חובות הלבבות - שער עבודת האלוקים פרק ג
התורה חולקת מעשי בני אדם לשלושה חלקים: צווי ואזהרה ומותר.
והצווי מתחלק לשני חלקים: אחד מהם מצוות הלבבות, והם הדברים אשר ייתכנו באמונת הלב, כייחוד האל, והיות הלב שלם עמו ובטוח עליו, והמסר אליו, ורצות בגזרתו, והאמן בנביאיו ובתורתו, וירוא אותו, ושמור מצוותיו, ובמחשבה בפליאותיו, והבחינה בטובותיו, והרבה כזה ממה שיארך סיפורם. והשני מצוות הלבבות והאברים יחדיו, כייחוד הלשון עם הלב, וקריאת ספר התורה ולימודו, והתפילה והצום והצדקה, והשביתה מן המעשים בשבתות ובמועדים, ועשות סוכה ולולב וציצית והדומה לזה.
והאזהרה מתחלקת גם כן לשני חלקים: אחד מהם חובות הלבבות, והשני חובת האברים. והאזהרה שבחובות הלבבות כשיתוף עם הבורא בסתר ובחונף, ואהבת עשות מה שהזהיר האל מלעשותו, והגאווה והגובה והגאון, ובזות בני אדם, ולעוג לנביאים ולדברים הבאים מהאלוהים על לשונם, ומאוס בטוב ואנשיו, ומצוא קורת רוח במדעים, והקנאה והחמדה ואהבת הרע לבני אדם, והתקצף על גזרת הבורא והרבה כזה.
אך חובות האברים והמוזהר מהם, השיתוף עם הבורא בגלוי, ושבועת שקר, והכזב, והרכילות, ואכילת האסור, והבעילות האסורות ושפיכת דמים והרבה כזה.
והמותר מתחלק לשלושה חלקים: די הסיפוק ריבוי והקצור. ודי הסיפוק הוא מה שאי אפשר לאדם לעמוד בלעדיו, כמו המזון במאכל ובמשתה, והמלבוש והמכסה. והדיבור, מה שהוא צריך אליו בסדר ענייניו ופעולותיו וסחורותיו, והשתמשו בכל מיני תנועותיו, ושייקח מהם כדי הסיפוק והנכונה אשר בהם יכוון עניינו. כמו שאמר הכתוב (תהילים קיב) טוב איש חונן ומלוה, יכלכל דבריו במשפט.
והחלק השני שהוא הריבוי, והוא עבור גבול די הסיפוק אל התוספות אשר אין צורך בהם לאדם כמו הריבוי מן המאכל והמשתה. וכבר הזהיר ממנו החכם באומרו (משלי כג) אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו. וכן שיפליג להתקשט במלבושים ומרחיב במשכנים ללא דוחק, ומותרי הדברים אשר איננו בוטח שלא ייכשל בהם. כמו שכתב החכם (שם י) ברוב דברים לא יחדל פשע. ורוב הבעילות, ובו אמר: (שם כט) ורועה זונות יאבד הון. ואמר (שם לא) אל תתן לנשים חילך. ואמר במלך (דברים יז) ולא ירבה לו נשים. והשתדלות ברוב הקניין וקבוץ הממון, ובה נאמר (משלי כג) אל תיגע להעשיר, מבינתך חדל. ואמר במלך (דברים יז) וכסף וזהב לא ירבה לו מאוד. וכל מה שזכרנו בתקנת הגופות והנאותם, מגונה באחרונה, מפני שמביא האדם על מה שהזהיר הבורא ממנו ואסר אותו.
והחלק השלישי מן המותר הוא הקיצור. והוא שלא יגיע האדם אל גדר די הסיפוק במאכל ובמשתה ובמלבוש ובדיבור ובעסק בצרכי המזון והדומה לזה. וזה יחלק לשני חלקים: שיהיה חסידות או לעניין העולם. ומה שיש ממנו לחסידות ולהתקרב בו אל ה' על דרך הפרישות הוא משובח, ויש עליו גמול. כמו שכתב החכם (קהלת ז) לב חכמים בבית אבל ולב כסילים בבית שמחה. ומה שיש ממנו לעניין העולם והוא להותיר ממנו או לשבח אותו שהוא פורש מן המותר, ומסתפק מן העולם בפחות ממזונו, זה מגונה, מפני שהוא יוצא מנתיב הבחינה, והוא חומס את גופו. וזה מפני רוב אהבתו בעולם. ואמרו קצת החכמים: מי שפורש מן העולם לאהבת העולם, כמי שמכבה האש בתבן. אבל הדיבור והשינה - הקיצור בהם משובח. הדיבור, מפני שהשתיקה אחריתה יותר טובה. כמו שכתב החכם (שם ה) אל תבהל על פיך, ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלוהים, כי האלוהים בשמים ואתה על הארץ, על כן יהיו דבריך מעטים. אבל השינה - כמו שאמר במשלי: מעט שנות מעט תנומות, מעט חבוק ידים לשכב.
וכבר התבאר במה שזכרנו, שכל מעשי האדם אינם יוצאים - מציווי, ואזהרה, ודי הסיפוק. כי כל מה שיוצא מגדר די הסיפוק, או אל התוספת או אל החסרון - איננו נמלט מהשיג [=מלהכלל] בציווי אם יהיה לשם שמים, או באזהרה אם לא יהיה לשם שמים.
וכאשר נחקור על די הסיפוק להגיע מן העולם אל המזון, נמצאנו מצווה בו. כמו שכתב בראשית היצירה, (בראשית א) ויברך אתם אלוהים ויאמר להם אלוהים, פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה. ואמר אחר כך (שם) הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע, אשר על פני כל הארץ. אם כן די הסיפוק במזון נכנס בשער הציווי.
וכיון שהוא כן, כבר התברר כי כל מעשי בני אדם אינם יוצאים מן הציווי והאזהרה. וביאור זה, כי כל העושה מעשה, אם הוא מן הצווים הוא מעשה טוב, ואם יניח מעשותו והוא יכול לעמוד בחובתו - הוא מקצר. וכן מי שעושה דבר מן האזהרות הוא חוטא, ואם יניח מעשותו הוא צדיק, כשיניחנו בעבור יראת ה'. כמו שאמר הכתוב (תהילים קט) אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו. ואם יעשה מן המעשים המותרים על דרך שווה ונכונה - הוא צדיק. כאשר אמר (שם קיב) טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט. ואם יהיה מרבה ועובר די הסיפוק - הוא מקצר, מפני שהוא מביא למה שהזהיר ממנו האלוהים. ואם יקצר מדי הסיפוק עם יכולתו עליו, ותהיה כוונתו לייסר נפשו בעבודת ה' ולמשול בתאוותיו כדי להתקרב אל האלוהים או לפרוש מן העולם ולנטות אל העולם הבא - הוא צדיק, ומעשהו טוב. ואם אינו לשם שמים - הוא מקצר ומעשהו מגונה.
והנה נחלקו מעשי בני אדם אל טוב ואל רע. והמשכיל מי ששוקל את מעשיו קודם עשותם במשקל הזה, ויבחן אותם במחשבתו הטובה, וכוח הכרתו יבחר בטוב מהם ויעזוב זולתו. כמה שאמר דוד עליו השלום (שם קיט) חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך, חשתי ולא התמהמהתי לשמור מצוותיך. והראיה על בירור מה שזכרנו מהמעשים הטובים והרעים, מה שאמר החכם (קהלת יב) כי את כל מעשה האלוהים יביא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע. והנה הכניס המעשים כולם תחת טוב ורע. והוא מה שזכרנו מעניין המשובח והמגונה.