דף צ"ט

Byגילעד בן-צור

עמוד א

קושייה א

שבת צ״ט א:ו׳

מַתְנִי׳ שנינו: חוּלְיַת הַבּוֹר בור וחול המפוזר סביבו (כדי לגדר אותו) וְהַסֶּלַע שמונח על פני הקרקע שֶׁהֵן גְּבוֹהִין עֲשָׂרָה טפחים לפחות (הסלע בגובה מינימלי של עשרה טפחים והבור כולל החול שסביבו בעומק של עשרה טפחים) וְרׇחְבָּן אַרְבָּעָה טפחים לפחות, הן נחשבות רשות היחיד ולכן הַנּוֹטֵל חפץ מֵהֶן לרשות הרבים וְהַנּוֹתֵן חפץ מרשות הרבים עַל גַּבָּן — חַיָּיב, אם הסלע או הבור היו פָּחוֹת מִכֵּן מהשיעורים שצוינו לעיל— פָּטוּר.

Shabbat 99a:6

MISHNA: With regard to the bank surrounding a pit and the boulder that are ten handbreadths high and four handbreadths wide, one who takes an object from them to the public domain and similarly one who places an object from the public domain atop them is liable for carrying from one domain to another. If the height or width of the pit or the boulder is less than that height, ten handbreadths, one is exempt because the legal status of those protrusions is not distinct from that of the surrounding public domain.

א. בור בעומק כולל של 9 טפחים, אדם הניח בו אבן בזמן השבת. אחר כך, באה רוח חזקה והזיזה את החול שסביב הבור וגרמה לכך שגובה הבור (כולל החול שסביבו) הוא 10 טפחים. האם יש לחייב אותו או לפטור?

קושייה ב

שבת צ״ט ב:ב׳

בְּעָא מִינֵּיהּ שאל רַב מָרְדֳּכַי מֵרָבָא: עַמּוּד שבִּרְשׁוּת הָרַבִּים והוא גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טפחים וְרָחָב אַרְבָּעָה טפחים (והוא רשות היחיד), וְזָרַק חפץ מרשות הרבים עליו וְנָח עַל גַּבָּיו — מַהוּ? מִי אָמְרִינַן האם נאמר: הֲרֵי עֲקִירָה בְּאִיסּוּר, הֲרֵי הַנָּחָה בְּאִיסּוּר - וחייב. אוֹ דִילְמָא: כֵּיוָן דְּמִמְּקוֹם פְּטוּר קָאָתְיָא החפץ הגיע (שזרק את החפץ מעל 10 טפחים שהם מקום פטור, ובדרך חזרה למטה החפץ נח על גבי העמוד) — לָא? ופטור?

Shabbat 99b:2

Rav Mordekhai raised a dilemma before Rava: In a case where there is a column in the public domain that is ten handbreadths high and four handbreadths wide, and one threw an object and it landed atop the column, what is the ruling? The two sides of the dilemma are: Do we say that the lifting from the public domain was performed in a prohibited manner and the placing in the private domain was performed in a prohibited manner, and therefore one is liable? Or perhaps, we say that since the object comes from an exempt domain, the one who threw the object would not be liable. Prior to landing on the column, the object traveled through the airspace above the public domain. The airspace of a public domain extends ten handbreadths from the ground. Beyond that point the airspace is an exempt domain.

על כן אני רוצה לציין מחשבה שעברה לי.

הרי שנינו במשנה:

שבת צ״ט א:ו׳

מַתְנִי׳ חוּלְיַת הַבּוֹר וְהַסֶּלַע שֶׁהֵן גְּבוֹהִין עֲשָׂרָה וְרׇחְבָּן אַרְבָּעָה, הַנּוֹטֵל מֵהֶן וְהַנּוֹתֵן עַל גַּבָּן — חַיָּיב, פָּחוֹת מִכֵּן — פָּטוּר.

Shabbat 99a:6

המשנה מכאן מוכיחה שקלוטה היא לא כמי שהונחה!

א. הרי ידוע לכל (גם לרב מרדכי) שכוונת המשנה ב"נוטל" ו"נותן" - בכל דרך שהיא (גם זריקה, גם הנחה).

ב. לכן המשנה מחייבת גם במקרה בו: אדם זורק חפץ לאוויר של מקום פטור (למעלה מעשרה), והחפץ נח על גבי רשות היחיד.

משמע שהמשנה לא מחשיבה את החפץ הקלוט באוויר של מקום הפטור - כקלוט (מונח) בו. כי אם הייתה מחשיבה אותו כקלוט - הייתה המשנה פוטרת כיוון שהחפץ לכאורה הגיע ממקום פטור לרשות היחיד.

עמוד ב

קושייה ג

שבת צ״ט ב:י״ג

כִּי קָמִיבַּעְיָא לֵיהּ לְרָבָא רבא שאל כְּגוֹן דְּזָרַק דַּף וְחֵפֶץ (ביחד עם הדף) עַל גַּבָּיו, החפץ והדף (4 אמות שטח) נפלו יחדיו על יתדות (בגובה 10 טפחים) והדף נהפך לרשות היחיד מַאי מהו בכגון זה? כֵּיוָן דְּבַהֲדֵי הֲדָדֵי קָאָתוּ כְּהַנָּחַת חֵפֶץ וַעֲשִׂיַּית מְחִיצָה דָּמֵי האם נחשיב את הנחת החפץ בדף קודם הפיכתו לרשות היחיד (ובכך יהיה פטור), אוֹ דִילְמָא: כֵּיוָן דְּלָא אֶפְשָׁר דְּלָא מִידְּלֵי פּוּרְתָּא וַהֲדַר נָיַיח, כַּעֲשִׂיַּית מְחִיצָה וְהַנָּחַת חֵפֶץ דָּמֵי או שמא נגיד שבגלל שכשהחפץ והדף יפלו ביחד על היתדות - מעוצמת הפגיעה החפץ יקפוץ מעלה ויחזור (ובכך נחייב אותו, שהחפץ בעת הפגיעה יצא מרשות היחיד וחזר). תֵּיקוּ.

Shabbat 99b:13

The Gemara answers: The case where Rava raised a dilemma is more complex. His dilemma is with regard to a case where one threw a board and there was an object resting atop the board. In that case, what is the ruling? The two sides of the dilemma are: Since the board and the object come simultaneously, the legal status is similar to a case where the placement of the object and the establishment of the partition came about simultaneously. The object and the board are a single unit that creates a partition when it lands, and therefore one is exempt. Or perhaps we say that since it is impossible, when they land, for the object not to rise slightly and then land because the object and the board are not connected, it is like the case where the establishment of the partition was completed and the placement of the object followed, and therefore one is liable. These dilemmas remain, and therefore let it stand unresolved.

אבל הרי גם אם נכון הדבר. הלא אפשר להגיד שפסק כוחו (של החפץ)?

שכמובן שכשהחפץ עף למטה בתחילה, זה היה מכוחו של הזורק. אבל כשהחפץ חזר למעלה וחזר למטה שוב? זה בכוחו של החפץ עצמו! (ולדעתי אין לחייב את הזורק בכגון זה).