דבר תורה כי-תבוא

וְ֠הָיָ֠ה כַּאֲשֶׁר־שָׂ֨שׂ יְהֹוָ֜ה עֲלֵיכֶ֗ם לְהֵיטִ֣יב אֶתְכֶם֮ וּלְהַרְבּ֣וֹת אֶתְכֶם֒ כֵּ֣ן יָשִׂ֤ישׂ יְהֹוָה֙ עֲלֵיכֶ֔ם לְהַאֲבִ֥יד אֶתְכֶ֖ם וּלְהַשְׁמִ֣יד אֶתְכֶ֑ם וְנִסַּחְתֶּם֙ מֵעַ֣ל הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה בָא־שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ׃ וֶהֱפִֽיצְךָ֤ יְהֹוָה֙ בְּכׇל־הָ֣עַמִּ֔ים מִקְצֵ֥ה הָאָ֖רֶץ וְעַד־קְצֵ֣ה הָאָ֑רֶץ וְעָבַ֨דְתָּ שָּׁ֜ם אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֗ים אֲשֶׁ֧ר לֹא־יָדַ֛עְתָּ אַתָּ֥ה וַאֲבֹתֶ֖יךָ עֵ֥ץ וָאָֽבֶן׃ וּבַגּוֹיִ֤ם הָהֵם֙ לֹ֣א תַרְגִּ֔יעַ וְלֹא־יִהְיֶ֥ה מָנ֖וֹחַ לְכַף־רַגְלֶ֑ךָ וְנָתַן֩ יְהֹוָ֨ה לְךָ֥ שָׁם֙ לֵ֣ב רַגָּ֔ז וְכִלְי֥וֹן עֵינַ֖יִם וְדַאֲב֥וֹן נָֽפֶשׁ׃

Deuteronomy 28:63-65

And as the LORD once delighted in making you prosperous and many, so will the LORD now delight in causing you to perish and in wiping you out; you shall be torn from the land that you are about to enter and possess. The LORD will scatter you among all the peoples from one end of the earth to the other, and there you shall serve other gods, wood and stone, whom neither you nor your ancestors have experienced. Yet even among those nations you shall find no peace, nor shall your foot find a place to rest. The LORD will give you there an anguished heart and eyes that pine and a despondent spirit.

השבת נקרא את פרשת כי תבוא, ובתוכה פרשת הברכה והקללה. כפי שראיתם סומן הפסוק ''ולא יהיה מנוח לכף רגלך''. הפסוק נשמע ממש לא חיובי אחרי שאלוהים מאיים עלינו בגלות, הוא אומר שהעונש לא ייגמר בזה - גם בגלות לא יהיה לנו שם רגע אחד של שקט, תמיד ירדפו אותנו. זה ממש לא אופטימי. האומנם?

בראשית ח׳:ט׳

וְלֹֽא־מָצְאָה֩ הַיּוֹנָ֨ה מָנ֜וֹחַ לְכַף־רַגְלָ֗הּ וַתָּ֤שׇׁב אֵלָיו֙ אֶל־הַתֵּבָ֔ה כִּי־מַ֖יִם עַל־פְּנֵ֣י כׇל־הָאָ֑רֶץ וַיִּשְׁלַ֤ח יָדוֹ֙ וַיִּקָּחֶ֔הָ וַיָּבֵ֥א אֹתָ֛הּ אֵלָ֖יו אֶל־הַתֵּבָֽה׃

Genesis 8:9

But the dove could not find a resting place for its foot, and returned to him to the ark, for there was water over all the earth. So putting out his hand, he took it into the ark with him.

איכה א׳:ג׳

גָּֽלְתָ֨ה יְהוּדָ֤ה מֵעֹ֙נִי֙ וּמֵרֹ֣ב עֲבֹדָ֔ה הִ֚יא יָשְׁבָ֣ה בַגּוֹיִ֔ם לֹ֥א מָצְאָ֖ה מָנ֑וֹחַ כׇּל־רֹדְפֶ֥יהָ הִשִּׂיג֖וּהָ בֵּ֥ין הַמְּצָרִֽים׃ {ס}

Lamentations 1:3

Judah has gone into exile Because of misery and harsh oppression; When she settled among the nations, She found no rest; All her pursuers overtook her In the narrow places.

שלוש המילים מופיעים בעוד שני מקומות בתנ''ך. האחת בסיפור של נח בו היונה מוטשת מהמון זמן שהיא עפה. השנייה בתחילת מגילת איכה בו מסופר כי העם היהודי לא מצא מנוח בתקופת הגלות כשכל מי שרדף אחריהם השיגו אותם.

זה נשמע שאם תחפשו אופטימיות, לא תמצאו פה. באחד מוזכרת יונה מותשת שחייבת לנוח ולא מוצאת מקום וזה עוד כלום. בשני מוזכר עם רדוף מתפזר שרק מחפש מקום לנוח בלי שייתקפו אותם. המצב מריר.
האומנם?

בראשית רבה ל״ג:ו׳

וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה וגו' (בראשית ח, ח): וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ וגו' (בראשית ח, ט),

יְהוּדָה בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם ר"ש אָמַר: אִלּוּ מָצְאָה מָנוֹחַ לֹא הָיְתָה חוֹזֶרֶת, וְדִכְוָתָהּ (איכה א, ג): הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ, אִלּוּ מָצְאָה מָנוֹחַ לֹא הָיוּ חוֹזְרִים. וּדְכַוָּתָהּ (דברים כח, סה): וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ וְלֹא יִהְיֶה מָנוֹחַ וגו', הָא אִלּוּ מָצְאָה מָנוֹחַ לֹא הָיוּ חוֹזְרִים.

Bereshit Rabbah 33:6

And again [Noach] sent forth the dove out of the ark . . . And the dove came in at evening, and here, an olive leaf torn off in her mouth” [Gn 8:11]. “An olive leaf torn off in her mouth”—From where did she bring it? R’ Bibi said: The gates of Gan Eden were opened for her, and from there she brought it. Said R’ Abahu: Had she brought it from Gan Eden, couldn’t she bring something special, cinnamon or balsam? But she gave [Noach] a hint, and said to Noach: Better is bitterness from this and not sweetness from beneath your hand.

רבי יהודה בר נחמן אומר שאם היונה הייתה מוצאת מקום מנוח היא לא הייתה חוזרת לנח ואלוהים יודע מה היה קורה. וכך גם שאם לא היינו סובלים בגלות, לא היינו חוזרים לארץ, וזה נכון לשתי הגלויות.
בוא נשאל למשל, ולמה יהודי ארה''ב לא חיים בישראל? כי נוח להם שם. הם הגיעו למקום עם פחות אנטישמיות, הם חיו ועדיין חיים טוב שם והם גם היו רחוקים מההפצצות של מלחמות העולם. הם מצאו מנוח.
אם תשאל כל ישראלי בשנות השמונים מאיפה היו עולים יותר לארץ, מארצות הברית או מברית המועצות הקומוניסטית הוא היה עונה ''ברור שמארצות הברית, בבהר''מ יש את מסך הברזל, אף אחד לא יכול לזוז משם". אבל כשמסך הברזל נפל, היהודים הרוסים היגרו בהמוניהם לישראל ומאמריקה כמעט אף אחד לא עלה. הסיבה היא שבאמריקה היהודים חיו (ועדיין חיים) טוב, משהו שקשה מאוד לומר על יהודי ברה''מ. בסופו של דבר הסבל של הרוסים בברה''מ הוא מה שגרם להם לטוס (תרתי משמע) לארץ.
ואם כבר ברית המועצות, נלך עוד אחורה בזמן:

מתוך המאמר: "כך ניצח מייסד חב"ד את נפוליאון וסילק אותו מרוסיה" מאת שחר אילן

"...מתברר שכיבושי נפוליאון עוררו ויכוח נוקב בין גדולי הרבנים של הדור. הסיבה היתה, שבניגוד לכובשים שקדמו לו, נפוליאון הביא איתו לארצות שנכבשו תפישה של שוויון וזכויות אדם גם ליהודים, שהפחידה חלק מהרבנים עד מאוד. המבשר מסביר שעם כל הכבוד לשיוויון הזכויות, נפוליאון דרש שיהודים יתלבשו ככל הגויים ואף ישרתו בצבא. הדבר יצר "סכנה עצומה לעתידו ולגורלו של העם היהודי. בקהילות רבות נערכו ימי תפילה וצומות לביטול הגזירה הרוחנית". 1800 שנים של התבדלות ורדיפות אחרי יהודים עמדו בסכנה. בראש מחנה המתנגדים לנפוליאון עמדו הרב שניאור זלמן מלאדי, שראה בנפוליאון שליח השטן ואף מכשף, והרב נפתלי מראפשיץ שפעל לאחד את גדולי הדור למאבק בקיסר הצרפתי...

English

עכשיו בוא נלך לצרפת של נפוליאון. צבאו של נפוליאון רצה לצאת למסע כיבושים ולכבוש את רוסיה (המסע נכשל בסופו) אבל עוד לפני שהמסע הזה התחיל החכמים, הרבנים ובכירי היהדות ברוסיה התפללו מנפוליאון שלא יצא למסע, משום שאם המסע יצליח, יהיה להם המון מרחב ומשאבים. וכולם יתרווחו ויהנו, כולל היהודים. ובעצם זה יכול לגרום ליהודי רוסיה להתבולל ולאבד את זהותם. כלומר, הם העדיפו שהגויים ימשיכו לרדוף את היהודים כדי שלא יהיה לנו נוח, שלא נמצא מנוח לכף רגלנו.

אז מה אתם חושבים על המילים ''לא מצאה מנוח''? ברכה? קללה? אז התשובה היא שהמילים הללו לא מבשרות טובות בבסיסן, אבל האופטימיות פה מתחבאת בפנים וככל שמעמיקים בזה זה יותר ברור וגלוי לעין.
שבת שלום מבארי יחיאלי.