דף קט"ו

Byגילעד בן-צור

עמוד א

קושייה א

שבת קט״ו א:ג׳-ה׳

1. משנה:

א. כׇּל כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ מַצִּילִין אוֹתָן מִפְּנֵי הַדְּלֵיקָה (השריפה, בשבת), בֵּין שֶׁקּוֹרִין בָּהֶן בשבתות בבית הכנסת (תורה ונביאים), וּבֵין שֶׁאֵין קוֹרִין בָּהֶן (כתובים).

ב. אַף עַל פִּי שֶׁיש כתבי קודש שכְּתוּבִים בְּכׇל לָשׁוֹן, הם טְעוּנִים גְּנִיזָה.

ג. (הסבר ל"א"): וּמִפְּנֵי מָה אֵין קוֹרִין בָּהֶם בכתובים, בשבת(?) — מִפְּנֵי בִּיטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ.

2. גמרא:

א. אִיתְּמַר: הָיוּ כתבי הקודש כְּתוּבִים בתַּרְגּוּם (לשון ארמית) אוֹ בְּכׇל לָשׁוֹן,:

* רַב הוּנָא אָמַר: אֵין מַצִּילִין אוֹתָן מִפְּנֵי הַדְּלֵיקָה,

* וְרַב חִסְדָּא אָמַר: מַצִּילִין אוֹתָן מִפְּנֵי הַדְּלֵיקָה.

ב. אַלִּיבָּא דְּמַאן דְּאָמַר לדעת מי שאמר בכתבי הקודש נִיתְּנוּ אפשר לִקְרוֹת בָּהֶן — דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי כולם מודים דְּמַצִּילִין שמצילים.

ג. כִּי פְּלִיגִי אַלִּיבָּא דְּמַאן דְּאָמַר נחלקו חכמים רק אם לֹא נִיתְּנוּ לִקְרוֹת בָּהֶן.

* רַב הוּנָא אָמַר: אֵין מַצִּילִין, דְּהָא כי לֹא נִיתְּנוּ לִקְרוֹת בָּהֶן.

* רַב חִסְדָּא: אָמַר מַצִּילִין מִשּׁוּם בִּזְיוֹן כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ.

ד. תְּנַן: שנינו במשנה: כׇּל כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ מַצִּילִין אוֹתָן מִפְּנֵי הַדְּלֵיקָה, בֵּין שֶׁקּוֹרִין בָּהֶן בֵּין שֶׁאֵין קוֹרִין בָּהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁכְּתוּבִין בְּכׇל לָשׁוֹן. ומסבירים:

* מַאי לָאו מה המשמעות, ״שֶׁקּוֹרִין בָּהֶן״ (?) — נְבִיאִים,

* ״וְשֶׁאֵין קוֹרִין בָּהֶן״ (?) — כְּתוּבִים,

* ״אַף עַל פִּי שֶׁכְּתוּבִין בְּכׇל לָשׁוֹן״ (?) — דְּלֹא נִיתְּנוּ לִקְרוֹת בָּהֶן,

* וְקָתָנֵי והרי שנינו: שבכל זאת מַצִּילִין אותם (על אף שלא ניתן לקרות בהם!), וּתְיוּבְתָּא וקשה ל(דְ)רַב הוּנָא!

ה. אָמַר לְךָ רַב הוּנָא: וְתִסְבְּרָא ככה אתה סובר? אֵימָא סֵיפָא כתוב בסוף המשנה: "טְעוּנִין גְּנִיזָה" — הַשְׁתָּא כאן אנו מדברים אַצּוֹלֵי מַצִּילִּינַן על להציל את ספרי הקודש, גְּנִיזָה מִיבְּעֵי ומה הקשר לגניזה? אֶלָּא, רַב הוּנָא מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ, וְרַב חִסְדָּא מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ. כאמור:

ו. רב הונא מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ:

* ״בֵּין שֶׁקּוֹרִין בָּהֶם״ — נְבִיאִים,

* ״וּבֵין שֶׁאֵין קוֹרִין בָּהֶם״ — כְּתוּבִים.

** בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים עד כאן? — שֶׁכְּתוּבִין בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ,

* אֲבָל בְּכׇל לָשׁוֹן — אֵין מַצִּילִין, וַאֲפִילּוּ ואף על פי כן הָכִי גְּנִיזָה שאין מצילים אותם - הם נדרשים בגניזה בָּעוּ.

ז. רב חסדא מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ:

* ״בֵּין שֶׁקּוֹרִין בָּהֶן״ — נְבִיאִים,

* ״וּבֵין שֶׁאֵין קוֹרִין בָּהֶן״ — כְּתוּבִים,

** אַף עַל פִּי שֶׁכְּתוּבִין בְּכׇל לָשׁוֹן, נָמֵי גם מַצִּילִין.

* וְהָכִי קָאָמַר: אם בלו, אף וּמְקָק הרקבובית שלהם שֶׁלָּהֶן טְעוּנִין גְּנִיזָה.

Shabbat 115a:3-5

MISHNA: With regard to all sacred writings, one may rescue them from the fire on Shabbat, whether they are read in public, e.g., Torah or Prophets scrolls, or whether they are not read in public, e.g., Writings scrolls. This ruling applies even though they were written in any foreign language. According to the Rabbis, those scrolls are not read in public, but they are still sacred and require burial. And why does one not read the Writings on Shabbat? Due to suspension of Torah study in the study hall. People came to the study hall at specific times on Shabbat to hear words of halakha, and other texts were not allowed at those times. GEMARA: It was stated that amora’im debated the status of sacred writings written in Aramaic translation or in any other language. Rav Huna said: One may not rescue them from the fire on Shabbat. And Rav Ḥisda said: One may rescue them from the fire on Shabbat. The Gemara adds: According to the one who said that sacred writings written in other languages may be read, everybody agrees that one may rescue them. Where they argue is according to the one who said that they may not be read. Rav Huna said: One may not rescue them, as they may not be read. Whereas Rav Ḥisda said: One may rescue them due to disgrace to sacred writings that will result. We learned in the mishna: With regard to all sacred writings, one may rescue them from the fire on Shabbat whether they are read in public or whether they are not read in public, even if they are written in any foreign language. What, is it not that the phrase: “That they are read” is referring to the books of the Prophets, and the phrase: “That they are not read” is referring to the Writings? Even though these are books written in any foreign language, which may not be read, it is taught that one may save them. This then is a conclusive refutation of the opinion of Rav Huna. Rav Huna could have said to you: And do you understand the mishna that way? Say the latter clause of the mishna, which states: They require burial. This is unnecessary, as now, that it was mentioned that we rescue them from the fire, is it necessary to say that they require burial? Rather, the mishna must be emended. Rav Huna reconciles the mishna in accordance with his reasoning, and Rav Ḥisda reconciles the mishna in accordance with his reasoning. Rav Huna reconciles this in accordance with his reasoning: Whether they are read is referring to the Prophets, and whether they are not read is referring to the Writings. In what case is this statement said? It is in a case where they are written in the holy tongue, but if they are not written in Hebrew but in any other language, they are not rescued from the fire on Shabbat, and even so, they require burial. Rav Ḥisda reconciles the mishna in accordance with his reasoning: Whether they are read is referring to the Prophets, and whether they are not read is referring to the Writings, even if they are written in any language other than Hebrew, they are also rescued. And this is what the mishna is saying: And even the decayed sections of parchment require burial.

לדעת רב הונא שאומר שכתבי קודש הכתובים בלשון אחרת אין מצילים אותם, אבל בכל זאת הם טעונים גניזה.

מהו הטעם שהם טעונים גניזה? הרי

א. אם כשהם נהרסים זה בגדר "ביזיון התורה" וצריכים גניזה, אז למה שיהיה אסור להצילם משריפה? (שהרי גם לראותם נשרפים זה ביזיון התורה).

ו ב. אם כשהם נהרסים זה לא בגדר "ביזיון התורה", אז באמת אין צריך להציל אותם משריפה. אבל אז מה טעם שיהיו טעונים גניזה?

פתרון: יש לשנות גם את הסיפא של המשנה, שכתוב:

משנה שבת ט״ז:א׳

(א) כָּל כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ מַצִּילִין אוֹתָן מִפְּנֵי הַדְּלֵקָה, בֵּין שֶׁקּוֹרִין בָּהֶן וּבֵין שֶׁאֵין קוֹרִין בָּהֶן. וְאַף עַל פִּי שֶׁכְּתוּבִים בְּכָל לָשׁוֹן, טְעוּנִים גְּנִיזָה. וּמִפְּנֵי מָה אֵין קוֹרִין בָּהֶן, מִפְּנֵי בִטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ. מַצִּילִין תִּיק הַסֵּפֶר עִם הַסֵּפֶר, וְתִיק הַתְּפִלִּין עִם הַתְּפִלִּין, וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכָן מָעוֹת. וּלְהֵיכָן מַצִּילִין אוֹתָן, לְמָבוֹי שֶׁאֵינוֹ מְפֻלָּשׁ. בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר, אַף לִמְפֻלָּשׁ:

Mishnah Shabbat 16:1

(1) With regard to all sacred writings, one may rescue them from the fire on Shabbat, whether they are read in public, e.g., Torah or Prophets scrolls, or whether they are not read in public, e.g., Writings scrolls. This ruling applies even though they were written in any foreign language. According to the Rabbis, those scrolls are not read in public, but they are still sacred and require burial. And why does one not read the Writings on Shabbat? Due to suspension of Torah study in the study hall. People came to the study hall at specific times on Shabbat to hear words of halakha, and other texts were not allowed at those times. One may rescue the casing of a Torah scroll from a fire on Shabbat together with the Torah scroll, and the casing of phylacteries along with the phylacteries, even if they have money inside them. And to where may one rescue them? Into an alley that is closed, which, if it is surrounded on three sides, is considered to be a private domain by Torah law. Ben Beteira says: Even into an open alley.

ואפשר לתרץ ולהגיד שמה שאמר רב הונא שלא מצילין אותם, הוא דווקא למבוי מפולש (כדעת תנא קמא).

קושייה ב

שבת קט״ו ב:ב׳

תָּנוּ רַבָּנַן: הַבְּרָכוֹת (הכתובות) וְהַקְּמֵיעִין, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן אוֹתִיּוֹת שֶׁל שֵׁם השם וּמֵעִנְיָינוֹת פסוקים הַרְבֵּה שֶׁבַּתּוֹרָה — אֵין מַצִּילִין אוֹתָן מִפְּנֵי הַדְּלֵיקָה, אֶלָּא נִשְׂרָפִים בִּמְקוֹמָן [הֵן וְאַזְכָּרוֹתֵיהֶן]. מִכָּאן אָמְרוּ: כּוֹתְבֵי בְרָכוֹת כְּשׂוֹרְפֵי תוֹרָה.

^{שהרי כיוון שאסור להצילם, אם תפרוץ דליקה ייתכן שישרפו.}

Shabbat 115b:2

The Sages taught in a baraita: The blessings that are written and the amulets, even though there are the letters of the Name of God in them and matters that appear in the Torah are mentioned in them, they are not rescued from the fire; rather, they burn in their place, they and the names of God contained therein. From here the Sages said: Writers of blessings are like burners of Torah scrolls, as it is prohibited to rescue these texts from the fire on Shabbat even though it is likely that they will be destroyed. There was an incident involving one who was writing pages with blessings in Sidon. They came and informed Rabbi Yishmael of his actions, and Rabbi Yishmael went to examine him to determine if the report was true. When Rabbi Yishmael was ascending the ladder to confront him, the scribe sensed his presence, took a bundle [tomos] of blessings, and submerged it in a basin of water to conceal it from Rabbi Yishmael. And in these words Rabbi Yishmael said to him: The punishment for the latter action is greater than the punishment for the former. Although it is prohibited to write blessings, destroying them is a greater violation.

רש"י על שבת קט״ו ב:ב׳:ב׳

פירש רש"י:
הברכות - מטבע ברכות שטבעו חכמים כגון י"ח (תפילת שמונה עשרה) ושאר ברכות:

Rashi on Shabbat 115b:2:2

...

1. אם כך שכותבי ברכות הם כ"שורפי תורה", מדוע אנו היום מדפיסים סידורי תפילה?

2. ואם תגיד שהאיסור הוא רק בענין הכתיבה ביד ולא בהדפסה, הרי לפני שהמציאו את הדפוס, סדרי הברכות עברו מדור לדור בכתב (משמע שכן כתבו ברכות אף על פי שנחשבים כ"שורפי תורה").

אין תשובה.

עמוד ב

קושייה ג

(בהקשר לקושייה הקודמת)

הרי עתה שנינו שאסור להציל ברכות כתובות מן הדליקה בשבת. באיזה טעם מרן כותב שמותר להצילם מהדליקה, אף על פי שכתוב במפורש בגמרא שאסור?

אורח חיים של״ד:י״ב

1. כל כתבי הקדש מצילין האידנא במיידי מפני הדליקה וקורים בהם

* אפי' כתובים בכל לשון

* אפי' כתובים בסם ובסיקרא (פי' מיני צבעים)

* ובכל דבר

2. וכן מטבע ברכות שטבעו חכמים מצילים אותם מן הדליקה ומכל מקום התורפא (פירוש מקום מגולה והפקר)

...

Shulchan Arukh, Orach Chayim 334:12

12. In these days, all holy scriptures are saved from a fire and read from [publicly], even if they are written in any language and even if they are written with dye or red paint (meaning types of paint) or anything else. Similarly, a set of blessings that the Sages established [i.e., a siddur] should be saved from a fire or from any "turpah" (meaning an open and vulernable place). Similarly, a translation written in Hebrew like "Yagar Shahaduta" [Genesis 31:47] or "Thus shall you say to them" [Jeremiah 10:11, in Aramaic], or Hebrew written in Aramaic or in another language that the people are proficient in, or a Torah scroll that has 85 letters part of full words or has the name of God; all of these are saved.

תשובה: בתקופת המשנה אסור היה להעלות את התורה שבע"פ על הכתב וכן דברי התפילה, ומאידך שאסורים וכותבם היה נחשב אז ל"שורף תורה".

אך מאחר שבתקופה מאוחרת יותר, חז"ל העלו את התורה שבע"פ ואת התפילות על הכתב, מותר לכותבם גם היום ואינם נחשבים "שורפי תורה". ועל כן מותר (ואף חובה) להצילם מן השריפה בשבת.