הַצּוּר֙ תָּמִ֣ים פׇּֽעֳל֔וֹ {ס} כִּ֥י כׇל־דְּרָכָ֖יו מִשְׁפָּ֑ט אֵ֤ל אֱמוּנָה֙ וְאֵ֣ין עָ֔וֶל {ס} צַדִּ֥יק וְיָשָׁ֖ר הֽוּא׃
The Rock!—His deeds are perfect,
Yea, all His ways are just;
A faithful God, never false,
True and upright is He.
Yea, all His ways are just;
A faithful God, never false,
True and upright is He.
הצור תמים פעלו. אַעַ"פִּ שֶׁהוּא חָזָק, כְּשֶׁמֵּבִיא פֻּרְעָנוּת עַל עוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ, לֹא בְּשֶׁטֶף הוּא מֵבִיא כִּי אִם בְּדִין, כִּי תמים פעלו:
הצור תמים פעלו THE ROCK, HIS WORK IS PERFECT — Although He is strong (הצור!) yet when He brings punishment upon those who transgress His will, He does not bring it in a flood of anger, but in deliberate judgment, because תמים פעלו HIS WORK IS PERFECT.
אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל אֵל אֱמוּנָה כְּשֵׁם שֶׁנִּפְרָעִין מִן הָרְשָׁעִים לָעוֹלָם הַבָּא אֲפִילּוּ עַל עֲבֵירָה קַלָּה שֶׁעוֹשִׂין כָּךְ נִפְרָעִין מִן הַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה עַל עֲבֵירָה קַלָּה שֶׁעוֹשִׂין
The baraita cites another verse that deals with judgment. “A God of faithfulness and without iniquity, He is just and righteous” (Deuteronomy 32:4). The baraita interprets “a God of faithfulness” to mean that just as punishment is exacted from the wicked in the World-to-Come even for a light transgression that they commit, so too, punishment is exacted from the righteous in this world for a light transgression that they commit. The righteous suffer their punishment in this world to purify them so they can enjoy the World-to-Come.
הצור תמים פעלו. דין הוא שתתנו לו גודל כי הוא צור ותקיף ועושה פעולתו בתמימות ואינו מראה כעס למכעיסים לפניו:
הצור תמים פעלו, “the Rock, His work is perfect;” it is only fair that you will acknowledge His greatness seeing that he is unshakably strong and therefore whatever He has created is perfect; moreover He does not display anger when facing those who are bent to make Him display His anger.
וזה דבר פשוט ומבורר, כי הנה אל אמת ה'. והוא מה שאמר משה רבנו עליו השלום (דברים לב): הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול וגו', כי כיון שהקדוש ברוך הוא רוצה במשפט, הנה כך הוא עבור על המשפט, העלים את העין מן הזכות כמו מן החובה. על כן אם משפט הוא רוצה, צריך שיתן לכל איש כדרכיו וכפרי מעלליו בתכלית הדקדוק, בין לטוב בין למוטב, והיינו, אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא, שפירשו ז"ל (ספרי): לצדיקים ולרשעים, כי כך היא המדה ועל הכל הוא דן ועל כל חטא הוא מעניש ואין להמלט.
All this is evident and clear for G-d is a G-d of truth as Moshe Rabeinu, peace be unto him, said: "The Rock, His work is perfect; For all His ways are justice: A G-d of faithfulness and without iniquity, Just and right is He" (Deut. 32:4). For since the Holy One blessed be He desires justice, to ignore the bad would be just as much an injustice as to ignore the good. Therefore, if it is justice that He desires, then He must pay each man according to his ways and according to the fruits of his deeds to absolute exactness, whether for good or for bad. Thus "A G-d of faithfulness and without iniquity, Just and right is He" (Deut. 32:4) which our Sages of blessed memory explained [the dual terms]: "to the righteous and to the wicked" (Taanis 11a). For this is the trait [of justice]. He judges on every thing. He punishes every sin. And there is no escape.
וּבֶאֱמֶת זוֹהִי טָעוּת גְּדוֹלָה, דְּאִם כֵּן לָמָּה צִוְּתָה הַתּוֹרָה עַל זֶה בְּלֹא תַעֲשֶׂה? הֲלֹא יָדוּעַ הוּא, דְּאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא בִּטְרוּנְיָא עִם בְּרִיּוֹתָיו, וַהֲוָה לֵהּ לְהַתּוֹרָה לִכְתֹּב דָּבָר זֶה רַק בְּעִנְיַן הַמִּדּוֹת, כְּמוֹ שְׁאָר מִדּוֹת קְדוֹשׁוֹת, שֶׁנֶּאֱמָרוֹת רַק לַאֲנָשִׁים יְחִידִים. אֶלָּא וַדַּאי דְּיוֹצֵר הָאָדָם שָׂם בְּכֹחַ כָּל אִישׁ וְאִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁאִם רַק יָשִׂים עֵינָיו וְלִבּוֹ עַל דְּרָכָיו, יוּכַל לְהִזָּהֵר מִזֶּה. וְכִדְאִיתָא בְּסִפְרִי פָּרָשַׁת הַאֲזִינוּ (דברים ל"ב ד'): "אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל", שֶׁלֹּא בָּרָא בְּנֵי אָדָם לִהְיוֹת רְשָׁעִים, אֶלָּא לִהְיוֹת צַדִּיקִים, (פֵּרוּשׁ: דְּאִי לָאו הָכִי יֵשׁ, חַס וְשָׁלוֹם, עָוֶל בְּחֻקּוֹ יִתְבָּרַךְ עַל הָעֹנֶשׁ שֶׁמַּעֲנִישָׁם אַחַר כָּךְ) וְכֵן הוּא אוֹמֵר (קהלת ז' כ"ט): "אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר, וְהֵמָּה בִקְּשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים". וְכָזֶה אִיתָא בְּתַנְחוּמָא פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: "אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹקִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר", לֹא בְּרָאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנִּקְּרָא צַדִּיק וְיָשָׁר, אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ אֶלָּא כְּדֵי לִהְיוֹת צַדִּיק וְיָשָׁר. וְאִם תֹּאמַר: לָמָּה בְּרָאוֹ לַיֵּצֶר הָרָע שֶׁכָּתוּב בּוֹ (בראשית ח' כ"א): "כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו"? אַתָּה אוֹמֵר שֶׁהוּא רַע, מִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹתוֹ טוֹב? אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַתָּה עָשִׂיתָ אוֹתוֹ רַע. תִּינוֹק הֲוָת וְלֹא חָטָאתָ, נִתְגַּדַּלְתָּ וְחָטָאתָ, [פֵּרוּשׁ: שֶׁהָאָדָם מַמְשִׁיךְ אוֹתוֹ עַל עַצְמוֹ בְּמַעֲשָׂיו וּבְעִנְיָנָיו, כִּי הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן כֹּחַ לָאָדָם לִהְיוֹת מוֹשֵׁל עָלָיו, וְהַיֵּצֶר הָרָע יִהְיֶה לוֹ בִּבְחִינַת עֶבֶד לְסַיֵּעַ לוֹ בְּאֵיזֶה עִנְיָנִים לַצֹּרֶךְ הַתַּכְלִיתִי, כַּכָּתוּב (בראשית ד' ז'): "וְאַתָּה תִּמְשֹׁל בּוֹ", וּכְתִיב (מִשְׁלֵי כ"ט כ"א): "מְפַנֵּק מִנֹּעַר עַבְדּוֹ" וְגוֹ' וְהַדְּבָרִים אֲרֻכִּים]. וְכַמָּה דְּבָרִים קָשִׁים יֵשׁ בָּעוֹלָם יוֹתֵר מִיֵּצֶר הָרָע וּמָרִים מִמֶּנּוּ, וְאַתֶּם מַמְתִּיקִים אוֹתָן, אֵין לְךָ מַר מִן תּוֹרְמְסִין, וְאַתָּה שׁוֹקֵד לְשָׁלְקָן וּלְהַמְתִּיקָן בְּמַיִם ז' פְּעָמִים עַד שֶׁהוּא מָתוֹק, וְכֵן חַרְדָּל וְצָלָף. וּמַה מָּרִים שֶׁבָּרָאתִי אוֹתָן, אַתָּה מַמְתִּיקָן לְצָרְכְּךָ, יֵצֶר הָרָע הַמָּסוּר בְּיָדֶךָ עַל אַחַת כַּמָה וְכַמָּה. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.
And, in truth, this is a great error. For if so, why did the Torah command this [(abstention from lashon hara)] by a negative commandment? Is it not known that "the Holy One Blessed be He does not deal despotically with His creatures"? The Torah, then, should have included this only in the class of middoth [desirable character traits], like other holy middoth, that are addressed only to unique individuals, [and not as a mitzvah]. But certainly the Creator of man put it in the power of each and every Jew that if he only puts his eyes and his heart to his ways he can avoid this [(speaking lashon hara)]. As we find in Sifrei, Parshath Ha'azinu (Devarim 32:4): "He is a G-d of trust, without wrong." That is, He did not create men to be reshaim, but to be tzaddikim. (For if not so, there is wrong, G-d forbid, in the ordinance of the Blessed One in the punishment that He metes out to them afterwards.) And thus is it written (Koheleth 7:29): "G-d made man just and they sought out many [devious] accountings." And thus is it stated in Tanchuma, Parshath Bereshith 7: "G-d made man just" — The Holy One Blessed be He, who is called "tzaddik and yashar [just]," created man in His image only to be tzaddik and yashar, as He is. And if you ask: "Why, then, did He create an evil inclination, of which it is written (Bereshith 8:21): 'For the inclination of a man's heart is evil from his youth'? You say: 'It is evil. Who can make it good?' The Holy One Blessed be He answers: "You made it evil. You were a child and did not sin. You grew up and you sinned. [That is, a man draws it (the yetzer) upon himself by his acts and by his affairs. For the Holy One Blessed be He gave man the power to withstand it and to make it his servant in many areas for the ultimate end, as it is written (Bereshith 4:17): "And you shall overcome it." And it is written (Mishlei 29:21): "One who indulges his servant from youth, etc." The words lend themselves to much elaboration.] And how many things there are in this world tougher than the yetzer hara and more bitter than it, yet you 'sweeten' them. There is nothing more bitter than lupine, yet you exert yourself to soak it and to season it in water seven times until it is sweet, and so with mustard and caper. Now, if the bitter things which I have created, you season to your needs, the yetzer hara, which is given into your hands, how much more so!"