(ג) וָאֶתְּנָ֣ה אֶת־פָּנַ֗י אֶל־אֲדֹנָי֙ הָֽאֱלֹהִ֔ים לְבַקֵּ֥שׁ תְּפִלָּ֖ה וְתַחֲנוּנִ֑ים בְּצ֖וֹם וְשַׂ֥ק וָאֵֽפֶר׃ (ד) וָֽאֶתְפַּֽלְלָ֛ה לַיהוָ֥ה אֱלֹהַ֖י וָאֶתְוַדֶּ֑ה וָאֹֽמְרָ֗ה אָנָּ֤א אֲדֹנָי֙ הָאֵ֤ל הַגָּדוֹל֙ וְהַנּוֹרָ֔א שֹׁמֵ֤ר הַבְּרִית֙ וְֽהַחֶ֔סֶד לְאֹהֲבָ֖יו וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֺתָֽיו׃ (ה) חָטָ֥אנוּ וְעָוִ֖ינוּ והרשענו [הִרְשַׁ֣עְנוּ] וּמָרָ֑דְנוּ וְס֥וֹר מִמִּצְוֺתֶ֖ךָ וּמִמִּשְׁפָּטֶֽיךָ׃
My God, guard my tongue from evil and my lips from speaking deceit.
To those who curse me let my soul be silent
and may my soul be like dust to all.
Open my heart to Your Torah,
and may my soul pursue your mitzvot.
And save me from a bad mishap, from the evil inclination,
from a bad woman, and from all evils that suddenly come upon the world.
And all who plan evil against me,
swiftly thwart their counsel, and frustrate their plans.
May the words of my mouth and the meditation of my heart find favor before You,
Lord, my Rock and my Redeemer.
In Seder Rab 'Amram the prayers of the Rabbis are the predominant influence in the Tahanun. In the Tahanun of the morning service 'Amram gives, practically unchanged, no less than six of the thirteen prayers given in the Talmud, intending them to serve as models for the worshipper. Amram also quotes in his Tahanun the morning prayer of the school of Yannai (j. Ber. 7d) which is included in the Yerushalmi in the group of after-Tefilla prayers. In addition he gives two original prayers, one of which is clearly inspired by the prayers of the Rabbis.
Rav Ḥiyya, son of Rav Huna, said: I saw Abaye and Rava, who would lean their heads and not actually prostrate themselves [with hands and legs spread] on the ground.
(יג) הִשְׁתַּחֲוָיָה כֵּיצַד. אַחַר שֶׁמַּגְבִּיהַּ רֹאשׁוֹ מִכְּרִיעָה חֲמִישִׁית יֵשֵׁב לָאָרֶץ וְנוֹפֵל עַל פָּנָיו אַרְצָה וּמִתְחַנֵּן בְּכָל הַתַּחֲנוּנִים שֶׁיִּרְצֶה. כְּרִיעָה הָאֲמוּרָה בְּכָל מָקוֹם עַל בִּרְכַּיִם. קִידָה עַל אַפַּיִם. הִשְׁתַּחֲוָיָה זֶה פִּשּׁוּט יָדַיִם וְרַגְלַיִם עַד שֶׁנִּמְצָא מֻטָּל עַל פָּנָיו אַרְצָה:
(13) Prostration. After he has raised his head, following the fifth bowing, the worshiper seats himself on the floor and "falls upon his face" and offers all the supplications he pleases. Kriah, wherever mentioned, always refers to bending the knees. Kidah means "falling on the face" [with knees bent]. Hishtahvayah means stretching out the hands and feet, so that one is lying prone with face to the ground. When performing the rite of "falling upon the face", after the Amidah some do kidah , some hishtahvayah.
(א) דיני נפילת אפים ובו ה סעיפים:
אין לדבר בין תפלה לנפילת אפים. כשנופל על פניו נהגו להטות על צד שמאל:
הגה וי"א דיש להטות על צד ימין והעיקר להטות [ריב"ש סי' רי"ב וב"י בשם הרוקח]
בשחרית כשיש לו תפילין בשמאלו על צד ימין משום כבוד התפילין ובערבית או כשאין לו תפילין בשמאלו יטה על צד שמאל [מנהגים] ולאחר שנפל על פניו יגביה ראשו ויתחנן מעט מיושב וכל מקום ומקום לפי מנהגו.
One should not speak between the Amidah and N'filat Apayim. When he falls on his face, the custom is to lean to the left side.
When he falls on his face - This is Nfilat Apayim as was practiced in the earliest days, which was done by prostration, which is falling on your face to the ground, but not with hands and legs spread out. But now, we don't practice really falling on our face, rather we incline the head and cover the face alone. And our practice is to cover the face with a garment and not just cover it with the arm upon which we incline, since the arm and the face are one body and the body cannot cover itself.
הגה וי"א דיש להטות על צד ימין והעיקר להטות [ריב"ש סי' רי"ב וב"י בשם הרוקח] בשחרית כשיש לו תפילין בשמאלו על צד ימין משום כבוד התפילין ובערבית או כשאין לו תפילין בשמאלו יטה על צד שמאל [מנהגים] ולאחר שנפל על פניו יגביה ראשו ויתחנן מעט מיושב וכל מקום ומקום לפי מנהגו.
Gloss: And some say that he should lean on the right side, but the essential piece is to lean.
At Shacharit, when he has Tefillin on his left side, he should incline on the right side for the sake of the honor of his Tefillin. But at Arvit or when he doesn't have Tefillin on his left side, he should incline on the left side. And after he fell on his face, he should lift his head and supplicate a little seated--each place according to its custom.
On the left side - since we find when a person prays, Shekhinah is on his right, as it says "Adonai, your shadow is on your right." And it happens when he inclines on his left, his face is adjacent to Shekhinah, but if he would incline to his right, it would be the opposite; and it is not fit for a servant to have the back of his head to his lord.
(ה) על צד ימין - כי השכינה נגד האדם ונמצא שמאל השכינה כנגד ימינו וכשהוא מטה על ימינו והשכינה כנגדו יכוין שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני:
On the right side -- for the shekhinah is against the person, and it ends up that the left side of the Shekhinah is against his right side, and when he leans on his right and the Shekhinah is against him, he intends [to reference], "His left hand was under my head, His right arm embraced me." (Shir HaShirim 2:6)
שולחן ערוך אורח חיים קל״א
(ב) נפילת אפים מיושב ולא מעומד: הגה י"א דאין נפילת אפים אלא במקום שיש ארון וספר תורה בתוכו אבל בלא זה אומרים תחנה בלא כיסוי פנים וכן נוהגים (ב"י בשם רוקח סי' שכ"ד)
וחצר ב"ה הפתוח לב"ה (מהרי"ל) או בשעה שהצבור מתפללין אז אפי' יחיד בביתו אומר תחינה בנפילת אפים (ד"ע פי' אגור):
N'filat Apayim is done seated and not standing
Gloss: There are those who say that one should only fall on the face in a place where this is an ark and Torah Scroll within it, but without this, they say the supplication without covering the face, and this is what we do.
And this applies to praying in the courtyard to a synagogue that is open to the synagogue, or at the time when the community prays, then even a person alone in his house says the supplication while falling on his face.
(יא) ארון וס"ת בתוכו - ארון לאו דוקא אלא ה"ה ס"ת לחוד די. וטעם הי"א משום דמצינו בקרא רמז שנפילה היא לפני ארון ה' וכדכתיב במלחמת העי ויפול על פניו לפני ארון ה'. ואם אין שם ס"ת רק שאר ספרים דעת הא"ר והדה"ח דלא יפול על פניו רק יאמר המזמור בלא נפילת אפים ויש חולקין בזה. ובמקום שיש ס"ת לכו"ע אפילו יחיד בביתו נופל על אפיו:
An ark and Torah Scroll within it - An ark is not necessary, rather the rule is a Torah Scroll alone is enough. And the reason of those who say this is since we find in a verse a hint that prostration is before the ark of God, like that which is written in the war of HaAi, "And he fell on his face before the ark of God" (Joshua 7:6). And if there isn't a Torah Scroll there, only other Torah books, the opinion of Eliyah Rabbah and HaDaHa'kh is that he should not prostrate, only he should say the psalm without prostration, but there are those who disagree about this. And in a place where there is a Torah Scroll, all agree that even a someone alone in his house prostrates.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אֵין אָדָם חָשׁוּב רַשַּׁאי לִיפּוֹל עַל פָּנָיו אֶלָּא אִם כֵּן נַעֲנֶה כִּיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן שֶׁנֶּאֱמַר וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל יְהוֹשֻׁעַ קֻם לָךְ לָמָּה זֶּה אַתָּה נֹפֵל עַל פָּנֶיךָ
Rabbi Elazar said: An important person is permitted to fall on his face and humiliate himself in front of the community only if he is certain that he will be answered like Joshua, son of Nun, as it is stated: “And the Lord said to Joshua, Get you up, why are you fallen upon your face?” (Joshua 7:10). One who is not absolutely certain that he will be answered may not fall on his face in public, as if he is unanswered he will become an object of derision.
(יד)... וְאֵין אָדָם חָשׁוּב רַשַּׁאי לִפּל עַל פָּנָיו אֶלָּא אִם כֵּן הוּא יוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא צַדִּיק כִּיהוֹשֻׁעַ. אֲבָל מַטֶּה פָּנָיו מְעַט וְאֵינוֹ כּוֹבֵשׁ אוֹתָן בַּקַּרְקַע. וּמֻתָּר לְאָדָם לְהִתְפַּלֵּל בְּמָקוֹם זֶה וְלִפּל עַל פָּנָיו בְּמָקוֹם אַחֵר:
(14) ...An important person may not fall on his face unless he is conscious that he is a righteous man like Joshua. He should only incline his face somewhat, but not press it against the floor. It is permissible to recite the service of prayer in one spot and "fall upon the face" elsewhere.
הואיל ותפילת נפילת אפיים היא תפילה שיש בה צער על חולשותינו וחסרונינו, שעל כן איננו יכולים לעמוד לפניו, אלא משתחווים ונופלים על פנינו, לפיכך אין ראוי לאומרה בימים של שמחה כשבתות, ימים טובים וראשי חודשים. וכיוון שמעיקרה תפילת תחנון היא רשות, לפיכך גם בימים שהסתפקו אם ראוי להגדירם כימים של שמחה, נוהגים שלא לומר תחנון.
The Nefillat Apayim prayer is one that expresses sorrow concerning our errors and shortcomings, which prevent us from standing before God. Instead, we fall on our faces. For that reason, it is not proper to recite it on days of joy. Since, in its essence, the Tachanun prayer is voluntary, it is therefore customary not to recite Tachanun even on days that are deemed uncertain as to whether or not they should be defined as days of joy.
שולחן ערוך אורח חיים קל״א
(ג) אין נפילת אפים בלילה ובלילי אשמורת נוהגים ליפול על פניהם שהוא קרוב ליום:
(ד) נהגו שלא ליפול על פניהם לא בבית האבל ולא בבית החתן ולא בב"ה ביום מילה ולא כשיש שם חתן: הגה ... ולא מקרי חתן אלא ביום שנכנס לחופה:
(ה) אם חל מילה בתענית צבור מתפללין סליחות ואומרים ווידוי ואין נופלין על פניהם ואין אומרים והוא רחום בשחרית אפי' במקום שנוהגים לאומרו בלא זה:
(ו) נהגו שלא ליפול על פניהם בט"ו באב ולא בט"ו בשבט ולא בר"ח ולא במנחה שלפניו ולא בחנוכה ויש אומרים גם במנחה שלפניו (וכן נוהגין) בפורים אין נופלים על פניהם בל"ג בעומר אין נופלין. בערב י"כ אין נופלים וכן ערב ר"ה אפילו שחרית [מנהגים]:
(ז) ומנהג פשוט שלא ליפול על פניהם בכל חודש ניסן ולא בט' באב ולא בין י"ה לסוכות [ולא מתחלת ר"ח סיון עד אחר שבועות]:
One should not do n'filat apayim at night; but at the last night watch it's customary for people to fall on their face, since it's close to daytime.
They do not practice n'filat apayim in a house of mourning, nor in the house of a bridegroom, and not in a synagogue on the day of a Brit Milah nor when a bridegroom is present. gloss: ...and we only consider someone a bridegroom on the day of their wedding
If the Brit Milah falls on a public fast day, they pray Selichot and the confessional prayer, and don't fall on their faces and don't say "V'hu Rachum." Gloss: At Shacharit, even in a place where the practice is to do tachanun without this prayer.
They do not practice falling on their faces on Tu b'Av, nor on Tu b'Shevat, nor on Rosh Hodesh, nor on the mincha that procedes these, and not on Hanukkah, and some say you should also do so on the mincha that precedes these. On Purim too you should not practice n'filat apayim. gloss: On Lag b'Omer we don't practice it. Nor do we on the eve of Yom Kippur, and on the eve of Rosh Hashanah we don't even practice it at Shacharit.
And the widespread custom to not fall on our faces all of the month of Nissan, nor on Tisha B'Av, nor between the 15th of Nissan through Sukkot [and not from the beginning of Sivan until after Shavuot.]
ורב נטרונאי כתב נפילת אפים בציבור על פניהם אחר התפלה רשות היא ... ואומר ש"צ ואנחנו לא נדע וגו' והטעם לפי שהתפללנו בכל ענין שיוכל אדם להתפלל בישיבה ובעמידה ובנפילת אפים כאשר עשה משה רבינו דכתיב ואשב בהר וכתיב ואנכי עמדתי בהר וגו' ואתנפל לפני ה' ומאחר שאין בנו כח להתפלל בענין אחר אנו אומרים ואנחנו לא נדע. ואומר ש"צ קדיש ואח"כ אומר אשרי יושבי ביתך...
And Rav Natronai wrote that N'filat Apayim in the congregation after the Amidah is reshut (optional)...And the Shaliach Tzibbur says, "And we do not know what to do, but our eyes look to you". The reason is because we prayed in every way that a person is able to pray: sitting, standing, and prostrating just as Moshe our teacher did, as it is written "And I will dwell (sit) on the Mountain" (Deut 9:9) and it is written "And I stood on the Mountain" (Deut 10:10) "And I threw myself down before God" (Deut 9:18). And since we don't have the ability to pray in any other manner, we say "And we do not know what to do." And then the shaliach tzibbur says [hatzi] Kaddish, and afterwards says Ashrei...