו. המילים מונחות כיהלומים בקופסתם, מילה-מילה, הברה-הברה, מדויקת ונוגעת.
השיר צובט גם בלבו של כל ילד דתי. דווקא משום שהוא לא מתכוון לפגוע, דווקא משום שהוא תם וטבעי כל כך. זהו שיר הילדים החילוני האולטימטיבי.
איזה ילד דתי יכול לשוט בסירה בשבת? תוהה הילד הדתי – זה מוקצה! זה אסור!
ומי בשבת קורא עיתון ושותה המון קפה? הלא בית הכנסת מחכה, קריאת התורה בעיצומה.
לקנות בלון? המון, אבל לא בשבת!
הילד הדתי שבתוכי שומע ומשתאה. "אפשר לקטוף פרחים/כאלה שלא אסור"? הרי אסור לקטוף פרחים בשבת.
פתאום מתגלה, שהשבת הטבעית והפשוטה כל כך של המשפחה החילונית, היא זרה ורחוקה למשפחה הדתית. שבת אסורה.
זה היום שבו השינוי באורחות החיים בין חילוניים ודתיים מוחשי הרבה יותר משאר ימות השבוע. הילד החילוני נוסע עם משפחתו המטיילת, ב"יום שישי בערב" הוא משתתף במסיבת הכיתה, בשבת עצמה הוא קם בשעה מאוחרת, ונהנה ממנעמי הבית המפנק. השיר "שבת בבוקר" הוא הצעת בילוי מפתה לילד החילוני.
לעומתו, סדר השבת של הילד הדתי שונה לחלוטין. הוא מתחיל בהכנות לקראת השבת כבר ביום שישי. סידור הבית והתקלחויות של טרם הדלקת הנרות, ההליכה עם אבא לבית כנסת, התפילה וניגוניה המיוחדים. אחר כך ה"קידוש" וסעודת שבת, הלאות השבתית המתוקה.
והנה בא השיר הקטן הזה, ומספר לילד הדתי שגם לילד החילוני יש שבת.
שבת שבה נוסעים לירקון ושטים בסירה וקוטפים פרחים וקונים בלון. חילול שבת היסטרי.
ובכל זאת, אף שזו אינה שבת לפי ההלכה, עולים מכל שורה ניחוחות של רוגע.
(מתוך הספר "היום השביעי – יוצרים ישראלים כותבים על השבת שלהם"
פשט: מה דעתכם על השבת של השיר "שבת בבוקר"?
דרש: מה ההבדלים בין שבת "דתית" לשבת "חילונית"
רמז: האם לדעתכם יש יותר מדרך אחת לחוות שבת?
סוד: ספרו לחברכם למסע על השבת שליכם
אלוהיי - כאן אין לנו כותל, יש רק ים
אבל אתה הרי נמצא בכל מקום
אז בטח כאן גם.
ולכן, כשאני הולך פה לאורך החוף
אני יודע שאתה איתי וזה עושה לי טוב.
וכשאני רואה פתאם תיירת, יפה ושזופה
שרועה על החול בתנוחה חשופה
אני מעיף בה מבט, וקצת משתהה
ואני מקווה שאתה לא רק סולח לי
אלא גם נהנה.
אני אמנם מביט בה למעני
אבל גם קצת למענך
כי אני יודע שאתה בתוכי
כשם שאני בתוכך.
ואולי בכלל נבראתי
כדי שמתוכי תוכל לראות
את העולם שבראת
בעיניים חדשות.
בדף לימוד זה התחלנו מאנשי עליה שניה בנווה צדק- יוסף חים ברנר, ואברהם יצחק הכהן קוק , המשכנו דרך מוסד עונג הבשת בתל אביב הקטנה של חיים נחמן ביאליק, משם ירדנו לירקון עם תרצה אתר וסיימנו בתפילתו של הפזמנאי עלי מוהר.
בשונה מהסטיגמה שקושרת את תל אביב לחול, ראינו מופעים שונים של שבת ושל קדושה שבאה לידי ביטוי דווקא בחופש התל אביבי. אנחנו ממליצים למטילים לנצל את ערב השבת בתל אביב ולהצטרף לקבלת השבת של בית תפילה ישראלית .
ביום השבת אנחנו מזמינים אתכם לרדת אל חוף הים, ושם אל מול הגלים האין סופיים לקרא את דבריו של גורדון ולבחור את הדרך שליכם לחוות את השבת.
הים הגלוי פעל עלי פעולה פתאומית כבירה ועמוקה. הים הגלוי עורר בי חדווה, שכמוה לא הרגשתי מעודי במרחבו האין-סופי, – ואי אפשר שלא לומר – בטהרתו השמימית. הוא כרגע הכריח אותי לשכוח כל מה שיש מן היחסיות, שמחניקה אותנו הרבה יותר ממה שאנו יכולים לשער; הוא בא עמי בשיחה כל כך בפשטות, כל כך בטבעיות על אודות עניינים, שבחברת בני אדם אי-אפשר לדבר על אודותם באופן חפשי. הוא דיבר עמי על דברים המובנים מעצמם, על דבר האין סוף, על דבר האהבה האין-סופית לכל היצוּרים, על דבר האדם, על דבר האלוהים.

