...כך הקב"ה אמר להם לישראל בני בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו...תנא דבי ר' ישמעאל בני אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית...
כי הא דאביי שמעיה לההוא גברא דקאמר לההיא אתתא נקדים וניזיל באורחא אמר איזיל אפרשינהו מאיסורא אזל בתרייהו תלתא פרסי באגמא כי הוו פרשי מהדדי שמעינהו דקא אמרי אורחין רחיקא וצוותין בסימא אמר אביי אי מאן דסני לי הוה לא הוה מצי לאוקומיה נפשיה אזל תלא נפשיה בעיבורא דדשא ומצטער אתא ההוא סבא תנא ליה כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו
Approach #1 - The רמח׳׳ל
קשה יצר הרע שאפילו יוצרו קראו רע שנאמר (בראשית ח, כא) כי יצר לב האדם רע מנעוריו
(ו) וזה, כי העצה האמיתית הזאת, לא יוכלו לתת אותה ולא לראות אמיתה אלא אותם שכבר יצאו מתחת יד יצרם ומשלו בו. כי מי שהוא עדין חבוש במאסר יצרו, אין עיניו רואות האמת הזאת ואינו יכול להכירה, כי היצר מסמא את עיניו ממש, והנה הוא כהולך בחושך שיש לפניו מכשולות ואין עיניו רואות אותם. והוא מה שאמרו ז"ל (בבא מציעא פג): תשת חושך ויהי לילה (תהלים קד), זה העולם הזה, שדומה ללילה.
ריש לקיש אמר אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות שנא' (במדבר ה, יב) איש איש כי תשטה אשתו תשטה כתיב
משך חכמה – הקדמה לשמות
והיה השכלתם בהירה בלי עירוב דמיון וגשם כלל, עד כי הוכרחו כמלאכים שמוכרחים מצד שכלם, שעל זה נאמר (שבת פח, א) "כפה עליהם הר כגיגית", שהיו מוכרחים מצדשכלם והשגתם לקבל עליהם התורה
(ג) ... והרי זו מעין עצת פרעה הרשע שאמר (שמות ה): תכבד העבודה על האנשים וגו', שהיה מתכוין שלא להניח להם ריוח כלל לבלתי יתנו לב או ישימו עצה נגדו, אלא היה משתדל להפריע לבם מכל התבוננות בכח התמדת העבודה הבלתי מפסקת.
(ד) כן היא עצת היצר הרע ממש על בני האדם, כי איש מלחמה הוא ומלמד בערמימות, ואי אפשר למלט ממנו אלא בחכמה רבה והשקפה גדולה ...
Approach #2 - The מהר׳׳ל
... כי כח היצר הרע אינו שולט רק במה שהאדם בעל חסרון וכאשר מתחבר האדם אל התורה מסלק מאתו החסרון......כנגד זה אמר אם רעב שונאך האכילהו לחם, כלומר אם רעב שהוא מסית אותך אל תאות הגוף מפני שהוא חסר יש לך להאכיל אותו לחם של תורה, כלומר שיתן ליצר הרע דבר המשביע שלא יהיה עוד חסר, ובכל דבר נחשב האדם חסר חוץ על ידי התורה נחשב האדם שלם, וכאשר האדם שלם מסולק מן יצר הרע שהוא בא בשביל חסרון שהוא באדם....
... כי עיקר יצר הדבק באדם מצד החסרון, ות"ח שיש לו המעלה העליונה ביותר, וכן ישראל שיש להם המעלה העליונה אין להם אותו מעלה בשלימות, ולפיכך יצה"ר מגרה בהם ביותר וכל אשר יש לו מעלה יותר עליונה יש לו להשמר מן יצר הרע:
... ועוד שם אמרו בתחלה יצה"ר דומה לחוט של בוכיא ולבסוף דומה כעבותות העגלה שנ' וכעבות העגלה חטאה ע"כ. פי' דבר זה בא לומר ג"כ על ענין יצה"ר שמושך האדם אל החטא בעבור דביקות האדם אל הרע, ומתחלה כאשר לא חטא האדם הוא במדריגת השלימות במה, ואין כח ביצר הרע הזה למשוך אותו אל החטא רק המשכה זאת, כמו מי שמושך בחוט בוכיא שהוא מושך בכח מעט בלבד.
... ובודאי יותר מגרה היצר הרע בישראל ובת"ח, שמבקש להפיל בית בנוי נמצא ולבטל אותו, כי ישראל הם עיקר המציאות והם בית בנוי, ממה שמגרה וחפץ לבטל בית מהורס בעצמו.
Approach #3 - רב צדוק
חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה שנאמר (דברים ו, ה) ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך וגו' בכל לבבך בשני יצריך ביצר טוב וביצר הרע
(ז) רבי נחמן בר שמואל בר נחמן בשם רב שמואל בר נחמן אמר: הנה טוב מאד, זה יצר טוב. והנה טוב מאד, זה יצר רע. וכי יצר הרע טוב מאד אתמהא?! אלא שאלולי יצר הרע, לא בנה אדם בית, ולא נשא אשה, ולא הוליד, ולא נשא ונתן. וכן שלמה אומר: (קהלת ד): כי היא קנאת איש מרעהו:
(7) Rabbi Nahman said in Rabbi Samuel's name: 'Behold, it was good' refers to the Good Desire; 'And behold, it was very good' refers to the Evil Desire. (It only says 'very good' after man was created with both the good and bad inclinations, in all other cases it only says 'and God saw that it was good') Can then the Evil Desire be very good? That would be extraordinary! But without the Evil Desire, however, no man would build a house, take a wife, beget children or conduct business; and thus said Solomon: 'Again, I considered all labour and all excelling in work, that it is a man's rivalry with his neighbour.' (Ecclesiastes 4:4).
היאך יכולנו לסבול כו' ... וי"ל ע"פ מ"ש וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד וגו' זה היצה"ר כו' דהיינו שהוא טוב לצדיקים שע"י שינצחו אותו יזכו לעוה"ב על כן מצטערין בהריגתו ובביטולו שלא יוכלו עוד לזכות ע"י והשתא ניחא האי הספדא משום יקרא דחיי הוא ושפיר בוכין עליו לזכות ע"י שניטל מהן בביטולו וק"ל:
צדקת הצדיק – אות מ׳׳ט
כל אחד ידע שבמה שיצרו תוקפו ביותר הוא כלי מוכן לאותם דברים ביותר להיות נקיים וזכים אצלו ובדברים שהרבה לפשוע בהם ידע שהוא כלי מוכן להיות דייקא באותו דבר נקי ובר לבב
צדקת הצדיק – אות מ׳׳ד
מי שיש לו תשוקה גדולה לתאוות הגוף אל יתעצב בזה לחשוב כמה פגום הוא שיש לו תשוקה כל כך. כי אדרבה הוא כלי מוכן לתוקף אהבת ותשוקת דרישת האמת ... ועל זה אמרו דלעתיד לבוא צדיקים נדמה להם יצר הרע כהר ורשעים כחוט השערה ואינו שקר רק שניהם אמת כי לאלו תשוקתם ותאוותם עצומה ביותר
...אברהם אבינו עשה יצר הרע טוב דכתיב (נחמיה ט) ומצאת את לבבו נאמן לפניך...
(יד) שני בני היצהר . יצר טוב ויצר הרע מתהפך לטוב בזכות התורה :
צדקת הצדיק – אות רמ׳׳ח
עיקר האדם הוא החשק שבלב שבו הוא יתרונו על המלאכים והוא הנקרא יצר, יצר טוב ויצר רע כאשר הוא מגביר חשקו לטוב הרי זה טוב ואם לאו וכו'. ואמרו ז"ל (סוכה נב.) כל הגדול יצרו גדול כי גדלות אחד על חבירו הוא רק כפי גודל החשק שלו לטוב דהיינו כח היצר כי יצר טוב ויצר רע אחד זה לעומת זה
צדקת הצדקית – אות רי׳׳ח
ועל זה אמרו (קידושין ל) בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין שהיא מתבלתו ועושת אותו מאכל ראוי להיות במחנה ישראל
עין אי׳׳ה – ברכות ח׳׳א עמ׳ 30
שכל המדות שחקק ה' ית' בטבע האדם ונפשו, אין בהם אחת שתהיה רעה בהחלט, עד שהיתה טובה לנפש בהיותה נעדרת. כי הפועל הטוב פעל הכל לטוב, רק צריך שישתמש בכל אחת שכעתה וכמדתה
Conclusion
(ב) ... והוא מה שאמרו ז"ל (שם פרק ב): ולא עם הארץ חסיד. וזה, כי הבורא יתברך שמו שברא היצר הרע באדם, הוא שברא התורה תבלין לו, וכמו שאמרו ז"ל (קידושין ל): בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין.
(ג) והנה פשוט הוא, שאם הבורא לא ברא למכה זו אלא רפואה זו, אי אפשר בשום פנים שירפא האדם מזאת המכה בלתי זאת הרפואה, ומי שיחשבו להנצל זולתה, אינו אלא טועה, ויראה טעותו לבסוף כשימות בחטאו. כי הנה היצר הרע באמת חזק הוא באדם מאד, ומבלי ידיעתו של האדם הולך הוא ומתגבר בו ושולט עליו...
א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' (תהלים ד, ה) רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה.
רב ישראל סלאנטר – איגרת המוסר
בזאת מצאנו פשר דבר בין השיטות, בעניין יצר-הרע ויצר-הטוב, מה המה.
השיטה האחת, היא השיטה הנודעת, כי יצר-הרע הוא כוח הטומאה באדם המובילו לפשעים, ויצר-הטוב הוא כוח הקדושה באדם המובילו לטוב, היא שיטת רוב המחברים הגדולים. והשיטה השניה היא, שיצר-הרע הוא כוח תאוות האדם, המשקפת אל כל הֶעָרֵב לשעתו, אותו תאספהו אל ביתה ובו תדבק לאהבה. ויצר-הטוב הוא השכל הישר הצופה ומביט להנולד, הוא פחד יראת-ה' יתברך שמו ומשפטיו הרעים למרבה, ובוחר בדבר המועיל, לכבוש התאווה, למען יתעדן באחרונה בעונג נפלא, אשר אין די באר יקרת תפארתה.
באשר אנחנו רואים בכל עת עניני האדם מתחלפים, כל אחד נדבק יותר לעבירה אחרת: יש אשר חטאתם תגדל יותר בביטול תורה ממשא ומתן באמונה ונתינת צדקה. ויש להפך. וכן בכל העבירות אין אדם דומה לחברו. ואילו היה היצר-הרע רק כוח הטומאה המפתהו, מדוע לא תלפף את כל בני-האדם בשווה?
אמנם אם נאמר כי היצר-הרע הוא כוח התאווה, הדבר נכון, כי תאוות האדם תלויה במזגו, ומזגי בני-אדם מתחלפים, לזאת גם עונותיהם מתחלפים. אכן גם בזה לא יתכן, הלא עינינו רואות בני-אדם עושים עבירות עצומות, שאין תאוותם גרמה להם כל-כך. ולפעמים התאווה מנגדתם, כמו האדם החפץ ומשתוקק הרבה אל הכבוד המדומה, ובכבוד מצווה תגעל נפשו וכיוצא בזה. אין זאת, כי אם רוח הטומאה המבלבלו ומובילו להרע גם נגד תשוקתו ההבלית.
מזה נראה בעליל, כי שתי השיטות נכונות. היצר-הרע הוא כוח התאווה, וגם יש בו רוח הטומאה. וכן יצר-הטוב הוא השכל הנכון הרואה את הנולד, וגם יש רוח הקדושה באדם.
פחד יצחק – אגרות וכתבים, מכתב קכ׳׳ח
אבל דע לך הביבי ששורש נשמתך הוא לא השלוה של היצר טוב, אלא דוקא מלחמתו של היצר טוב. ומכתבך היקר הנלבב מעיד כמאה עדים כי אכן לוחם נאמן אתה בצבאותיו של היצר טוב. באנגלית אומרים Lose a battle and win the war. בודאי שהנך נכשל ועומד להיות נכשל, (אין בזה משום פתיחת פה לשטן) ובכמה מערכות תפול שדוד. אבל אני מגטיח לך שלאתר הפסד כל המערכות תצא מן המלחמה כשזר הנצחון על ראשך, והטרף החד מפרפר בין שיניך Lose battles but win wars. החכם מכל אדם אמר ’שבע יפול צדיק וקם’ והטפשים חושבים כי כונתו בדרך רבותא. אע"פ ששבע יפול צדיק מ"מ הוא קם. אבל החכמים יודעים היטב שהכונה היא שמהות הקימה של הצדק היא דרך ה"שבע נפלות" שלו. וירא את כל אשר עשה והנה טוב מאד. טוב זה יצר טוב .מאד זה יצר הרע.
בליקוטי מוהר"ן – תנינא קי׳׳ב
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל תאמין שיכולים לתקן
Bonus
מדרגת האדם – דף ל׳׳ז
כשנדרש לדעת ההבדל שבין צדיק לרשע, נמצא כמו שהורו לנו חז׳׳ל “צדיקים נדמה להם כהר גבוה, ורשעים נדמה להם כחוט השערה” (סכה נב), באור הדבר, כי כל כה היצר וגבורתו, בזה שאינו בא אל האדם בפעם אחת להסיתו לעקר את הכל, ולהפקיר את עצמו לגמרי. כי אז ודאי לא ישמע לו, משום שרואה הוא בחוש, שרע ומר תהיה דרכו, והמדות יוציאו אותו מן העולם, ולא יאבה ולא ישמע לו. אלא הוא בא אליו בערמה ובתחבולות–מלחמה, וכשהוא רוצה ללכד אותו במצודתו, מפתהו מתחלה, שישמע לו אל דבר קטן, הוט השערה ממש. אשר לפי השקפה ראשונה לא יעשה עליו שום רשם, וכל שכן שלא יזיק לו, וכששמע לו בדבר זה, ונתקרב על ידי זה לדבר יותר גדול, מושכו היצר לקרוב לו, ומשם הלאה, עד שמושכו לעקר את כל התורה ואת חייו מן העולם, כמו שאמר הכתוב, ”הוי מושכי העון בחבלי השוא” (ישעיה ה,יח).