§ The Sages taught: Four entered the orchard [pardes], i.e., dealt with the loftiest secrets of Torah, and they are as follows: Ben Azzai; and ben Zoma; Aḥer, the other, a name for Elisha ben Avuya; and Rabbi Akiva. Rabbi Akiva, the senior among them, said to them: When, upon your arrival in the upper worlds, you reach pure marble stones, do not say: Water, water, although they appear to be water, because it is stated: “He who speaks falsehood shall not be established before My eyes” (Psalms 101:7). The Gemara proceeds to relate what happened to each of them: Ben Azzai glimpsed at the Divine Presence and died. And with regard to him the verse states: “Precious in the eyes of the Lord is the death of His pious ones” (Psalms 116:15). Ben Zoma glimpsed at the Divine Presence and was harmed, i.e., he lost his mind. And with regard to him the verse states: “Have you found honey? Eat as much as is sufficient for you, lest you become full from it and vomit it” (Proverbs 25:16). Aḥer chopped down the shoots of saplings. In other words, he became a heretic. Rabbi Akiva came out safely.
ובפירוש פרקי אבות לרבינו מורנו הרב רבי חיים ויטאל ז"ל הנדפס בסוף שער מאמרי רבותינו ז"ל (פרק ו) בביאור ברייתא דרבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה (משנה אבות ו, א), כתב מה שאמר נִכְנְסוּ לַפַּרְדֵּס שהוא פשט רמז דרש סוד ונכנסו להבין פנימיות הסוד שהוא יותר רוחני וכו' עיין שם. ובשער מאמרי רבותינו ז"ל (שם) כתב רבינו ז"ל ביאור מאמר זה דגמרא דידן שארבעה חכמים אלו שהיו מופלגים בחכמה והיו צופים ברוח הקודש ובמעשה מרכבה עלה בדעתם לתקן חטא פגם העצום של אדם הראשון ושלשה מהם טעו בסדר התיקון אך טעות אלישע היתה גדולה מכולם ולכך נאחזו בו הקליפות ונטרד שם בר מינן ורק רבי עקיבא תיקן יותר טוב מכולם עיין שם.
ולפי זה מה שאמר בביאור פרקי אבות 'שנכנסו להבין ולידע פנימיות הסוד' זו היתה תכלית כונתם אך באו לתקן תחלה חטא אדם הראשון כדי שאחר כך יהיו יכולים להשיג פנימיות הסוד דהא בהא תליא וכיון דלא עלתה בידם תיקון חטא אדם הראשון אז לא השיגו פנימיות הסוד והבן היטב.
On a similar note, the Gemara recounts related stories with different approaches. The Sages taught: When Rabbi Eliezer fell ill, his students entered to visit him. They said to him: Teach us paths of life, guidelines by which to live, and we will thereby merit the life of the World-to-Come. He said to them: Be vigilant in the honor of your counterparts, and prevent your children from logic when studying verses that tend toward heresy (ge’onim), and place your children, while they are still young, between the knees of Torah scholars, and when you pray, know before Whom you stand. For doing that, you will merit the life of the World-to-Come.
צל"ח מסכת ברכות דף כח עמוד ב
ת"ר כשחלה ר' אליעזר וכו' למדנו אורחות חיים ונזכה בהם לחיי עוה"ב וגו'.
הנה בשאלת התלמידים הללו שהם תלמידי אדם גדול ושאלו לרבם להורות להם הדרך אשר ילכו בה, והיה זה בעת חליו אשר דאגו אולי המות יפריד ביניהם ולא יהיה שוב צד האפשר לשאול ממנו השגת השלימות, א"כ היה להם לשאול איך ישיגו השלימות היותר טוב ומובחר, ולפי הנראה הם לא כן עשו רק ביקשו דבר שאינו שלימות האמיתי, כי השלימות האמיתי היותר מאושר הוא אשר יעשה האדם המעשה הטוב מצד שהוא טוב. והיותר מאושר גם מזה הוא שלא יעשה מצד המעשה רק מצד מי שצוה והזהיר על זה שהוא הבורא.
והוא ההיפך ממה שארז"ל במס' עבודה זרה דף י"ט ע"א אשרי האיש וגו' במצותיו חפץ, אמר ר"א במצותיו ולא בשכר מצותיו, והיינו דתנן אל תהיו כעבדים המשמשים על מנת לקבל פרס וכו'. ואיך השלמים הללו ביקשו על מנת לקבל פרס, שהרי אמרו ונזכה בהם לחיי עוה"ב.
(וגם תשובתו של ר' אליעזר קשה, כי לפי הנראה הקדים כבוד בשר ודם לכבוד המקום, שהרי תחלה הזהירם הזהרו בכבוד חבריכם ובאחרונה אמר וכשאתם מתפללים וכו'). וגם סיום דבריו ובשביל כך תזכו לחיי עוה"ב, קשה על דבריו כל מה שהקשיתי על שאלתם. אמנם כאשר נדקדק עוד במאמר התלמידים שאמרו למדנו אורחות חיים ונזכה בהם לחיי עוה"ב, בהם מיותר, ומה היה חסר באם אמרו ונזכה לחיי עוה"ב.
אבל הכוונה בזה, דהא פשיטא דאורחות חיים הם דרך מפולש לחיי עוה"ב, ופשיטא שהעושה מצוה זוכה לעוה"ב. אבל יש הפרש, יש שאינו זוכה לעוה"ב כי אם אחר מותו, אבל יש מתקיים בו עולמך תראה בחייך. והוא, כי עיקר עוה"ב הוא ההשגה שנזכה להשיג את בוראנו ולהתדבק בו, וכמאמר חז"ל [לעיל י"ז ע"א] עוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתיה אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה, ועל זה קאמר בברכות שבתורת כהנים והתהלכתי בתוככם [ויקרא כ"ו, י"ב], ופירש"י שאטייל עמכם בגן עדן. והזוכה בעוה"ז לעשיית המצוה באהבה גמורה ובחשק נפלא הנה הוא מתדבק בשכינה. וזה מדרגה יותר גבוה מעוה"ב עצמו, כי בעוה"ב יש קיבול שכר הזה אבל אין שם קיום המצוה, כי היום לעשותם ולא למחר, ובעוה"ז יש קיום המצוה וקיבול שכרה יחדיו מותאמים בזמן אחד, וזוכה זה בעוה"ז מה ששאר צדיקים זוכים לעוה"ב. ואולי זה כיון הפסוק ואוהביו כצאת השמש בגבורתו [שופטים ה', ל"א]. והנה צאת השמש בגבורה הוא לעוה"ב, כי אז יהיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה כאור שבעת ימים, ואמר ואוהביו זוכים בעוה"ז מה שזוכים שאר הצדיקים כצאת השמש בגבורתו דהיינו בעוה"ב. והנאני שמצאתי בתוס' במס' בבא בתרא דף ח' ע"ב בד"ה ומצדיקי הרבים, כתבו בהדיא דהך כצאת השמש היינו שמש שלעתיד לבוא דהוא שבעתיים כאור שבעת הימים.
והנה הדרך והאורח ההולך למחוז, אינו המחוז עצמו, כי דרך זה מהלך עד יבוא המחוז, וכשיבוא להמחוז שוב אינו נקרא המקום ההוא אורח. וכך אורחות חיים הוא הדרך המפולש ללכת בה לחיי עוה"ב, אבל עוה"ב עצמו הוא החיים האמיתיים בעצמו, ואינו נקרא אורחות חיים רק חיים נקרא, וקיום התורה והמצות המה נקראים אורחות חיים, אבל אכתי כיון שעשייתן בעוה"ז, כי היום לעשותם, ולכן אינן נקראים חיים רק אורחות חיים. וזה להמון בני אדם. אבל השרידים אשר דבר ה' קורא אליהם ועשייתם המצות באהבה גמורה, אלו במיתתן שהוא בעוה"ז שהוא עולם המות, כי אדם מיום שנברא עד יום מותו בכל יום הוא מת קצתו עד יום מותו אז פוסק מלמות, ואלו העושים מאהבה במיתתן נקראים חיים, כי הם טועמים בעוה"ז מעין חיי עוה"ב בדביקתן בבוראם שזה עיקר חיי עוה"ב, ועל זה אמרו רז"ל [אבות פ"ד מי"ז] יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעוה"ז מכל חיי עוה"ב.
והנה תלמידי ר' אליעזר הגדול רצו לזכות למדרגה הגבוה הזאת, ולכן שאלו לרבם ילמדנו אורחות חיים ונזכה בהם לחיי עוה"ב, בהם דייקא, באורחות הללו עצמם דהיינו קודם שנגיע אל מחוז חפצינו דהיינו אחר המיתה, כי בעודנו מהלכים באורחות הללו בעשייתנו המצות בעוה"ז, באורחות הללו עצמם נזכה לחיי עוה"ב, שנזכה לעשות באהבה ובדביקות שנזכה בעשיית המצות עצמם שזה יהיה אצלינו חיי עוה"ב ממש. והשלם האמיתי הזה ר' אליעזר הגדול השיב, הזהרו בכבוד חבריכם. במס' שבת פרק במה מדליקין [ל"א ע"א] במעשה דההוא גר שאמר להלל גייריני על מנת שתלמדני כל התורה כשאני עומד על רגל אחת, והשיבו הלל מה דעלך סני לחברך לא תעביד זו היא כל התורה כולה, ופירש"י חברך ריעך וריע אביך אל תעזוב זהו הקב"ה וכו', ע"ש. וזהו ג"כ הכוונה כאן הזהרו בכבוד חבריכם, אמר כל קיום התורה והמצות שלכם לא תכונו לכבוד עצמכם לקבל פרס בעוה"ז או בעוה"ב, רק עיקר כונתכם יהיה להגדיל כבוד הקב"ה ולעשות נחת רוח לפני כסא כבודו שאמר ונעשה רצונו.
ואמר הזהרו, וכל לשון אזהרה בלא תעשה הוא, אמר לא מיבעיא קיום העשה שזה עיקר הדביקות והאהבה, שבכל מצוה מתדבק בקונו, ושכר מצוה מצוה היינו הדביקות שהוא עיקר השכר והוא עיקר קיום המצוה ע"ד שכתבתי למעלה. אלא אפילו הזהירות שלא לעבור על הלא תעשה לא תהיה הכוונה מיראת העונש, אם בודאי כי עונש הלא תעשה קשה מאד כל עבירה ועבירה לפי חומר הנושא, ויש חייבי מלקות וחייבי מיתה בידי שמים שהוא מיתת הנפש ויש חייבי כריתות שנכרתה הנפש משרשה, וכל אחת לפי חומרה, כך קשה הקליפה הנעשית מעבירה ההיא וכפי חומר העבירה כך תגבורת המחבל, והוא המענש לאחר מיתה, והמה הבנים משחיתים הבאים אח"כ אל הנשמה להשחית ולחבל ולקלע באבני הקלע בכף הקלע רחמנא יצילנו, עם כל זה אין זה עיקר לברוח מן העבירה מחמת היראה של העונש, אבל ראוי לברוח מהעבירה מיראה שהוא מתיירא שלא יופסק הדיבוק שבינו לבין קונו, כי ע"י העבירה הוא מתרחק מבוראו, וזהו העונש האחרון והנקמה גדולה שאין למעלה הימנה וכמ"ש רבינו הגדול בהלכות תשובה פ"ח הלכה ה' הנקמה שאין נקמה גדולה ממנה שתכרת הנפש ולא תזכה לאותן החיים וכו'. ולזה כיוון ר' אליעזר הגדול באמרו הזהרו בכבוד חבריכם, שכל מה שתזהרו יהיה לכבוד חבור ודבוק שיש לכם בהקב"ה, שישאר החבור קיים לעוה"ב ולא ינתק חבל של הקישור האמיץ הזה, וזהו הדביקות הגמור לאהבה את ה' ולדבקה בו.
עוד נלע"ד, למדנו אורחות חיים ונזכה בהם לחיי עוה"ב. כי הנה כמה אורחות יש והמה אורחות חיים, אבל יש באורחות הללו כמה מכשולים בדרך, ומי שאינו יודע להזהר בנפשו הוא נופל במכמרות ובמהמורות ונהפכים לו אורחות חיים בדרכי מות. והנה דורות הראשונים וראשון לכולם אברהם אבינו, תחלת הכרתו האמונה האמיתית היה ע"י חכמתו, והסתכל בנפלאות הבורא בבריאה, וכמו שאמר דוד המלך ע"ה כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים וגו' [תהלים ח', ד'], וכמה האריך בעל חובת הלבבות בשער הבחינה, וע"י עומק בחינתם בעניני הבריאה הכירו נפלאות הבורא והוסיפו אהבה על אהבתם ויראה גדולה מגודל רוממות הבורא. אבל בדורינו יש שע"י גודל עמקם בטבע הבריאה כחשו בבורא ומיחסים הכל אל הטבע, והכל אצלם בחיוב ובהכרח וכופרים בכל הניסים והנפלאות. וכמו כן דורות הראשונים התנאים השיגו השגה גדולה בעולמות העליונים אשר בשמים ממעל והסתכלו במעשה מרכבה, והוא אורח חיים אבל מסוכן מאד, וארבע מגדולי התנאים נכנסו בפרדס ולא יצא מהם רק אחד בשלום [חגיגה י"ד ע"ב], ולכן אפילו גדולי התנאים הרחיקו עצמם מללמוד מעשה מרכבה.
והנה אלה הדרכים, הן הדרך להסתכל בבחינות הבריאה וחכמת הבורא בזה הוא מעשה בראשית, והן הדרך בשמים להסתכל במעשה מרכבה, כל אלה אורחות חיים הם לההולך בדרך ישרה בהם ושומר עצמו מלנטות אנה ואנה, אבל אינם בטוחים לזכות בהם לחיי עוה"ב, כי יש בהם כמה סכנות וברגע אחת הוא נופל בבירא עמיקתא. ולכן שאלו התלמידים מרבם למדנו אורחות חיים שנהיה בטוחים בהם שבודאי נזכה לחיי עוה"ב ולא נכשל בהם כלל. ועל זה השיבם רבם הזהרו בכבוד חבריכם, והוא על דרך שכתבתי שהזהיר להזהר בכבוד המקום שהוא רעיך וריע אביך, והוא על פי שאמרו במשנה פרק ב' דחגיגה [י"א ע"ב] המסתכל בארבעה דברים ראוי לו שלא בא לעולם מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור, וכל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם. ורבינו הגדול בפירוש המשנה משמעות לשונו דכל שלא חס על כבוד קונו אדלעיל קאי, שהמסתכל בארבע דברים אינו חס על כבוד קונו.
ולדעתי נרמז במשנה זו כת הפילוסופים וגם כת חסידי זמנינו שאומרים על עצמם שהמה בעלי קבלה. והנה המקובלים המה מסתכלים מה למעלה מה למטה, כי הם מתפארים בעצמם שע"י מעשיהם למטה המה יודעים מה נעשה בשמים ממעל. ועוד משתגעים יותר מזה שהמה מסתכלים ממש בתפלתם מה למעלה, ואף כי הם מסתכלים למטה וכיוצא בזה, דוברים עתק בגאותם מרבים דברי גוזמא והבאי להגדיל עצמם בעיני ההמון, וסימן דלא ידע כלום שבוחי. וכת הפילוסופים המה מסתכלים מה לפנים ומה לאחור, ויש מהם שהמה נדחים מדחי אל דחי ומכפירה לכפירה עד שכופרים בחידוש העולם, וכן כופרים בחזרת העולם לתוהו כאשר יהיה רצון הבורא להחזירו לתוהו ובוהו, כי המה מסתכלים מה לפנים ואם אין העולם קדמון א"כ יש שינוי רצון בעת הבריאה, וכמו כן מה לאחור, כל זה נחשב להם שינוי רצון. וכמו כן קצת מהם כופרים בנתינת הדת, וקצת מהם שכופרים בשכר ועונש, והם אומרים עולם כמנהגו נוהג עולמי עד, ובאמת בנים סכלים המה ואי אפשר להם להשיג ידיעת הבורא בדרכים הללו, ואין אנו יכולים להשיג בזה מאומה, וגבהו דרכיו מדרכינו ואין ידיעתו כידיעתינו ולא מחשבותינו מחשבותיו.
ולכן התנא כאשר הזהיר לתלמידיו שילכו באורחות חיים הבטוחים ולא ילכו בדרכים המסוכנים המפולשים גם לדרכי מיתה, אמר הזהרו בכבוד הבורא, וכבודו הוא שלא תסתכל בארבע דברים הנזכרים, ובזה הזהירם להרחיק חקירת הפלוסופיא, וגם למנוע עצמם מלכוין בתפלות ובמצות רק לעשות הדברים לשמן לקיים ציווי הבורא.
ואמר ומנעו בניכם מן ההגיון, וראיתי שהכותב בעין יעקב כתב שאין לפרש הגיון היינו חכמת הגיון, שהרי היא חכמה מפוארה גם ללימוד התורה. ואני אומר ומה בכך שהוא שייך גם לחכמת התורה, כיון שעקרו מתחלה הוקבע לחכמה החיצונית ראוי להתרחק ממנה על דרך עת לעשות לה'. ואני אומר ק"ו, אם מפני תרעומת המינין בטלו מלומר עשרת הדברות בכל יום, אף שהוא מצוה רבה לזכור מעמד הר סיני בכל יום אפ"ה בטלוהו מפני תרעומת המינין. חכמת הגיון שממשיך אחריו לימוד הפלוסופיא שמזה ממשיך מדחי אל דחי לדחות כל דת התורה, ק"ו שיש להתרחק מזה ומכל הקרוב לזה שימצא ושימצא דשימצא. ולכן לעשות הרחקה יתירה מהפלוסופיא האלהית הזהיר ר' אליעזר הגדול מנעו בניכם מן ההגיון. אך כדי לחוש ג"כ על התורה שידריכו בניהם בלימודים אמיתית ושלא לשגות בדרכי ההטעה שזה עיקר פעולת ההגיון, נתן להם עצה הגונה, הושיבום בין ברכי תלמידי חכמים ומהם ישמעו אופני הלימוד בתורה וסברות הישרות ונכונות והם יורו להם הלימוד הנכון. ולהרחיקם מן הפלוסופיא הנזכרת, אמר מנעו מן ההגיון. ולהרחיקם מן כת המקובלים שלא יכוונו בתפלתם רק פירוש המלות, הזהירם ואמר וכשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם עומדים, לומר להם שלא יכוונו לשום מדה וספירה רק דעו לפני מי אתם עומדים, והוא מקור שממנו מקבלים כל אחד שפעו, והוא ישפיע לכל מדה נכונה בחסדו ובגבורתו וברחמיו, אבל אתם לא תכוונו רק אליו לבד ולא תדעו דבר רק לפני מי אתם עומדים. ובשביל כך שתשמרו עצמיכם מדרכים המסוכנים ותלכו בדרך בטוח, בודאי תזכו לחיי עוה"ב, כי אין כאן שום מכשול, ולא תדאגו שתקבלו חלילה איזה עונש על שאין אתם מתפללים עפ"י סודות כמו שמדמים חסידי הזמן, לא כן הוא ואין כאן עונש, ואדרבה תקבלו שכר על הפרישה, כי בשביל כך תזכו לחיי עולם הבא.
שם למדנו וכו' ונזכה בהם לחיי עוה"ב. הנה לעיל כתבתי דרך דרוש, ואמנם בדרך קצרה נלע"ד שלא בשביל קבלת פרס הם מבקשים חיי עוה"ב, רק לכבוד רבם אמרו זה להורות כי קשה בעיניהם פרידתו מהם שלא יזכו שוב לקבל פניו. ואמנם זאת היא קצת נחמתם אולי יזכו לקבל פניו בעוה"ב, ואמרו לו שזה ודאי הוא שהוא מזומן לחיי עוה"ב, ובקשו ממנו ילמדנו אורחות חיים שגם הם יזכו לחיי עוה"ב ויקבלו פניו שם.
שם הזהרו בכבוד חבריכם. לעיל [ד"ה והנה תלמידי] פירשנו שחבריכם קאי על הקב"ה, ואמנם אין הדבר יוצא מידי פשוטו ובודאי גם על חבריכם ממש ג"כ כיוון ר' אליעזר הגדול. ונלע"ד על פי דאמרינן לעיל דף י"ב ע"א שהעושים שלא לשמה נוח לו שלא נברא, וכתבו רש"י ותוס' דהיינו בלומד לקנטר אבל בלומד שיקראהו רבי על זה אמרו מתוך שלא לשמה בא לשמה. וזהו כוונת התנא כאן הזהרו בכבוד חבריכם, ואם אתם נזהרים בכבודם בודאי שלא תלמדו לקנטר אותם, ואז בודאי תזכו לחיי עוה"ב, שאפילו אם יהיה תחלת כוונתכם שלא לשמה תבואו לעשות לשמה ותזכו לחיי עוה"ב. ובזה ניחא מה שהקדים מעשה דר' אליעזר למעשה דר' יוחנן בן זכאי, והרי מעשה דריב"ז קודם, שהרי ריב"ז הוא רבו דר' אליעזר. ולפמ"ש ניחא, דמעשה דר' אליעזר שייך לדלעיל לתפלת ר' נחוניא בן הקנה שלא יכשלו חבירי ואשמח בהם, והלומד לקנטר ודאי ששמח בכשלון חביריו.
(ב) יִשָּׁקֵ֙נִי֙ מִנְּשִׁיק֣וֹת פִּ֔יהוּ כִּֽי־טוֹבִ֥ים דֹּדֶ֖יךָ מִיָּֽיִן׃
(2) Oh, give me of the kisses of your mouth, For your love is more delightful than wine.