ר' יצחק אברבאנל (ספרד/ונציה 1437-1508)
למה צוה אברהם שלא יקח אשה מבנות הכנעני האם מפני שהיו עובדי עבודת כוכבים גם בעבר הנהר היו כן ומה הועיל בתקנתו והנה אם יצחק צוה ליעקב כן היה מפני הנסיון שראה שהיו מורת רוח לו ולרבקה ולא נסה בזה אברהם ומדוע הרחיקם ולא הרחיק את בנות בתואל ונחור שהיו רעים וחטאים מצד אמונותיהם כאנשי כנען וכ"ש שאמר אשר אנכי יושב בקרבו ובב"ר (שם) דרשוהו על ענר אשכול וממרא והם היו אנשים טובים ובעלי בריתו ולמה אסרם:
שמואל דוד לוצאטו (איטליה, 1800-1865)
אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני: שאם היה מתחתן בהם שוב לא ייתכן לישראל להוריש הכנעני מארצו אחרי היותם אחים, כמו שלא יתגרו מלחמה במואב עמון ואדום. והיה ג"כ מכוונת התורה באריכות הסיפור הוה להרחיק את ישראל מהתחתן בכנענים.
ר' יעקב צבי מקלנבורג (גרמניה, 1785-1865)
מבנות הכנעני. כי הכנענים היו רעים במדות ובמעשים, באמונה משובשת, ואלה יעשו רושם בגוף ובנפש, ויעברו רשומם אל הבנים כי ישתלשלו מהם, כשנאה ונקימה אכזריות וחימה וכילות וכדומה, אלה יעשו רושם בנפש ובגוף, לפי שהמדות יפעלו בליחות כמו שהליחות יעשו תכונה במדות כי כמו כאשר יהיה דם הלב רותח יהיה האדם כעסן וכן מי שיכעס יעשה דם לבו רותח, הנה א"כ אותן המדות יחייבו המזגים הגופיים, ולזה ימשך ענינם אל הבנים, ולזה הרחיק בנות אנשי כנען, אמנם לבן ובתואל עם היותם עובדי אלילים אין מן המחויב שיעבור רשומם לבניהם, כי אמונה הכוזבת לא תעשה רושם רק בנפש ולא יתפשט בבנים, לכן בחרו האבות בבנות בתואל ולבן (ר"ן):
[...] כי העבד כחש להם בכל מה שאמר ממשפחתו ומבית אביו כמה פעמים כי הנה אברהם לא הזכיר לו אב ומשפחה כלל רק ארצו ומולדתו [...] כי מה שזכר העבד בדבריו כי אם אל בית אבי תלך ואל משפחתי ולקחת אשה ממשפחתי ומבית אבי אז תנקה מאלתי כי תבא אל משפחתי מה שלא זכר זה אברהם בצואתו כלל זה הוצרך להוסיף למה שנתחדש אליו זה ההזדמנות הנפלא מהיות העלמה היוצאת ממשפחתו כי ראה שיאות מאד שיבינו ממנו שלא הזהירו מבנות עם ארצו למואסו בו מיתר העמים רק לחזור על משפחתו ובית אביו ראשונה כמשפט המעולים. ולזה היה מה שזכר תמיד משפחה ובית אב ולא אמר ארצי ומולדתי כאשר אמר אדוניו.
ויתכן שיהיה טעם "אל ארצי ואל מולדתי" ארצי ומשפחתי כי גם באנשי ארצו לא יחפוץ, רק במשפחתו. וכן ולקחת אשה לבני משם רמז אל "מבית אבי" וכן יאמר העבד (בראשית כ״ד:מ׳) ולקחת אשה לבני ממשפחתי ומבית אבי ואמר (שם מא) כי תבא אל משפחתי או שהיה העבד אומר כן לכבדם שישמעו לו:
It is possible that unto my country and unto my birthplace means “Unto my country and unto my family,” for he did not want a wife to be taken for Isaac even from the people of his country but only from his family. Similarly in the verse, And thou shalt take a wife for my son from there, [the word misham (from there)] alludes to the expression, from my father’s house, mentioned at the beginning of the verse. And so did the servant say when quoting Abraham, And thou shalt take a wife for my son of my family, and of my father’s house, and again he said, quoting his master. Then shalt thou be clear from my oath when thou comest to my family. Alternatively, these words were said by the servant to honor them so that they would listen to him.
PERHAPS THE WOMAN WILL NOT FOLLOW ME —The word אולי perhaps is written without ו so that it may be read אֵלַי unto me. Eliezer had a daughter and he was endeavouring to find some reason why Abraham should say that he must appeal to him (Eliezer) that he should give his daughter in marriage to Isaac. Abraham said to him, “My son is blessed and you are subject to a curse. One who is under a curse cannot unite with one who is blessed” (Genesis Rabbah 59:9).
Yitzchak was the root of all fear of God in the world, and even when (the mitzvah, or God’s will) involves “sitting” and refraining from action, as it says, “he dwelt [sat] in the south country [Negev]” or dry (menugav) from all desire not directed to Kedusha. And concerning this, since Avraham Avinu understood that the soul of Yitzchak had a great desire to serve God with active performance, he sent his servant to find him his soulmate. And here truly, “this has come from God” (Tehilim, 118:23), for the time had come for Yitzchak to marry a wife. Furthermore, Yitzchak’s heart woke to the understanding of (Yeshaya, 45:18), “God did not create a desolation for his creations,” yet since he feared the actual performance of something in this direction, he went out to meditate, to pour out his heart in the field and ask God to help him and to prepare his zivug (mate). “For some, their zivug comes to them,” (Moed Katan, 18b), and his prayer was answered immediately, “and he raised his eyes, and saw the camels coming,” for “before you cry out, I will answer you” (Yesahya, 65:24).