(א) ונקדשתי וגו'. אמר רב אדא בר אהבה, מניין שאין היחיד אומר קדושה שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל, מאי משמע, אתיא תוך תוך, כתיב הכא ונקדשתי בתוך בני ישראל וכתיב התם (פ' קרח) הבדלו מתוך העדה הזאת, מה להלן עשרה אף כאן עשרה .
(ברכות כ"א ב')
דרשה זו צריכה השלמה, שהרי מלשון הבדלו מתוך העדה דבפ' קרח אינו מבואר שעדה הוי עשרה, וצריך להוסיף ואין עדה פחותה מעשרה כדכתיב בפ' מרגלים עד מתי לעדה הרעה הזאת, והמרגלים היו שנים עשר איש יצאו יהושע וכלב ונשארו עשרה, ועיין מש"כ בדרשה הבאה. .
ולכך אמרו (ברכות ח.) כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הצבור, כאילו פדה לי ולבני מבין האומות. כי על ידי ג' דברים אלו יש כאן התעלות מתוכם, עד העולם העליון. כי על יד קבוץ שמתפלל עם הצבור הוא קבוץ אל הפיזור שהוא בעולם התחתון. ועל ידי גמילות חסדים, ועל ידי התורה מתעלה למעלה לגמרי, כי התורה היא מעולם השכליי. ולכך על ידי שלשה דברים הם מתעלים*.
from the battle against me;
it is as though many are on my side.-a
(ט) ישתדל אדם להתפלל בב"ה עם הציבור ואם הוא אנוס שאינו יכול לבא לב"ה יכוין להתפלל בשעה שהציבו' מתפללין [וה"ה בני אדם הדרים בישובים ואין להם מנין מ"מ יתפללו שחרית וערבית בזמן שהצבור מתפללים סמ"ג] וכן אם נאנס ולא התפלל בשעה שהתפללו הציבו' והוא מתפלל ביחיד אעפ"כ יתפלל בב"ה:
(9) A person should make an effort to pray in the synagogue with a congregation, and if he is unable to due to an extenuating circumstance [such] that he is not able to come to the synagogue, he should intend to pray at the time that the congregation is praying [This also applies to people living in small settlements, that do not have a minyan - nevertheless, they should pray Shacharit and Aravit during the time that the congregation is praying - Sefer Mitzvot haGadol] And similarly if one had an extenuating circumstance and did not pray at the time when the community prayed, and he is praying alone, despite this, he should pray in the synagogue.
(א) ס"ט ישתדל כו'. טור לא יתפלל אלא בבה"כ עם הציבור דא"ר יוחנן אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבה"כ פי' עם הציבור והוא כגי' הרי"ף והרא"ש שם ח' א' דאר"י אין תפלתו כו' שנא' ואני תפלתי כו' אימת עת רצון כו':
Someone who puts themselves into danger it is as if he despises the will of his creator, and doesn't want to serve Him, or get reward for what he has done, and there is no greater disdain or heresy than this. (Be'er Hagola)
I have also repeatedly warned, time and time again, that their eating and drinking habits must be as the doctors specified and determined.....one who violates the doctors' instructions in the way he conducts himself sins grievously against G-d, for danger is more important than prohibition, especially in a place of danger for oneself and for others, where he causes the spread of the illness, Heaven forbid in the city. His sin is then too great to bear.
(Rabbi Akiva Eiger , Letters, 73)
ומ"מ אע"ג דקי"ל דדינא דמלכות' דינא בכל ענין וכמש"ל אפ"ה לא אמרי' הכי אלא בדברים שהם ידועי' שהם מדיני המלכות וחקי' שחקקו להם כבר וכגון ההיא דאמרי' בפ' חזקת (בבא בתרא נ"ה ע"א) דאריסא דפרסאי ארבעין שנין שכן הוא חק קבוע מצד המלכות שאין חזקה מועלת אלא עד מ' שנין וכגון וכו' וכגון הני זהרורי דזבני ארעא (לעסקא) [לטסקא] זבינהו זבוני (שם) שכן דיני המלכות דמאן דיהיב טסקא ליכול ארעא כלומר שדין המלכות הוא שכל מי שהוא חייב למלך טסקא ואין לו במה יפרע והעשירים הפורעי' בשבילו הם קונין נחלותיהם בשביל מה שפורעין למלך ואותה קנייה היא מועילה משום דינא דמלכות' וכן כל כיוצא בזה ממכס וכריתת ארזים לתקן גשרים כדאי' בפ' הגוזל ומאכיל (בבא קמא קי"ג ע"ב) שהם חקים קבועים וידועי' למלך בכל מלכותו דיניה דינא וכ"כ הראשונים ז"ל וטעמו של דבר שכל העם הם מקבלי' עליהם כל מה שהנהיג המלך בכל מלכותו ברצונם וכיון שקבלו עליהם הרי הוא דין גמור וכ"כ הרשב"ם ז"ל בפירושיו בפ' חזקת וז"ל דינא דמלכות' דינ' כל מסים וארנוניות ומנהג כל משפטי המלכי' שרגילי' להנהיג במלכותם דינ' הוא שכל בני המלכות מקבלים עליהם ברצונם חקי המלך ומשפטיו והילכך דין גמור הוא ואין למחזיק בממון חבירו על פי המלכות הנהוג בעיר משום גזל ע"כ. אבל דברים שאינם מחקי המלכו' אלא שהמלך הוא רוצה להנהיג כן מעצמו אפילו רצה להנהיג כן בכל מלכותו אין דינו דין דדינא דמלכות' אמרו דינא דמלכ' לא אמרו ....
(ד) וְלָזֹאת לְכָל עֵת, וּלְכָל חֵפֶץ זְמַן — כָּעֵת אֲשֶׁר הַמַּחֲלָה הַלָּזוֹ נִרְאֲתָה בָּאָרֶץ רַחֲמָנָא לִצְּלַן גַּם בַּפֶּה — זֹאת תּוֹרַת הָאָדָם, וְזֶה שֵׂכֶל הַיָּשָׁר, לִבְלִי לִפְחֹד מִמֶּנָּה מְאוּמָה, כִּי מַה הוּא חַיֵּי הָאָדָם בְּכָל הָאֳפָנִים, כִּי מִי יוֹדֵעַ אִם יִכְשַׁר דַּרְכּוֹ, וְגַם לִשְׁמֹר הַהַנְהָגָה אֶת אֲשֶׁר יוֹרוּנוּ חַכְמֵי הָרוֹפְאִים, אֲשֶׁר לְאוֹר דִּבְרֵיהֶם נֵלֵךְ גַּם עַל פִּי הַדָּת, וּלְהָקִים עַל חַיֵּי עוֹלָם הַזֶּה לְטוֹב וּמֵטִיב.
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ג סימן צא
בדבר חולה שאין בו סכנה אבל עלול ממחלה זו לבא למחלה אחרת שיש בה סכנה אם מותר ליקח הרפואות ביו"כ ג' מרחשון תשכ"ו. מע"כ ידידי אהובי הרה"ג מהר"ר אפרים גרינבלאט שליט"א.
... וידוע שהגאון ר' ישראל סלנטר ז"ל צוה בשעה שהיה מחלת הכולירע המתפשטת, לאכול ביו"כ כל בני העיר משום שלרעבים יותר עלול להתדבק בהם אף שהיו בריאים כדי שלא יחלו. וכ"ש שאין לאסור ליקח הפילן בלא מים שהוא שלא כדרך אכילה ודבר שלא ראוי לאכילה שהוא רק מדרבנן שגם בחולה שאין בו סכנה יש להתיר, אבל בנידון זה יש להתיר גם במים אם א"א לו לבלוע בלא מים. והנני אוהבך בלו"נ, משה פיינשטיין.
The proper perspective with whihc we are to approach such situations, where mitzva observance clashes with the imperative to maintain health is expressed by... Rabbi Chaim Soloveitchik. When he became Rabbi of the city of Brisk, and ill patients in the community consulted with him before Yom Kippur to determine if and how much they should eat on Yom Kippur, he demanded that they eat as much as they felt they needed. He did not insturct them to limit their intake of food or waer at all.
He explained: I am not being lenient with regards to the fast, to the contrary , I am being stringent with regard to Pikuach Nefesh.... and if he saw that the patient felt troubled, he would say, "Have you ever been to a bris on Shabbos? Was the Mohel upset that he needed to commit an act of Shabbos desecration? Of course not. He rejoiced over the opportunity to fulfil the will of G-d.... (Headlines Volume 3)
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן עט
הנהגת רופא בשבת י"ז אדר תשל"ט. מע"כ ידידי מוה"ר מנחם דוד זעמבא שליט"א.
הנה כאשר מע"כ גמר למודו לרופא יצליחהו השי"ת להיות שלוחא דרחמנא לרפאות החולים שיבואו ורוצה אתה לדעת איך להתנהג בכמה דברים הנוגע להלכה, ואכתוב בזה קצת גם ליותר ממה שנשאלתי מאחר שזהו עיקר גדול לענין זה.
......
אבל כשנזדמן שהוא מוכרח להיות שבת בבית החולים או כשהוא כבר רופא קבוע שאף שהמשרד שלו סגור בשבת בא דוקא אליו נכרי חולה בדבר שהוא סכנה הוא מוכרח להזדקק לו אף בחלול שבת באיסור דאורייתא, וכ"ש כשנזדמן איזה אסון סמוך לביתו שקורין לרופא הסמוך יותר מאחר דלא מתקבל במדינותינו הדחוים שאמר אביי הוא סכנה ממש גם בעצם לגופו ממש מקרובי החולה, וגם אם הוא אינו חושש שתהא סכנה לו בעצמו יש לחוש לאיבה גדולה כל כך מצד אנשי המדינה וגם מהממשלה שיש ודאי לחוש גם לעניני סכנה מתוצאות זה, ואף שהתוס' שם ד"ה סבר תמהין איך אפשר להתיר משום איבה איסורא דאורייתא, כפי המצב במדינותינו בזמן הזה איכא מצד איבה סכנה גדולה אף במדינות שהרשות לכל אדם מישראל להתנהג בדיני התורה, שהוא עכ"פ שלא כשע"י זה לא ירצה להציל נפשות. ופלא על הגאון הח"ח (מ"ב סי' ש"ל ס"ק ח') שכתב דהא הרופאים אפילו היותר כשרים נוסעים כמה פרסאות לרפאות עכו"ם ושוחקין סממנים בעצמן ומסיק דמחללי שבת גמורים הם במזיד אף שיהיה איבה מזה, הא ברוסלאנד /ברוסיה/ בעיירות הקטנות שהיה רק רופא אחד לכל הסביבה הרי ודאי ברור אם לא היה הולך לרפאות את העכו"ם היה ברור שהיו הורגין אותו בטענתם שגרם מיתה לבנם ובתם וכדומה וגם שופטי המדינה לא היו מענישין אותם כל כך או לגמרי לא היו מענישין את העכו"ם שהיה הורגו ואפילו באופן שהשופטין היו מענישין באיזה עונש קל הא היה שייך לחוש שיהרגהו בצנעא,....
מה ששמע בשם האדמו"ר מקלויזענבורג שליט"א שלא יקחו שכר עבור הריפוי ודאי אסור להרויח מחלול שבת אלא שצריך לעשות רק מדין הצלה, וגם הוא עצה טובה שלא יבא לטעות ולומר שיש בזה חשש סכנה אבל לומר שעי"ז יהא מלאכה הצריכה לגופה אין זה נכון לע"ד, וסברת טהרת המים דבשביל פ"נ =פקוח נפש= הוא מלאכה שא"צ לגופה היא סברת מהרי"ק (סי' קל"ז) עיין בתשובותי אג"מ ח"א דאו"ח סימן קכ"א. ידידו, משה פיינשטיין.