Chometz and Matzah

ByRabbi David Polsky

Pesach

ריטב"א על פסחים ב׳ א:א׳

א"נ דשאני חמץ שאיסורו תלוי בזמן וזהו שהוא אסור עכשיו היה עכשיו מותר ויש לו היתר אחר הפסח מן התורה

Ritva on Pesachim 2a:1

...

הגדה של פסח, מגיד, פסח מצה ומרור ד׳

מַצָּה זוֹ שֶׁאָנוֹ אוֹכְלִים, עַל שׁוּם מַה? עַל שׁוּם שֶׁלֹּא הִסְפִּיק בְּצֵקָם שֶׁל אֲבוֹתֵינוּ לְהַחֲמִיץ עַד שֶׁנִּגְלָה עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּגְאָלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאפוּ אֶת־הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹּת, כִּי לֹא חָמֵץ, כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ, וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם.

Pesach Haggadah, Magid, Rabban Gamliel's Three Things 4

This matsa that we are eating, for the sake of what [is it]? For the sake [to commemorate] that our ancestors' dough was not yet able to rise, before the King of the kings of kings, the Holy One, blessed be He, revealed [Himself] to them and redeemed them, as it is stated (Exodus 12:39); "And they baked the dough which they brought out of Egypt into matsa cakes, since it did not rise; because they were expelled from Egypt, and could not tarry, neither had they made for themselves provisions."

רבנו בחיי, שמות י״ג:ג׳:א׳

(א) כי בחזק יד הוציא ה' אתכם מזה ולא יאכל חמץ. מה ענין חמץ אצל חוזק יד אלא בא הכתוב לרמוז כי החמץ רמז למדת הדין ומפני שישראל השיגו היד הגדולה שהיא מדת הדין ע"כ אסר והרחיק להם את החמץ לרמוז להם שירחיקו מלהאמין במדת הדין לבד שלא יקצצו בנטיעות ושלא יאמינו שמדת הדין בלבד עשתה זאת לפי שהוא יתברך ובית דינו היו שם, וזהו שכתוב בבריאת עולם בראשית ברא אלהים ואחר כך ביום עשות ה' אלהים, וזהו שאמר הנביא (ישעיהו מ״ח:י״ג) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים, הזכיר ידי ואחר כך ימיני ומלת אף כמו גם והוא לרבות ולהורות כי לא היד בלבד עשתה זאת וע"כ אמר כי בחזק יד הוציא ה' אתכם כי ה' המוציא לא היד בלבד, וזה טעם איסור החמץ על דרך הקבלה ומזה העניש הכתוב את האוכל חמץ בפסח בחיוב כרת מדה כנגד מדה, כי כל אוכל חמץ בפסח הנה הוא מקצץ בנטיעות וע"כ ונכרתה הנפש ההיא וגו', והבן זה.

Rabbeinu Bahya, Shemot 13:3:1

(1) . כי בחוזק יד הוציא ה' אתכם מזה ולא יאכל חמץ, “for with a strong hand G’d removed you from this (place) and therefore chametz may not be eaten.” What does the eating of חמץ have to do with the “strong hand” which G’d employed at the time of the Exodus? The verse simply wants to tell us that חמץ is a symbol of the attribute of Justice. Seeing that it was necessary for Israel to invoke G’d’s attribute of Justice against the Egyptians in order for themt to be redeemed, G’d forbade them the consumption of חמץ at the time when we commemorate the Exodus so that we would steer clear of putting our faith in the attribute of Justice as an attribute which acts on its own. Were we to do this we would be guilty of heresy. It would have been easy to conclude that G’d invoked only the attribute of Justice as both He and His heavenly tribunal co-operated in the downfall of the Egyptians. Compare Rashi (based on ancient manuscript of Tanchuma Bo 17). This is also why when G’d created the world the Torah first writes: “at the beginning G’d created heaven and earth” (Genesis 1,1), whereas later (Genesis 2,4) the Torah speaks of: “on the day the Lord G’d made earth and heaven.” [The second formulation includes G’d’s heavenly tribunal. Ed.] This is also the deeper meaning of Isaiah 48,13: “also My hand founded earth, and My right hand spread out the skies.” G’d’s “hand” and G’d’s “right hand” are mentioned separately. Also the word אף is an indication that some other force cooperated with G’d at a certain stage after the beginning. It indicates that not only the “hand” was involved in the creation. It was therefore necessary at this juncture for the Torah to tell us that also ה' was involved in the Exodus, not only the יד, i.e. the attribute of Justice. To remind us of this for all future time, the consumption of חמץ is forbidden on these seven days on which we commemorate the Exodus and the fact that it involved the downfall of our oppressors. This is the mystical dimension of the prohibition of eating חמץ. This explains why the Torah reserves the karet penalty for anyone who deliberately violates this commandment. Eating חמץ on Passover is equivalent to a serious act of heresy, denial of Jewish history; as such the person who does so has read himself out of his people, so to speak. This is why G’d removes him from the Jewish people at death, (12,15) i.e. in compliance with the sinner’s wishes

גבורות השם ל״ו:ה׳-ו׳

(ה) ועוד דע, כי אי אפשר שיצאו ישראל מן השעבוד כי אם על ידי הקב"ה בעצמו, ולא מצד המזל, ולא בשום צד זולת זה, כמו שיתבאר בעזרת השם יתברך. ולפיכך לא יצאו ישראל במדריגה שיש בה זמן, רק במדריגה שאין בה זמן, כי כל הדברים נופלים תחת הזמן, ונבראים בזמן, זולת השם יתברך, שאינו נופל תחת הזמן. ולכך אסר להם החמץ, שהויתו נעשה בזמן, וצוה על המצה שהויתה בלא זמן. ולפיכך היה אכילתם ביציאתם לחירות המצה, שאין לה המשך זמן כלל, ואסר להם החמץ שנעשה בזמן, כי ישראל יצאו לחירות במדריגה אלקית שאין בה זמן.

(ו) ולפיכך נתן הכתוב הסבה באכילת מצה שלא הספיק בצקת אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים וגאלם. זכר "מלך מלכי המלכים" אצל זה, וביאור זה כאשר היו רוצים להכין עצמם אל הדרך לצאת והתחילו לעסוק* בבצק, לא הספיק בצקם להחמיץ, שגאולתם היתה בלא זמן, להודיע כי הגאולה שלהם מדריגה נבדלת, לא מצד המזל, שהוא גשמי פועל בזמן. לכך* היה גואל אותם הקב"ה בלי המשך זמן כלל, כאשר אמרנו, לפי שיצאו לא על ידי מזל, ולא על ידי שאר כח שהם נופלים תחת הזמן, רק על ידי הקב"ה, שאינו נופל תחת הזמן, ולפיכך גאל אותם בלי זמן. ולכך צוה על המצה קודם שיצאו ממצרים, לאכול המצה עם הפסח. ודבר זה אמת ברור כאשר תדע ענין מצה*.

Gevurot Hashem 36:5-6

...

העמק דבר על שמות י״ג:ג׳:ד׳

(ד) ולא יאכל חמץ. כדי להשריש הזכירה בלב ע״י איזה פעולה המראה ומזכיר זה הענין צויתי שלא יאכל חמץ. דמצה אין בה יתרון ע״י תחבולות ידי האדם להעלות העיסה יותר מהקמח והמים שנבראים ממנו ית׳. משא״כ חמץ שולט בם תחבולות האדם להעלות העיסה ע״י שאור מש״ה הוא אות שקיום ישראל הוא רק ברוח ה׳. ואפילו בעת שהיינו בא״י ומנהיגים מלוכה ומלחמת תנופה כדרך תחבולות האדם. כל התחבולות לא היו אלא כדי שיהא נראה כמעשה טבע לפי שאין הדור ראוי לנס נגלה אבל העיקר היה תלוי אם ה׳ היה יוצא בצבאותינו בהשגחה פרטית. וכש״כ בעת שישראל מפוזרים בעמים ידוע אשר אך השגחת ה׳ ורוח היהודית שבהם מאחדם ומקיימם בעולם:

Haamek Davar on Exodus 13:3:4

...

ספר החינוך י״א:ב׳

משרשי המצוה, כדי שנזכר לעולם הנסים שנעשו לנו ביציאת מצרים, כמו שכתוב בשה הפסח. ונזכר מה שארע לנו בענין זה, שמתוך חפזון היציאה אפינו העסה מצה, כי לא יכלו להתמהמה עד שיחמיץ, כמו שכתוב (שמות יב לט) ויאפו את הבצק וגו'.

Sefer HaChinukh 11:2

It is from the roots of the commandment [that it is] so that we should always remember the miracles that were done for us in the exodus from Egypt, as is written with the lamb of the Pesach sacrifice (Sefer HaChinukh 5). And we should remember that which occurred to us with this matter - that as a result of the haste of the exodus, we baked the dough [into] matsah. As they could not wait until it rose, as it is written (Exodus 12:39), "And they baked the dough, etc."

ספר החינוך קי״ז:ג׳

ואמר עניני הקרבן כלם לעורר מחשבות המקריב, ולפי המעשה ההוא יקח דמיונותיו בנפשו, הכל כאשר כתבנו כבר (במצוה צה וקטז), ועל כן בהרחיק החמץ, שהוא נעשה בשהיה גדולה, מקרבנו יקח דמיון לקנות מדת הזריזות והקלות והמהירות במעשה השם ברוך הוא, וכמו שאמרו זכרונם לברכה (אבות פ''ה מ''כ) הוי קל כנשר ורץ כצבי וגבור כארי לעשות וכו'.

Sefer HaChinukh 117:3

And I will say that the matter of all of the sacrifices is to arouse the thoughts of the one that offers [them]; and according to that act, he shall take its similarities into his soul - all as we have already written (Sefer HaChinukh 95, 116). Hence in distancing chamets, which is made with great delay, he will take the similarity from his sacrifice to acquire the trait of alacrity, of lightness and of speed in [doing] the act of God, blessed be He. And as they, may their memory be blessed, said (Mishnah Avot 5:20), "Be[...] light like the eagle, swift like the deer, and mighty like the lion to do, etc." And we are obligated in the matter with the meal-offering of individuals more than with the communal meal-offering; since discouragement and laziness are found more with the individual - as the many will flag one another. And therefore the Torah did not concern itself about this with a communal meal-offering that comes from time to time, such as two breads of [Shavouot]. But with the bread of display - even though it is also called a communal meal-offering - since it is a constant meal-offering on each and every Shabbat, the Torah concerned itself about it and also commanded us about it that it should be matsa.

פסחים ל״ה א:ו׳-ז׳

גְּמָ׳ תָּנָא: כּוּסְּמִין — מִין חִיטִּין, שִׁיבּוֹלֶת שׁוּעָל וְשִׁיפוֹן — מִין שְׂעוֹרִין. כּוּסְּמִין — גּוּלְבָּא, שִׁיפוֹן — דִּישְׁרָא, שִׁיבּוֹלֶת שׁוּעָל — שֻׁבְילֵי תַעֲלָא. הָנֵי אִין, אוֹרֶז וְדוֹחַן — לָא. מְנָהָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, וְכֵן תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, וְכֵן תָּנָא דְּבֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב: אָמַר קְרָא ״לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת״. דְּבָרִים הַבָּאִים לִידֵי חִימּוּץ — אָדָם יוֹצֵא בָּהֶן יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּמַצָּה, יָצְאוּ אֵלּוּ שֶׁאֵין בָּאִין לִידֵי חִימּוּץ, אֶלָּא לִידֵי סִירְחוֹן.

Pesachim 35a:6-7

GEMARA: The Gemara identifies the species mentioned in the mishna. One of the Sages taught in the Tosefta: Spelt is a type of wheat, while oats [shibbolet shu’al] and rye [shifon] are a type of barley. The Gemara translates the lesser-known species into the vernacular Aramaic: Spelt is called gulba; rye is dishra; and oats are shevilei ta’ala. The Gemara infers: These species, yes, they may be used for matza; however, rice [orez] and millet [doḥan], no, they may not be used. The Gemara asks: From where are these matters, that matza cannot be prepared from rice or millet, derived? Rabbi Shimon ben Lakish said, and likewise a Sage of the school of Rabbi Yishmael taught, and likewise a Sage of the school of Rabbi Eliezer ben Ya’akov taught that the verse states: “You shall eat no leavened bread with it; seven days you shall eat with it matza, the bread of affliction” (Deuteronomy 16:3). This verse indicates that only with substances which will come to a state of leavening, a person fulfills his obligation to eat matza with them, provided he prevents them from becoming leavened. This excludes these foods, i.e., rice, millet, and similar grains, which, even if flour is prepared from them and water is added to their flour, do not come to a state of leavening but to a state of decay [siraḥon].

פסחים ל״ה א:י״ב-י״ג

אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: עִיסָּה שֶׁנִּילּוֹשָׁה בְּיַיִן וְשֶׁמֶן וּדְבַשׁ — אֵין חַיָּיבִין עַל חִימּוּצָהּ כָּרֵת...אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ לְרַב פָּפָּא: מַאי טַעְמָא דְּרֵישׁ לָקִישׁ? אֲמַר לֵיהּ, דְּאָמַר קְרָא: ״לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ [וְגוֹ׳]״. דְּבָרִים שֶׁאָדָם יוֹצֵא בָּהֶן יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּמַצָּה — חַיָּיבִין עַל חִימּוּצוֹ כָּרֵת. וְהָא, הוֹאִיל וְאֵין אָדָם יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ, דְּהָוְיָא לַיהּ מַצָּה עֲשִׁירָה — אֵין חַיָּיבִין עַל חִימּוּצָהּ כָּרֵת.

Pesachim 35a:12-13

Rabba bar bar Ḥana said that Reish Lakish said: With regard to dough that was kneaded with wine, oil, or honey, one is not liable to receive karet for eating it in its leavened state, since these liquids will not cause the dough to be leavened. Rav Pappa and Rav Huna, son of Rav Yehoshua, were sitting before Rav Idi bar Avin, and Rav Idi bar Avin was sitting and dozing as his students conversed. Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said to Rav Pappa: What is the reason of Reish Lakish, who maintains that one is not liable to receive karet for this type of leavening? Rav Pappa said to him: The verse states: “You shall eat no leavened bread with it; seven days you shall eat with it matza” (Deuteronomy 16:3). In light of the juxtaposition of leavened bread and matza, Reish Lakish compares these two types of bread: With regard to those substances through which a person fulfills his obligation to eat matza, one is liable to receive karet for eating them in their leavened state. And with regard to this dough, which was kneaded with wine, oil, or honey, since a person does not fulfill his obligation to eat matza with it, as it is called rich, i.e., enhanced, matza, one is not liable to receive karet for eating it in its leavened state on Passover. Matza is called the bread of affliction, or the poor man’s bread, a description that does not apply to dough prepared with wine, oil, or honey.

פסחים מ״ג ב:א׳-ב׳

סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וּכְתִיב ״לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת״, כֹּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּקוּם אֱכוֹל מַצָּה — יֶשְׁנוֹ בְּבַל תֹּאכַל חָמֵץ, וְהָנֵי נְשֵׁי, הוֹאִיל וְלֵיתַנְהוּ בְּקוּם אֱכוֹל מַצָּה, דְּהָוְיָא לַיהּ מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא (הִיא) — אֵימָא בְּבַל תֹּאכַל חָמֵץ נָמֵי לֵיתַנְהוּ, קָא מַשְׁמַע לַן. וְהַשְׁתָּא דְּאִתְרַבּוּ לְהוּ בְּבַל תֹּאכַל חָמֵץ — אִיתְרַבִּי נָמֵי לַאֲכִילַת מַצָּה, כְּרַבִּי (אֱלִיעֶזֶר). דְּאָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: נָשִׁים חַיָּיבוֹת בַּאֲכִילַת מַצָּה דְּבַר תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ וְגוֹ׳״, כֹּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּבַל תֹּאכַל חָמֵץ — יֶשְׁנוֹ בַּאֲכִילַת מַצָּה. וְהָנֵי נְשֵׁי נָמֵי, הוֹאִיל וְיׇשְׁנָן בְּבַל תֹּאכַל חָמֵץ — יֶשְׁנָן בְּקוּם אֱכוֹל מַצָּה.

Pesachim 43b:1-2

as it could enter your mind to say that since it is written: “You shall eat no leavened bread with it; seven days you shall eat with it matzot” (Deuteronomy 16:3), one might have thought that anyone included in the obligation to eat matza is also included in the prohibition against eating leavened bread. And these women, since they are excluded from the obligation to eat matza, as it is a time-bound, positive mitzva from which they are exempt as a rule, I might say they are also excluded from the prohibition against eating leavened bread. Therefore, the verse teaches us that women are also prohibited from eating leavened bread. The Gemara comments: And now that women have been included in the prohibition against eating leavened bread, they should also be included in the obligation to eat matza, even though it is a time-bound, positive mitzva, in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer. As Rabbi Eliezer said: Women are obligated to eat matza by Torah law, as it is stated: “You shall eat no leavened bread with it; seven days you shall eat with it matzot” (Deuteronomy 16:3). These two commandments are juxtaposed to teach that anyone included in the prohibition against eating leavened bread is also included in the obligation to eat matza. And these women too, since they are included in the prohibition against eating leavened bread, they are also included in the obligation to eat matza.

ירמיהו ב׳:ב׳

(ב) הָלֹ֡ךְ וְקָֽרָאתָ֩ בְאָזְנֵ֨י יְרוּשָׁלִַ֜ם לֵאמֹ֗ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה זָכַ֤רְתִּי לָךְ֙ חֶ֣סֶד נְעוּרַ֔יִךְ אַהֲבַ֖ת כְּלוּלֹתָ֑יִךְ לֶכְתֵּ֤ךְ אַחֲרַי֙ בַּמִּדְבָּ֔ר בְּאֶ֖רֶץ לֹ֥א זְרוּעָֽה׃

Jeremiah 2:2

(2) Go proclaim to Jerusalem: Thus said the LORD: I accounted to your favor The devotion of your youth, Your love as a bride— How you followed Me in the wilderness, In a land not sown.

מחשבות חרוץ ט׳:ט׳

וזהו נגד אות א' דשם האדנות שגם במדריגת גילוי שכינה יש עשר מדריגות דקומה שלימה וקו האמצעי הם ארבע ספירות כתר תפארת יסוד מלכות כידוע, ונראה לי דנגדם הם ארבע אותיות השם הנזכר וארבע אכילות אלו, ובאכילת פסח הוא גילוי הקדושה עד השורש עד דפקע איגרא, ודבר זה אין לנו בזמן הזה ונשלמה פרים שפתינו ועל ידי הלילא לבד וסיפור יציאת מצרים בפה זוכים ג"כ לזה, דעיקר פעולת קדושת הזיתא פסחא להפקיע איגרא הוא רק על ידי צירוף ההלילא ואחר החורבן ודאי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו והרי אנו מוכנים לעשות הפסח להקריב ולאכול בכל נפשינו ומאודינו אם נוכל להקריבו, ומחשבה טובה הקב"ה מצרף למעשה דהרי אנו מחשבין ומשתוקקין לעשות המצוה ומה שאין אנו עושין הוא רק מפני האונס ומעלה עליו הכתוב כאילו עשאה כמה שכתוב בשבת ס"ג א'. וע"כ נוכל לזכות על ידי הלילא לבד דפקע איגרא מסך המפסיק בינינו לאבינו שבשמים ע"י ביטול כל שורש התאות מן הלב, ומצה לחם עוני נגד הד' לשון דלות שהוא נגד הת"ת גופא דשכינתא וכנסת ישראל דבכל מקום שנאמר דל כו' בישראל הכתוב מדבר (בראשית רבה פרשה ע"א) שהם דלים ועניים כי קטן יעקב ודל ואין להם אלא מה שהשם יתברך משפיע להם, שהם מונין ללבנה דלית לה מגרמה כלום, וזהו היפך החמץ השאור שבעיסה שהוא מגביה העיסה דזו שורש השאור והיצר בגבהות ומיעוטו יפה כמה שכתוב בברכות דעל ידי זה יש לעיסה טעם יותר, וזהו טוב מאוד דיצר הרע אך בפסח שהוא היציאה מכל מיני השתקעות דרע נצטוו לבער חמץ לגמרי, ומצה היא מיכלא דאסוותא כמה שכתוב בזוהר דכל זמן דמתעסק ברפואות צריך שלא ימצא הדבר המזיק וז' ימי פסח היו עדיין עסוקים ברפואות שהרי בשביעי דפסח חזרו המצרים לרדוף אחריהם והם נתייראו מהם, ע"כ היה להם עדיין קצת שייכות להם עד אחר קריעת ים סוף וטביעתם וביזת הים אז היתה הישועה שלימה ממצרים והם ז' ימי פסח דצריכים עדיין למיכלא דאסוותא, ובערב תאכלו מצות קבע חובה דאנו אוכלים על שם שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ כו' ולא היה במקרה רק דכך הוכרח להיות הישועה בחפזון כי מהרו מצרים לשלחם שנגע עד חיותם דאמרו כולנו מתים. ועל דבר זה היה טענה גדולה על ישראל בעולם הזה מצד ההתגלות כי עיקר הבירור הוא מה שבפנימיות ואור זה אין מתגלה בעולם הזה אלא כרגע ואח"כ מתעלם, וע"כ הוצרך הגאולה להיות בחפזון דמצרים ודישראל, ותיכף אח"כ ניחמו מצרים על זה כי עדיין לא היה התגלות גמור דלא יכנף עוד מוריך שלא ישוב להתעלם כלעתיד דלא בחפזון תצאו וגו' וע"כ הישועה היה טרם הספיק להחמיץ והם עם עני ודל אבל חוסים בשם ד' והוא מסבב סבות להושיעם דכל קויך לא יבושו:

Machshavot Charutz 9:9

...

מכילתא דרבי ישמעאל, מַסֶּכְתָּא דְפִסְחָא ט׳:י״א-י״ג

ושמרתם את המצות ר' יאשיה אומר, אל תקרא כן, אלא ושמרתם את המצות. כדרך שאין מחמיצין את המצה כך אין מחמיצין את המצוה, אלא אם באה מצוה לידך עשה אותה מיד.

Mekhilta DeRabbi Yishmael, Tractate Pischa 9:11-13

(Exodus 12:17) "And you shall watch over the matzoth": that they not become unfit — whence they ruled: If the dough started to rise, let her (the kneading woman) douse her hands in cold water (and pluck it out). If it became leavened ("se'or"), it should be burned, and one who eats it is liable to kareth. Which is "se'or"? (If it took on the appearance of) "locust horns." "sidduk" ("splitting") — if its splits intermingled. These are the words of R. Yehudah. The sages say: In both instances (i.e., se'or and sidduk), the eater is liable to kareth. Which is se'or? If it took on the (pale) appearance of one whose hairs stood on end (from fright). "And you shall watch over the matzoth": R. Yoshiyah says: Read it not "And you shall watch over the matzoth," but "And you shall watch over the mitzvoth." Just as matzoth are not permitted to become chametz (i.e., to sour), so mitzvah should not be permitted to become chametz, but if the opportunity of a mitzvah presents itself to you, perform it immediately.

צדקת הצדיק קצ״ד:א׳

‏וכל פעולת מעשה המצות הרי זה קבלת ‏עול מצות ועול מלכות שמים ויר"ש. וביותר במצות מצה שהוא היפך השאור שבעיסה והתאוה. וכל ‏מצוה נותנת קדושה באדם כפי ענינה כמו שמברכין אשר קדשנו במצותיו וצונו. ומצה קדושה לסילוק ‏השאור שבעיסה מהלב דלכן נקרא בזוהר (ח"ב קפג ב) מיכלא דאסוותא כמשז"ל (ירוש' שבת פ' י"ד ‏ה"ג) כל חולי זה יצה"ר. לכך הזיעה שבאה על ידה מועלת ביותר להיות נעשה נהר דינור לשרוף ‏ולכלות כל שורש התאות רעה ורשע מן הלב: ‏

Tzidkat HaTzadik 194:1

...