שבת הגדול לקראת פסח

טעם שנקרא השבת בשם ״שבת הגדול"

?שבת שלפני פסח נקרא ״שבת הגדול״ - מה טעמו ומקורו

• לפי פשוטו, מביא הגאון רבי משה זצ״ל, אב״ד פרמיטלא, בעל ״מטה ה״, בשם רבו הגדול רבינו שלמה לוריא זצ״ל, המהרש״ל - משום שאנו קוראים בהפטורה (מלאכי ג/ כ״ג): ״הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום ה׳ הגדול והנורא״.

• רבינו חזקיה די סילוא זצ״ל, בעל ״פדי הדש״, מבאר, לפי שהוא שבת ראשונה בה נכנסו ישראל למצוות, ולכן קראוהו ״שבת הגדול״ - כלומר, השבת בו נעשו ישראל גדולים ומחוייבים במצוות …

• טעם לשבח מצינו בדברי מהרי״ל, רבי יעקב סג״ל זצ״ל, הכותב,שלכן נקרא ״שבת הגדול״ - משום שמאריכין בו בדרשות!

• מעין זה נפוצה אימרה: מפני שבשבת זו דורש לפני הציבור רבה שלהעיר, והוא הגדול שבעיר...!

מה בין הפסק למחק...

"כי אני ה׳ לא שניתי, ואתם בני יעקב לא כליתם...״ (מלאכי ג׳, ו׳):

שנינו בזוהר הקדוש (בפרשת יתרו) על הפסוק: ״לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב״ - שכאשר קוראים אנו את ׳עשרת הדברות׳ בציבור, טעם הקריאה על התיבה ״ לא״ שבדיבור ״לא תרצח״, ״לא תנאף״, ״לא תגנוב״ הוא טיפחא, המורה על הפסק קל בין ״לא״ ל״תרצח״, בין ״לא״ ל״תנאף״ ובין ״לא״ ל״תגנוב״. להורות, שאלמלא טעם זה המפסיק, היה אסור להרוג נפש בכל אופן. אפילו מי שנתחייב מיתת בית דין, היה נפטר מעונשו, מאחר והכל היה נכלל בלאו זה ד״לא

תרצח״. כמו כן, בכלל הלאו ד״לא תנאף״ היה נבצר מאדם לחיות עם אשתו. ובבוא הדיין לברר דין תורה, היה נאסר לגנוב דעת הרמאי בעקיפין משום ״לא תגנוב״.

לכן, כתבה התורה ציוויים אלו בהפסק-טעם: לא - תרצח! פעמים שמותר להרוג נפש. לא - תנאף! מותר לאדם להוליד בנים מאשתו. לא - תגנוב! יש מקרה שהגניבה מותרת.

בתוכחתו לישראל הרים הנביא קולו באמרו: אני ה׳ ״לא״ שניתי - עשיתי רק שינוי והפסק בין תיבת ״לא״ לתיבות ״תרצח״ ״תנאף״ ״תגנוב״ - לומר שיש מקרים שהותרו. לעומת זה - אתם בני יעקב ״לא״ כליתם - כליתם ומחקתם לגמרי את תיבות ״לא״, בהיותכם מרצחים ומנאפים, כמאמר הפסוק הקודם: ״והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים...״

הגר״א מווילנא זצ״ל

מי מעכב?

(הנה אנכי שלח לכם את אליהו הנביא...״ (מלאכי ג׳, כ״ג"

מדוע מדבר הנביא בלשון הווה, הנה אנכי ״שולח״, ולא בלשון עתיד, אנכי ״אשלח״?

להודיענו, שאליהו הנביא מצידו עומד תמיד מוכן לצאת לדרך, למלאות את שליחותו לבשרנו את בשורת הגאולה. אלא, שהדבר תלוי בנו״ להיות מוכנים לקבל את פניו!

הגאון בעל ״חפץ חיים״ זצ״ל

דורשין רק כששואלין!

בשנה אחת לא עלה הגאון רבי צבי הירש ממאנהיים זצ״ל, לדרוש את דרשת שבת הגדול. על תמיהת אחדים מבעלי הבתים, מדוע יבטל הרב את המנהג הקדום, המקובל בכל קהילות ישראל? השיב להם הגאון:

- חז״ל אומרים: ״שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם הפסח״.

מהו כפל הלשון ״שואלין ודורשין״?

- במקום שיש ״שואלין״ שבני העיר שואלים שאלות, יש ״דורשין״ חובה על הרב לדרוש דרשה. במאנהיים, מקום בו אין ״שואלין״ כלל - לעולם לא נכנס אדם אל הרב לשאול שאלה, כנראה, משום שהכל יודעים להורות לעצמם, הרי אין חובת ״דורשין״...

מים שלנו

תשבי יתרץ...

בשעה ששאב האדמו׳׳ר שר שלום מבעלז זצ״ל, ״מים שלנו״ למצת מצוה, שאלוהו החסידים: ״לשנה הבאה בירושלים״.

שאלם הרבי: מדוע ׳לשנה הבאה׳? הרי מאמינים ובטוחים אנו שבמים אלו שאנו שואבים זה עתה, נזכה לאפות מחר את המצות בירושלים! אלא מה - הרי אין אליהו בא בערבי שבתות וימים טובים (פסחים י״ג:)? - כאשר יבוא אליהו מחר, ודאי יתרץ גם גמרא זו, כמו שיתרץ את כל הפליאות והקושיות שיש לנו בגלות ואין פותר אותן...

(תשובות מנחת אלעזר, סימן ל״ה)

איזה עדיף?

חסיד נכנס אל רבו האדמו״ד רגי יצחק מנעשכיז זצ״ל, ופניו עצובות.

- מה זאת? שאלו רבו.

התחיל החסיד מספר בגילוי לב, כי החיטים השמורות שהכין לאפות מהן מצות לפסח - נחמצו. כעת, לא יוכל לאכול רק מצות שנאפו מקמח שלא נשמר משעת קצירה.

- ״שים לב״, ענה לו הרבי, ״מצה שמורה היא אמנם הידור מצוה, אבל מצות השמחה בחג היא מן התורה!

...מוטב שתאכל מצה פשוטה בשמחה, מאשר תאכל מצה שמורה בעצבות״...

דם יהודים במצות?

נכנסו טובי העיר אל האדמו״ר רבי לוי יצחק זצ״ל, בעל ״קדושת לוי״, שעה שבא לכהן כרב בברדיטשוב, וטענו: רבי, יש לתקן תקנות למען הידור כשרות המצות. האופים נוהגים קלות יתירה.

הזמין הצדיק את האופים וכה אמר: כל זמן שאני כאן, הזהרו מלערב דם במצות. כמו כן אל תנהגו בקלות!

השתוממו האופים, ולא ירדו לסוף דעתו. מה כוונתו? באיזה ״דם״ מדובר?

- כן - הפטיר ה״קדושת לוי״ - אל תציקו לנשים הלשות את המצות, לזרזן יתר על המידה. אל תמצצו את דמן...

בשבת הגדול, דרש רבי לוי יצחק: שונאי ישראל מעלילים עלינו שאנו אופים מצות בדמם של גויים. ולא היא! דם של ישראל מתערב במצות. הבה נלך למאפיות ונראה כיצד מעבידים את הנשים הלשות את העיסה בעבודת פרך...

הזהרו בכבוד חבריכם

הידור על חשבון צער אחרים

עמל רב השקיע הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ״ל, רבה של ירושלים, באפיית המצות, שתהיינה בתכלית ההידור מצד הדין, וגם שתהיינה ראויות ונוחות לאכילה, מצד עונג ושמחת החג.

פעם העיר לו אחד מעוזריו, כי פועל פלוני מתרשל בגלגול העיסה, והמצות מתעבות ביותר. יש לגעור בו על כך!

דבר כזה, ענה לו רבי יוסף חיים, לצער פועל עני בגלל שאני חפץ במצות מהודרות, זאת לא אעשה. אני מצידי משתדל כמיטב יכלתי, ומתפלל לפני הקדוש ברוך הוא שיסייע בידי שאזכה לאפות מצות כשרות וראויות לשמחת החג.

- לזכות בשמחת חג תמורת גערה באחרים, יצא שכר המצוה בהפסדה...

עוד יוסף חי

קשר׳׳ק של פסח

כשהיה רואה האדמו״ר רבי לוי יצחק מברייטשוב זצ״ל, את עוצם ההתאמצות בבתי ישראל בערבי פסחים, בניקוי והכשרת הבית והכלים, תוך גירור, קירצוף, שטיפה ורחיצה, היה אומר כדרך שאומרים בשעת תקיעת שופר בר' השנה:

- יהי רצון שאלה המלאכים היוצאים מן קשר״ק (ק׳ירצוף, ש׳טיפה, ר׳חיצה, ק׳ידור) יעלו לפני כסא כבודך וימליצו טוב בעדנו...

כלומר: כל ההכנות הללו יוצרות מלאכים, מליצי-יושר לישראל!...

ליקוטי ישרים, עמוד קמז