Their weapons are tools of lawlessness. Let not my person be included in their council,
Let not my being be counted in their assembly.
For when angry they slay men,
And when pleased they maim oxen. Cursed be their anger so fierce,
And their wrath so relentless.
I will divide them in Jacob,
Scatter them in Israel.
שמעון ולוי אחים. בְּעֵצָה אַחַת עַל שְׁכֶם וְעַל יוֹסֵף; וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו, וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ, מִי הֵם? אִם תאמר רְאוּבֵן אוֹ יְהוּדָה, הֲרֵי לֹא הִסְכִּימוּ בַּהֲרִיגָתוֹ; אִם תאמר בְּנֵי הַשְּׁפָחוֹת, הֲרֵי לֹא הָיְתָה שִׂנְאָתָן שְׁלֵמָה, שֶׁנֶּאֱמַר וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה וְגוֹ', יִשָּׂשכָר וּזְבוּלֻן לֹא הָיוּ מְדַבְּרִים בִּפְנֵי אֲחֵיהֶם הַגְּדוֹלִים מֵהֶם; עַל כָּרְחֲךָ שִׁמְעוֹן וְלֵוִי הֵם שֶׁקְּרָאָם אֲבִיהֶם אַחִים:
שמעון ולוי אחים יאמר בעלי אחוה, כי יחם לבם על אחותם. ילמד עליהם זכות, כי בקנאתם על האחוה עשו מה שעשו, לומר שאין ראוים לעונש גדול, ולא החטא ראוי לימחל, כי הוא "חמס". והנכון בעיני, שאמר כי "שמעון ולוי אחים" גמורים, דומים ומתאחים זה לזה בעצתם ומעשיהם. וכבר פירשתי (בראשית לד יג), כי יעקב קצף על שמעון ולוי בהרגם אנשי העיר בעבור שעשו חמס, כי הם לא חטאו להם כלל ובאו בברית ונמולו, ואולי ישובו אל ה' ויהיו כולם בכלל אנשי בית אברהם, ומן הנפש אשר עשו בחרן. ועוד חרה לו, שלא יאמרו כי בעצתו נעשה הדבר, ויהיה חילול השם שיעשה הנביא חמס ושוד. וזה טעם בסודם אל תבא נפשי התנצלות שלא היה בסודם בענותם במרמה, ובקהלם לא נתיחד כשבאו על העיר והרגום. ולכן יקלל אפם ועברתם.
The correct interpretation appears to me to be that he is saying that Simeon and Levi are real brothers, uniting in fraternity and brotherhood in counsel and deed. Now I have already explained that Jacob was angry with Simeon and Levi for having committed violence when they killed the people of the city of Shechem, for they had not sinned against them at all. They even made a covenant with them and they were circumcised, thus being enabled to return to G-d and become included within the people of the household of Abraham, part of the souls that they had gotten in Haran. Jacob was additionally angry with them lest people say that the matter was done at his suggestion, thus creating a profaning of G-d’s Name, as people will say that the prophet has committed violence and plunder. This is the intent of the verse, Let my soul not come into their council— this is an excuse for he was not in their council when they answered the people of Shechem with subtlety, and he was not united in their assembly when they came upon the people of the city and killed them. It was for this reason that he cursed their anger and wrath. And so did Onkelos translate: “My soul was not in their council when they assembled to strike, etc.”
ר' יצחק עראמה (ספרד/איטליה 1420-1494)
ודבר גדול הנביא דבר שכבר באר החכם בפרק י"ב מהג' מהמדות שהכעס והחמה עם שהם הפעולות פחותות הנה הם לפעמים יועילו. והוא להרים ולעורר בהם מעלת הגבורה [...] ולזה אמר הזקן החכם שהאף והעברה אשר נתחברו יחד בשמעון ולוי ראוי שיחולקו בכל שבטי ישראל וכלם יקחו חלקם הראוי להם לתועלת המעלה ועזרתה בכל מה שיצטרך להם והותר ולא יהיו במקום אחד פן תצא כאש חמתם ויאבדו מהר:
Although anger is a negative virtue, it can on occasion be most helpful, since it awakens people to their duty who would otherwise have remained inactive, on the sidelines. Having Levi scattered throughout Israel would ensure that when the occasion would demand it, there would be people that would galvanize the rest of the population into taking action.
ר' שמשון רפאל הירש (גרמניה 1808-1888)
בעוד שראובן לא היה עצמאי דיו, וחסרה לו יציבות פנימית; הרי שלשמעון ולוי הייתה הכרה עזה מדי בכחם העצמי; ובמקום בו טובת הכלל הייתה מונחת על כף המאזניים, הם פעלו ללא רחם.
ישנה חשיבות מרובה לכך שכאן בהנחת אבן הפינה לעם היהודי, מוטלת קללה על כל התפרצות אלימה המנוגדת לצדק ולמוסר, אפילו אם היא מכוונת לטובת הכלל.
כל יתר המדינות והאומות אימצו את העיקרון שכל פעולה תהיה כשרה וחוקית, כל עוד היא משרתת את עניינה של המדינה. מעשי ערמה ואלימות, שעונשם הרחקה או מוות אם ייעשו על ידי הפרט למטרת רווח אישי, באים על גמולם בתהילה ובכבוד רב באם נעשו למען מה שנחשב לכאורה כטובת המדינה. חוקי המוסר שייכים רק לחיי הפרט, ואילו בעניינים המדיניים ויחסי החוץ, החוק היחיד שמכירים בו הוא חוק התועלת העצמית של המדינה.
כאן לעומת זאת מטילה הצוואה שעליה נוסד העם היהודי קללה על עורמה ואלימות, אפילו אם הן משמשות לטובת העניינים הלאומיים הצודקים ביותר; והיא קובעת אחת ולתמיד את העיקר שאפילו בחיים הציבוריים ובקידום טובת הכלל, לא רק שעל המטרה להיות טהורה, אלא גם על האמצעים להיות כאלה.
אולם הקללה הוטלה רק על ״אפם ועברתם״. והיא אינה מכוונת לא על שמעון ולוי באופן אישי, ולא על מטרותיהם כשלעצמן.
אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל – כוונת ה״מחלק״ אינה להחליש דבר שהיה שלם עד כה, אלא לחלק דבר בעל ערך, כדי שאנשים רבים ככל האפשר יוכלו ליטול בו חלק. ה״מפיץ״ לעומת זאת, מפצל את הדבר השלם לחלקים קטנים ככל האפשר, בכדי לבטל את ליכודו ואחדותו. [...]
אך בגלות, שבה לחץ גורלנו מעיק על הכל, והאומה עצמה מפוזרת; שם הסכנה הקיימת והממשית היא שכל הכבוד העצמי ייאבד וכל חיות רוחנית תיחנק. וכדי לאפשר אפילו לרוכל היהודי הנודד לעמוד בראש מורם מול אנשי הרחוב האירופאי, עם הכח להחזיק בהכרתו העצמית ובתחושת שייכותו לעמו – לזה יש צורך ש״אחלקם ביעקב״.
בהפצת שבטי שמעון ולוי בין יתר שבטי המדינה היהודית, עשה ה׳ לנו חסד גדול. שכן התוצאה הטבעית הייתה שכאשר נחרבה המדינה והאומה נפוצה לכל רוחות השמים, תמיד היו ביניהם בני שמעון ולוי, בכל מקומות פזוריהם. בכל מקום הם יעודדו ויגדלו בנו כח ואומץ לב, התלהבות והכרה יהודית אצילית. כך הובטח שהרוח היהודית נותרה חיה וחזקה אף לאחר שחלפה המדינה. וכך היא מסורת חז״ל שבידינו: ״משמעון סופרים ומשנים [מלמדים] בבתי כנסיות ומשבט לוי בתי מדרשות היו עוסקין בתורה״ (ילקוט שמעוני, בראשית קנח).
Samson Raphael Hirsch (Germany, 1808-1888)
They are "brothers" whose genuine brotherly feelings were strongly expressed when the honor of their sister was at stake. Yet the means they employed to attain their goal were "weapons of violence" [...] they are unfit for leadership, actually dangerous. While other nations welcome cunning and violence as in the interest of the "welfare of the state", Yaakov's testament curses the use of force - however justified the aims - leaving his people with this immortal message: in the life of the community - as well as in the life of the individual - not only the aims, but also the means to attain them, must be unselfish and pure. [...]
But in "Yaakov", i.e. the Jewish people in its Galut appearance, oppressed and persecuted, "I will divide them" then their strength and their pride shall inspire their suffering and persecuted brothers with unflinching strength and upright Jewish pride.