(ה) וַיַּ֣רְא יְהֹוָ֔ה כִּ֥י רַבָּ֛ה רָעַ֥ת הָאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וְכׇל־יֵ֙צֶר֙ מַחְשְׁבֹ֣ת לִבּ֔וֹ רַ֥ק רַ֖ע כׇּל־הַיּֽוֹם׃
(5) The LORD saw how great was man’s wickedness on earth, and how every plan devised by his mind was nothing but evil all the time.
(כא) וַיָּ֣רַח יְהֹוָה֮ אֶת־רֵ֣יחַ הַנִּיחֹ֒חַ֒ וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־לִבּ֗וֹ לֹֽא־אֹ֠סִ֠ף לְקַלֵּ֨ל ע֤וֹד אֶת־הָֽאֲדָמָה֙ בַּעֲב֣וּר הָֽאָדָ֔ם כִּ֠י יֵ֣צֶר לֵ֧ב הָאָדָ֛ם רַ֖ע מִנְּעֻרָ֑יו וְלֹֽא־אֹסִ֥ף ע֛וֹד לְהַכּ֥וֹת אֶת־כׇּל־חַ֖י כַּֽאֲשֶׁ֥ר עָשִֽׂיתִי׃
(21) The LORD smelled the pleasing odor, and the LORD said to Himself: “Never again will I doom the earth because of man, since the devisings of man’s mind are evil from his youth; nor will I ever again destroy every living being, as I have done.
יצר הרע כיצד אמרו שלש עשרה שנה גדול יצר הרע מיצר טוב ממעי אמו של אדם היה גדל ובא עמו והתחיל מחלל שבתות אין ממחה בידו [הורג נפשות אין ממחה בידו הולך לדבר עבירה אין ממחה בידו] לאחר י״ג שנה נולד יצר טוב כיון שמחלל שבתות א״ל ריקה הרי הוא אומר (שמות ל״א:י״ד) מחלליה מות יומת. הורג נפשות א״ל ריקה הרי הוא אומר (בראשית ט׳:ו׳) שופך דם האדם באדם דמו ישפך. הולך לדבר עבירה אומר לו ריקה הרי הוא אומר (ויקרא כ׳:י׳) מות יומת הנואף והנואפת. בזמן שאדם מחמם את עצמו והולך לדבר זימה כל אבריו נשמעין לו מפני שיצה״ר מלך הוא על מאתים וארבעים ושמונה אברים. כשהוא הולך לדבר מצוה התחילו מתענין (לו) כל אבריו מפני שיצר הרע שבמעיו מלך הוא על מאתים וארבעים ושמונה אברים שבאדם ויצר טוב אינו דומה אלא למי שהוא חבוש בבית האסורין שנאמר (קהלת ד׳:י״ד) [כי] מבית הסורים יצא למלוך זה יצר טוב
The Evil Urge. How so? They say that for the first thirteen years [of a person’s life] the Evil Urge is greater than the Good Urge. There in his mother’s womb, a person’s Evil Urge grows with him. [After he emerges into the world,] he starts breaking the Sabbath, and nothing is there to stop him; [killing people, and nothing is there to stop him; going out to sin, and nothing is there to stop him.] After thirteen years, the Good Urge is born. Then when he breaks the Sabbath, it says to him: Empty one! Isn’t it written (Exodus 31:14), “One who breaks it will surely die”? When he kills, it says to him: Empty one! Isn’t it written (Genesis 9:6), “One who spills the blood of a person, his own blood will be spilled”? When he goes out to sin, it says to him: Empty one! Isn’t it written (Leviticus 20:16), “Both the adulterer and the adulteress shall be put to death”? When a person heats himself up, and then goes to commit some act of lewdness, all of his limbs will obey him, because the Evil Urge rules over all 248 limbs. When he goes to perform a mitzvah, his limbs begin to grow lazy, because the Evil Urge in his stomach rules over all 248 of a person’s limbs. The Good Urge, meanwhile, is like someone trapped in a prison, as it says (Ecclesiastes 4:14), “From the prison, he comes forth to rule” – that is the Good Urge.
דָּרֵשׁ רַבִּי עַוִּירָא וְאִיתֵּימָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: שִׁבְעָה שֵׁמוֹת יֵשׁ לוֹ לְיֵצֶר הָרָע. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קְרָאוֹ ״רַע״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעוּרָיו״. מֹשֶׁה קְרָאוֹ ״עָרֵל״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמַלְתֶּם אֵת עׇרְלַת לְבַבְכֶם״. דָּוִד קְרָאוֹ ״טָמֵא״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים״, מִכְּלָל דְּאִיכָּא טָמֵא. שְׁלֹמֹה קְרָאוֹ ״שׂוֹנֵא״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ הַאֲכִילֵהוּ לָחֶם וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם כִּי גֶחָלִים אַתָּה חוֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ וַה׳ יְשַׁלֶּם לָךְ״. אַל תִּקְרֵי ״יְשַׁלֶּם לָךְ״, אֶלָּא ״יַשְׁלִימֶנּוּ לָךְ״. יְשַׁעְיָה קְרָאוֹ ״מִכְשׁוֹל״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״סוֹלּוּ סוֹלּוּ פַּנּוּ דָרֶךְ הָרִימוּ מִכְשׁוֹל מִדֶּרֶךְ עַמִּי״. יְחֶזְקֵאל קְרָאוֹ ״אֶבֶן״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר״. יוֹאֵל קְרָאוֹ ״צְפוֹנִי״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאֶת הַצְּפוֹנִי אַרְחִיק מֵעֲלֵיכֶם״. תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְאֶת הַצְּפוֹנִי אַרְחִיק מֵעֲלֵיכֶם״ — זֶה יֵצֶר הָרָע, שֶׁצָּפוּן וְעוֹמֵד בְּלִבּוֹ שֶׁל אָדָם. ״וְהִדַּחְתִּיו אֶל אֶרֶץ צִיָּה וּשְׁמָמָה״ — לִמְקוֹם שֶׁאֵין בְּנֵי אָדָם מְצוּיִין לְהִתְגָּרוֹת בָּהֶן. ״אֶת פָּנָיו אֶל הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי״ — שֶׁנָּתַן עֵינָיו בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן וְהֶחְרִיבוֹ, וְהָרַג תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבּוֹ. ״וְסוֹפוֹ אֶל הַיָּם הָאַחֲרוֹן״ — שֶׁנָּתַן עֵינָיו בְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי וְהֶחְרִיבוֹ, וְהָרַג תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבּוֹ. ״וְעָלָה בׇאְשׁוֹ וְתַעַל צַחֲנָתוֹ״ — שֶׁמַּנִּיחַ אוּמּוֹת הָעוֹלָם, וּמִתְגָּרֶה בְּשׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. ״כִּי הִגְדִּיל לַעֲשׂוֹת״ — אָמַר אַבָּיֵי: וּבְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יוֹתֵר מִכּוּלָּם.... אֲתָא הָהוּא סָבָא, תְּנָא לֵיהּ: כׇּל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵירוֹ — יִצְרוֹ גָּדוֹל הֵימֶנּוּ.
Rabbi Avira, and some say Rabbi Yehoshua ben Levi, taught: The evil inclination has seven names. The Holy One, Blessed be He, called it evil, as it is stated: “For the inclination of a man’s heart is evil from his youth” (Genesis 8:21). Moses called it uncircumcised, as it is stated: “And circumcise the foreskin of your hearts” (Deuteronomy 10:16). David called it impure, as it is stated: “Create for me a pure heart, O God” (Psalms 51:12); by inference, there is an impure heart that is the evil inclination. Solomon called it enemy, as it is stated: “If your enemy is hungry, give him bread to eat, and if he is thirsty, give him water to drink; for you will heap coals of fire upon his head, and the Lord will reward you” (Proverbs 25:21–22). Do not read it as: And the Lord will reward you [yeshalem lakh]; rather read it as: And the Lord will reconcile it to you [yashlimenu lakh]. God will cause the evil inclination to love you and no longer seek to entice you to sin. Isaiah called it a stumbling block, as it is stated: “And He will say: Cast you up, cast you up, clear the way, take up the stumbling block out of the way of My people” (Isaiah 57:14). Ezekiel called it stone, as it is stated: “And I will take away the stony heart out of your flesh, and I will give you a heart of flesh” (Ezekiel 36:26). Joel called it hidden one, as it says: “But I will remove the northern one [hatzefoni] far off from you” (Joel 2:20). The Sages taught concerning the verse: “But I will remove the northern one [hatzefoni] far off from you,” that this is referring to the evil inclination. And why is the evil inclination referred to as tzefoni? It is due to the fact that it is always hidden [tzafun] in the heart of man. The baraita continues interpreting the verse in the book of Joel. “And will drive it to a land barren and desolate” (Joel 2:20), where there are no people for the evil inclination to incite. And what damage does the evil inclination cause? “With its face toward the eastern [hakadmoni] sea” (Joel 2:20), as it set its eyes on the First [mukdam] Temple and destroyed it, and killed the Torah scholars that were in it; “and its end toward the western [ha’aḥaron] sea” (Joel 2:20), as it set its eyes on the Second [aḥaron] Temple and destroyed it, and killed the Torah scholars that were in it; “its foulness may come up, and its ill odor may come up” (Joel 2:20), as it forsakes the nations of the world and incites the enemies of the Jewish people: In this context, the term the nations is a euphemism for the Jewish people. The evil inclination seeks to corrupt the Jews more than it does the members of any other nation. “Because it has done greatly” (Joel 2:20): Abaye said: And it provokes Torah scholars more than it provokes everyone else. ... A certain Elder came and taught him: Anyone who is greater than another, his evil inclination is greater than his.
כיון שהבאנו כתוב זה על ההספד באחרית הימים, שואלים: הא הספידא מאי עבידתיה [הספד זה מה מעשהו], על איזה מאורע נעשה אותו הספד? ומשיבים: פליגי [נחלקו] בה בשאלה זו ר' דוסא ורבנן [וחכמים]. חד [אחד מהם] אמר: הספד זה הוא על משיח בן יוסף שנהרג במלחמת גוג ומגוג לפני שתבוא הגאולה השלימה על ידי משיח בן דוד, וחד [ואחד מהם] אמר: הספד זה הוא על יצר הרע שנהרג.
ושואלים: בשלמא [נניח] לשיטת מאן [מי] שאמר כי הספד זה הוא על משיח בן יוסף שנהרג — היינו דכתיב [הוא שנאמר]: "והביטו אלי את אשר דקרו וספדו עליו כמספד על היחיד" (זכריה יב, י). אלא לשיטת מאן [מי] שאמר כי על יצר הרע שנהרג נערך מספד זה — האי הספידא בעי למעבד [לזה הספד צריך לעשות]? הרי לכך שמחה בעי למעבד [צריך היה לעשות]! ואם כן אמאי [מדוע] בכו?
ומשיבים: כדדרש [כפי שדרש] ר' יהודה בענין זה, ובדרשתו מסביר גם את ההספד. שאמר: לעתיד לבא מביאו הקדוש ברוך הוא ליצר הרע ושוחטו בפני צדיקים ובפני הרשעים. צדיקים נדמה להם יצר הרע כהר גבוה, ורשעים נדמה להם כחוט השערה בלבד. הללו בוכין והללו בוכין. צדיקים בוכין ואומרים: היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה! ורשעים בוכין ואומרים: היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה! ואף הקדוש ברוך הוא תמה עמהם, שנאמר: "כה אמר ה' צבאות כי יפלא בעיני שארית העם הזה בימים ההם גם בעיני יפלא" (זכריה ח, ו) וזהו המספד הנזכר שם.
וכיון שדיברו ביצר הרע, בציור דמותו ובמלחמה בו, מביאים מה שאמר רב אסי: יצר הרע בתחילה שמפתה את האדם דומה לחוט של בוכיא [של עכביש] ולבסוף דומה כעבותות העגלה, שנאמר: "הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה" (ישעיה ה, יח), שבתחילה הפיתוי הוא כקורים דקים שאינם נראים ("שוא") ולבסוף לכשמתפתה האדם, הריהו קושרו אליו בחוזק כעבותות של עגלה.
תנו רבנן [שנו חכמים]: משיח בן דוד שעתיד להגלות במהרה בימינו, אומר לו הקדוש ברוך הוא: שאל (בקש) ממני דבר ואתן לך מה שאתה מבקש, שנאמר: "אספרה אל חק ה' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך. שאל ממני ואתנה גוים נחלתך ואחוזתך אפסי ארץ" (תהלים ב, ז-ח). וכיון שראה משיח בן יוסף אשר בא לפניו, שהוא נהרג, אומר לפניו, לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! איני מבקש ממך אלא חיים שלא אהרג כמוהו. אומר לו הקדוש ברוך הוא: חיים, עד שלא אמרת בקשה זו כבר התנבא עליך דוד אביך בדיוק בענין זה, שנאמר: "חיים שאל ממך נתתה לו אורך ימים עולם ועד" (תהלים כא, ה).
א דרש ר' עוירא ואיתימא [ויש אומרים] שהיה זה ר' יהושע בן לוי: שבעה שמות יש לו ליצר הרע: הקדוש ברוך הוא קראו "רע", שנאמר: "כי יצר לב האדם רע מנעריו" (בראשית ח, כא). משה קראו בכינוי "ערל", שנאמר: "ומלתם את ערלת לבבכם" (דברים י, טז). דוד קראו "טמא", שנאמר: "לב טהור ברא לי אלהים" (תהלים נא, יב), ומדייקים: מכלל דאיכא [מכאן שיש] לב טמא והוא היצר הרע.
שלמה קראו "שונא", שנאמר: "אם רעב שנאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים, כי גחלים אתה חותה על ראשו וה' ישלם לך" (משלי כה, כא-כב). אל תקרי (תקרא) "ישלם לך" אלא "ישלימנו לך", כלומר: שה' יעשה שיהיה יצר האדם שלם עימו ויאהבנו ולא יסיתנו לחטוא ובדרך זו להביאו לאבדון.
ישעיה הנביא קראו "מכשול", שנאמר: "סלו סלו פנו דרך הרימו מכשול מדרך עמי" (ישעיה נז, יד). יחזקאל קראו "אבן", שנאמר: "והסרתי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר" (יחזקאל לו, כו). יואל קראו "צפוני", שנאמר: "ואת הצפוני ארחיק מעליכם" (יואל ב, כ). על כתוב זה תנו רבנן [שנו חכמים]: בכוונת הכתוב "ואת הצפוני ארחיק מעליכם" — זה יצר הרע, ומדוע נקרא "צפוני" — שצפון ועומד בלבו של אדם.
"והדחתיו אל ארץ ציה ושממה" (יואל ב, כ) — למקום שאין בני אדם מצויין שלא יוכל להתגרות בהן. ומה מעשיו ונזקיו של יצר זה? "את פניו אל הים הקדמוני" (יואל ב, כ) — שנתן עיניו במקדש ראשון ("קדמוני" — מלשון מוקדם) והחריבו והרג תלמידי חכמים שבו. "וספו אל הים האחרון" — שנתן עיניו במקדש שני ("אחרון") והחריבו, והרג תלמידי חכמים שבו. "ועלה באשו ותעל צחנתו" (יואל ב, כ) — מפני שמניח אומות העולם ומתגרה בשונאיהם של ישראל (כלומר, בלשון נקיה — ישראל), שיצר הרע מפתה את ישראל יותר מבני כל אומה אחרת. "כי הגדיל לעשות" (יואל ב, כ) — אמר אביי: ובתלמידי חכמים מתגרה יותר מכולם.
וכעין ראיה לדבר כי הא [כפי מעשה זה] שאביי שמעיה לההוא גברא דקאמר לההיא אתתא [שמע אדם אחד שאמר לאשה אחת]: נקדים וניזיל באורחא [ונלך בדרך]. כיון ששמע, אמר אביי בלבו: איזיל אפרשינהו מאיסורא [אלך ללוותם ועל ידי כך אפריש אותם מן האיסור] שהם מתכוננים ודאי לעשות יחד. אזל בתרייהו תלתא פרסי באגמא [הלך אחריהם שלוש פרסאות בתוך האגם] במקום הקנים, והם היו מהלכים בדרך ולא עשו כל רע. כי [כאשר] הגיעו לפרשת דרכים אשר ממנה היה יכול כל אחד מהם לפנות למקומו, הוו פרשי מהדדי [היו נפרדים זה מזו], ובתוך כדי כך שמעינהו דקא אמרי [שמע אותם שהם אומרים]: אורחין רחיקא [דרכנו רחוקה], כלומר: רב המרחק בין מקומות מגורינו ושוב איננו יכולים להמשיך ללכת באותה דרך, ואולם אילו היינו יכולים להמשיך ללכת באותה דרך, הרי שהיתה צוותין בסימא [חברתנו נעימה].
אמר אביי: אי מאן דסני לי הוה [אם מי ששונא לי היה זה], כלומר: אלו הייתי אני בעצמי במצב זה, לא הוה מצי לאוקומיה נפשיה [הייתי יכול להעמיד עצמי] ולהתאפק מלחטוא. כיון שכך ראה בעצמו חסרון גדול זה אזל תלא נפשיה בעיבורא דדשא [הלך נשען על בריח הדלת] והיה מהרהר ומצטער. אתא ההוא סבא, תנא ליה [בא זקן אחד, שנה לו]: כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו. ולכן אין על אביי להצטער כל כך, שלפי גדולתו כך גם יצרו גדול.
אמר ר' יצחק: יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, שנאמר: "רק
(ז) רַבִּי נַחְמָן בַּר שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רַב שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר, הִנֵּה טוֹב מְאֹד, זֶה יֵצֶר טוֹב. וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד, זֶה יֵצֶר רָע. וְכִי יֵצֶר הָרָע טוֹב מְאֹד, אֶתְמְהָא. אֶלָּא שֶׁאִלּוּלֵי יֵצֶר הָרָע לֹא בָּנָה אָדָם בַּיִת, וְלֹא נָשָׂא אִשָּׁה, וְלֹא הוֹלִיד, וְלֹא נָשָׂא וְנָתַן. וְכֵן שְׁלֹמֹה אוֹמֵר (קהלת ד, ד): כִּי הִיא קִנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ.
(7) Rabbi Nahman said in Rabbi Samuel's name: 'Behold, it was good' refers to the Good Desire; 'And behold, it was very good' refers to the Evil Desire. (It only says 'very good' after man was created with both the good and bad inclinations, in all other cases it only says 'and God saw that it was good') Can then the Evil Desire be very good? That would be extraordinary! But without the Evil Desire, however, no man would build a house, take a wife and beget children; and thus said Solomon: 'Again, I considered all labour and all excelling in work, that it is a man's rivalry with his neighbor.' (Ecclesiastes 4:4).
אוֹתִיבוּ בְּתַעֲנִיתָא תְּלָתָא יוֹמִין וּתְלָתָא לֵילָוָאתָא, מַסְרוּהוּ נִיהֲלַיְהוּ. נְפַק אֲתָא כִּי גוּרְיָא דְנוּרָא מִבֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, אֲמַר לְהוּ נָבִיא לְיִשְׂרָאֵל: הַיְינוּ יִצְרָא דַעֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר זֹאת הָרִשְׁעָה״. בַּהֲדֵי דְּתַפְסוּהּ לֵיהּ אִשְׁתְּמִיט בִּינִיתָא מִמַּזְּיֵיא וּרְמָא קָלָא, וַאֲזַל קָלֵיהּ אַרְבַּע מְאָה פַּרְסֵי. אָמְרוּ: הֵיכִי נַעֲבֵיד? דִּילְמָא חַס וְשָׁלוֹם מְרַחֲמִי עֲלֵיהּ מִן שְׁמַיָּא. אֲמַר לְהוּ נָבִיא: שַׁדְיוּהוּ בְּדוּדָא דַאֲבָרָא, וְחַפְיוּהוּ לְפוּמֵּיהּ בַּאֲבָרָא, דַּאֲבָרָא מִשְׁאָב שָׁאֵיב קָלָא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר זֹאת הָרִשְׁעָה וַיַּשְׁלֵךְ אוֹתָהּ אֶל תּוֹךְ הָאֵיפָה וַיַּשְׁלֵךְ אֶת אֶבֶן הָעוֹפֶרֶת אֶל פִּיהָ״. אֲמַרוּ: הוֹאִיל וְעֵת רָצוֹן הוּא, נִבְעֵי רַחֲמֵי אַיִּצְרָא דַעֲבֵירָה. בְּעוֹ רַחֲמֵי וְאִמְּסַר בִּידַיְיהוּ. אֲמַר לְהוּ: חֲזוֹ, דְּאִי קָטְלִיתוּ לֵיהּ לְהָהוּא, כָּלֵי עָלְמָא. חַבְשׁוּהוּ תְּלָתָא יוֹמֵי, וּבָעוּ בֵּיעֲתָא בַּת יוֹמָא בְּכׇל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלָא אִשְׁתְּכַח. אָמְרִי: הֵיכִי נַעֲבֵיד? נִקְטְלֵיהּ — כָּלֵי עָלְמָא, נִיבְעֵי רַחֲמֵי אַפַּלְגָא — פַּלְגָא בִּרְקִיעָא לָא יָהֲבִי. כַּחְלִינְהוּ לְעֵינֵיהּ וְשַׁבְקוּהוּ, וְאַהְנִי דְּלָא מִיגָּרֵי בֵּיהּ לְאִינִישׁ בְּקָרִיבְתֵּהּ.
In response to the indication of divine acceptance, they observed a fast for three days and three nights, and He delivered the evil inclination to them. A form of a fiery lion cub came forth from the chamber of the Holy of Holies. Zechariah the prophet said to the Jewish people: This is the evil inclination for idol worship, as it is stated in the verse that refers to this event: “And he said: This is the evil one” (Zechariah 5:8). The use of the word “this” indicates that the evil inclination was perceived in a physical form. When they caught hold of it one of its hairs fell, and it let out a shriek of pain that was heard for four hundred parasangs. They said: What should we do to kill it? Perhaps, Heaven forfend, they will have mercy upon him from Heaven, since it cries out so much. The prophet said to them: Throw it into a container made of lead and seal the opening with lead, since lead absorbs sound. As it is stated: “And he said: This is the evil one. And he cast it down into the midst of the measure, and he cast a stone of lead upon its opening” (Zechariah 5:8). They followed this advice and were freed of the evil inclination for idol worship. When they saw that the evil inclination for idol worship was delivered into their hands as they requested, the Sages said: Since it is an auspicious time, let us pray also concerning the evil inclination for sin in the area of sexual relationships. They prayed, and it was also delivered into their hands. Zechariah the prophet said to them: See and understand that if you kill this evil inclination the world will be destroyed because as a result there will also no longer be any desire to procreate. They followed his warning, and instead of killing the evil inclination they imprisoned it for three days. At that time, people searched for a fresh egg throughout all of Eretz Yisrael and could not find one. Since the inclination to reproduce was quashed, the chickens stopped laying eggs. They said: What should we do? If we kill it, the world will be destroyed. If we pray for half, i.e., that only half its power be annulled, nothing will be achieved because Heaven does not grant half gifts, only whole gifts. What did they do? They gouged out its eyes, effectively limiting its power, and set it free. And this was effective to the extent that a person is no longer aroused to commit incest with his close relatives.
אותיבו בתעניתא תלתא יומין ותלתא לילואתא [ישבו בתענית שלושה ימים ושלושה לילות] מסרוהו ניהליהו [מסרו להם] את היצר הרע. נפק אתא כי גוריא דנורא [יצא ובא כמין גור אריה של אש] מבית קדשי הקדשים, אמר להו [להם] נביא לישראל: היינו יצרא [זהו יצר] של עבודה זרה, שכך הוא מתגלה, שנאמר: "ויאמר זאת הרשעה" (זכריה ה, ח), לומר: שהראה להם באצבע את הרשעה עצמה.
בהדי דתפסוה ליה אשתמיט ביניתא ממזייא [בשעה שתפסו אותו נשמטה שערה מתוך שערותיו] ורמא קלא ואזל קליה ארבע מאה פרסי [והרים קולו מפני הכאב והלך נשמע קולו ארבע מאות פרסות]. אמרו: היכי נעביד [כיצד נעשה] כדי להורגו? דילמא [שמא] חס ושלום מרחמי עליה מן שמיא [ירחמו עליו מן השמים], שהוא בוכה וצועק כל כך. אמר להו [להם] הנביא: שדיוהו בדודא דאברא, וחפיוהו לפומיה באברא, דאברא משאב שאיב קלא [זרקו אותו לתוך דוד של עופרת, וכיסו את פיו בעופרת, שהעופרת שואבת את הקול] ואין הקול נשמע. שנאמר: "ויאמר זאת הרשעה וישלך אתה אל תוך האיפה וישלך את אבן העופרת אל פיה" (זכריה ה, ח) ועל ידי כך יפטרו מיצר הרע של עבודה זרה.
משראו שנמסר בידם יצר הרע של עבודה זרה על פי בקשתם, אמרו חכמי ישראל: הואיל ועת רצון הוא, שהקדוש ברוך הוא שומע לתפילתנו, נבעי רחמי איצרא [נבקש רחמים גם על היצר] של עבירה בענין עריות. בעו רחמי ואמסר בידייהו [בקשו רחמים ונמסר גם הוא בידם].
אמר להו [להם] הנביא זכריה: חזו, דאי קטליתו ליה לההוא, כליא עלמא [ראו, שאם הורגים אתם אותו, יכלה העולם] ששוב לא תהיה פריה ורביה בעולם. חבשוהו תלתא יומי [אסרו אותו שלשה ימים], ובעו ביעתא בת יומא [ובקשו ביצה בת יומה] בכל ארץ ישראל ולא אשתכח [נמצאה] כי התרנגולות הפסיקו להטיל שהרי יצר הפריה והרביה בטל. אמרי [אמרו]: היכי נעביד [כיצד נעשה]? נקטליה [אם נהרגנו] — כליא עלמא [יכלה העולם], ניבעי רחמי אפלגא [ואם נבקש רחמים על חצי], כלומר: שיבטלו מחציתו — פלגא ברקיעא לא יהבי [חצי מן השמים אין נותנים], שמשמים נותנים רק מתנה שלימה. מה עשו? — כחלינהו לעיניה ושבקוהו [ניקרו את עיניו והניחוהו] ואהני [והועיל] מה שנקרו עיניו דלא מיגרי ביה לאיניש בקריבתה [שאין אדם מתגרה עוד כל כך בקרובות משפחתו], שהועילו למעט תוקפו של יצר הרע הזה.
תָּנוּ רַבָּנַן וְשַׂמְתֶּם סַם תָּם נִמְשְׁלָה תּוֹרָה כְּסַם חַיִּים מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהִכָּה אֶת בְּנוֹ מַכָּה גְּדוֹלָה וְהִנִּיחַ לוֹ רְטִיָּה עַל מַכָּתוֹ וְאָמַר לוֹ בְּנִי כׇּל זְמַן שֶׁהָרְטִיָּה זוֹ עַל מַכָּתְךָ אֱכוֹל מַה שֶּׁהֲנָאָתֶךָ וּשְׁתֵה מַה שֶּׁהֲנָאָתֶךָ וּרְחוֹץ בֵּין בְּחַמִּין בֵּין בְּצוֹנֵן וְאֵין אַתָּה מִתְיָירֵא וְאִם אַתָּה מַעֲבִירָהּ הֲרֵי הִיא מַעֲלָה נוֹמֵי כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל בָּנַי בָּרָאתִי יֵצֶר הָרָע וּבָרָאתִי לוֹ תּוֹרָה תַּבְלִין וְאִם אַתֶּם עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה אֵין אַתֶּם נִמְסָרִים בְּיָדוֹ שֶׁנֶּאֱמַר הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם אֵין אַתֶּם עוֹסְקִין בַּתּוֹרָה אַתֶּם נִמְסָרִים בְּיָדוֹ שֶׁנֶּאֱמַר לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכׇּל מַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ בְּךָ שֶׁנֶּאֱמַר וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאִם אַתָּה רוֹצֶה אַתָּה מוֹשֵׁל בּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְאַתָּה תִּמְשׇׁל בּוֹ תָּנוּ רַבָּנַן קָשֶׁה יֵצֶר הָרָע שֶׁאֲפִילּוּ יוֹצְרוֹ קְרָאוֹ רַע שֶׁנֶּאֱמַר כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו אָמַר רַב יִצְחָק יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְחַדֵּשׁ עָלָיו בְּכׇל יוֹם שֶׁנֶּאֱמַר רַק רַע כׇּל הַיּוֹם וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לֵוִי יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּכׇל יוֹם וּמְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ וְאִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹזְרוֹ אֵין יָכוֹל לוֹ שֶׁנֶּאֱמַר אֱלֹהִים לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנִי אִם פָּגַע בְּךָ מְנֻוּוֹל זֶה מׇשְׁכֵהוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ אִם אֶבֶן הוּא נִימּוֹחַ וְאִם בַּרְזֶל הוּא מִתְפּוֹצֵץ שֶׁנֶּאֱמַר הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה' וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע אִם אֶבֶן הוּא נִימּוֹחַ שֶׁנֶּאֱמַר הוֹי כׇּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם וְאוֹמֵר אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם
The Sages taught: “And you shall place [vesamtem] these words of Mine in your hearts” (Deuteronomy 11:18). Read this as though it stated sam tam, a perfect elixir. The Torah is compared to an elixir of life. There is a parable that illustrates this: A person hit his son with a strong blow and placed a bandage on his wound. And he said to him: My son, as long as this bandage is on your wound and is healing you, eat what you enjoy and drink what you enjoy, and bathe in either hot water or cold water, and you do not need to be afraid, as it will heal your wound. But if you take it off, the wound will become gangrenous. So too the Holy One, Blessed be He, said to Israel: My children, I created an evil inclination, which is the wound, and I created Torah as its antidote. If you are engaged in Torah study you will not be given over into the hand of the evil inclination, as it is stated: “If you do well, shall it not be lifted up?” (Genesis 4:7). One who engages in Torah study lifts himself above the evil inclination. And if you do not engage in Torah study, you are given over to its power, as it is stated: “Sin crouches at the door” (Genesis 4:7). Moreover, all of the evil inclination’s deliberations will be concerning you, as it is stated in the same verse: “And to you is its desire.” And if you wish you shall rule over it, as it is stated in the conclusion of the verse: “But you may rule over it” (Genesis 4:7). The Sages taught: So difficult is the evil inclination that even its Creator calls it evil, as it is stated: “For the inclination of a man’s heart is evil from his youth” (Genesis 8:21). Rav Yitzḥak says: A person’s evil inclination renews itself to him every day, as it is stated: “And that every inclination of the thoughts in his heart was only evil all day [kol hayyom]” (Genesis 6:5). “Kol hayyom” can also be understood as: Every day. And Rabbi Shimon ben Levi says: A person’s inclination overpowers him every day, and seeks to kill him, as it is stated: “The wicked watches the righteous and seeks to slay him” (Psalms 37:32). And if not for the fact that the Holy One, Blessed be He, assists each person in battling his evil inclination, he could not overcome it, as it is stated: “The Lord will not leave him in his hand” (Psalms 37:33). A Sage from the school of Rabbi Yishmael taught: My son, if this wretched one, the evil inclination, encounters you, pull it into the study hall, i.e., go and study Torah. If it is a stone it will melt, and if it is iron it will break, as it is stated with regard to the Torah: “Is not My word like fire, says the Lord, and like a hammer that breaks the rock in pieces?” (Jeremiah 23:29). Just as a stone shatters a hammer, so too one can overcome his evil inclination, which is as strong as iron, through Torah study. With regard to the second part of the statement: If it is a stone it will melt, this is as it is stated with regard to the Torah: “Ho, everyone who thirsts, come for water” (Isaiah 55:1), and it states: “The water wears the stones” (Job 14:19), indicating that water is stronger than stone.
א תנו רבנן [שנו חכמים]: נאמר לגבי דברי תורה "ושמתם את דברי אלה על לבבכם" (דברים יא, יח) ומפרשים זאת כאילו היה כתוב סם תם (סם שלם) תרופה גמורה, לומר כי נמשלה תורה כסם חיים. משל לאדם שהכה את בנו מכה גדולה והניח לו רטיה (תחבושת) על מכתו, ואמר לו: בני, כל זמן שהרטיה זו על מכתך ומרפאה אותך אכול מה שהנאתך ממנו, ושתה מה שהנאתך ממנו, ורחוץ בין בחמין בין בצונן ואין אתה מתיירא, כי היא מרפאה את מכתך. ואם אתה מעבירה (מורידה) ממך הרי היא המכה מעלה נומי (נמק).
כך הקדוש ברוך הוא אמר להם לישראל: בני, בראתי יצר הרע שהוא המכה הגדולה ובראתי לו תורה תבלין לתקנו ולמתקו. ואם אתם עוסקים בתורה — אין אתם נמסרים בידו של היצר הרע, שנאמר: "הלוא אם תיטיב שאת" (בראשית ד, ז) — שאם אדם מיטיב דרכו ועוסק בתורה הוא מתרומם מעל היצר הרע,
ואם אין אתם עוסקין בתורה — אתם נמסרים בידו, שנאמר: "לפתח חטאת רבץ" (שם), ולא עוד אלא שכל משאו ומתנו מה שעוסק בו היצר הרע הוא רק בך, שנאמר: "ואליך תשוקתו" (שם). ואם אתה רוצה אתה מושל בו, שנאמר: "ואתה תמשל בו" (שם).
תנו רבנן [שנו חכמים]: קשה יצר הרע, שאפילו יוצרו קראו רע, שנאמר: "כי יצר לב האדם רע מנעריו" (שם ח, כא). אמר רב יצחק: יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום, שנאמר: "וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום" (שם ו, ה).
ואמר ר' שמעון בן לוי: יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו, שנאמר: "צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו" (תהלים לז, לב) ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו לאדם להתגבר על יצרו אין יכול לו, שנאמר: "אלהים לא יעזבנו בידו" (שם לג).
תנא דבי [שנה החכם בבית מדרשו] של ר' ישמעאל: בני, אם פגע בך מנוול זה היצר הרע — משכהו לבית המדרש, כלומר, לך לבית המדרש. ושם, אם אבן הוא — הרי הוא נימוח, ואם ברזל הוא — מתפוצץ, שנאמר לענין דברי תורה: "הלוא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפצץ סלע" (ירמיה כג, כט), כלומר, כמו שהסלע מפוצץ את הפטיש, כך בלימוד תורה יכול להתגבר על היצר הרע הקשה כברזל. ולענין אבן, שאם אבן הוא — נימוח (נשחק), שנאמר לגבי התורה: "הוי כל צמא לכו למים" (ישעיה נה, א) ואומר: "אבנים שחקו מים" (איוב יד, יט), כלומר, שכוח המים יפה מכוח האבן שהריהי נשחקת על ידי המים.
אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: הוּא שָׂטָן, הוּא יֵצֶר הָרָע, הוּא מַלְאַךְ הַמָּוֶת. הוּא שָׂטָן – דִּכְתִיב: ״וַיֵּצֵא הַשָּׂטָן מֵאֵת פְּנֵי ה׳״. הוּא יֵצֶר הָרָע – כְּתִיב הָתָם: ״רַק רַע כׇּל הַיּוֹם״, וּכְתִיב הָכָא: (״רַק אֶת נַפְשׁוֹ שְׁמֹר״) [״רַק אֵלָיו אַל תִּשְׁלַח יָדֶךָ״]. הוּא מַלְאַךְ הַמָּוֶת – דִּכְתִיב: ״(רַק) [אַךְ] אֶת נַפְשׁוֹ שְׁמֹר״ – אַלְמָא בְּדִידֵיהּ קָיְימָא. אָמַר רַבִּי לֵוִי: שָׂטָן וּפְנִינָה לְשֵׁם שָׁמַיִם נִתְכַּוְּונוּ. שָׂטָן – כֵּיוָן דְּחַזְיֵא לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דְּנָטְיָה דַּעְתֵּיהּ בָּתַר אִיּוֹב, אָמַר: חַס וְשָׁלוֹם מִינְּשֵׁי לֵיהּ לְרַחְמָנוּתֵיהּ דְּאַבְרָהָם. פְּנִינָה – דִּכְתִיב: ״וְכִעֲסַתָּה צָרָתָהּ גַּם כַּעַס, בַּעֲבוּר הַרְּעִימָהּ״. דַּרְשַׁהּ רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב בְּפַפּוֹנְיָא. אֲתָא שָׂטָן, נַשְּׁקֵיהּ לְכַרְעֵיהּ.
Reish Lakish says: Satan, the evil inclination, and the Angel of Death are one, that is, they are three aspects of the same essence. He is the Satan who seduces people and then accuses them, as it is written: “So the Satan went forth from the presence of the Lord, and smote Job with vile sores” (Job 2:7). He is also the evil inclination, as it is written there: “The impulse of the thoughts of his heart was only evil continuously” (Genesis 6:5); and it is written here: “Only upon himself do not put forth your hand” (Job 1:12). The verbal analogy between the various uses of the word “only” teaches that the evil inclination is to be identified with the Satan. He is also the Angel of Death, as it is written: “Only spare his life” (Job 2:6); apparently Job’s life depends upon him, the Satan, and accordingly the Satan must also be the Angel of Death. Rabbi Levi says: Both Satan, who brought accusations against Job, and Peninnah, who tormented Hannah, mother of Samuel the prophet, acted with intent that was for the sake of Heaven. As for Satan, when he saw that the Holy One, Blessed be He, inclined to favor Job and praised him, he said: Heaven forbid that He should forget the love of Abraham. With regard to Peninnah, as it is written: “And her rival wife also provoked her sore, to make her fret” (I Samuel 1:6), i.e., Peninnah upset Hannah in order to motivate her to pray. Rav Aḥa bar Ya’akov taught this in Paphunya, and Satan came and kissed his feet in gratitude for speaking positively about him.
אמר ריש לקיש: הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות, שלושתם פנים של אותה מהות. הוא שטן המשטין ומנסה לקטרג על האדם ולהכשילו, דכתיב [שנאמר]: "ויצא השטן מאת פני ה' ויך את איוב בשחין" (איוב ב, ז). הוא יצר הרע, כתיב התם [נאמר שם]: "יצר מחשבות לבו רק רע כל היום" (בראשית ו, ה), וכתיב הכא [ונאמר כאן]: "רק את נפשו שמר" (איוב ב, ו), "רק אליו אל תשלח ידך" (איוב א, יב), ולמדים בגזירה שווה "רק" "רק". הוא מלאך המות, דכתיב [שנאמר]: "אך את נפשו שמר" (איוב ב, ו), אלמא בדידיה קיימא [נמצא שבו תלוי הדבר], משמע שהוא הוא מלאך המוות.
אמר ר' לוי: שטן שקטרג על איוב ופנינה שהציקה לחנה אמו של שמואל הנביא, לשם שמים נתכוונו. שטן — כיון דחזיא [שראה] להקדוש ברוך הוא דנטיה דעתיה בתר [שנוטה דעתו אחר] איוב ומשבח אותו, אמר: חס ושלום, מינשי ליה לרחמנותיה [ישכח את אהבתו] של אברהם. פנינה — דכתיב [שנאמר]: "וכעסתה צרתה גם כעס בעבור הרעימה" (שמואל א' א, ו), כלומר, כדי שתצטער ותתפלל. דרשה [דרש] רב אחא בר יעקב בפפוניא את הדברים הללו, אתא [בא] השטן נשקיה לכרעיה [ונישק את רגליו] כתודה על שלימד עליו זכות. ומעתה דנים בדמותו של איוב, ובדבריו.
הָנָךְ שְׁבוּיָיתָא דַּאֲתַאי לִנְהַרְדְּעָא. אַסְּקִינְהוּ לְבֵי רַב עַמְרָם חֲסִידָא, אַשְׁקוּלוּ דַּרְגָּא מִקַּמַּיְיהוּ. בַּהֲדֵי דְּקָא חָלְפָה חֲדָא מִנַּיְיהוּ נְפַל נְהוֹרָא בְּאִיפּוּמָּא. שַׁקְלֵיהּ רַב עַמְרָם לְדַרְגָּא דְּלָא הֲווֹ יָכְלִין בֵּי עַשְׂרָה לְמִדְלְיֵיהּ, דַּלְיֵיהּ לְחוֹדֵיהּ, סָלֵיק וְאָזֵיל. כִּי מְטָא לְפַלְגָא [דְּ]דַרְגָּא אִיפְּשַׁח, רְמָא קָלָא: נוּרָא בֵּי עַמְרָם! אֲתוֹ רַבָּנַן, אֲמַרוּ לֵיהּ: כַּסֵּיפְתִּינַן. אֲמַר לְהוּ: מוּטָב תִּיכַּסְפוּ בֵּי עַמְרָם בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא תִּיכַּסְפוּ מִינֵּיהּ לְעָלְמָא דְּאָתֵי. אַשְׁבְּעֵיהּ דְּיִנְפַּק מִינֵּיהּ, נְפַק מִינֵּיהּ כִּי עַמּוּדָא דְנוּרָא. אֲמַר לֵיהּ: חֲזִי, דְּאַתְּ נוּרָא וַאֲנָא בִּישְׂרָא, וַאֲנָא עֲדִיפְנָא מִינָּךְ. רַבִּי מֵאִיר הֲוָה מִתְלוֹצֵץ בְּעוֹבְרֵי עֲבֵירָה. יוֹמָא חַד אִידְּמִי לֵיהּ שָׂטָן כְּאִיתְּתָא בְּהָךְ גִּיסָא דְנַהֲרָא, לָא הֲוָה מַבָּרָא – נְקַט מִצְרָא וְקָא עָבַר. כִּי מְטָא פַּלְגָא מִצְרָא שַׁבְקֵיהּ, אָמַר: אִי לָאו דְּקָא מַכְרְזִי בִּרְקִיעָא ״הִזָּהֲרוּ בְּרַבִּי מֵאִיר וְתוֹרָתוֹ״ שַׁוֵּיתֵיהּ לִדְמָךְ תַּרְתֵּי מָעֵי. רַבִּי עֲקִיבָא הֲוָה מִתְלוֹצֵץ בְּעוֹבְרֵי עֲבֵירָה. יוֹמָא חַד אִידְּמִי לֵיהּ שָׂטָן כְּאִיתְּתָא בְּרֵישׁ דִּיקְלָא. נַקְטֵיהּ לְדִיקְלָא וְקָסָלֵיק וְאָזֵיל. כִּי מְטָא לְפַלְגֵיהּ דְּדִיקְלָא שַׁבְקֵיהּ, אָמַר: אִי לָאו דְּמַכְרְזִי בִּרְקִיעָא ״הִזָּהֲרוּ בְּרַבִּי עֲקִיבָא וְתוֹרָתוֹ״ שַׁוֵּיתֵיהּ לִדְמָךְ תַּרְתֵּי מָעֵי. פְּלֵימוֹ הֲוָה רְגִיל לְמֵימַר כׇּל יוֹמָא ״גִּירָא בְּעֵינֵיהּ דְּשָׂטָן״. יוֹמָא חַד מַעֲלֵי יוֹמָא דְכִיפּוּרֵי הֲוָה. אִידְּמִי לֵיהּ כְּעַנְיָא. אֲתָא קְרָא אַבָּבָא, אַפִּיקוּ לֵיהּ רִיפְתָּא. אֲמַר לֵיהּ: יוֹמָא כִּי הָאִידָּנָא כּוּלֵּי עָלְמָא גַּוַּאי וַאֲנָא אַבָּרַאי? עַיְּילֵיהּ וְקָרִיבוּ לֵיהּ רִיפְתָּא. אֲמַר לֵיהּ: יוֹמָא כִּי הָאִידָּנָא כּוּלֵּי עָלְמָא אַתַּכָּא וַאֲנָא לְחוֹדַאי? אַתְיוּהּ אוֹתְבוּהּ אַתַּכָּא. הֲוָה יָתֵיב מְלָא נַפְשֵׁיהּ שִׁיחְנָא וְכִיבֵי (עֲלֵיהּ) וַהֲוָה קָעָבֵיד בֵּיהּ מִילֵּי דִּמְאִיס. אֲמַר לֵיהּ:
§ The Gemara relates: Those captive women who were brought to Neharde’a, where they were redeemed, were brought up to the house of Rav Amram the Pious. They removed the ladder from before them to prevent men from climbing up after them to the attic where they were to sleep. When one of them passed by the entrance to the upper chamber, it was as though a light shone in the aperture due to her great beauty. Out of his desire for her, Rav Amram grabbed a ladder that ten men together could not lift, lifted it on his own and began climbing. When he was halfway up the ladder, he strengthened his legs against the sides of the ladder to stop himself from climbing further, raised his voice, and cried out: There is a fire in the house of Amram. Upon hearing this, the Sages came and found him in that position. They said to him: You have embarrassed us, since everyone sees what you had intended to do. Rav Amram said to them: It is better that you be shamed in Amram’s house in this world, and not be ashamed of him in the World-to-Come. He took an oath that his evil inclination should emerge from him, and an apparition similar to a pillar of fire emerged from him. He said to his evil inclination: See, as you are fire and I am mere flesh, and yet, I am still superior to you, as I was able to overcome you. The Gemara relates: Rabbi Meir would ridicule transgressors by saying it is easy to avoid temptation. One day, Satan appeared to him as a woman standing on the other side of the river. Since there was no ferry to cross the river, he took hold of a rope bridge and crossed the river. When he reached halfway across the rope bridge, the evil inclination left him and said to him: Were it not for the fact that they proclaim about you in heaven: Be careful with regard to Rabbi Meir and his Torah, I would have made your blood like two ma’a, i.e., completely worthless, since you would have fallen completely from your spiritual level. Rabbi Akiva would likewise ridicule transgressors. One day, Satan appeared to him as a woman at the top of a palm tree. Rabbi Akiva grabbed hold of the palm tree and began climbing. When he was halfway up the palm tree, the evil inclination left him and said to him: Were it not for the fact that they proclaim about you in heaven: Be careful with regard to Rabbi Akiva and his Torah, I would have made your blood like two ma’a. The Sage Peleimu had the habit to say every day: An arrow in the eye of Satan, mocking the temptations of the evil inclination. One day, it was the eve of Yom Kippur, and Satan appeared to him as a pauper who came and called him to the door, requesting alms. Peleimu brought out bread to him. Satan said to him: On a day like today, everyone is inside eating, and shall I stand outside and eat? Peleimu brought him inside and gave him bread. He said to him: On a day like today, everyone is sitting at the table, and shall I sit by myself? They brought him and sat him at the table. He was sitting and had covered himself with boils and pus, and he was doing repulsive things at the table. Peleimu said to the pauper:
א מסופר: הנך שבוייתא דאתאי [אותן שבוי ות שהובאו] לנהרדעא ונפדו שם. אסקינהו לבי [העלות אותן לבית] רב עמרם חסידא [החסיד], אשקולו דרגא מקמייהו [הורידו את המדרגות מפניהן] שלא יוכלו גברים לעלות אליהן. בהדי דקא חלפה חדא מנייהו [כאשר עברה אחת מהן] ליד העליה נפל, נעשה נהורא באיפומא [אור בארובה] משום שהיתה יפה ביותר. מתוך שחשק בה, שקליה [לקח] רב עמרם לדרגא [את הסולם] דלא הוו יכלין בי עשרה למדלייא, דלייא לחודיה [שלא היו יכולים יחד עשרה אנשים להרים אותו והרים אותו לבדו], סליק ואזיל [והיה עולה והולך].
כי מטא לפלגא דרגא [כאשר הגיע לחצי הסולם] איפשח [התחזק], רמא קלא [הרים את קולו] וצעק: נורא בי [אש, דליקה בוערת בבית] עמרם! כיון ששמעו שיש שריפה אתו רבנן [באו חכמים] וראו אותו עומד כך, אמרו ליה [לו]: כסיפתינן [ביישת אותנו] שהכל רואים מה רצית לעשות. אמר להו [להם]: מוטב תיכספו בי [תתביישו בבית] עמרם בעלמא הדין [בעולם הזה] ולא תיכספו מיניה לעלמא דאתי [תתביישו ממנו בעולם הבא]. אשבעיה דינפק מיניה [השביע את יצרו הרע שייצא ממנו], נפק מיניה כי עמודא דנורא [יצא ממנו דבר כעמוד אש]. אמר ליה [לו] ליצר הרע: חזי, דאת נורא ואנא בישרא, ואנא עדיפנא מינך [ראה, שאתה אש ואני בשר, ואני עדיף ממך] שהתגברתי עליך.
מסופר: כי ר' מאיר הוה [היה] מתלוצץ בעוברי עבירה, שהיה אומר שאדם יכול בקלות להזהר מעבירה. יומא חד אידמי ליה [יום אחד נדמה לו] השטן כאיתתא בהך גיסא דנהרא [כאשה העומדת בצד האחר של הנהר], לא הוה מברא [היתה מעבורת] לעבור את הנהר — נקט מצרא וקא עבר [תפס בסולם החבלים ועבר] את הנהר. כי מטא פלגא מצרא שבקיה [כאשר הגיע לחצי החבל עזבו היצר] ואמר השטן והיצר לר' מאיר: אי לאו דקא מכרזי ברקיעא [אם לא שמכריזים ברקיע] "הזהרו בר' מאיר ותורתו" שויתיה לדמך תרתי מעי [הייתי עושה את דמיך כשתי מעות], כדבר חסר ערך, שהיית נופל ממדרגתך לגמרי.
ומסופר עוד: ר' עקיבא הוה [היה] מתלוצץ בעוברי עבירה. יומא חד אידמי ליה [יום אחד נדמה לו] השטן כאיתתא בריש דיקלא [כאשה בראש הדקל]. נקטיה לדיקלא וקסליק ואזיל [תפס בדקל והיה עולה והולך]. כי מטא לפלגיה דדיקלא שבקיה [כאשר הגיע לחצי הדקל עזבו היצר], ואמר לו: אי לאו דמכרזי ברקיעא [אם לא שמכריזים ברקיע] "הזהרו בר' עקיבא ותורתו" שויתיה לדמך תרתי מעי [הייתי עושה את דמיך כשתי מעות].
ועוד: החכם פלימו הוה [היה] רגיל למימר [לומר] כל יומא [יום]: גירא בעיניה [חץ בעיניו] של השטן, שהיה צוחק מפיתויי היצר. יומא חד מעלי יומא דכיפורי הוה [יום אחד ערב יום הכיפורים היה]. אידמי ליה כעניא [נדמה לו השטן כעני]. אתא קרא אבבא [הלך ודפק בדלת] כמבקש נדבה, אפיקו ליה ריפתא [הוציאו לו לחם] לאכול. אמר ליה [לו]: יומא כי האידנא כולי עלמא גואי ואנא אבראי [יום כמו היום, הכל נמצאים בפנים ואוכלים ואני אעמוד בחוץ] ואוכל? עייליה וקריבו ליה ריפתא [הכניס אותו והביאו לו לחם]. אמר ליה [לו]: יומא כי האידנא כולי עלמא אתכא ואנא לחודאי [יום כמו זה הכל יושבים ליד השלחן ואני יושב לבדי]? אתיוהו אותבוהו אתכא [הביאו אותו והושיבו אותו ליד השלחן]. הוה יתיב [היה יושב] מלא נפשיה שיחנא וכיבי עליה והוה קעביד ביה מילי דמאיס [מלא את עצמו בשחין ומוגלה עליו והיה עושה בו, בשלחן, דברים מאוסים]. אמר ליה [לו] פלימו לעני:
תִּיב שַׁפִּיר. אֲמַר לֵיהּ: הַבוּ לִי כָּסָא, יְהַבוּ לֵיהּ כָּסָא. אַכְמַר שְׁדָא בֵּיהּ כִּיחוֹ. נְחַרוּ בֵּיהּ. שְׁקָא וּמִית. שְׁמַעוּ דַּהֲווֹ קָאָמְרִי: פְּלֵימוֹ קְטַל גַּבְרָא! פְּלֵימוֹ קְטַל גַּבְרָא! עֲרַק וּטְשָׁא נַפְשֵׁיהּ בְּבֵית הַכִּסֵּא. אָזֵיל בָּתְרֵיהּ, נְפַל קַמֵּיהּ. כִּי דְּחַזְיֵיהּ דַּהֲוָה מִצְטַעַר גַּלִּי לֵיהּ נַפְשֵׁיהּ. אֲמַר לֵיהּ: מַאי טַעְמָא אָמְרַתְּ הָכִי? וְאֶלָּא הֵיכִי אֵימָא? אֲמַר לֵיהּ: לֵימָא מָר ״רַחֲמָנָא נִגְעַר בֵּיהּ בְּשָׂטָן״. רַבִּי חִיָּיא בַּר אָשֵׁי הֲוָה רְגִיל כׇּל עִידָּן דַּהֲוָה נָפֵל לְאַפֵּיהּ הֲוָה אָמַר: ״הָרַחֲמָן יַצִּילֵנוּ מִיֵּצֶר הָרָע״. יוֹמָא חַד (שְׁמַעְתִּינְהוּ) [שְׁמַעְתֵּיהּ] דְּבֵיתְהוּ, אֲמַרָה: מִכְּדֵי הָא כַּמָּה שְׁנֵי דְּפָרֵישׁ לֵיהּ מִינַּאי, מַאי טַעְמָא קָאָמַר הָכִי? יוֹמָא חֲדָא הֲוָה קָא גָרֵיס בְּגִינְּתֵיהּ. קַשִּׁטָה נַפְשַׁהּ, חָלְפָה וְתָנְיָיה קַמֵּיהּ. אֲמַר לַהּ: מַאן אַתְּ? אֲמַרָה: אֲנָא חָרוּתָא דַּהֲדַרִי מִיּוֹמָא. תַּבְעַהּ. אֲמַרָה לֵיהּ: אַיְיתִי נִיהֲלַי לְהָךְ רוּמָּנָא דְּרֵישׁ צוּצִיתָא. שְׁוַור, אֲזַל אַתְיֵיהּ נִיהֲלַהּ. כִּי אֲתָא לְבֵיתֵיהּ הֲוָה קָא שָׁגְרָא דְּבֵיתְהוּ תַּנּוּרָא, סָלֵיק וְקָא יָתֵיב בְּגַוֵּיהּ. אֲמַרָה לֵיהּ: מַאי הַאי? אֲמַר לַהּ: הָכִי וְהָכִי הֲוָה מַעֲשֶׂה. אָמְרָה לֵיהּ: אֲנָא הֲוַאי. לָא אַשְׁגַּח בַּהּ, עַד דִּיהַבָה לֵיהּ סִימָנֵי. אָמַר לַהּ: אֲנָא מִיהָא לְאִיסּוּרָא אִיכַּוַּונִי. כׇּל יָמָיו שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק הָיָה מִתְעַנֶּה עַד שֶׁמֵּת בְּאוֹתָהּ מִיתָה.
Sit properly and do not act in a revolting manner. Satan then said to him: Give me a cup. They gave him a cup. He coughed up his phlegm and spat it into the cup. They berated him for acting this way, at which point Satan pretended to sink down and die. They heard people around them saying: Peleimu killed a man! Peleimu killed a man! Peleimu fled and hid himself in the bathroom. Satan followed him and fell before him. Upon seeing that Peleimu was suffering, he revealed himself to him. Satan said to him: What is the reason that you spoke this way, provoking me by saying: An arrow in the eye of Satan? He replied: But what then should I say? Satan said to him: Let the Master, i.e., Peleimu, say: Let the Merciful One rebuke the Satan. The Gemara relates: Rabbi Ḥiyya bar Ashi was accustomed to say, whenever he would fall on his face in prayer: May the Merciful One save us from the evil inclination. One day his wife heard him saying this prayer. She said: After all, it has been several years since he has withdrawn from engaging in intercourse with me due to his advanced years. What is the reason that he says this prayer, as there is no concern that he will engage in sinful sexual behavior? One day, while he was studying in his garden, she adorned herself and repeatedly walked past him. He said: Who are you? She said: I am Ḥaruta, a well-known prostitute, returning from my day at work. He propositioned her. She said to him: Give me that pomegranate from the top of the tree as payment. He leapt up, went, and brought it to her, and they engaged in intercourse. When he came home, his wife was lighting a fire in the oven. He went and sat inside it. She said to him: What is this? He said to her: Such and such an incident occurred; he told her that he engaged in intercourse with a prostitute. She said to him: It was I. He paid no attention to her, thinking she was merely trying to comfort him, until she gave him signs that it was indeed she. He said to her: I, in any event, intended to transgress. The Gemara relates: All the days of that righteous man he would fast for the transgression he intended to commit, until he died by that death in his misery.
תיב שפיר [שב יפה] ואל תמאיס עצמך. ועוד אמר ליה [לו] העני: הבו לי כסא [תנו לי כוס], יהבו ליה כסא [נתנו לו כוס]. אכמר שדא ביה כיחו [השתעל והשליך בתוך הכוס את ליחתו] היוצאת מגרונו. נחרו ביה [גערו בו] למה הוא עושה כן. שקא ומית [עשה עצמו כמת]. לאחר מכן שמעו דהוו קאמרי [שמעו שהיו אנשים אומרים] מסביב: פלימו קטל גברא [הרג אדם]! פלימו קטל גברא [הרג אדם]! ערק וטשא נפשיה [ברח פלימו והחביא עצמו] בבית הכסא. אזיל בתריה [הלך השטן אחריו], נפל קמיה [נפל השטן לפניו]. כי דחזייה [כאשר ראהו] את פלימו דהוה [שהיה] מצטער ביותר גלי ליה נפשיה [גילה לו את עצמו] שהוא השטן. אמר ליה [לו] השטן: מאי טעמא [מה טעם] אמרת הכי [כך] "חץ בעיניו של השטן", וגרמת שהשטן יתגרה בך? אמר לו: ואלא היכי אימא [איך אומר]? אמר ליה [לו]: לימא מר [יאמר אדוני] "רחמנא נגער ביה [הקדוש ברוך הוא יגער בו] בשטן".
מסופר: ר' חייא בר אשי הוה [היה] רגיל כל עידן דהוה נפל לאפיה [כל זמן שהיה נופל על פניו] בתפילה הוה אמר [היה אומר]: הרחמן יצילנו מיצר הרע. יומא חד שמעתינהו דביתהו [יום אחד שמעה אותו אשתו כשהתפלל כך] אמרה: מכדי הא [הואיל והרי] כמה שני דפריש ליה מינאי [כמה שנים שפרש ממני] מחיי אישות בטענה שכבר אין לו כוח מחמת זיקנה, מאי טעמא קאמר הכי [מה טעם הוא אומר כך] ומתפלל להנצל מיצר הרע?
יומא חדא הוה קא גריס בגינתיה [יום אחד היה לומד בגינתו] קשטה נפשה חלפה ותנייה קמיה [קישטה את עצמה וחלפה ושנתה וחזרה שוב לפניו]. אמר לה: מאן [מי] את? אמרה: אנא חרותא דהדרי מיומא [אני חרותא (שם זונה אחת) שחוזרת מיום העבודה שלי]. תבעה [תבע אותה] לתשמיש. אמרה ליה [לו]: אייתי ניהליה להך רומנא דריש צוציתא [הבא לי כשכרי את הרימון הזה שבראש העץ]. שוור, אזל אתייה ניהלה [קפץ, הלך והביא אותו לה] ובא עליה.
כי אתא לביתיה [כאשר בא לביתו] הוה קא שגרא דביתהו תנורא [היתה מסיקה אשתו את התנור], סליק וקא יתיב בגויה [עלה וישב בתוכו]. אמרה ליה [לו] אשתו: מאי האי [מהו זה]? אמר לה: הכי והכי הוה [כך וכך היה] מעשה, שהתפתתי לזנות. אמרה ליה [לו]: אנא הואי [אני הייתי זו]. לא אשגח [השגיח] בה, שחשב שהיא מנחמת אותו לשוא, עד דיהבה ליה סימני [שנתנה לו סימנים] שהיתה זאת היא. אמר לה: אנא מיהא לאיסורא איכווני [אני על כל פנים לאיסור התכוונתי]. ומספרים: כל ימיו של אותו צדיק היה מתענה על עבירה זו שעבר במחשבת איסור עד שמת באותה מיתה מחמת הצער.