Do we make a special dispensation for Simchat Torah?
וְאֵלּוּ הֵן מִשּׁוּם שְׁבוּת, לֹא... וְלֹא מְטַפְּחִין, וְלֹא מְסַפְּקִין, וְלֹא מְרַקְּדִין.
Mishna: ed. R Yehuda Hanasi, 3c Israel
And these are the acts prohibited by the Sages as shevut: One may not... nor clap his hands together, nor clap his hand on the thigh, nor dance.
וְלֹא מְטַפְּחִין וְלֹא מְסַפְּקִין וְלֹא מְרַקְּדִין גְּזֵרָה שֶׁמָּא יְתַקֵּן כְּלֵי שִׁיר:
Babylonian Talmud ed. Rav Ashi and Ravina, 3-6c Bavel
Nor clap one’s hands together, nor clap his hand on the thigh, nor dance: All of these are prohibited due to a decree that was made lest one assemble put together a musical instrument to accompany his clapping or dancing.
ואין מרקדין - ברגל וכולן לשמחה ולשיר ובגמרא מפרש גזרה שמא יתקן כנגדן כלי שיר דקא עביד מנא:
Rashi: 11-12c France
"No dancing"- with our feet and includes rejoicing and song. In the Gemara this is interpreted as being out of a concern lest a repair need to be made to a musical instrument.
ולא מרקדין: ר' ירמיה ר' זעירה בשם רב הונה קיפוץ עוקר שתי רגליו כאחת ריקוד עוקר אחת ומניח אחת
Talmud Yerushalmi, 3-4c Israel, ed. R Yochanan
"No dancing"" Rabbi Yirmea and Rabbi Zerah in the name of Rav Huna say that jumping is lifting two feet together as if they are one food, and dancing is lifting one leg up and another leg down.
תנן אין מטפחין ואין מרקדין. פרש"י שמא יתקן כלי שיר ומיהו לדידן שרי דדוקא בימיהן שהיו בקיאין לעשות כלי שיר שייך למגזר אבל לדידן אין אנו בקיאין לעשות כלי שיר ולא שייך למגזר:
Tosafists: 12-15c Europe
Rashi explains that one may come to manufacture an instrument. Nowadays however, it is permitted, because it is only then, when they were experts in manufacturing instruments that the decree was applicable; but today, when we do not know how to do so, it is not applicable.
אֵין מְסַפְּקִין וְלֹא מְרַקְּדִין וְאֵין מְטַפְּחִין בְּשַׁבָּת גְּזֵרָה שֶׁמָּא יְתַקֵּן כְּלֵי שִׁיר.
Rambam: 12-13c Spain/Egypt
We may not slap our thighs nor dance, and we may not clap on Shabbat, as a decree lest one fix a musical instrument.
Av Melacha: Striking the final blow of an anvil/hammer in the Mishkan.
- Scriptural Level prohibition: Any act of completion eg inserting a new pendant on a necklacec
- Rabbinic level prohibition (a shevut): Protect one from violating a Biblical level prohibition) eg playing a musical instrument as instruments are considered delicate and a person may come to accidentally repair an instrument.
אין מטפחין להכות כף אל כף ולא מספקין להכות כף על ירך ולא מרקדין גזירה שמא יתקן כלי שיר...
הגה וי"א דבזמן הזה הכל שרי דאין אנו בקיאין בעשיית כלי שיר וליכא למיגזר שמא יתקן כלי שיר דמלתא דלא שכיח הוא ואפשר שעל זה נהגו להקל בכל. (תוספות סוף פרק המביא כדי יין):
R Yosef Caro: 15-16c Spain/Israel
We do not clap nor to we slap our hand to our thighs nor do we dance [on Shabbat or Yom Tov]. This is a rabbinic decree lest one come to fix a musical instrument...
Rem'a:R Moshe Isserlis 16c Poland There are those who say that today, everything is permitted because we are not proficient in the fixing of instruments, so there is no reason to make decrees preventing the fixing of instruments, as this skill is not pervasive. It is possible that based on this, the practice has emerged to be lenient (Tosafot at the beginning of Perek HaMevi Kadei Yayin).
רמ״א: הגה וקורין י"ט האחרון שמחת תורה לפי ששמחין ועושין בו סעודת משתה לגמרה של תורה ונוהגין שהמסיים התורה והמתחיל בראשית נודרים נדבות וקוראים לאחרים לעשות משתה (טור) ועוד נוהגין במדינות אלו להוציא בשמחת תורה ערבית ושחרית כל ספרי תורות שבהיכל ואומרים זמירות ותשבחות וכל מקום לפי מנהגו ועוד נהגו להקיף עם ספרי התורה הבימה שבבית הכנסת כמו שמקיפים עם הלולב והכל משום שמחה
Shulchan Aruch, Orach Chayim 669
Rema: We call the last day of Yom Tov “Simchat Torah,” because we rejoice and make a festive meal for the completion of the Torah, and we have a custom that the one who completes the Torah and the one who begins Bereishit pledge donations and invite others to make a festivity. They had the custom in these lands to take out all the Torah scrolls from the aron on Simchat Torah at ma’ariv and shacharit, and sing songs and praises, each place in accordance with its custom. They also had the custom to go around the bima of the synagogue with the Torah scrolls, like we go around it with the lulav, and it is all for rejoicing.
ולעניות דעתי נראה טעם פשוט: דסיפוק וריקוד שלנו לא נאסרה מעולם, דבזמן חז"ל היה זה בעת שמזמרים בכלי שיר, והיו מטפחים ומספקים ומרקדין על פי סדר השיר, וכן משמע בירושלמי. אבל עכשיו אין זה כלל בעת שמזמרים בכלי שיר, אלא בעת ששוררים בפה שירי שמחה, מטפחים כף אל כף טיפוח בעלמא ולא על פי סדרי השיר. והך דסיפוק כף על ירך לא נודע לנו כלל, וגם הריקוד בעת השמחה אינו כריקוד שלהם בסדר כרקודי נשים, אלא מרקדים בלא סדרים, ואין כאן גדר שמא יתקן כלי שיר, דאין להם שייכות זה לזה כלל, ולא על זה גזרו חכמים. ולכן גם בשמחת תורה שמרקדים ומטפחים לפני הספר תורה, ויש אומרים הטעם דלכבוד התורה מותר לרקד (מג"א סק"א), וקשה בעיני לבטל שבות דרבנן מפני זה. אבל לפי מה שכתבנו אתי שפיר, דאין זה הריקוד והטיפוח שאסרו חכמים, וכמה פעמים ראינו שגדולים מטפחים בידם בעת שמחה. (ובזה אתי שפיר גם האצבע צרדה בליל יום הכיפורים אצל הכהן הגדול, אפילו אם לא נאמר מטעם דאין שבות במקדש, וגם לא הוי קול כלי שיר כמ"ש המג"א סק"ב)
R Yechiel Michel Epstein 19c Lithuania
In my opinion the reason is clear: our clapping and dancing is not forbidden, for in the time of Chazal, clapping and dancing would only take place with a musical accompaniment, and people would clap and dance in a regimented way to the rythm, as is described in the Talmud Yerushalmi. But nowadays this type of dancing that must be accompanied by an instrument does not exist and instead we sing and we clap with no specific regimented order. We no longer clap our thighs, and even the women's dancing then is not like ours. And now there is no possibility we could come to be over on fixing a musical instrument, and Chachamim simply did not legislate concerning our type of dancing. Similarly, on Simchat Torah, when we dance with the Torah, there are those that say this is an exception because of the respect we give to the Torah, and we are therefore allowed to dance. But I find this reasoning difficult, because we don't simply override Rabbinic level rulings. Instead, I think my reasoning is preferable, ie that the type of dancing that the Rabbis prohibited is simply not our type of dancing at all, and we see in a few places that the Rabbis would dance at a time. of Simcha on Shabbat.
ולא מטפחין ולא מספקין ולא מרקדין משנה בפרק משילין ומפרש טעמא בגמ' שמא יתקן כלי שיר וכתבו התוספות בר"פ המביא כדי יין ומיהו לדידן שרי דדוקא בימיהם שהיו בקיאים לעשות כלי שיר שייך למיגזר אבל לדידן אין אנו בקיאין לעשות כלי שיר ולא שייך למיגזר עכ"ל. ואע"ג דבפ"ק דביצה אמרינן שאע"פ שנתבטל טעם הגזירה לא נתבטלה הגזירה התוס' מדמו ליה למשקין מגולים דשרו האידנא לפי שאין נחשים מצויים כמ"ש הם ז"ל בפ"ב דע"ז: וכתב מהר"י קולון ז"ל בשורש ט' בשם רבינו האי שביום שמחת תורה מותר לרקד בשעה שאומרים קילוסים דתורה דנהגו בו היתר משום כבוד התורה כיון דלית ביה אלא משום שבות ונראה מדבריו דלית ליה חילוק בין ימי חכמי התלמוד ליומי דידן כמו שחילקו התוס' דא"כ בלא כבוד התורה נמי הוה שרי לרקד וכ"נ שהוא דעת הפוסקים שסתמו דבריהם ולא חילקו בכך:
מֵיתִיבִי, רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שְׁלֹשָׁה פַּרְנָסִים טוֹבִים עָמְדוּ לְיִשְׂרָאֵל, אֵלּוּ הֵן: מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּמִרְיָם. וְשָׁלֹשׁ מַתָּנוֹת טוֹבוֹת נִיתְּנוּ עַל יָדָם, וְאֵלּוּ הֵן: בְּאֵר, וְעָנָן, וּמָן. בְּאֵר — בִּזְכוּת מִרְיָם, עַמּוּד עָנָן — בִּזְכוּת אַהֲרֹן, מָן — בִּזְכוּת מֹשֶׁה. מֵתָה מִרְיָם — נִסְתַּלֵּק הַבְּאֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַתָּמׇת שָׁם מִרְיָם״, וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ: ״וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה״, וְחָזְרָה בִּזְכוּת שְׁנֵיהֶן.
The Gemara raises an objection from a baraita: Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: Three good sustainers rose up for the Jewish people during the exodus from Egypt, and they are: Moses, Aaron and Miriam. And three good gifts were given from Heaven through their agency, and these are they: The well of water, the pillar of cloud, and the manna. He elaborates: The well was given to the Jewish people in the merit of Miriam; the pillar of cloud was in the merit of Aaron; and the manna in the merit of Moses. When Miriam died the well disappeared, as it is stated: “And Miriam died there” (Numbers 20:1), and it says thereafter in the next verse: “And there was no water for the congregation” (Numbers 20:2). But the well returned in the merit of both Moses and Aaron.