הרב ראי"ה קוק, אגרות הראיה, קכו
והייתם לי סגולה מכל העמים (שמות יט ה) שהסגולה הוא כח קדוש פנימי מונח בטבע הנפש [הישראלי].
Rabbi Kuk, Igrot Hareya B, 126
כוזרי, מאמר א
(מז) אָמַר הֶחָבֵר: אַרְבַּעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת. וּפְרָטָם מְבֹאָר מִימוֹת אָדָם וְשֵׁת וֶאֱנוֹש עַד נֹחַ, עַד שֵׁם וְעֵבֶר אֶל אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב עַד משֶׁה. וְאֵלֶּה מִפְּנֵי הִתְחַבְּרוּתָם הָיוּ לֵב אָדָם וּסְגֻלָּתוֹ, וּלְכָל אֶחָד מֵהֶם הָיוּ בָנִים כַּקְּלִיּפוֹת, אֵינָם דּוֹמִים לָאָבוֹת וְלֹא הִתְחַבֵּר בָּהֶם הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי, וְנִמְנָה הַמִּנְיָן לְאֵלֶּה הָאֱלֹהִיִּים וְהָיוּ יְחִידִים וְלֹא רַבִּים, עַד שֶׁהוֹלִיד יַעֲקֹב אָבִינוּ שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים כֻּלָּם רְאוּיִים לָעִנְיָן הָאֱלֹהִי, וְשָׁבָה הָאֱלֹהוּת בְּקָהָל רַב וּבָהֶם הָיָה הַמִּנְין. וַאֲנַחְנוּ קִבַּלְנוּ מִנְיַן שְׁנֵי הַקַּדְמוֹנִים מִמּשֶׁה, וְנֵדַע מַה שֶּׁיֵשׁ מִמּשֶׁה וְעַד עָתָּה.
Kuzari, A
47. The Rabbi: Four thousand and nine hundred years. The details can be demonstrated from the lives of Adam, Seth and Enōsh to Noah; then Shem and Eber to Abraham; then Isaac and Jacob to Moses. All of them represented the essence and purity of Adam on account of their intimacy with God. Each of them had children only to be compared to them outwardly, but not really like them, and, therefore, without direct union with the divine influence. The chronology was established through the medium of those sainted persons who were only single individuals, and not a crowd, until Jacob begat the Twelve Tribes, who were all under this divine influence. Thus the divine element reached a multitude of persons who carried the records further. The chronology of those who lived before these has been handed down to us by Moses.
רמב"ם, איגרת תימן
דעו שזאת היא תורת ה' האמתית שנתנה לנו ע"י אדון כל הנביאים הראשונים והאחרונים שבתורה הזאת הבדילנו הבורא משאר בני העולם שנאמר (דברים יו"ד ט"ו) רק באבותיך חשק ה' לאהבה אותם ויבחר בזרעם אחריהם בכם מכל העמים כיום הזה ואין זה לפי שהיינו ראויים לכך אלא בחסדו של בורא וטובו שהתחסד אלינו והטיב לנו בשביל שקדמו לאבותנו מעשים טובים בידיעת הבורא ובעבודתו שנאמר (דברים ז' ז') לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם וגומר ומפני שיחד אותנו הבורא במצותיו ובחוקותיו והתבארה מעלתנו על זולתנו בכללותיו ובמשפטיו שנאמר (דברים ד' ח') ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים וגומר
Rambam, Igeret Teiman
Remember, that ours is the true and authentic Divine religion, revealed to us through Moses, the master of the former as well as the later prophets, by means of which God has distinguished us from the rest of mankind, as Scripture says, "Only the Lord had a delight in thy fathers to love them and He chose their seed after them, even you above all peoples" (Deuteronomy 10:15). This did not happen because of our merits, but rather as an act of Divine grace, and on account of our forefathers who were cognizant of God and submitted to Him as we read, "The Lord did not set His love upon you, nor choose you, because ye were more in number than any people ... but because the Lord loved you, and because He would keep the oath which He swore unto your fathers." (Deuteronomy 7:7). God has made us unique by His laws and precepts, and our pre-eminence is manifested in His rules and statutes, as Scripture says, in narrating God's mercies to us, "And what great nation is there, that hath statutes and ordinances so righteous as all this law, which I set before you this day?" (Deuteronomy 4:8).
You shall be holy, for I, the LORD your God, am holy.
קדושים תהיו הוו פרושים מן העריות ומן העבירה שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה לשון רש"י (רש"י על ויקרא י״ט:ב׳) אבל בתורת כהנים (פרשה א ב) ראיתי סתם פרושים תהיו וכן שנו שם (שמיני פרק יב ג) והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני כשם שאני קדוש כך אתם תהיו קדושים כשם שאני פרוש כך אתם תהיו פרושים ולפי דעתי אין הפרישות הזו לפרוש מן העריות כדברי הרב אבל הפרישות היא המוזכרת בכל מקום בתלמוד שבעליה נקראים פרושים והענין כי התורה הזהירה בעריות ובמאכלים האסורים והתירה הביאה איש באשתו ואכילת הבשר והיין א"כ ימצא בעל התאוה מקום להיות שטוף בזמת אשתו או נשיו הרבות ולהיות בסובאי יין בזוללי בשר למו וידבר כרצונו בכל הנבלות שלא הוזכר איסור זה בתורה והנה יהיה נבל ברשות התורה לפיכך בא הכתוב אחרי שפרט האיסורים שאסר אותם לגמרי וצוה בדבר כללי שנהיה פרושים מן המותרות ימעט במשגל כענין שאמרו (ברכות כב) שלא יהיו תלמידי חכמים מצויין אצל נשותיהן כתרנגולין ולא ישמש אלא כפי הצריך בקיום המצוה ממנו
YE SHALL BE HOLY. “Abstain from the forbidden sexual relationships [mentioned in the preceding section] and from [other] sin, because wherever you find [in the Torah] a warning to guard against immorality, you find the mention of ‘holiness.’” This is Rashi’s language. But in the Torath Kohanim I have seen it mentioned without any qualification [i.e., without any particular reference to immorality, as Rashi expressed it], saying: “Be self-restraining.” Similarly, the Rabbis taught there: “And ye shall sanctify yourselves, and be ye holy, for I am Holy. Just as I am Holy, so be you holy. Just as I am Pure, so be you pure.” And in my opinion, this abstinence does not refer only to restraint from acts of immorality, as the Rabbi [Rashi] wrote, but it is rather the self-control mentioned throughout the Talmud, which confers upon those who practice it the name of P’rushim (Pharisees), [literally: “those who are separated” from self-indulgence, as will be explained, or those who practice self-restraint]. The meaning thereof is as follows: The Torah has admonished us against immorality and forbidden foods, but permitted sexual intercourse between man and his wife, and the eating of [certain] meat and wine. If so, a man of desire could consider this to be a permission to be passionately addicted to sexual intercourse with his wife or many wives, and be among winebibbers, among gluttonous eaters of flesh, and speak freely all profanities, since this prohibition has not been [expressly] mentioned in the Torah, and thus he will become a sordid person within the permissible realm of the Torah! Therefore, after having listed the matters which He prohibited altogether, Scripture followed them up by a general command that we practice moderation even in matters which are permitted, [such as in the following]: One should minimize sexual intercourse, similar to that which the Rabbis have said, “So that the disciples of the Sages should not be found together with their wives as often as the hens,” and he should not engage in it except as required in fulfillment of the commandment thereof.
לפיכך ראוי לו לאדם לכוף יצרו בדבר זה ולהרגיל עצמו בקדושה יתירה ובמחשבה טהורה ובדעה נכונה כדי להנצל מהן ויזהר מן הייחוד שהוא הגורם הגדול גדולי החכמים היו אומרים לתלמידיהם הזהרו בי מפני בתי הזהרו בי מפני כלתי כדי ללמד לתלמידיהם שלא יתביישו מדבר זה ויתרחקו מן הייחוד.
It is therefore fitting for a person to restrain his inclinations in this matter and to conduct himself with utmost holiness, pure thoughts and correct opinions to save himself from them. He should be cautious about seclusion because it is the main cause [of these sins]. The greatest among the Sages told their students, "watch me becuase it is my daugher" or "watch me because of my sister-in law" [whom one would assume one doesn't lust after] so that their students shouldn't be embarassed from this and would stay far away from seclusion.
“מִי-כָמֹכָה בָּאֵלִם ה' מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ" (ספר שמות, פרק טו, פסוק יא)
נ"ל [=נראה לי] תחילת גזרתו מן 'קד אש' כלומר יקוד אש (כמו שדרשו בש"ס קדושין נ"ו ע"ב: 'על פן תקדש המלאה הזרע, פן תוקד אש'), והיתה תהילת הנחת לשון "קדש" על הקרבנות הנשרפים באש לכבוד האל, ואח"כ הושאל לכל דבר שמפרישין אותו לכבוד האל ומרחיקין אותו מתשמישי חול, אעפ"י שאין שם שריפה, כגון קדושת השבת, ומקראי קודש, והר הקודש ובית המקדש, וכן האדם נקרא קדוש כשיהיה דבק באל ומופרש לעבודתו, וקראו בגדי קודש ושמן הקודש לבגדים ולשמן המיוחדים לכהנים ומבדילים אותם משאר העם, והם להם לסימן המודיע היותם מופרשים לעבודת האל, והנה שבה מילת קדוש להורות על כל דבר אלהי ומתיחס לאלהות, וכן מילת קודש הוראתה אלהיות, כוח אלהי , מידה אלהית , וכיוצא בזה [..]
- שמואל דוד לוצאטו (שד"ל) - (1800–1865).
עוד פירוש על ו"ה שנעלם מהשם, כי הויה מורה י"שמחו ה"שמים ו"תגל ה"ארץ (תהלים צו יא), והנה בשמים נראה תמיד גדולתו, אבל בארץ מכוסה ונעלם, והיינו ו"ה שנעלם מהשם עד לעתיד שיתגלה כבוד ה', אז ותגל הארץ במהרה בימינו אמן. (עוד פירוש על זה תמצא בהפטורה פרשת בחקותי).
רבי משה טייטלבום (מקים שושלת סאטמר)
מלא כל הארץ כבודו. (ישעיהו ו׳:ג׳) ואין דבר גדול או קטן נפרד ממנו, כי הוא המצוי בכל המציאות כולם, ולכך יכול האדם השלם לייחד יחודים עליונים אפילו במעשיו הגשמיים, הן מאכל ומשתה ומשגל, ומשא ומתן ודבריו הגשמייס שבינו לבין חבירו [...] וזה שכתוב (משלי ג׳:ו׳) בכל דרכיך דעה"ו כמו (וידע אדם את חוה) [והאדם ידע את חוה אשתו] שהוא יחוד וזווג.
עלי מוהר, תפילה תל אביבית
תפילה תל-אביבית
אלוהיי - כאן אין לנו כותל, יש רק ים
אבל אתה הרי נמצא בכל מקום
אז בטח כאן גם.
ולכן, כשאני הולך פה לאורך החוף
אני יודע שאתה איתי וזה עושה לי טוב.
וכשאני רואה פתאם תיירת, יפה ושזופה
שרועה על החול בתנוחה חשופה
אני מעיף בה מבט, וקצת משתהה
ואני מקווה שאתה לא רק סולח לי
אלא גם נהנה.
אני אמנם מביט בה למעני
אבל גם קצת למענך
כי אני יודע שאתה בתוכי
כשם שאני בתוכך.
ואולי בכלל נבראתי
כדי שמתוכי תוכל לראות
את העולם שבראת
בעיניים חדשות.
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il
Tel Aviv Prayer Eli Mohar
My God – here we have no Kotel;
we have only the sea.
But since you dwell in all places surely you are here, too.
And so, when I stroll the length of this beach I know you are beside me and I am good.
When I suddenly see a tourist,
lovely and tan laying out on the sand revealingly I cast her quick glance,
and stop in wonder and I trust you won’t only forgive me but you will enjoy, too.
Surely I look for my own sake but also a little for yours because I know you are within me as I am within you.
And perhaps I was created so that in me, you might see the world you created through fresh eyes.
שאול טשרניחובסקי, אני מאמין. 1894
אני מאמין/ שאול טשרניחובסקי
שחקי שחקי על החלומות,
זו אני החולם שח.
שחקי כי באדם אאמין,
כי עודני מאמין בך.
כי עוד נפשי דרור שואפת,
לא מכרתיה לעגל פז,
כי עוד אאמין באדם,
גם ברוחו, רוח עז.
רוחו ישליך כבלי-הבל,
ירוממנו במתי-על:
לא ברעב ימות עובד,
דרור לנפש, פת-לדל.
שחקי כי גם ברעות אאמין,
אאמין, כי עוד אמצא לב,
לב תקוותי גם תקוותיו,
יחוש אושר, יבין כאב.
אאמינה גם בעתיד,
אף אם ירחק זה היום,
אך בוא יבוא - ישאו שלום,
אז וברכה לאום מלאום.
ישוב יפרח אז גם עמי,
ובארץ יקום דור,
ברזל- כבליו יוסר מנו,
עין-בעין יראה אור.
יחיה, יאהב, יפעל, יעש,
דור בארץ אמנם חי,
לא בעתיד, בשמים -
חיי רוח לו אין די.
אז שיר חדש ישיר משורר,
ליפי ונשגב לבו ער
לו, לצעיר, מעל קברי
פרחים ילקטו לזר.
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il
Shaul Tchernichovsky
Rejoice, rejoice now in the dreams
I the dreamer am he who speaks
Rejoice, for I’ll have faith in mankind
For in mankind I believe.
For my soul still yearns for freedom
I’ve not sold it to a calf of gold
For I shall yet have faith in mankind
In its spirit great and bold
That will cast off binding chains
Raise us up, hold high our heads
Workers will not die of hunger
For souls – release, for poor folk – bread.
Rejoice for I have faith in friendship
I’ll find a heart – in this I’ve faith –
A heart that shares in all my hopes,
A heart that feels both joy and pain.
And I shall keep faith in the future,
Though the day be yet unseen
Surely it will come when nations
All live in blessed peace.
Then my people too will flourish
And a generation shall arise
In the land, shake off its chains
And see light in every eye.
It shall live, love, accomplish, labor
In the land it is alive
Not in the future, not in heaven –
And its spirit shall henceforth thrive.
שחר מריו
Green Book
- שאלה
נָנִיחַ שֶׁאַתָּה צָרִיךְ לִנְהֹג כָּל הַדֶּרֶךְ
מִנְּיוּ יוֹרְק לִנְיוּ אוֹרְלִינְס
אֵיפֹה תְּמַלֵּא דֶּלֶק, אֵיפֹה
תָּלוּן לְלַיְלָה, אֵיפֹה
תַּעֲצֹר לֶאֱכֹל מַשֶׁהוּ
אִם הַשָּׁנָה הִיא 1962
וְאַתָּה שָׁחוֹר?
- תשובה
וִיקְטוֹר הוּגוֹ נוֹלַד בִּנְיוּ יוֹרְק שֶׁבַע שָׁנִים אַחֲרֵי מוֹתוֹ בְּפָּרִיז
וִיקְטוֹר הוּגוֹ גְּרִין כָּתַב מַדְרִיךְ לַמְּטַיֵּל-הַלֹּא-לָבָן כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁמֵר
מִכַּף כָּל אוֹיֵב וְאוֹרֵב וְלִסְטִים וְחַיּוֹת רָעוֹת בַּדֶּרֶךְ וּמִכָּל מִינֵי
פֻּרְעָנֻיּוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת לָבוֹא עַל כָּל קוֹזֶט אָמֶרִיקָאִית אוֹ זַ'אן וַלְזָ'אן
שֶׁיְּבָרֵךְ אוֹתָם ה' וְיִשְׁמְרֵם, יָאֵר ה' פָּנָיו אֲלֵיהֶם וִיחֻנֵּם, יִשָּׂא ה' פָּנָיו
אֲלֵיכֶם, וְיָשֵׂם לָכֶם
שָׁלוֹם
Shahar Mario
Green Book
- Question
Let’s say you have to drive all the way
between New York and New Orleans.
Where will you stop for gas, where
will you spend the night, where
will you grab something to eat
if the year is 1962
and you are black?
- Answer
Victor Hugo was born in New York seven years after his death in Paris
Victor Hugo Green compiled a guide for the non-white traveler so they can be saved
from every enemy and ambush, and from robbers and wild beasts on the trip,
and from all kinds of punishments that rage and come for every American Cosette or
Jean Valjean, may God make his face shine upon them and be gracious to them,
may God lift up his countenance upon you, and give you
peace.
Translated by Maayan Eitan and Shachar-Mario Mordechai