וְטָמְאָ֖ה עַד־הָעָ֑רֶב
(ב) אֵין הַטְּמֵאִים אוֹכְלִין בִּתְרוּמָה עַד שֶׁיַּעֲרִיב שִׁמְשָׁן וְיֵצְאוּ שְׁלֹשָׁה כּוֹכָבִים בֵּינוֹנִיִּים, וְזֶה הָעֵת כְּמוֹ שְׁלִישׁ שָׁעָה אַחַר שְׁקִיעַת הַחַמָּה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כב ז) "וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר" עַד שֶׁיִּטְהַר הָרָקִיעַ מִן הָאוֹר (ויקרא כב ז) "וְאַחַר יֹאכַל מִן הַקָּדָשִׁים":
(ו) נֶ֚פֶשׁ אֲשֶׁ֣ר תִּגַּע־בּ֔וֹ וְטָמְאָ֖ה עַד־הָעָ֑רֶב וְלֹ֤א יֹאכַל֙ מִן־הַקֳּדָשִׁ֔ים כִּ֛י אִם־רָחַ֥ץ בְּשָׂר֖וֹ בַּמָּֽיִם׃ (ז) וּבָ֥א הַשֶּׁ֖מֶשׁ וְטָהֵ֑ר וְאַחַר֙ יֹאכַ֣ל מִן־הַקֳּדָשִׁ֔ים כִּ֥י לַחְמ֖וֹ הֽוּא׃
וְנָתַן֙ לַכֹּהֵ֔ן
וְהָיָ֣ה הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַר֩ ה' אֱלֹקֵיכֶ֥ם בּוֹ֙ לְשַׁכֵּ֤ן שְׁמוֹ֙ שָׁ֔ם שָׁ֣מָּה תָבִ֔יאוּ אֵ֛ת כׇּל־אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י מְצַוֶּ֣ה אֶתְכֶ֑ם עוֹלֹתֵיכֶ֣ם וְזִבְחֵיכֶ֗ם מַעְשְׂרֹֽתֵיכֶם֙ וּתְרֻמַ֣ת יֶדְכֶ֔ם וְכֹל֙ מִבְחַ֣ר נִדְרֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר תִּדְּר֖וּ לַה'׃
(א) לֹֽא־יִ֠הְיֶ֠ה לַכֹּהֲנִ֨ים הַלְוִיִּ֜ם כׇּל־שֵׁ֧בֶט לֵוִ֛י חֵ֥לֶק וְנַחֲלָ֖ה עִם־יִשְׂרָאֵ֑ל אִשֵּׁ֧י ה' וְנַחֲלָת֖וֹ יֹאכֵלֽוּן׃ (ב) וְנַחֲלָ֥ה לֹא־יִֽהְיֶה־לּ֖וֹ בְּקֶ֣רֶב אֶחָ֑יו ה' ה֣וּא נַחֲלָת֔וֹ כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּר־לֽוֹ׃ {ס} (ג) וְזֶ֡ה יִהְיֶה֩ מִשְׁפַּ֨ט הַכֹּהֲנִ֜ים מֵאֵ֣ת הָעָ֗ם מֵאֵ֛ת זֹבְחֵ֥י הַזֶּ֖בַח אִם־שׁ֣וֹר אִם־שֶׂ֑ה וְנָתַן֙ לַכֹּהֵ֔ן הַזְּרֹ֥עַ וְהַלְּחָיַ֖יִם וְהַקֵּבָֽה׃ (ד) רֵאשִׁ֨ית דְּגָֽנְךָ֜ תִּירֹֽשְׁךָ֣ וְיִצְהָרֶ֗ךָ וְרֵאשִׁ֛ית גֵּ֥ז צֹאנְךָ֖ תִּתֶּן־לֽוֹ׃
הזרוע והלחיים והקבה: חלק את הגוף לשלשה חלקים, הראש והקרב והאברים ומשלשתן תנתן מתנה לכהן.
ראשית דגנך. זוֹ תְּרוּמָה, וְלֹא פֵּרֵשׁ בָּהּ שִׁעוּר, אֲבָל רַבּוֹתֵינוּ נָתְנוּ בָהּ שִׁעוּר – עַיִן יָפָה אֶחָד מֵאַרְבָּעִים, עַיִן רָעָה אֶחָד מִשִּׁשִּׁים, בֵּינוֹנִית אֶחָד מֵחֲמִשִּׁים
ראשית דגנך THE FIRST-FRUIT [ALSO] OF THY CORN … [THOU SHALT GIVE HIM] — This refers to the heave-offering. Scripture, however, does not state any minimum quantity, but our Rabbis fixed a quantity for it from a sixtieth to a fortieth: a benevolent eye (a generous person) gives one fortieth of the crop, a niggard at least one sixtieth, a person of average generosity one fiftieth.
BDB זְרוֺעַ, זְרֹעַ noun feminine: arm, shoulder, strength; Shoulder of animal sacrificed, belonging to priest
תְּרוּמָה noun feminine: contribution, offering, for sacred uses (properly something lifted off, separated);
Oxford, The Jewish Religion, Tithing
The tithes have to be given from corn, wine, and oil by biblical law and from fruit and vegetables by Rabbinic law. The farmer first separates from the yield a portion (a sixtieth, fiftieth, or fortieth at the farmer’s discretion), known as terumah (‘heave offering’ or ‘gift’). This is given to a Kohen (priest) and is treated as sacred food in that it must not be eaten when the priest is in a state of ritual contamination or when the terumah itself has suffered contamination. Nor may it be eaten by a non-Kohen.
A tenth of the remainder of the yield, known as maaser rishon, ‘the first tithe,’ is then separated and given to a Levite. The Levite, in turn, separates a tenth of his tithe and this, known as terumat maaser, is given to a Kohen to be treated with the same degree of sanctity as the original terumah, The portion given to the Levite has no sanctity and may be eaten by an ordinary Israelite.
The farmer separates a tenth of the remainder of his yield, known as maser sheni, ‘the second tithe.’ This has to be taken to Jerusalem and consumed there in a spirit of sanctity. If it is too difficult to take the second tithe to Jerusalem, it can be redeemed by substituting for it a sum of money which is then taken to Jerusalem and food and drink purchased with it to be consumed there.
However, every third and sixth year of the cycle culminating in the Sabbatical year, the second tithe is given to the poor and is known as maaser ani, ‘poor man’s tithe.’
Produce from which the tithes had not been separated was strictly forbidden but once the tithes had been separated their actual distribution could be postponed. The farmer could please himself as to which Kohen or Levite he gave his tithes.
Not everyone was scrupulous in separating the tithes. A whole tractate of the Mishnah, tractate Demai (‘Doubtful Produce’) is devoted to the need for tithing produce bought from an am ha-aretz suspected of laxity in the matter.
| 100.00 | Total Yield |
| 2.00 | Teruma for Kohen |
| 9.80 | Maaser Rishon for Levi, including 0.98 Terumat Ma'aser for Kohen |
| 8.82 | Maaser Sheni (eaten in Jerusalem) or Maaser Ani (3rd and 6th year) |
| 79.38 | Remaining for farmer |
The eating of Teruma after the Destruction of the Temple
...וכבר נשתהה ר' טרפון לבא לבהמ"ד, א"ל ר' גמליאל מה ראית להשתהות. א"ל שהייתי עובד. א"ל הלא כל דבריך תימה וכי יש עבודה עכשיו. א"ל הרי הוא אומר "עבודת מתנה אתן את כהונתכם" לעשות אכילת קדשים בגבולים כעבודת מקדש במקדש. רבי אומר לעשות אכילת קדשים בגבולים כעבודת מקדש מה עבודת מקדש במקדש, מקדש ידיו ואח"כ אוכל אף אכילת קדשים בגבולים מקדש ידיו ואח"כ אוכל. אי מה להלן ידיו ורגליו [אף אכילת קדשים בגבולים ידיו ורגליו] אמרת מקום שצריך ידיו ורגליו מקדש ידיו ורגליו, מקום שא"צ אלא ידיו אינו מקדש אלא ידיו נמצינו למדין נטילה ידים מה"ת.
...And it once happened that R. Tarfon (a Cohein) was late in coming to the house of study, whereupon R. Gamliel asked him: Why are you late? And he responded: I was serving (as a Cohein). R. Gamliel: All of your words are a puzzle. Is there (Temple) service now (that the Temple has been destroyed)? R. Tarfon: It is written "As a service of gift have I given your priesthood (to you)." This equates the eating of kodshim in the provinces with the service of the Temple in the Temple. Rebbi says: "This equates the eating of kodshim in the provinces with the service of the Temple in the Temple" — Just as with the service of the Temple in the Temple, he first washes his hands and then serves, so, with the eating of kodshim in the provinces — he first washes his hands and then eats. — But perhaps just as there, he washes both his hands and his feet, so, here! — Would you say that? In a place (the Temple) where he must wash his hands and his feet (in that he is standing on holy ground), he does so; but in a place where he needs to wash only his hands, that is what he does. We hereby learn the washing of the hands to be scripturally prescribed.
וִדּוּי מַעֲשֵׂר
בערתי הקדש מן הבית. בחטאינו ובעונות אבותינו הוסרה העבודה מהבכורות אשר להם היו ראויות תרומות ומעשרות כאמרו ואטמא אותם במתנותם בהעביר כל פטר רחם וזהו וידוי מעשר שהזכירו רז"ל:
בערתי הקדש. מעשר שני קרוי קדש, דכתיב ביה (ויקרא כז, ל) וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ לה' הוא קדש לה': שצריך לאכלו לפני ה' בירושלם, ו"כרם רבעי" נמי קרוי קודש, דכתיב [שם יט, כד] קודש הלולים, וילפינן [קדושין נד, ב וש"נ] כרם רבעי ממעשר שני בגזרה שוה דקודש קודש: וגם נתתיו ללוי. זהו מעשר ראשון: ולגר ליתום ולאלמנה. זהו מעשר עני אבל מעשר שני ליכא:
...נראה לי שאין הכתוב מדבר אלא במעשר אחד, והוא מעשר שני, הנאכל לבעלים בירושלם, ומפני שהיה קרוב הדבר שלא יספיקו הבעלים לאכלו שם מדי שנה בשנה, היו משהים הנותר משנה לשנה אחרת, והנה התירה התורה לעשות כן עד שלש שנים, אבל בשנה השלישית אם עדיין לא הספיקו הבעלים לאכלו כלו בירושלם צותה תורה שיוציאו אותו בעירם ויתנוהו ללוי ולעני. והנה בכל שנה שלישית היה בעל הבית לוקח עמו מה שהיה יכול לאכול בירושלים, והשאר היה מניח בעירו ומוציאו לעניים, ובהיותו בירושלים היה אומר עתה השלמתי לבערו מביתי כי קצתו אכלתי כמשפט, וקצתו נתתי לעניים; והיה המאמר הזה כדברי רשב"ם לבלתי יעכבם לעצמו בביתו, כי כשהוא צריך להתודות על זה לפני ה' בהיכלו, לא ימלאהו לבו לשַקר; ועיין מה שכתבתי למעלה י"ד כ"ח. ונראה כי אחר שרבו הרמאים הגוזלים מתנות עניים, והיו אומרים לעניים אין לנו שום מותר מעשר שני לתת לכם, כי כבר אכלנוהו בירושלם, גזרו חכמים כי בשנה השלישית לא יפרישו מעשר שני אבל המעשר שמפרישים יהיה כלו לעניים.
לא אכלתי באוני ממנו ולא נתתי ממנו למת: רגילים היו לעשות משתה לנחם את האבלים, כנמצא בשמואל ב' ג' ל"ה, וירמיה י"ו ז', ויחזקאל כ"ד י"ז וכ"ב, והיא הנקראת סעודת הבראה, והמעשר השני היה משפטו להיות נאכל בשמחה ובטהרה
“And I have not given any of it to the dead” I have not used any of it for a coffin or shrouds for the dead, and I have not given any of it to other mourners. The Torah cryptically (pun intended) states, “I have not given any of it to the dead.” Tigay (JPS Commentary on Deuteronomy, p. 244) explains that this originally meant “to feed their spirits…The ancients believed that the living can assist the spirits of the dead in Sheol by providing them with food and drink.” The rabbis do not seem familiar with this concept and therefore they interpret it to mean that one cannot use maaser sheni money to aid the dead in practical ways, either by using the money to buy a coffin or shrouds, or by giving the money to other mourners (onenim) so that they could use the money for their dead.
All who partake of which are defiled.
They will offer no libations of wine to the LORD,
And no sacrifices of theirs will be pleasing to Him;
But their food will be only for their hunger,
It shall not come into the House of the LORD.
And within My walls,
A monument and a name
Better than sons or daughters.
I will give them an everlasting name
That shall not perish.