עמוד א
קושייה א
חכמים שאלו את רבי ישמעאל:
"אִם מַצִּילִין תִּיק הַסֵּפֶר עִם הַסֵּפֶר (כמו שכתוב במשנה), לֹא נְטַלְטֵל את עוֹר הקורבן (בשבת) אַגַּב בָּשָׂר?!"
רבי ישמעאל דוחה טענה זו ועונה:
מִי דָּמֵי?! האם ההשוואה הזו דומה?
הָתָם שם (ב'תיק הספר')— נַעֲשָׂה התיק בָּסִיס לְדָבָר הַמּוּתָּר שכן תפילין (על מנת להצילם בשבת) הם דבר מותר בטלטול,
ולעומת זאת הָכָא כאן (ב'עור הקורבן') — נַעֲשָׂה העור בָּסִיס לְדָבָר הָאָסוּר הקורבן (שכן אין לו שימוש בשבת)!
חכמים מתרצים:
אֶלָּא הָכִי קָאָמְרִי לֵיהּ ככה אמרו חכמים לרבי ישמעאל: אִם מַצִּילִין תִּיק שֶׁל סֵפֶר שהוא הבסיס עִם הַסֵּפֶר שהוא הדבר המותר, וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכוֹ מָעוֹת שהוא דבר אסור (ועד כאן התיק נהיה בסיס לדבר מותר ולדבר אסור), לֹא נְטַלְטֵל עוֹר אַגַּב בָּשָׂר?!
רבי ישמעאל שוב דוחה את טענתם ועונה:
מִי דָּמֵי האם זה דומה?
הָתָם שם (בתיק עם הספר והמעות) נַעֲשָׂה בָּסִיס לְדָבָר הָאָסוּר וּלְדָבָר הַמּוּתָּר, הָכָא כאן (בטלטול של עור הקורבן ביחד עם הקורבן עצמו) — כּוּלּוֹ נַעֲשָׂה בָּסִיס לְדָבָר הָאָסוּר.
ומתרצים חכמים:
אֶלָּא הָכִי קָאָמְרִי לֵיהּ: אִם מְבִיאִין תִּיק שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכוֹ מָעוֹת והתיק הוא בסיס לדבר האסור בלבד מֵעָלְמָא ממקום רחוק בכדי לְהַצִּיל בּוֹ סֵפֶר תּוֹרָה (מדובר בספר תורה שאין אפשרות להצילו בלא תיק), לֹא נְטַלְטֵל עוֹר אַגַּב בָּשָׂר?!
עד כאן למדנו שמעות המונח בתיק של ספר תורה, הופך את התיק ל"בסיס לדבר האסור".
ת"ש כיס שעשאו להניח בו תפילין אסור להניח בו מעות
ועד כאן למדנו שאין ראוי להניח בתיק תפילין מעות.
זאת אומרת שאדם ירא שמים אינו ישים את המעות שלו בתיק ספר התורה (שקדושת ספר התורה גדולה משל התפילין)!
אז על מה בדיוק מדברת הגמרא שלנו? לדעתי אפשר לתרץ זאת כך:
מַתְנִי׳ הָאֶבֶן שהיא אסורה שֶׁעַל פִּי הֶחָבִית שהיא הבסיס והאבן הופכה לבסיס לדבר האסור — וכיוון שכך, האדם שרוצה להזיז את האבן מהחבית צריך מַטָּהּ (להטות) את החבית עַל צִדָּהּ, וְהִיא האבן נוֹפֶלֶת מאליה.
אך כאן נשאלת השאלה: אם החבית היא בסיס לדבר האסור, איך אפשר להזיז אותה (אפילו מעט)?
גְּמָ׳ תשובה לדבר אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: לֹא שָׁנוּ הלכה זו אֶלָּא בְּשׁוֹכֵחַ שאדם ששכח ולא התכוון בכניסת השבת שהאבן תהיה שם - ניתן להטות את החבית בשביל שהאבן תיפול, אֲבָל בְּמַנִּיחַ — נַעֲשָׂה בָּסִיס לְדָבָר הָאָסוּר.
כלומר, מה שכתוב בגמרא: "וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכוֹ מָעוֹת שהוא דבר אסור (ועד כאן התיק נהיה בסיס לדבר מותר ולדבר אסור)," - איך הגיע לשם מעות? אפשר להגיד שמדובר באדם שנפל או ששכח שם את המעות שלו בלא כוונה. ולפי תשובת רב מהגמרא האחרונה, לומדים אנו שהתיק אינו בסיס לדבר האסור כלל וכלל! (בניגוד מוחלט למה שכתוב בגמרא שלנו).
עמוד ב
קושייה ב
במשנה מובא שאם נפלה דליקה בשבת לפני סעודת ליל שבת, מצילים שלושה סעודות. נפלה בבוקר לפני הארוחה - שתי סעודות. בצהריים לפני ארוחת מנחה - סעודה אחת.
גְּמָ׳ הגמרא שואלת: הרי מִכְּדֵי בְּהֶיתֵּרָא קָטָרַח מדובר בטלטול מותר! (כי הוא מוציא את האוכלים לחצר המעורבת), נַצֵּיל טְפֵי ואם כך מדוע שלא יציל יותר? אָמַר רָבָא: מִתּוֹךְ שֶׁאָדָם בָּהוּל עַל מָמוֹנוֹ, אִי שָׁרֵית לֵיהּ ואם תיתן לו להציל יותר — אָתֵי לְכַבּוֹיֵי הוא יילחץ ויכבה את האש ויעבור על איסור דאורייתא.
אבל הרי אם יוכל להציל יותר מזון, מדוע שיהיה בהול על ממונו ויכבה את האש?
אדרבה אם יוכל להציל יותר דברים מן האש, יהיה פחות בהול על ממונו שכבר הציל ולכן תהיה לו פחות סיבה לכבות את האש!