הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי קונטרוס הספקות: מתודה, מגמה ומשמעות, שנתון המשפט העברי
לאחר שסקרנו את שני החיבורים הלמדניים חיבורו של הש"ך תקפו כהן מן הצד האחד וחיבורו של ר' יהודה כהנא קונטרוס הספקות מן הצד השני, והצבענו על מגמותיהים השונות ננסה להציע פשר היסטורי להבדלים הדרמטיים שביניהם.
בחינת הביוגרפיה של הש"ך והרקע ההיסטורי שבו נוצר החיבור יכולה להציע רמזים והקשרים מעניינים ביותר. ר' שבתי ב"ר מאיר הכהן - הש"ך - נולד בשנת שפ"ב (1621) ונפטר בשנת תכ"ג (1662). הוא נולד באמסטיבוב שבליטא. את שנות נעוריו בילה בנדודים בערים הגדולות במרכזי התורה של תקופתו - וילנא, קראקא, טיקוצ'ין ולובלין - וזכה ללמוד תורה מפיהם של גדולי החכמים במרכזי התורה הללו. הוא שב לוילנא בהיותו בן עשרים ואחת, ולמרות גילו הצעיר התמנה שם לדיין. הוא נשא לאישה את נינתו של הרמ"א וחותנו העשיר פרנס אותו. בתוך זמן קצר פרסם את חיבור שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה. הספר התקבל בחוגי הלומדים כפירוש חובה, נדפס מאז בכל מהדורות השלחן ערוך ושם מחברו נודע בעולם כאחד הגדולים בדורו.
אולם תקופת הגדולה והתפארת חלפה לבלי שוב תוך שש שנים. פרעות ת"ח-ת"ט (1648-9) פרצו בהיותו בן עשרים ושבע והיכו בין היתר גם את קהילת וילנא. כעבור ארבע שנים בשנת תט"ו (1655) אירע גל פרעות נוסף שאילץ את הש"ך לגלות מעירו ולנדוד ממקום למקום עד שקבע את מקומו בעיר הלישוי שבצ'כיה. הספר תקפו כהן חובר בשנת תי"א (1651) בעיצומה של תקופת הגזירות כשנתים לאחר הפרעות הראשונות. (37-38)
הטענה שברצוני לחדש כאן היא שגם החיבור השלישי שנתחבר ממש באותו הזמן החיבור הלמדני תקפו כהן שבמבט ראשון אין לו ולא כלום עם החורבן אף הוא מביע בדרכו שלו את תגובתו של הש"ך למאורעות הזמן...במה העיסוק המעמיק בסוגיית התקיפה הוא תגובה לכל אלה? נראה שבתוכנו של תקפו כהן יש פנייה אל האדם הפרטי לדאוג לענייניו ולמצות את יכולותיו ואת ההליכים העומדים לרשותו. לפקוח עין על שמירת רכושו בטרם יסתמך ויתלה את עתידו בגורמים חיצוניים ובמוסדות שלטון. יש בו קריאה ליציאה מן החידלון והתלות ולמעבר אל הפרגמאטי. נראה שמשהו בביטחון הנאיבי בכוחו של השלטון להסדיר את עינייניו של הפרט נסדק. במילים בוטות יותר ייתכן שיש בחיבור הזה ביטוי לייאוש ולאכזבה משלטון החוק ומיכולתו להן על זכויותיו ועל רכושו של הפרט. בימים שבהם הזכות לחיים הוא הפקר אין טעם להסתמך על התערבות שלטונית בזכות האדם לשמירה על קנייניו...
מכאן אפשר להציע בזהירות לתת את הדעה לבחינתה של השערה זו בהיקף רחב יותר: יש לבחון האם הכתיבה הלמדנית לאורך הדורות שיקפה בין היתר גם הלכי רוח ומגמות חברתיות ופוליטיות שהולבשו בכסותה של השפה ה'פנימית' המקובלת בתוככי השיח התלמודי ההלכתי והפרשני...(40-1)
מאז ימיו של הש"ך בליטא ועד לימיו של קונטרוס הספקות בהונגריה טולטלה יהדות מזרח-אירופה טלטלות רבות. המשברים המדיניים פגעו גם במדינות שבהן ישבו היהודים וגם באוטונומיה של הקהילות היהודיות. סמוך וקודם לפרסומו של הקונטרוס בשנת 1788 התרחשו שני מאורעות המשנים באופן דרמטי את מצבו של המרכז היהודי בפולין ה'אימפריה' היהודית של מזרח-אירופה. במהלך עשרות השנים הקודמות נחלשה והלכה עצמאות הקהילה האוטונומית על לביטולו של ועד ארבע ארצות בשנות הששים של המאה השמונה עשרה. במקביל לך ממלכת פולין עצמה הולכת ומתפוררת עד לפירוקה הסופי, החל מחלוקת פולין הראשונה בשנת 1772 ועד החלוקה הסופית בשנת 1794.
לא ייפלא אם כן שכנגד הרעיון הזה וכנגד נזקו החברתי נולד החיבור נשוא מאמר זה: קונטרס הספקות. הצבת החיבור וסימונו על ידי המחבר עצמו כעדותו בהקדמה כפולמוס מול חיבורו של הש"ך תקפו כהן הולמת יפה עם תקופת פרוס אמנציפציה את ניצני ההתעוררות לשיקום מעמד ההנהגה מוסדותיה ואת חידוש האימון ב'אמנה החברתית.' כל זאת בהתחשב בעובדה שמחברו של קונטרס הספקות חי בסביבה מדינית והיסטורית שונה לגמרי. הוא חי בגליציה שבלבוב תחת שלטון הקיסרות האבסבורגית בחבל ארץ שקיבל ממש באותן שנים את כתב הזכויות של קיסר יוסף השני (1781-2). סמוך לפרסום פקודת הסובלנות ובימים שבו הציבור היהודי הביע את אמונו במונרכיה הנאורה של קיסרי אוסטריה בהיקף רחב. הש"ך וקונטרוס הם אם כן שני חיבורים הדנים אמנם באותה מערכת הלכתית אך חווים אותה במרחק של כ-150 שנה מזווית היסטרוית שונה לחלוטין וכתיבתם ומגמתה תואמות את רוח תקופתם. (42-43)
Rabbanit Dr. Michal Tikochinsky, "'Kuntres HaSfekot': Methodology, Objectives and Meaning," Annual of the Institute for Research in Jewish Law
Now that we have surveyed the two scholarly compilations - the Shach's compilation Tekafo Kohen one the one hand, and the compilation of R. Yehuda Kahane Kuntrus hand, and we pointed out their different trends, we will suggest a historical explanation to the dramatic differences between them.
The Shach's biography and the historical background in which the compilation was created can offer very interesting clues and contexts. R. Shabtai son of R. Meir haKohen - the Sha"ch - was born in 1621 and died in 1662. He was born in Amstivov, Lithuania. He spent his youth moving among the big cities in the Torah centers of his day - Vilna, Cracow, Tikochin, and Lublin - and he merited to learn Torah from the mouths of the greatest scholars in those Torah centers. He returned to Vilna at age 21, and despite his young age, he was appointed as a religious court judge. He married R. Moshe Isserles' great granddaughter, and his wealthy father in law supported him. Within a short time his compilation Siftei Kohen on Shulchan Aruch, section Yoreh Deah was published. The book was accepted as a necessary commentary among learners, and was printed in all editions of the Shulchan Aruch, and his name was widely known as one of the greatest scholars of his generation.
But this great period irrevocably changed within 6 years. The Chmelnitzki massacreds of 1648-9 burst forth when he was 27, and destroyed, among others, the Vilna community. Four years later, in 1655, there was another wave of massacres that forced the Shach to be exiled from his city and to wander from place to place until he settled in Holesov, Czechoslovakia. The book Tekafo Kohen was compiled in 1651 at the height of the period of these decrees, about 2 years after the first massacres.
The claim that I wish to innovate here is that even the third compilation which he wrote in the same time - his scholarly compilation Tekafo Kohen - which seems like it has nothing to do with this destruction, also expresses the Shach's reaction to the events of the time in its own way...In waht way? It seems that in the content of Tekafo Kohen, there is an address to the individual to take care of their own affairs and to exhaust all of their own capabilities and procedures available to them. To keep an eye to guard one's own possessions rather than relying upon and depending one's future upon external factors and government institutions. There is here a call to leave passivity and dependence behind in favor of the pragmatic. It seems that something about the naive confidence in the power of the government to organize the affairs of the individual has cracked.
To put it more explicitly: it seems that this compilation expressed the despair and disappointment from the rule of law and from its ability to protect the rights and hte possessions of the individual. In times where the right to life is anarchic, there is no reason to tdepend upon government engagement in human rights to protect a person's property...
From here we can cautiously suggest something more expansive: it is worth probing whether scholarly writing over the course of generations reflected, among other things, also the mood and socio-political aims that were dressed in the clothing of the internal language accepted within the Talmudic, halakhic and commentarial discourse. (40-1)
From the time of the Shach in Lithuania until the Kuntrus HaSefekot in Hungary, Eastern European Jewry experienced many upheavals. The political crises impacted the states in which the Jews lived as well as the autonomy of Jewish communities. Around the time of the publication of the Kuntrus in 1788 two events took place which dramatcially changes the situation of the Jewish center in Poland, the Jewish 'empire' of Eastern Europe. Over the course of previous decades, the independence of the autonomous Jewish community dissipated to the point that the Council fo the Four Lands was disbanded in the 1760s. In parallel, the kingdom of Poland itself was disspated, starting form the first division of Poland in 1772 and its final division in 1794.
It is not surprise then that against this idea and its social damage, a compliation called The Anthology of Uncertainties was born.
Its presentation by the author himself as a polemic against the compilation of the Shach Tekafo Kohen makes sense in early Emancipation period which began the process of rehabilitating the status of the leadership and its institutions and a renewal of the belief in the social contract. All this while taking into account that the author of Kuntrus HaSefekot lives in a completely different socio-historical environemnt. He lived in Galiciz in Lvov under the Hapsburn king in a region that had only in those days been granted Joseph II's Edict of Toleration (1781-2). Around the time of the Editc of Toleration and in the days when the Jewish community expressed its faith in the enlighted monarchy of the Austrian Emperors.
The Shacha and the Kuntrus are thus two complations which dealw ith the same halakhic frameworks but experience it fifty years about from a completely different historical angel. And their respective writings and approaches corresponed to their respective zeitgeists. 42-3)
Dr. Sarah M. Gordon, “But One Generation Removed from Extinction”: Folklore Studies and the Mitigation of Precarity, Journal of Folklore Research , September-December 2021, Vol. 58, No. 3, Creating from the Margins: Precarity and the Study of Folklore (September-December 2021), 9
We turn to our cultures to help us manage the unpredictable. We create traditions to exert a sense of control when we feel powerless. Indeed, the concept of precarity is bound up in the concept of control: to exist in a condition of precarity is to exist in a condition wherein the scope of a person or community’s control over their situation—physical, biological, financial, familial, political—is limited to the present and immediate future, and excludes the long-term future. If you are clinging to the edge of a cliff, all resources available to you become devoted to keeping yourself from falling, and it becomes impossible to think about what you might do later in the event that you find your way back up into safety.
I. What if you're wrong?
(ז) מִי שֶׁנָּפְלָה עָלָיו מַפֹּלֶת, סָפֵק הוּא שָׁם סָפֵק אֵינוֹ שָׁם, סָפֵק חַי סָפֵק מֵת, סָפֵק נָכְרִי סָפֵק יִשְׂרָאֵל, מְפַקְּחִין עָלָיו אֶת הַגַּל. מְצָאוּהוּ חַי, מְפַקְּחִין עָלָיו. וְאִם מֵת, יַנִּיחוּהוּ:
(7) Similarly, with regard to one upon whom a rockslide fell, and there is uncertainty whether he is there under the debris or whether he is not there; and there is uncertainty whether he is still alive or whether he is dead; and there is uncertainty whether the person under the debris is a gentile or whether he is a Jew, one clears the pile from atop him. One may perform any action necessary to rescue him from beneath the debris. If they found him alive after beginning to clear the debris, they continue to clear the pile until they can extricate him. And if they found him dead, they should leave him, since one may not desecrate Shabbat to preserve the dignity of the dead.
...המוצא תרנגולת שחוטה בשוק וכן מי שנתן תרנגולת לאחד מן השוק לשחוט ואינו יודע מה טיבו הולכין אחר הרוב...
...One who finds a slaughtered hen in the marketplace, and likewise, one who gave a hen to someone in the marketplace ot slaughter and does not know his status, we follow the majority...
(א) הנבילות ושחוטות בעיר הולכין אחר הרוב רשב"ג אומר אפי' נבלה אחת נמכרת בעיר כל הנמצא בעיר הרי הוא של נבלה מפני שהנבלות מצויות...
The carcasses and [properly] slaughtered animals in a city follow the majority. Rabbi Shimon ben Gamliel says, even is but one carcass is sold in the city, all meat found in that city is [considered] a carcass because there are carcasses present.
תוספתא מסכת יבמות (ליברמן) פרק ו הלכה ט
...היה ר' מאיר אומ' לא יבא אדם על יבמתו עד שתגיע לפרקה...וחכמים או' הרי הן בחזקתן וכשירות...
Tosefta Yevamot 6:9
...Rabbi Meir would say: A man should not consummate with his deceased brother's wife until she menstruates for the first time...But the sages say: They retain their presumption and are deemed fit...
II. Multi-dimensional public policy
(ה) עִיר שֶׁיִּשְׂרָאֵל וְנָכְרִים דָּרִים בָּהּ...
(ז) מָצָא בָהּ תִּינוֹק מֻשְׁלָךְ, אִם רֹב נָכְרִים, נָכְרִי. וְאִם רֹב יִשְׂרָאֵל, יִשְׂרָאֵל. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, יִשְׂרָאֵל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הוֹלְכִין אַחַר רֹב הַמַּשְׁלִיכִין:
(5) A city in which Israelites and non-Jews dwell together ...
(7) If one found an abandoned child there: If the majority [of the inhabitants] were non-Jews, it is considered a non-Jew; If the majority were Israelites, it is considered an Israelite; If they were half and half, it is also considered an Israelite. Rabbi Judah says: we must consider the majority of those who abandon their children.
מָצָא בָּהּ תִּינוֹק מוּשְׁלָךְ אִם רוֹב גּוֹיִם גּוֹי אִם רוֹב יִשְׂרָאֵל יִשְׂרָאֵל מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה יִשְׂרָאֵל וְאָמַר רַב לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לְהַחְיוֹתוֹ אֲבָל לְיוּחֲסִין לֹא וּשְׁמוּאֵל אָמַר לְפַקֵּחַ עָלָיו אֶת הַגַּל
If there is a city in which both Jews and gentiles reside, and one found an unidentified, abandoned baby in the city, if there is a majority of gentiles in the city the baby is deemed a gentile; if there is a majority of Jews in the city the baby is deemed a Jew. If half the population is gentile and half Jewish, the baby is deemed a Jew. And Rav said: only with regard to sustaining the baby; however, with regard to lineage, e.g., marrying the baby to a Jew, the baby is not deemed a Jew [based on the majority and would require conversion]. And Shmuel said: in order to create an opening in a heap of debris on the baby's behalf on Shabbat, i.e., desecrating Shabbat in order to save the baby's life.
And Shmuel said: This halakha of the status of a found child is with regard to removing debris from on top of him, implying that if there is a majority of gentiles in the city where he is found, one does not violate Shabbat by removing the debris from the child to save his life. This implies that one does follow the majority in the case of saving a life. The Gemara answers: When this statement of Shmuel was stated, it was stated with regard to the first halakha. Shmuel’s intent was to be lenient, and his statement should be understood as follows: If the majority are gentiles, he is a gentile. Shmuel said: But with regard to the matter of saving a life it is not so. Rather, one saves him based on the uncertainty. § It was taught that if there is a majority of gentiles in the city, a foundling is considered to have the status of a gentile. The Gemara asks: To what halakha does this statement relate? Rav Pappa said: It relates to feeding him non-kosher food. One need not protect the child from every prohibition and may even feed him non-kosher food, as though he were a gentile. It was further taught: If there is a majority of Jews, he is a Jew. The Gemara asks: To what halakha does this relate? The Gemara answers: It relates to returning a lost object to him. In such a case it is assumed that he is definitely a Jew. Consequently, Jews must return lost objects to him, whereas there is no obligation to return lost objects to gentiles. It was further stated: If the city is half gentile and half Jewish, the foundling has the status of a Jew. The Gemara asks: To what halakha does this relate? Reish Lakish said: It is referring to halakhot of damages. The Gemara asks: What are the circumstances? If we say that our ox, i.e., an ox belonging to another Jew, gored his ox, one could ask: How can he make a claim like a Jew? Let him bring proof that he is Jewish, and only then may he take the money for damages, since the burden of proof rests upon the claimant. Since he cannot prove his Jewish status, he has no claim. The Gemara answers: No, it is necessary when his innocuous ox, which has gored fewer than three times, gored our ox, i.e., an ox belonging to a Jew, in which case he gives him half, which is what a Jew pays for damages caused by an innocuous ox. However, a gentile must make full restitution for the damage caused. The foundling does not pay the other half, which a gentile gives to a Jew if his ox harms a Jew’s ox. Let me say to the one who suffered the damage: Bring proof that I am not a Jew and take the money. In that case, the burden of proof rests upon the one who suffered the damage.
III. God, Procedure and Justice
(ב) כיצד אומד? שמא תאמר ראינוהו שרץ אחר חברו וסייף בידו נכנס מפניו לחנות נכנס אחריו לחנות ונכנסנו אחריו ומצאנהו הרוג וסייף ביד הרוצח ומטונף דם שמא תאמרו אם לאו מי הרגו
אמר שמעון בן שטח אראה בנחמה אם לא ראיתי אחד שרץ אחר חברו וסייף בידו נכנס מפניו לחורבה ונכנס אחריו ונכנסתי אחריו ומצאתיהו הרוג והסייף ביד הרוצח והטיף דם נמתי לו רשע מי הרגו לזה אראה בנחמה אם לא או אני או אתה הרגנוהו אבל מה אעשה לך דאין דינך מסור בידי שהרי אמרה תורה (דברים י״ט:ט״ו) על פי שני עדים או על פי שלשה עדים יומת המת אלא יודע מחשבות הוא יפרע מאותו האיש לא זז משם עד שנשכו נחש ומת.
What is "[based only on] conjecture"? [The judges say:] Perhaps you will say, "We saw him running after his fellow with a knife in his hand; [the victim] entered into a stor, [the pursuer] followed him into the store, and then we entered and found [the victim] killed, with the knife in the murderer's hand, dripping blood." Perhaps you will say, "if not, who killed him?"
Rabbi Shimon son of Shetach said as an oath: I will not see the consolation of Israel if I did not once see one person pursue another into a ruin, and I pursued him and saw a sword in his hand, dripping with blood, and the one who was ultimately killed was convulsing. And I said to him: Wicked person, who has killed this man? Either you or I. But what can I do, since your blood is not given over to me, as the Torah states: “At the mouth of two witnesses, or three witnesses, shall he that is to die be put to death” (Deuteronomy 17:6), and I did not witness you killing him. The One Who knows one’s thoughts shall punish this man who killed another. The Sages said: They did not move from there before a snake came and bit the murderer, and he died.
הדיינים יהיו יודעין את מי דנין ולפני מי הן דנין ועם מי הן דנין ומי הוא דן עמהן ויהיו עדים יודעין את מי הם מעידין ולפני מי הן מעידין ועם מי הן מעידין ומי הוא מעיד עמהם שנאמר (דברים י״ט:י״ז) ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' ואומר (תהילים פ״ב:א׳) אלקים נצב בעדת אל בקרב אלקים ישפוט וכן יהושפט אומר (דברי הימים ב י״ט:ו׳) ויאמר אל השופטים ראו מה אתם עושים כי לא לאדם תשפטו כי <אם> לה' ושמא יאמר הדיין מה לי בצער הזה והלא כבר נאמר (שם) ועמכם דבר המשפט אין לך אלא מה שעיניך רואות
The judges should know whom they judge and before whom they judge and who it is who judges with them. And the witnesses should know about whom they give testimony and before whom they give testimony and with whom they give testimony and who it is who is a witness with them, as it is said, "both the people between whom the controversy is shall stand before the Lord" (Deut. 19:17) and it is said, "God stands in the divine assembly;
among the divine beings He pronounces judgment (Ps. 82:1)," and Jehosaphat said, "Consider what you are doing, for you judge not on behalf of man, but on behalf of the LORD (II Chronicles 19:6)." And perhaps a judge will say: For what do I need this trouble? Thus, it already says, "and He is with you when you pass judgment (ibid)" - you only have what your eyes see.
(ג) הרוגי ב"ד יש להם חלק לעולם הבא מפני שמתודין על עונותיהן רחוק מבית הסקילה עשר אמות ואומרין לו התודה ומעשה באחד שיצא ליסקל אמרו לו התודה אמר תהא מיתתי כפרה על כל עונותי ואם עשיתי כך אל ימחול לי ויהיה ב"ד של ישראל נקי וכשבא דבר אצל חכמים זלגו דמעות אמרו להם להחזירו אי אפשר שכבר נגזרה גזירה אלא הרי דמיו תלוין בעדיו...
Those who are put to death by the court have a share in the world to come because they confess their sins ten amot from the house of stoning, and they say to him: "Confess." And there was one instance where someone was being taken out to be stoned, and they said to him: "Confess." He said, "May my death be an atonemont for all my sins, and if I committed this crime, let God not forgive me, and let the court of Israel be innocent." And when this was told to th sages, their eyes flowed with tears. They said, "To reverse this is impossible, for the matter has already be decreed. But his witnesses bear are responsible for his blood..."
For Further Reading:
Chaya Halberstam, Law and Truth in Biblical and Rabbinic Literature
Moshe Halbertal, The Birth of Doubt: Confronting Uncertainty in Early Rabbinic Literature
Adiel Schremer, "Seclusion and Exclusion: The Rhetoric of Separation in Qumran and Tannaitic Literature," in Rabbinic Perspectives: Rabbinic Literature and the Dead Sea Scrolls; Proceedings of the Eighth International Symposium of the Orion Center for the Study of the Dead Sea Scrolls and Associated Literature, 7-9 January 2003, ed. Steven D. Fraade, Aharon Shemesh, and Ruth A. Clements, pp. 127-45
Pinchas Shiffman, "On the Concept of Doubt ('Safek') in Halakha and Law," Shenaton ha-Mishpat ha-Ivrit 1, 1974, pp. 328-52
See also:
Yehuda Brandes, חיים וחינוך בעולם הספק
Michal Tikochinsky, קונטרס הספקות: מתודה, מגמה ומשמעות
Sarah Wolf, "The Rabbinic Legal Imagination: Narrativity and Scholasticism in the Babylonian Talmud," dissertation
Michael J. Zimmerman, "Ignorance and Moral Obligation," in Living with Uncertainty: The Moral Significance of Ignorance
The Shalom Hartman Institute is a leading center of Jewish thought and education, serving Israel and North America. Our mission is to strengthen Jewish peoplehood, identity, and pluralism; to enhance the Jewish and democratic character of Israel; and to ensure that Judaism is a compelling force for good in the 21st century.
[email protected] | shalomhartman.org