Keri'at Ha-Torah I: The Reading

Click here to view analysis of these sources and additional features on Deracheha: womenandmitzvot.org

(י) וַיְצַ֥ו מֹשֶׁ֖ה אוֹתָ֣ם לֵאמֹ֑ר מִקֵּ֣ץ ׀ שֶׁ֣בַע שָׁנִ֗ים בְּמֹעֵ֛ד שְׁנַ֥ת הַשְּׁמִטָּ֖ה בְּחַ֥ג הַסֻּכּֽוֹת׃ (יא) בְּב֣וֹא כָל־יִשְׂרָאֵ֗ל לֵרָאוֹת֙ אֶת־פְּנֵי֙ ה' אֱלֹקֶ֔יךָ בַּמָּק֖וֹם אֲשֶׁ֣ר יִבְחָ֑ר תִּקְרָ֞א אֶת־הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֛את נֶ֥גֶד כָּל־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּאָזְנֵיהֶֽם׃ (יב) הַקְהֵ֣ל אֶת־הָעָ֗ם הָֽאֲנָשִׁ֤ים וְהַנָּשִׁים֙ וְהַטַּ֔ף וְגֵרְךָ֖ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֑יךָ לְמַ֨עַן יִשְׁמְע֜וּ וּלְמַ֣עַן יִלְמְד֗וּ וְיָֽרְאוּ֙ אֶת־ה' אֱלֹֽקֵיכֶ֔ם וְשָֽׁמְר֣וּ לַעֲשׂ֔וֹת אֶת־כָּל־דִּבְרֵ֖י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּֽאת׃ (יג) וּבְנֵיהֶ֞ם אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־יָדְע֗וּ יִשְׁמְעוּ֙ וְלָ֣מְד֔וּ לְיִרְאָ֖ה אֶת־ה' אֱלֹקֵיכֶ֑ם כָּל־הַיָּמִ֗ים אֲשֶׁ֨ר אַתֶּ֤ם חַיִּים֙ עַל־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר אַתֶּ֜ם עֹבְרִ֧ים אֶת־הַיַּרְדֵּ֛ן שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ׃ (פ)
(10) And Moses instructed them as follows: Every seventh year, the year set for remission, at the Feast of Booths, (11) when all Israel comes to appear before the LORD your God in the place that He will choose, you shall read this Teaching aloud in the presence of all Israel. (12) Gather the people—men, women, children, and the strangers in your communities—that they may hear and so learn to revere the LORD your God and to observe faithfully every word of this Teaching. (13) Their children, too, who have not had the experience, shall hear and learn to revere the LORD your God as long as they live in the land that you are about to cross the Jordan to possess.

תלמוד ירושלמי מגילה ד:א

משה התקין את ישראל שיהו קורין בתורה בשבתות ובימים טובים ובראשי חדשים ובחולו של מועד שנאמר [ויקרא כג מד] וידבר משה את מועדי ה’ אל בני ישראל:

Yerushalmi Megilla 4:1

Moshe enacted that Israel should read the Torah on Shabbatot, on Yamim Tovim, on Rashei Chodashim, and on Chol Ha-mo’ed, for it is written “And Moshe declared God’s appointed times to the children of Israel” [Vayikra 23:44].

דתניא (שמות טו, כב) וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים דורשי רשומות אמרו אין מים אלא תורה שנאמר (ישעיהו נה, א) הוי כל צמא לכו למים כיון שהלכו שלשת ימים בלא תורה נלאו עמדו נביאים שביניהם ותיקנו להם שיהו קורין בשבת ומפסיקין באחד בשבת וקורין בשני ומפסיקין שלישי ורביעי וקורין בחמישי ומפסיקין ערב שבת כדי שלא ילינו ג' ימים בלא תורה

For it was taught in a baraita: “And they walked for three days in the wilderness and did not find water.” The expounders of verses said: “water” is only Torah, as it is written, “Lo, all who thirst, go to the water” [Yeshayahu 55:1]. Since they walked for three days without Torah, they became exhausted. The prophets among them stood up and enacted for them that they read on Shabbat, pause on Sunday, read on Monday, pause on Tuesday and Wednesday, read on Thursday and pause on Erev Shabbat [Friday], so that they not rest three days without Torah.

מעיקרא תקנו חד גברא תלתא פסוקי אי נמי תלתא גברי תלתא פסוקי כנגד כהנים לוים וישראלים

Initially they enacted one man [reading] three verses, or alternatively three men [reading] three verses, corresponding to Kohanim, Levites, and Israelites.

עשרה תקנות תיקן עזרא שקורין במנחה בשבת וקורין בשני ובחמישי ...הוא תיקן תלתא גברי ועשרה פסוקי

Ezra issued ten enactments: That they read at Shabbat mincha, and read on Monday and Thursday…He enacted three men and ten verses.

(א) וַיֵּאָסְפ֤וּ כָל־הָעָם֙ כְּאִ֣ישׁ אֶחָ֔ד אֶל־הָ֣רְח֔וֹב אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֣י שַֽׁעַר־הַמָּ֑יִם וַיֹּֽאמְרוּ֙ לְעֶזְרָ֣א הַסֹּפֵ֔ר לְהָבִ֗יא אֶת־סֵ֙פֶר֙ תּוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֔ה אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה ה' אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃ (ב) וַיָּבִ֣יא עֶזְרָ֣א הַ֠כֹּהֵן אֶֽת־הַתּוֹרָ֞ה לִפְנֵ֤י הַקָּהָל֙ מֵאִ֣ישׁ וְעַד־אִשָּׁ֔ה וְכֹ֖ל מֵבִ֣ין לִשְׁמֹ֑עַ בְּי֥וֹם אֶחָ֖ד לַחֹ֥דֶשׁ הַשְּׁבִיעִֽי׃ (ג) וַיִּקְרָא־בוֹ֩ לִפְנֵ֨י הָרְח֜וֹב אֲשֶׁ֣ר ׀ לִפְנֵ֣י שַֽׁעַר־הַמַּ֗יִם מִן־הָאוֹר֙ עַד־מַחֲצִ֣ית הַיּ֔וֹם נֶ֛גֶד הָאֲנָשִׁ֥ים וְהַנָּשִׁ֖ים וְהַמְּבִינִ֑ים וְאָזְנֵ֥י כָל־הָעָ֖ם אֶל־סֵ֥פֶר הַתּוֹרָֽה׃ (ד) וַֽיַּעֲמֹ֞ד עֶזְרָ֣א הַסֹּפֵ֗ר עַֽל־מִגְדַּל־עֵץ֮ אֲשֶׁ֣ר עָשׂ֣וּ לַדָּבָר֒ וַיַּֽעֲמֹ֣ד אֶצְל֡וֹ מַתִּתְיָ֡ה וְשֶׁ֡מַע וַ֠עֲנָיָה וְאוּרִיָּ֧ה וְחִלְקִיָּ֛ה וּמַעֲשֵׂיָ֖ה עַל־יְמִינ֑וֹ וּמִשְּׂמֹאל֗וֹ פְּ֠דָיָה וּמִֽישָׁאֵ֧ל וּמַלְכִּיָּ֛ה וְחָשֻׁ֥ם וְחַשְׁבַּדָּ֖נָה זְכַרְיָ֥ה מְשֻׁלָּֽם׃ (פ) (ה) וַיִּפְתַּ֨ח עֶזְרָ֤א הַסֵּ֙פֶר֙ לְעֵינֵ֣י כָל־הָעָ֔ם כִּֽי־מֵעַ֥ל כָּל־הָעָ֖ם הָיָ֑ה וּכְפִתְח֖וֹ עָֽמְד֥וּ כָל־הָעָֽם׃ (ו) וַיְבָ֣רֶךְ עֶזְרָ֔א אֶת־ה' הָאֱלֹקִ֖ים הַגָּד֑וֹל וַיַּֽעֲנ֨וּ כָל־הָעָ֜ם אָמֵ֤ן ׀ אָמֵן֙ בְּמֹ֣עַל יְדֵיהֶ֔ם וַיִּקְּד֧וּ וַיִּשְׁתַּחֲוֻּ֛ לַה' אַפַּ֥יִם אָֽרְצָה׃ (ז) וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין עַקּ֡וּב שַׁבְּתַ֣י ׀ הֽוֹדִיָּ֡ה מַעֲשֵׂיָ֡ה קְלִיטָ֣א עֲזַרְיָה֩ יוֹזָבָ֨ד חָנָ֤ן פְּלָאיָה֙ וְהַלְוִיִּ֔ם מְבִינִ֥ים אֶת־הָעָ֖ם לַתּוֹרָ֑ה וְהָעָ֖ם עַל־עָמְדָֽם׃ (ח) וַֽיִּקְרְא֥וּ בַסֵּ֛פֶר בְּתוֹרַ֥ת הָאֱלֹקִ֖ים מְפֹרָ֑שׁ וְשׂ֣וֹם שֶׂ֔כֶל וַיָּבִ֖ינוּ בַּמִּקְרָֽא׃ (ס)
(1) The entire people assembled as one man in the square before the Water Gate, and they asked Ezra the scribe to bring the scroll of the Teaching of Moses with which the LORD had charged Israel. (2) On the first day of the seventh month, Ezra the priest brought the Teaching before the congregation, men and women and all who could listen with understanding. (3) He read from it, facing the square before the Water Gate, from the first light until midday, to the men and the women and those who could understand; the ears of all the people were given to the scroll of the Teaching. (4) Ezra the scribe stood upon a wooden tower made for the purpose, and beside him stood Mattithiah, Shema, Anaiah, Uriah, Hilkiah, and Maaseiah at his right, and at his left Pedaiah, Mishael, Malchijah, Hashum, Hashbaddanah, Zechariah, Meshullam. (5) Ezra opened the scroll in the sight of all the people, for he was above all the people; as he opened it, all the people stood up. (6) Ezra blessed the LORD, the great God, and all the people answered, “Amen, Amen,” with hands upraised. Then they bowed their heads and prostrated themselves before the LORD with their faces to the ground. (7) Jeshua, Bani, Sherebiah, Jamin, Akkub, Shabbethai, Hodiah, Maaseiah, Kelita, Azariah, Jozabad, Hanan, Pelaiah, and the Levites explained the Teaching to the people, while the people stood in their places. (8) They read from the scroll of the Teaching of God, translating it and giving the sense; so they understood the reading.

ובנביא אפילו אחד קורא ושנים מתרגמין - שהתרגום אינו אלא להשמיע לנשים ועמי הארץ שאינן מכירין בלשון הקודש... ובתרגום של תורה צריכין אנו לחזור שיהו מבינין את המצות ...

For the Targum is only to make it understood to the women and the unlearned, who do not know the holy tongue… and with the Targum of Torah we need to make an effort in order that they should understand the mitzvot…...

ר' חגי אמר ר' שמואל בר רב יצחק עאל לכנישתא חמא חונה קאים מתרגם ולא מקים בר נש תחתוהי א"ל אסור לך כשם שניתנה ע"י סרסור כך אנו צריכין לנהוג בה ע"י סרסור ... (דברים ה׳:ה׳) אנכי עמד בין ה' וביניכם בעת ההוא להגיד לכם את דבר ה'...

Rav Chagai said: Rav Shemuel son of Rav Yitzchak entered the synagogue. He saw Chuna stand and translate without having any man stand in his place. He said: It is prohibited to you. Just as [Torah] was given through an intermediary, so we need to conduct ourselves with it through an intermediary… “I was standing between God and you at that time to tell you the word of God” [Devarim 5:5]…

רב יוסף דב סולובייצ’יק, שיעורים לזכר אבא מרי ב, ״בענין תקנת משה,״ עמוד רי

קריאת התורה בציבור זהה היא עם חווית עמידה לפני השכינה כבמעמד הר סיני. יש בתופעה הזאת משום שיחזור המפגש בין הקב״ה [=הקדוש ברוך הוא] וכנסת ישראל, והוא טמון בחובה. בשמעו הקריאה, צריך הציבור לצייר בנפשו כאלו עכשיו התורה ניתנת מסיני, בקולות וברקים ובקול שופר חזק מאוד.

Rav Yosef Dov Soloveitchik, 'In the Matter of Takkanat Moshe,' in Shi'urim Le-zecher Abba Mari II, 210.

Reading the Torah in public is equivalent to the experience of standing before the Shechina as at Mt. Sinai. This phenomenon has something of a reenactment of the meeting between God and the people of Israel hidden within it. In hearing the reading, the community must picture for themselves that the Torah is given from Sinai at that moment, with voices and lightning and the shofar’s blast very strong.

(ג) אֵין פּוֹרְסִין אֶת שְׁמַע, וְאֵין עוֹבְרִין לִפְנֵי הַתֵּבָה, וְאֵין נוֹשְׂאִין אֶת כַּפֵּיהֶם, וְאֵין קוֹרִין בַּתּוֹרָה, וְאֵין מַפְטִירִין בַּנָּבִיא... פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה.

We do not make an abbreviated communal repetition of Shema [for those who missed saying it], and we do not pass before the aron kodesh [as a prayer leader], and they [the kohanim] do not raise their hands [to bless the congregation], and we do not read from the Torah, and we do not read haftara from the Prophets…with fewer than ten.

(ב) בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וּבְחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד, קוֹרִין אַרְבָּעָה, אֵין פּוֹחֲתִין מֵהֶן וְאֵין מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן, וְאֵין מַפְטִירִין בַּנָּבִיא... זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מוּסָף וְאֵינוֹ יוֹם טוֹב, קוֹרִין אַרְבָּעָה. בְּיוֹם טוֹב, חֲמִשָּׁה. בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, שִׁשָּׁה. בְּשַׁבָּת, שִׁבְעָה. אֵין פּוֹחֲתִין מֵהֶן, אֲבָל מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן, וּמַפְטִירִין בַּנָּבִיא.

On Rosh Chodesh and Chol Ha-mo’ed, four read; we do not have fewer than those, we do not add to them, and we do not read a haftara from Prophets…This is the rule: Any [day] that includes mussaf and is not a Yom Tov – four read; on Yom Tov – five; On Yom Kippur – six. On Shabbat – seven; we do not have fewer than those, but we do add to them, and we read a haftara from Prophets.

רַב שֵׁשֶׁת מַהְדַּר אַפֵּיהּ וְגָרֵיס. אָמַר: אֲנַן בְּדִידַן וְאִינְהוּ בְּדִידְהוּ.

Rav Sheshet would turn his face and learn [by himself]. He said: we are involved with our [matters] and they [the community] with theirs.

מהדר אפיה וגריס – משנתו כשקורין בספר תורה :

Would turn his face and learn [by himself]- his mishna, while they would read from the sefer Torah.

מלחמת ה’ מגילה ג. (בדפי הריף)

… השנוים במשנתינו [אין פורסין את שמע… ואין קורין בתורה…. פחות מעשרה] כולם חובות הצבור הן ואינן אלא במחויבים בדבר אבל מגילה כשם שהצבור חייב כך כל יחיד ויחיד חייב…

Milchemet Ha-shem Megilla 3a (Rif Pagination)

…The items taught in our mishna [one does not repeat Shema…and does not read the Torah…with fewer than ten] all are obligations of the community and are only for those obligated in the matter. But [with respect to] megilla, just as the community is obligated, so is each and every individual obligated…

אמר רבא בר רב הונא כיון שנפתח ספר תורה אסור לספר אפילו בדבר הלכה שנאמר (נחמיה ח, ה) ובפתחו עמדו כל העם ואין עמידה אלא שתיקה שנא' (איוב לב, טז) והוחלתי כי לא ידברו כי עמדו לא ענו עוד ר' זירא אמר רב חסדא מהכא (נחמיה ח, ג) ואזני כל העם אל ספר התורה

Rava son of Rav Huna said: once the sefer Torah has been opened, it is prohibited to speak even about a matter of Halacha, as it is said “And when he opened it the entire people stood” [Nechemya 8:5], and standing refers to silence, as it is said: “And I prayed, for they did not speak, for they stood [were silent] and did not respond further” [Iyov 32:16]. Rabbi Zeira said Rav Chisda said, from here: “And the ears of all the people were toward the Torah scroll” [Nechemya 8:3].

(ב) כיון שהתחיל הקורא לקרות בספ' תורה אסור לספר אפי' בד"ת אפי' בין גברא לגברא ואפי' אם השלי' הוא הפרשה ויש מתירים לגרוס [פירוש ללמוד] בלחש ויש אומרים שאם יש עשרה דצייתי (פירוש שמשימין לבם) לספ' תורה מות' לספ' [בדברי תורה] (ב"י בשם מהרי"א) ... ולקרות שנים מקרא ואחד תרגום בשעת קריאת התורה שרי וכל זה אינו ענין לפרש' זכור ופרשת פרה שהם בעשר' מדאוריית' שצריך לכוין ולשמעם מפי הקורא והנכון שבכל הפרשיות ראוי למדקדק בדבריו לכוין דעתו ולשמעם מפי הקורא:

Once the reader has begun to read from the sefer Torah, it is prohibited to speak even in matters of Torah, even between one man [reading] and another, even if he has completed the portion. And there are those who permit learning quietly. And there are those who say that if there are ten who pay attention to the sefer Torah, it is permitted [for others] to speak (in matters of Torah)…or to read the verses twice with Targum during keri’at ha-Torah is permitted. All this is not relevant to Parashat Zachor and Parashat Para, which require ten on a Torah level, for one must pay attention and hear them from the reader; and it is correct that for all portions it is fitting for one who is careful with his matters to pay attention and to hear them from the mouth of the reader.

הליכות שלמה פרק יב קריאת התורה; מילואים יז

מצוה על כל המתפללים לשמוע את קריאת התורה…ובני חו״ל [=חוץ לארץ] הבאים לארץ ישראל בשנים שאין קריאת הפרשיות שוה, ומפסידים שמיעת פרשה, אין צריכים להשלים ולשמוע הפרשה שחיסרו, דקריאת התורה הוי חובת הצבור. מילואים: בענין קריאת התורה אם היא חובת ציבור או חובת כל יחיד ויחיד… חיובא ליכא אלא בציבור של תפלה.

Halichot Shlomo 12 Keri'at Ha-Torah; Addendum 17

It is a mitzva upon all who pray to hear keri’at ha-Torah…Those from abroad who come to Eretz Yisrael in years when the reading is not the same, and miss hearing a portion, do not need to make up for it and hear the portion that they missed, for keri’at ha-Torah is a communal obligation. Addendum: Regarding the matter of keri’at ha-Torah, if it is a communal obligation or the obligation of each individual…There is only an obligation within the prayer congregation.

...והיא פטורה ומ"מ קטן מברך ... ויש לו שייכות בתלמוד תורה ושאחרים מצווין ללמדו:

…She [a woman] is exempt [from keri’at ha-Torah] and in any case a minor…he has a connection to [the mitzva of[ Talmud Torah, that others are commanded to teach him.

(ד) יש שקורין ספר קינות בערב יש מאחרין עד הבקר לאחר קריאת תורה... אם יודע הוא לתרגמו מוטב ואם לאו נותנו למי שיודע לתרגם בטוב ומתרגם לפי שיבינו בו שאר העם והנשים ותינוקות שהנשים חייבות לשמוע קריאת ספר כאנשים וכ"ש זכרים ...ומן הדין הוא לתרגם לעם לנשים ותינוקות כל סדר ונביא של שבת לאחר קריאת התורה.

(4) There are those who read the Book of Lamentations [Megillat Eicha] in the evening, and there are those who delay it to the morning, after keri’at ha-Torah…If he knows how to translate it that is best, and if not, he gives it to one who knows how to translate it well, and he should translate in order that the rest of the people and the women and the children will understand, for women are obligated to hear the reading of a book like men, and how much more so males…The basic halacha is to translate for the people and the women and the children each portion, and the Prophet[ic reading] of Shabbat after keri’at Ha-Torah.

(ו) משמע מכאן דאשה חייבת לשמוע קריאת התורה ואף על פי שנתקנה משום ת"ת ונשים אינן חייבות בת"ת מ"מ מצוה לשמוע כמו מצות הקהל שהנשים והטף חייבים בה עסי' קמ"ו, ומיהו י"ל דאף על פי שאינן חייבות עולות למנין וכ"כ התוספות סוף ר"ה אבל במ"ס פי"ח כתוב הנשים חייבות לשמוע קריאת ספר כאנשים ומצוה לתרגם להם שיבינו עכ"ל וכאן נהגו הנשים לצאת חוצה:

It is understood from here [Megilla 23a] that a woman is obligated to hear keri’at ha-Torah even though it was enacted on account of Talmud Torah and women are not obligated in Talmud Torah. In any case, it is a mitzva to hear, like the mitzva of hakhel in which the women and children are obligated, see 146. In Masechet Soferim 18 it is written “the women are obligated to hear the reading of a book like men…and it is a mitzva to translate for them that they understand.” But women here are accustomed to going outside.

ונראה לי דלאו חיוב גמור קאמר, אלא דומיא דתינוקות, שהרי פטורה מתלמוד תורה, ועוד דאין לך זמן גרמא יותר מזו... ואין לדמות למצות הקהל, שצותה התורה: 'הקהל את העם האנשים והנשים והטף', שזו היא מצוה מיוחדת פעם לשבע שנים, שהיה המלך בעצמו קורא ספר משנה תורה, שהם דברי כבושין. אבל שנאמר שמחוייבות בכל שבת בקריאת התורה - וודאי הוא מילתא דתמיה, ומעשים בכל יום יוכיחו, ועל פי רוב אי אפשר להן לשמוע...

It seems to me that [Masechet Soferim] did not mean a full obligation, but rather similar to children [exempt from mitzvot]. For she [a woman] is exempt from Talmud Torah, and furthermore there is no [mitzva] more time-bound than this…and one should not compare it to the mitzva of hakhel that the Torah commanded to “gather the nation, the men, the women, and the children,” for this is a special mitzva once in seven years that the king read Devarim, which are words to conquer [the soul]. But for us to say that they [women] are obligated every Shabbat in keri’at ha-Torah is certainly an astonishing thing, and what is done every day will prove it, and on the whole it is impossible for them to hear…

רב צבי שכטר, צאי לך בעקבי הצאן, עמ’ 22

…ואפילו לדעת החולקין על המג”א הנ”ל [=המגן אברהם הנזכר לעיל] , מכ”מ [=מכל מקום], אילו באו לביה”כ [=לבית הכנסת] היו מקיימות עכ”פ [על כל פנים] מצות קרה”ת [=קריאת התורה] בתורת אינו מצווה ועושה…

Rav Hershel Schachter, Tze'i Lach Be'ikvei Ha-Tzon, p. 22

….Even according to the opinion of those who dispute the above Magen Avraham cited above, in any case, if they [women] were to come to synagogue, they would in any event fulfill the mitzva of keri’at ha-Torah as one who is not obligated in a mitzva but performs it…

Rav Yitzchak Yaacov Fuchs, Halichos Bas Yisrael I 2:49, n. 104-105

[n. 104]…HaGaon Rav Yosef Sholom Eliashiv states that since today’s women are often capable of understanding the Torah reading, it is highly recommended that they remain in the synagogue and listen to K’riath HaTorah. [Text 49]…A woman who comes late to the synagogue on Shabbath may recite the Shacharith Shemoneh Esrey during K’riath HaTorah. [n. 105] This is based on a ruling of HaGaon Rav Yosef Sholom Eliashiv that it is better for a woman to miss K’riath HaTorah than miss the time for prayer.

Barbara C. Johnson, 'Cochin: Jewish Women's Music.' The Encyclopedia of Jewish Women, Jewish Women's Archive

Many Kerala Jewish girls were educated in Hebrew along with boys (sometimes in mixed schools, sometimes separately), learning from an early age to read the Hebrew prayers and the weekly Torah portion, together with the ta’amei mikra for chanting it. Women attended synagogue on Sabbaths and holidays, when the Torah was read from a second upper bimah (unique to Kerala synagogue architecture) on a balcony immediately in front of the women’s section, separated only by an open lattice screen, where they could see the Torah scroll as well as follow along carefully in the readings and prayers. Certain older women were noted for their proficiency in Hebrew and sometimes it was a grandmother or “aunty” who coached young boys as they prepared for the ritual of chanting their first haftarah and Torah portions in the synagogue.

תָּנוּ רַבָּנַן הַכֹּל עוֹלִין לַמִּנְיָן שִׁבְעָה וַאֲפִילּוּ קָטָן וַאֲפִילּוּ אִשָּׁה אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים אִשָּׁה לֹא תִּקְרָא בְּתוֹרָה מִפְּנֵי כְּבוֹד צִבּוּר

Our rabbis taught [in a baraita]: Everyone counts toward the count of seven, even a minor and even a woman. But our sages said: A woman may not read the Torah, because of kevod ha-tzibbur [the honor of the congregation].

זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁאֵינוֹ מְחֻיָּב בַּדָּבָר, אֵינוֹ מוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן:

This is the rule: Whoever is not obligated in a matter does not discharge the obligation of the masses.

וכשהתקינו שיהיו שבעה קורין בתורה היתה התקנה שהקטן היודע לקרות יעלה למנין ז' כדי שלא להטריח הצבור להיות כל הז' גדולים ואולי לא ימצאום יודעים לקרות ואפי' אשה התירו מטעם זה אם לא מפני כבוד הצבור ומכל מקום בכלן קטנים לא התירו.

When they enacted that there be seven reading from the Torah, the enactment was that a minor who knows how to read would count toward the seven, in order that it not burden the community that all seven be adults, and perhaps they would not find those who would know how to read. They permitted even a woman for this reason, were it not for kevod ha-tzibbur. And in any case, they did not permit minors [to read] all of them [the seven readings].

ר”ן מגילה יג. בדפי הרי”ף

הכל עולין למנין שבעה ואפילו אשה ואפי[לו] קטן. פי[רוש] עולין להשלים קאמר ולא שיהו כולם קטנים ולא נשים דכיון דלאו בני חיובא נינהו לא מפקי לגמרי.

Ran Megilla 13a (Rif pagination)

Everyone counts toward the count of seven, even a woman and even a minor. That means they count to complete, and not that all of them be minors or women, for since they are not subject to the obligation, they cannot fully discharge the obligation.

יש מי שאומר שמ"מ צריך בכל קריאה קורא אחד גדול והואיל וקרא אחד כבר נשלמה תקנת משה רבינו ואין כאן עוד קריאה אלא מתקנת עזרא שלא היה מנין הקוראים מתקנת משה רבינו אלא גוף הקריאה לבד ויכול להשלים הקריאה על ידי אשה או קטן אבל לא שתעשה כל הקריאה ע"י אשה וקטן.

There is one who says that, in any case, every reading needs one adult [male] reader, and since one has read, Moshe Rabbeinu’s enactment has been completed and there is no further reading except from Ezra’s enactment. For the number of readers was not from Moshe Rabbeinu’s enactment, rather only the reading itself. And one can complete the reading through a woman or a minor, but the entire reading may not be done by a woman or minor.

הגהות מיימוניות הלכות תפילה ונשיאת כפים יב: יז

אין לקרות [עבדים] כנענים בתורה אם לא לשביעי כדאמרינן לשביעי הכל משלימין וכו’….מורי רבנו [=מהר”ם]…

Hagahot Maimoniot, Laws of Tefilla and Nesi’at Kappayim, 12:17

[Canaanite] bondsmen may not read from the Torah except for the seventh reading, as we say, everyone can complete, etc….[From] My teacher our Rav [Maharam].

קטן קורא בתורה שאין הכוונה אלא להשמיע לעם ואין זו מצוה גמורה כשאר מצות

A minor reads from the Torah, for the intention is only to make it heard to the people, and this is not a full mitzva like other mitzvot

שו”ת אגרות משה או”ח ב:עב

ולכן ניחא בפשיטות מה שגם קטן עולה ויוצאין בקריאתו וכן אשה אף אם פטורה מקה”ת [=מקריאת התורה] ולא היה בכחה להוציא אחרים במצוה אחרת כה”ג [=כהאי גוונא], משום דהא אין השומעין צריכין להוציא מהקורא אלא ששמיעתן הקריאה היא המצוה וזה עושין השומעין בעצמן.

Responsa Iggerot Moshe OC II:72

Therefore, it easily makes sense that even a minor goes up [to read] and we discharge the obligation through his reading, and similarly a woman [may read] even if she is exempt from keri’at ha-Torah and it would not be in her power to discharge others’ obligations in other mitzvot in this type of situation, because the listeners don’t need to discharge their obligation through the reader, but rather their hearing the reading is a mitzva and this the listeners do themselves.