רבי יהודה הנשיא - ימות המשיח II

Byהרב יעקב העבר

התנאים

בראשית כ״ה:כ״ג

^{וַיֹּ֨אמֶר ה' לָ֗הּ שְׁנֵ֤י גיים [גוֹיִם֙] בְּבִטְנֵ֔ךְ וּשְׁנֵ֣י לְאֻמִּ֔ים מִמֵּעַ֖יִךְ יִפָּרֵ֑דוּ וּלְאֹם֙ מִלְאֹ֣ם יֶֽאֱמָ֔ץ וְרַ֖ב יַעֲבֹ֥ד צָעִֽיר׃}

Genesis 25:23

and the LORD answered her, “Two nations are in your womb, Two separate peoples shall issue from your body; One people shall be mightier than the other, And the older shall serve the younger.”

עבודה זרה י״א א:ו׳

^{אמר רב יהודה אמר רב אל תקרי גוים אלא גיים זה אנטונינוס ורבי.}^{רש'י - אנטונינוס ורבי: זה בא מעשו וזה בא מיעקב:}

Avodah Zarah 11a:6

§ The Gemara returns to its discussion of Antoninus: When the matriarch Rebecca was pregnant with Jacob and Esau, “the Lord said to her: Two nations [goyim] are in your womb” (Genesis 25:23). Rav Yehuda says that Rav says: Do not read it as goyim, meaning nations; rather read it as geyim, meaning proud ones. This verse was fulfilled in two prominent individuals who descended from Rebecca, Antoninus and Rabbi Yehuda HaNasi, whose tables, due to their wealth, never lacked for lettuce, nor cucumbers, nor radish, neither in the summer nor in the rainy season, despite the fact that these foods do not grow year round. The reason they ensured that these items were always present at their tables is that the Master said: A radish breaks up food, lettuce stirs up food, and cucumbers expand the intestines.

רש"י על בבא מציעא ל״ג ב:א׳:א׳

^{בימי רבי נשנית משנה זו - לפי שמשרבו תלמידי שמאי והלל שהיו לפניו שלשה דורות רבו מחלוקות בתורה ונעשית כשתי תורות מתוך עול שעבוד מלכיות וגזירות שהיו גוזרין עליהן ומתוך כך לא היו יכולים לתת לב לברר דברי החולקים עד ימיו של רבי שנתן הקב"ה לו חן בעיני אנטונינוס מלך רומי כדאמרינן בעבודה זרה (דף י.) ונחו מצרה ושלח וקבץ כל תלמידי ארץ ישראל ועד ימיו לא היו מסכתות סדורות אלא כל תלמיד ששמע דבר מפי גדול הימנו גרסה ונתן סימנים הלכה פלונית ופלונית שמעתי משם פלוני וכשנתקבצו אמר כל אחד מה ששמע ונתנו לב לברר טעמי המחלוקת דברי מי ראוין לקיים וסידרו המסכתות דברי נזיקין לבדם ודברי יבמות לבדם ודברי קדשים לבדם וסתם נמי במשנה דברי יחידים שראה רבי את דבריהם ושנאן סתם כדי לקבוע הלכה כמותם}

Rashi on Bava Metzia 33b:1:1

Since from the time of the disciples of Shammai and Hillel, three generations before him [meaning Rebbi], there were great disputes regarding the meanings of the Torah and there arose the possibility of there being two Torahs amongst Israel, due to the oppression of the kingdom [Rome] and the evil decrees passed against Israel. Because of these [troubles] they [the scholars of Israel] were unable to clarify the differing opinions and settle them, until [came] the time of Rebbi. Then did the Lord give favor unto Rebbi in the eyes of the Roman emperor, Antonius, and the troubles subsided, and Rebbi was able to gather all of the scholars of the Land of Israel to him [in Beit She’arim and Tzippori]. Until his [Rebbi's] days, there were no ordered tractates [of the Oral Law] but rather every student studied and reviewed lectures that he heard from the great men and he ascribed to them these teaching s-"this halachah heard from this and this scholar." Now, when they all gathered together [at Rebbi's yeshivah], each of the scholars repeated what he had learned and together they worked to clarify the reasons behind disparate opinions and they settled as to which opinion was to be deemed correct. And then they ordered these opinions and decisions into tractates: the laws of torts by themselves, the laws of levirate marriages by themselves, the laws of the Temple service by themselves, [etc]. And they quoted the opinions and decisions of many scholars anonymously, for Rebbi agreed with their decisions and therefore quoted them anonymously in order to indicate that so is the halachah.

סנהדרין צ״א א:י״ז

^{אמר ליה אנטונינוס לרבי גוף ונשמה יכולין לפטור עצמן מן הדין כיצד גוף אומר נשמה חטאת שמיום שפירשה ממני הריני מוטל כאבן דומם בקבר ונשמה אומרת גוף חטא שמיום שפירשתי ממנו הריני פורחת באויר כצפור אמר ליה אמשול לך משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שהיה לו פרדס נאה והיה בו בכורות נאות והושיב בו שני שומרים אחד חיגר ואחד סומא אמר לו חיגר לסומא בכורות נאות אני רואה בפרדס בא והרכיבני ונביאם לאכלם רכב חיגר על גבי סומא והביאום ואכלום לימים בא בעל פרדס אמר להן בכורות נאות היכן הן אמר לו חיגר כלום יש לי רגלים להלך בהן אמר לו סומא כלום יש לי עינים לראות מה עשה הרכיב חיגר על גבי סומא ודן אותם כאחד. לימים בא בעל פרדס אמר להן בכורות נאות היכן הן אמר לו חיגר כלום יש לי רגלים להלך בהן אמר לו סומא כלום יש לי עינים לראות מה עשה הרכיב חיגר על גבי סומא ודן אותם כאחד אף הקב"ה מביא נשמה וזורקה בגוף ודן אותם כאחד שנאמר (תהלים נ, ד) יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו יקרא אל השמים מעל זו נשמה ואל הארץ לדין עמו זה הגוף:}
^{וא"ל אנטונינוס לרבי נשמה מאימתי ניתנה באדם משעת פקידה או משעת יצירה א"ל משעת יצירה א"ל אפשר חתיכה של בשר עומדת שלשה ימים בלא מלח ואינה מסרחת אלא משעת פקידה אמר רבי דבר זה למדני אנטונינוס ומקרא מסייעו שנאמר (איוב י, יב) ופקודתך שמרה רוחי}

Sanhedrin 91a:17

§ Apropos exchanges with prominent gentile leaders, the Gemara cites an exchange where Antoninos, the Roman emperor, said to Rabbi Yehuda HaNasi: The body and the soul are able to exempt themselves from judgment for their sins. How so? The body says: The soul sinned, as from the day of my death when it departed from me, I am cast like a silent stone in the grave, and do not sin. And the soul says: The body sinned, as from the day that I departed from it, I am flying in the air like a bird, incapable of sin. Rabbi Yehuda HaNasi said to him: I will tell you a parable. To what is this matter comparable? It is comparable to a king of flesh and blood who had a fine orchard, and in it there were

מגלה עמוקות פ״ב:א׳

^{ראה משה שאחר מ' דורות מסיני יבא רבינו הקדוש ויתקן משניות שהיא תורה שבעל פה.... רצה לבקש שעל ידו יהיה גם כן ו' סדרי משנה... ר"ל ... אל אחד נתנו ואב אחד לכלנו, וכולם נתנו מרעה אחד. השיב הקב"ה "רב לך", מה שנתת תורה שבכתב שהוא שלך... "אל תוסף דבר" על דברים שבעל פה שאי אתה רשאי אומרם בכתב, כי מה שרבי כתבן על הספר, הוצרך לעשות כן משום עת לעשות לה'. ולזה רמז משה בתחילת תפילתו בעת ההיא לאמר, ב"עת דייקא, על אותו עת לעשות לה' שהוצרך רבי לעשות עבור שלא הפירו תורתיך, רצה משה לעשות בזמן ההוא. על זה השיב לו הקב"ה רב לך, ר"ל דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרם בכתב.}
^{התפלל משה על דורו של רבינו הקדוש שגזרו שמד באותו דור... ולפי שאנטונינוס הוא גלגול של עשו, ורבי הוא גלגול של יעקב... התפלל משה "בעת ההיא", על אותו עת שיתן הקב"ה חן לרבי בעיני אנטונינוס... כי קיימא לן תאומים טיפה אחת היא ונחלקה לשנים, נמצא שיעקב ועשו שהיו תאומים, היו ניצוץ אחד ונחלקו אחר כך לשתים. וכבר אמרו רז"ל שהשיב הקב"ה לרבקה שני גיים בבטנך, על אנטונינוס ורבי, שאז נתקן יעקב ועשו, ולכן גיי"ם בב' יו"דין, שנחלקה טיפה אחת לתרין ניצוצין. ולכן פתח מתחילה "ואתחנן", שביקש על חן שיהיה לרבי בעת ההיא, שיהיה שעת השמד עת צרה היא ליעקב, ליעקב ממש שהוא רבי שהיה ניצוצו של יעקב... ועל זה אמר בגמרא (גיטין דף נ"ט.) מימות משה עד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד.... וכן רבי מאחר שהוא חיבר תורה שבעל פה, הוצרך גם כן להיות לו תורה וגדולה במקום אחד... לכן התחיל רבי בפרקי אבות פרק ב' רבי אמר איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם, כל שהיא תפארת לעושיה, על עצמו דיבר שנתלבש בלבוש של תפארת. ולכן אמר הקב"ה למשה "רב לך", אותה הגדולה והתורה שיש לך, יהיה גם כן לרבי, גם אותו הלבוש שהוא תפארת, היה גם כן לבושו של רבי באותו דור:}

Megalleh Amukkot on Parashat VaEtchanan 82:1

...

סנהדרין צ״ח ב:ט״ו

^{אמר רב אי מן חייא הוא כגון רבינו הקדוש אי מן מתיא הוא כגון דניאל איש חמודות

מהרש'א - ואי מן מתיא הוא כגון דניאל כו'. שהיה לו ממשלה אצל נ"נ וגם אצל מלך פרס}

Sanhedrin 98b:15

Rav Naḥman says: If the Messiah is among the living in this generation, he is a person such as me, who already has dominion over the Jewish people, as it is stated: “And their prince shall be of themselves, and their governor shall proceed from their midst” (Jeremiah 30:21), indicating that the redeemer is already in power. Rav says: If the Messiah is among the living in this generation, he is a person such as our saintly Rabbi Yehuda HaNasi, who was renowned for his sanctity, piety, and Torah knowledge. If the Messiah is among the dead he is a person such as Daniel, the beloved man.

מגילה ה׳ א:י״ט

^{אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי חֲנִינָא רַבִּי נָטַע נְטִיעָה בְּפוּרִים וְרָחַץ בִּקְרוֹנָהּ שֶׁל צִפּוֹרִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז וּבִקֵּשׁ לַעֲקוֹר תִּשְׁעָה בְּאָב וְלֹא הוֹדוּ לוֹ}

Megillah 5a:19

Rabbi Elazar said that Rabbi Ḥanina said: Rabbi Yehuda HaNasi did several unusual things: He planted a sapling on Purim, and was not concerned about performing labor and thereby possibly denigrating the day.