דף קי"ד

Byגילעד בן-צור

עמוד א

קושייה א

שבת קי״ד א:ג׳

וְאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁנִּמְצָא רְבָב (שומן וחלב, רש"י) עַל בִּגְדּוֹ — חַיָּיב מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כׇּל מְשַׂנְאַי אָהֲבוּ מָוֶת״ — ...

Shabbat 114a:3

And Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: A Torah scholar on whose clothes a fat stain is found is liable to receive the death penalty, as it is stated: “All those who hate me love death” (Proverbs 8:36), and the Sages said: Do not read: Those who hate me [mesanai]. Rather, read: Those who cause me to be hated [masniai]. Those who cause people to hate the Torah by creating the impression that those who study Torah are unclean deserve the death penalty. Ravina said: A fat stain [revav] was not stated, but rather a bloodstain [revad] was stated (Rabbeinu Ḥananel), which is a greater disgrace. The Gemara adds: They did not disagree over the halakha. Rather, the dispute is whether that which we learned concerning stains on a Torah scholar’s clothes refers to an overgarment that people wear over the rest of their clothes, while that which we learned with regard to a bloodstain refers to an undergarment, where a bloodstain is disgraceful but other types of spots are not.

ומה יעשה ת"ח אם ביום שבת התלכלך לו הבגד? הרי הוא לא יכול לנקות (משום מלאכת מְּלַבֵּן).

ואם תאמר שיחליף בגדיו, מה אם מתקיים בו מה שלמדנו בדף הקודם:

שבת קי״ג א:י״ב

גְּמָ׳ אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: (על כיפול בגדים ביום שבת)

1. לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּאָדָם אֶחָד, אֲבָל בִּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם — לֹא.

2. וּבְאָדָם אֶחָד נָמֵי לָא אֲמַרַן אֶלָּא בַּחֲדָשִׁים, אֲבָל בִּישָׁנִים — לָא.

3. וָחֳדָשִׁים נָמֵי לָא אֲמַרַן אֶלָּא בִּלְבָנִים, אֲבָל בִּצְבוּעִים — לָא.

4. וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא שֶׁאֵין לוֹ לְהַחֲלִיף, אֲבָל יֵשׁ לוֹ לְהַחֲלִיף — לָא.

Shabbat 113a:12

GEMARA: The Sages in the school of Rabbi Yanai said: They only taught that it is permitted when one person is folding the garments alone on Shabbat; however, when two people are folding the garments together, no, they may not do so, because when two people fold garments it is tantamount to repairing the garment. And with regard to when a single person is folding the garments, we only said it is permitted when he is folding a new garment, which is suitable to be worn even if it were not folded; however, with regard to old garments, no, he may not do so. And with regard to new garments, we only said that one may fold the garments when they are white; however, when they are colored, no, one may not do so. And with regard to white garments, we only said it is permitted to fold them on Shabbat when one does not have garments into which one could change; however, if one has other garments into which he could change, he may not fold them.

"שֶׁאֵין לוֹ לְהַחֲלִיף". ונמצא שהכתם נשאר על בגדיו בלית ברירה והוא חייב מיתה?

קושייה ב

ובהקשר לגמרא הקודמת, קושייה נוספת:

שבת קי״ד א:ג׳

וְאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁנִּמְצָא רְבָב עַל בִּגְדּוֹ — חַיָּיב מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כׇּל מְשַׂנְאַי אָהֲבוּ מָוֶת״ — אַל תִּקְרֵי ״מְשַׂנְאַי״, אֶלָּא ״מַשְׂנִיאַי״. (כלומר, מה שמשניא אותי בעייני הבריות) ...

Shabbat 114a:3

וגמרא ידועה על שמאי:

שבת ל״א א:ה׳

תָּנוּ רַבָּנַן: מַעֲשֶׂה בְּגוֹי אֶחָד שֶׁבָּא לִפְנֵי שַׁמַּאי. אָמַר לוֹ: כַּמָּה תּוֹרוֹת יֵשׁ לָכֶם? אָמַר לוֹ: שְׁתַּיִם, תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. אָמַר לוֹ: שֶׁבִּכְתָב אֲנִי מַאֲמִינְךָ, וְשֶׁבְּעַל פֶּה — אֵינִי מַאֲמִינְךָ. גַּיְּירֵנִי עַל מְנָת שֶׁתְּלַמְּדֵנִי תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב.

גָּעַר בּוֹ וְהוֹצִיאוֹ בִּנְזִיפָה.

Shabbat 31a:5

The Sages taught: There was an incident involving one gentile who came before Shammai. The gentile said to Shammai: How many Torahs do you have? He said to him: Two, the Written Torah and the Oral Torah. The gentile said to him: With regard to the Written Torah, I believe you, but with regard to the Oral Torah, I do not believe you. Convert me on condition that you will teach me only the Written Torah. Shammai scolded him and cast him out with reprimand. The same gentile came before Hillel, who converted him and began teaching him Torah. On the first day, he showed him the letters of the alphabet and said to him: Alef, bet, gimmel, dalet. The next day he reversed the order of the letters and told him that an alef is a tav and so on. The convert said to him: But yesterday you did not tell me that. Hillel said to him: You see that it is impossible to learn what is written without relying on an oral tradition. Didn’t you rely on me? Therefore, you should also rely on me with regard to the matter of the Oral Torah, and accept the interpretations that it contains.

שבת ל״א א:ו׳

שׁוּב מַעֲשֶׂה בְּגוֹי אֶחָד שֶׁבָּא לִפְנֵי שַׁמַּאי. אָמַר לוֹ: גַּיְּירֵנִי עַל מְנָת שֶׁתְּלַמְּדֵנִי כׇּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ כְּשֶׁאֲנִי עוֹמֵד עַל רֶגֶל אַחַת!

דְּחָפוֹ בְּאַמַּת הַבִּנְיָן שֶׁבְּיָדוֹ.

Shabbat 31a:6

There was another incident involving one gentile who came before Shammai and said to Shammai: Convert me on condition that you teach me the entire Torah while I am standing on one foot. Shammai pushed him away with the builder’s cubit in his hand. This was a common measuring stick and Shammai was a builder by trade. The same gentile came before Hillel. He converted him and said to him: That which is hateful to you do not do to another; that is the entire Torah, and the rest is its interpretation. Go study.

שבת ל״א א:ז׳

שׁוּב מַעֲשֶׂה בְּגוֹי אֶחָד שֶׁהָיָה עוֹבֵר אֲחוֹרֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ, וְשָׁמַע קוֹל סוֹפֵר שֶׁהָיָה אוֹמֵר: ״וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חוֹשֶׁן וְאֵפוֹד״. אָמַר: הַלָּלוּ לְמִי? אָמְרוּ לוֹ: לְכֹהֵן גָּדוֹל. אָמַר אוֹתוֹ גּוֹי בְּעַצְמוֹ: אֵלֵךְ וְאֶתְגַּיֵּיר בִּשְׁבִיל שֶׁיְּשִׂימוּנִי כֹּהֵן גָּדוֹל. בָּא לִפְנֵי שַׁמַּאי, אָמַר לוֹ: גַּיְּירֵנִי עַל מְנָת שֶׁתְּשִׂימֵנִי כֹּהֵן גָּדוֹל.

דְּחָפוֹ בְּאַמַּת הַבִּנְיָן שֶׁבְּיָדוֹ.

Shabbat 31a:7

There was another incident involving one gentile who was passing behind the study hall and heard the voice of a teacher who was teaching Torah to his students and saying the verse: “And these are the garments which they shall make: A breastplate, and an efod, and a robe, and a tunic of checkered work, a mitre, and a girdle” (Exodus 28:4). The gentile said: These garments, for whom are they designated? The students said to him: For the High Priest. The gentile said to himself: I will go and convert so that they will install me as High Priest. He came before Shammai and said to him: Convert me on condition that you install me as High Priest. Shammai pushed him with the builder’s cubit in his hand. He came before Hillel; he converted him.

ואם על רבב שנמצא ע"ג בגד של ת"ח - חייב מיתה, קל וחומר מה נגיד על מעשיו אלו של שמאי, שגרועים יותר ^{(כלומר משניאים ר"ל את הקב"ה בעיני הבריות)}?

הנגיד שלשמאי דין מיתה?

קושייה ג

שבת קי״ד א:ד׳

וְאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי דִּכְתִיב ״כַּאֲשֶׁר הָלַךְ עַבְדִּי יְשַׁעְיָהוּ עָרוֹם וְיָחֵף״.

משמעות המילה ״עָרוֹם״ בפסוק זה — בִּבְגָדִים בְּלוּאִים, ״וְיָחֵף״ — בְּמִנְעָלִים הַמְטוּלָּאִים.

Shabbat 114a:4

And similarly, Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: That which is written: “As My servant Isaiah went naked and barefoot for three years” (Isaiah 20:3), is not to be understood literally. Rather, naked means that he wore tattered clothing, and barefoot means that he walked with patched shoes.

מהרש"א מפרש:

חידושי אגדות על שבת קי״ד א:ה׳

בבגדים בלואים כו'. וערום ממש ויחף ממש ודאי דלא הלך כן שלש שנים אלא בבגדים מטולאים כו'

קאמר ומייתי ליה הכא גם שהוא בכלל משניאי ע"פ הדבור שאני וק"ל אע"פ שהוא בגדר "משניאי", כיוון שקיבל ציווי בנבואה - הדבר מותר:

Chidushei Agadot on Shabbat 114a:5

...

מנעליו של הנביא ישעיהו לא היו בגדר "משניאי" כיוון שהיו בגדר "מטולאים" בלבד (שמותר). כמו רבי אחא בר חנינא. גדר "טלאי ע"ג טלאי" הוא שאסור, ואינו מתקיים אצל ישעיהו הנביא.

שבת קי״ד א:ב׳

אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: גְּנַאי הוּא לְתַלְמִיד חָכָם שֶׁיֵּצֵא בְּמִנְעָלִים הַמְטוּלָּאִים לַשּׁוּק. וְהָא רַבִּי אַחָא בַּר חֲנִינָא נָפֵיק! אָמַר רַבִּי אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב נַחְמָן: בִּטְלַאי עַל גַּב טְלַאי.

Shabbat 114a:2

Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: It is disgraceful for a Torah scholar to go out to the marketplace in patched shoes. The Gemara asks: Didn’t Rabbi Aḥa bar Ḥanina go out in patched shoes? Rabbi Aḥa, son of Rav Naḥman, said: They only prohibited patched shoes if there is a patch upon a patch.

קושייה ד

גמרא:

שבת קי״ד א:ט׳

... וְהָאֲמַר לְהוּ רַבִּי יַנַּאי לְבָנָיו: בָּנַי, אַל תִּקְבְּרוּנִי לֹא בְּכֵלִים בבגדים לְבָנִים וְלֹא בְּכֵלִים שְׁחוֹרִים, והסיבה לכך:

א. אל תקברו אותי בבגדים לְבָנִים — שֶׁמָּא לֹא אֶזְכֶּה לחיי העוה"ב ח"ו, וְאֶהְיֶה כְּחָתָן בֵּין אֲבֵלִים.

ב. שְׁחוֹרִים — שְׁמָא אֶזְכֶּה, וְאֶהְיֶה כְּאָבֵל בֵּין חֲתָנִים.

Shabbat 114a:9

Rabbi Shimon ben Lakish said: These garments of the banna’in mentioned in the mishna are the clothes of the bath attendants [ulairin] that come from a country overseas, on which stains are apparent, and these men are meticulous about their cleanliness. The Gemara asks: Is that to say that these are white garments? Didn’t Rabbi Yannai say to his sons: My sons, do not bury me in white garments nor in black garments. Not in white, lest I not be acquitted in judgment, and I will be among the wicked like a groom among mourners. And not in black, lest I be acquitted in judgment, and I will be among the righteous like a mourner among grooms. Rather, bury me in the clothes of the bath attendants who come from a country overseas, which are neither black nor white. Apparently, these clothes of the bath attendants are red. The Gemara answers: This is not difficult, as a distinction can be made. When Rabbi Yannai indicates that they are red, that is referring to overgarments; the statement of Rabbi Shimon ben Lakish that indicated that they are white, that is referring to undergarments.

אפשר להבין מכאן (לכאורה) שרבי ינאי חושד בעצמו?

ולמדנו בדף צ"ז ע"א:

שבת צ״ז א:ד׳

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: הַחוֹשֵׁד בִּכְשֵׁרִים — לוֹקֶה בְּגוּפוֹ, דִּכְתִיב: ״וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְגוֹ׳״, ...

Shabbat 97a:4

On the topic of Miriam’s leprosy, the Gemara cites that which Reish Lakish said: One who suspects the innocent of indiscretion is afflicted in his body, as it is written: “And Moses answered and said: But they will not believe me and will not hearken to my voice, for they will say, God did not appear to you” (Exodus 4:1), and it is revealed before the Holy One, Blessed be He, that the Jewish people would believe. The Holy One, Blessed be He, said to Moses: They are believers, the children of believers; and ultimately, you will not believe.

קשה.

"בכשרים", במה דברים אמורים? גם בצדיק פשוט. קל וחומר בת"ח כרבי ינאי!

קושייה ה

גמרא:

שבת קי״ד א:י׳

שנינו במשנה: רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר מְקַפְּלִין כּוּ׳.

^{רבי ישמעאל טוען שקדושת השבת גדולה מקדושת יום הכיפורים, לפיכך: חלבי קורבנות שבת קרבים ביוה"כ, אך חלבי יוה"כ אינם קרבים בשבת.}

חכמים מביאים דרשה שמחזקת את טענת ר"י, גמרא:

א. תָּנוּ רַבָּנַן: מה שכתוב בתורה ״עוֹלַת שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ״, לִימֵּד (אותנו, הכתוב) עַל חֶלְבֵי שַׁבָּת (שקורבנותיהם נשחטו בשבת) שֶׁקְּרֵיבִין בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים.

ב. יָכוֹל אַף שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים בְּשַׁבָּת (?) — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בְּשַׁבַּתּוֹ״, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.

Shabbat 114a:10

We learned in the mishna that Rabbi Yishmael says: One may fold clothes and make beds on Yom Kippur for Shabbat if Yom Kippur occurs on Friday, and the fats of the sacrifices that were brought on Shabbat were offered on Yom Kippur that occurs on Sunday. The verse “The burnt-offering of Shabbat on its Shabbat, besides the daily offering and its libation” (Numbers 28:10) taught, with regard to the fats of Shabbat, that they are offered on Yom Kippur, because Yom Kippur is also called Shabbat, and the verse indicates that the Shabbat offering is offered on another Shabbat. I might have thought even the fats from Yom Kippur offerings could be sacrificed on Shabbat; therefore, the verse states “on its Shabbat” to specify that it is not so; this is the statement of Rabbi Yishmael.

רש"י מפרש:

רש"י על שבת קי״ד א:י׳:ג׳

יכול אף של יוה"כ בשבת ת"ל בשבתו - וי"ו מיעוטו הוא בשבתו ולא בשבת אחרת:

Rashi on Shabbat 114a:10:3

...

כלומר, הכוונה היא ל"שבת" של יוה"כ המתחיל ישר עם צאת השבת. כמו שאמור:

ויקרא כ״ג:ל״ב

שַׁבַּ֨ת שַׁבָּת֥וֹן הוּא֙ לָכֶ֔ם וְעִנִּיתֶ֖ם אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם בְּתִשְׁעָ֤ה לַחֹ֙דֶשׁ֙ בָּעֶ֔רֶב מֵעֶ֣רֶב עַד־עֶ֔רֶב תִּשְׁבְּת֖וּ שַׁבַּתְּכֶֽם׃ (פ)

Leviticus 23:32

It shall be a sabbath of complete rest for you, and you shall practice self-denial; on the ninth day of the month at evening, from evening to evening, you shall observe this your sabbath.

גם לשנת השמיטה התורה קוראת שבת, כאמור:

ויקרא כ״ה:ב׳

דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם כִּ֤י תָבֹ֙אוּ֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י נֹתֵ֣ן לָכֶ֑ם וְשָׁבְתָ֣ה הָאָ֔רֶץ שַׁבָּ֖ת לַיהוָֽה׃

Leviticus 25:2

Speak to the Israelite people and say to them:
When you enter the land that I assign to you, the land shall observe a sabbath of the LORD.

האם משיטת הלימוד של רבי ישמעאל ניתן להבין שמאחר ששנת השמיטה מכונה "שבת", כל יום באותו שנה נחשב כ"שבת"?

ואם כן, ניתן להגיד שחלבי קורבנות של היום השישי יוקרבו בשבת?!

כי הרי גם היום השישי (שהוא בגדר "שבת") וגם השבת עצמה הם בעצם "שבת" אחת ('בשבתו', כאמור)!

קושייה ו

עוד בהקשר לקושיה הקודמת:

שבת קי״ד א:י״א

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מה שכתוב בתורה: ״עוֹלַת שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ״, לִימֵּד עַל חֶלְבֵי קורבנות שנשחטו בשַׁבָּת שֶׁקְּרֵבִים בְּיוֹם טוֹב שחל במוצאי שבת.

יָכוֹל (להקריב חלבי קורבנות של שבת) אַף בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים שחל במוצאי שבת ? — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בְּשַׁבַּתּוֹ״. כלומר שיהיה אפשר רק באותה ה"שבת".

Shabbat 114a:11

Rabbi Akiva says that when the verse says: “The burnt-offering of Shabbat on its Shabbat,” it teaches that the fats of Shabbat are offered on a Festival that occurs on the following day. I might have thought that they could even be offered on Yom Kippur that occurred on the day after Shabbat. Therefore, the verse states “on its Shabbat” and not on another one.

^{אפשר להסיק שר"ע סובר ש..}

^{כשיוה"כ צמוד לשבת - הם נחשבים כ2 "שבתות" נפרדות.}

^{וי"ט שצמוד לשבת - הם נחשבים כ"שבת" אחת.}

אבל בעצם במה שונה יוה"כ מי"ט? הרי גם כאן וגם כאן כתוב "שבת"!

ויקרא כ״ג:ל״ב

ביום הכיפורים: שַׁבַּ֨ת שַׁבָּת֥וֹן הוּא֙ לָכֶ֔ם וְעִנִּיתֶ֖ם אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם בְּתִשְׁעָ֤ה לַחֹ֙דֶשׁ֙ בָּעֶ֔רֶב מֵעֶ֣רֶב עַד־עֶ֔רֶב תִּשְׁבְּת֖וּ שַׁבַּתְּכֶֽם׃ (פ)

Leviticus 23:32

It shall be a sabbath of complete rest for you, and you shall practice self-denial; on the ninth day of the month at evening, from evening to evening, you shall observe this your sabbath.

מנחות ס״ה ב:ה׳

ביום טוב: רבי אליעזר אומר אינו צריך הרי הוא אומר (דברים טז, ט) תספר לך ספירה תלויה בבית דין שהם יודעים לחדש ממחרת השבת מחרת י"ט (מכאן שרבי אליעזר משווה את השבת ליום טוב!) יצאת שבת בראשית שספירתה בכל אדם

Menachot 65b:5

Rabbi Eliezer says: The previous proof is not necessary, as the verse states: “Seven weeks you shall number for you; from the time the sickle is first put to the standing grain you shall begin to number seven weeks” (Deuteronomy 16:9). The term “for you” indicates that the counting of the weeks is dependent upon the decision of the court, as they know how to calculate the new months, upon which the date of the Festival depends. Therefore, when the verse states: “The morrow after the day of rest [hashabbat]” (Leviticus 23:16), it means: The morrow after the Festival, as the determination of Festivals is by the court. This serves to exclude the interpretation that the counting starts after the Shabbat of Creation, i.e., a regular weekly Shabbat, whose counting can be performed by every person, not exclusively by the court.

ולכן אין (כביכול) צורך שיהא דין שונה בסוגיה זו בין יוה"כ ליום טוב.

עמוד ב

קושייה ז

שבת קי״ד ב:ז׳

אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: יוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת — מוּתָּר בִּקְנִיבַת יָרָק ^{(הכנת ירק לאכילה במוצאי יוה"כ שהתירו כי היא קשה וגורמת צער ועינוי הנפש שצריך ביום הכיפורים)}.

מֵיתִיבִי: מקשים על כך ממה ששנינו לפני כן: מִנַּיִן לְיוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת שֶׁאָסוּר בִּקְנִיבַת יָרָק — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״שַׁבָּתוֹן״, ומשמעותו הוא לשְׁבוּת.

לְמַאי? אִילֵימָא כי אם תגיד ש"שבתון" כוונת התורה לִמְלָאכָה ממש — וְהָכְתִיב: והרי כבר כתוב ״לֹא תַעֲשֶׂה כׇל מְלָאכָה״ (!)

אֶלָּא לָאו, בִּקְנִיבַת יָרָק! שהיא שבות ולא מלאכה ממש

ומשיבים: לָא, כוונת התורה ב"שבתון" היא לְעוֹלָם לִמְלָאכָה, וְלַעֲבוֹר עָלֶיהָ בַּ״עֲשֵׂה״ וְ״לֹא תַעֲשֶׂה״. כלומר ב "שבת שבתון", "שבתון" בא להדגיש את העשה של השביתה בשבת, ו"שבת" בא להדגיש את הלא תעשה.

Shabbat 114b:7

Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: If Yom Kippur occurs on Shabbat, trimming vegetables is permitted. The Gemara raised an objection from what we learned in the baraita cited earlier: From where is it derived that on Yom Kippur that occurs on Shabbat trimming vegetables is prohibited? The verse states: “A solemn rest [shabbaton], a holy Shabbat unto the Lord” (Exodus 16:23), which means that there is an obligation to issue a rabbinic prohibition on this day. Issue a rabbinic prohibition for what activity? If you say this refers to prohibiting actual labor, isn’t it written explicitly: “But the seventh day is Shabbat for the Lord your God; you shall not perform any labor” (Exodus 20:9)? Rather, is it not referring to trimming vegetables, which is prohibited on Shabbat? The Gemara answers: No, that is not; rather, solemn rest actually refers to labor. It is a positive commandment to rest on Shabbat. Although the verse says explicitly: “But the seventh day is Shabbat for the Lord your God; you shall not perform any labor,” this adds that one who performs a prohibited labor violates both a positive mitzva and a prohibition.

כתוב בתורה על שנת השמיטה:

ויקרא כ״ה:ד׳

וּבַשָּׁנָ֣ה הַשְּׁבִיעִ֗ת שַׁבַּ֤ת (לא תעשה) שַׁבָּתוֹן֙ (עשה) יִהְיֶ֣ה לָאָ֔רֶץ שַׁבָּ֖ת לַיהוָ֑ה שָֽׂדְךָ֙ לֹ֣א תִזְרָ֔ע וְכַרְמְךָ֖ לֹ֥א תִזְמֹֽר׃

Leviticus 25:4

But in the seventh year the land shall have a sabbath of complete rest, a sabbath of the LORD: you shall not sow your field or prune your vineyard.

ומיד אחר כך כתוב:

ויקרא כ״ה:ה׳

אֵ֣ת סְפִ֤יחַ קְצִֽירְךָ֙ לֹ֣א תִקְצ֔וֹר וְאֶת־עִנְּבֵ֥י נְזִירֶ֖ךָ לֹ֣א תִבְצֹ֑ר שְׁנַ֥ת שַׁבָּת֖וֹן יִהְיֶ֥ה לָאָֽרֶץ׃

Leviticus 25:5

You shall not reap the aftergrowth of your harvest or gather the grapes of your untrimmed vines; it shall be a year of complete rest for the land.

משמע ש"שבתון" כוונתו דווקא ל"לא תעשה", ולא "עשה" כמו שאמר ר"י.