The 'Jewish' women of Egypt

ByJeremy Borovitz

Jewish Learning Collaborative

בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים

Gemara Sotah 11b

By the merit of the righteous women that generation was worthy to be redeemed from Egypt

שמות א׳:ו׳-י״ד

(ו) וַיָּ֤מָת יוֹסֵף֙ וְכָל־אֶחָ֔יו וְכֹ֖ל הַדּ֥וֹר הַהֽוּא׃ (ז) וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל פָּר֧וּ וַֽיִּשְׁרְצ֛וּ וַיִּרְבּ֥וּ וַיַּֽעַצְמ֖וּ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֑ד וַתִּמָּלֵ֥א הָאָ֖רֶץ אֹתָֽם׃ (פ) (ח) וַיָּ֥קָם מֶֽלֶךְ־חָדָ֖שׁ עַל־מִצְרָ֑יִם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יָדַ֖ע אֶת־יוֹסֵֽף׃ (ט) וַיֹּ֖אמֶר אֶל־עַמּ֑וֹ הִנֵּ֗ה עַ֚ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל רַ֥ב וְעָצ֖וּם מִמֶּֽנּוּ׃ (י) הָ֥בָה נִֽתְחַכְּמָ֖ה ל֑וֹ פֶּן־יִרְבֶּ֗ה וְהָיָ֞ה כִּֽי־תִקְרֶ֤אנָה מִלְחָמָה֙ וְנוֹסַ֤ף גַּם־הוּא֙ עַל־שֹׂ֣נְאֵ֔ינוּ וְנִלְחַם־בָּ֖נוּ וְעָלָ֥ה מִן־הָאָֽרֶץ׃ (יא) וַיָּשִׂ֤ימוּ עָלָיו֙ שָׂרֵ֣י מִסִּ֔ים לְמַ֥עַן עַנֹּת֖וֹ בְּסִבְלֹתָ֑ם וַיִּ֜בֶן עָרֵ֤י מִסְכְּנוֹת֙ לְפַרְעֹ֔ה אֶת־פִּתֹ֖ם וְאֶת־רַעַמְסֵֽס׃ (יב) וְכַאֲשֶׁר֙ יְעַנּ֣וּ אֹת֔וֹ כֵּ֥ן יִרְבֶּ֖ה וְכֵ֣ן יִפְרֹ֑ץ וַיָּקֻ֕צוּ מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (יג) וַיַּעֲבִ֧דוּ מִצְרַ֛יִם אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בְּפָֽרֶךְ׃ (יד) וַיְמָרְר֨וּ אֶת־חַיֵּיהֶ֜ם בַּעֲבֹדָ֣ה קָשָׁ֗ה בְּחֹ֙מֶר֙ וּבִלְבֵנִ֔ים וּבְכָל־עֲבֹדָ֖ה בַּשָּׂדֶ֑ה אֵ֚ת כָּל־עֲבֹ֣דָתָ֔ם אֲשֶׁר־עָבְד֥וּ בָהֶ֖ם בְּפָֽרֶךְ׃

Exodus 1:6-14

(6) Joseph died, and all his brothers, and all that generation. (7) But the Israelites were fertile and prolific; they multiplied and increased very greatly, so that the land was filled with them. (8) A new king arose over Egypt who did not know Joseph. (9) And he said to his people, “Look, the Israelite people are much too numerous for us. (10) Let us deal shrewdly with them, so that they may not increase; otherwise in the event of war they may join our enemies in fighting against us and rise from the ground.” (11) So they set taskmasters over them to oppress them with forced labor; and they built garrison cities for Pharaoh: Pithom and Raamses. (12) But the more they were oppressed, the more they increased and spread out, so that the [Egyptians] came to dread the Israelites. (13) The Egyptians ruthlessly imposed upon the Israelites (14) the various labors that they made them perform. Ruthlessly they made life bitter for them with harsh labor at mortar and bricks and with all sorts of tasks in the field.

שמות א׳:ט״ו-כ״ב

(טו) וַיֹּ֙אמֶר֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם לַֽמְיַלְּדֹ֖ת הָֽעִבְרִיֹּ֑ת אֲשֶׁ֨ר שֵׁ֤ם הָֽאַחַת֙ שִׁפְרָ֔ה וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖ית פּוּעָֽה׃ (טז) וַיֹּ֗אמֶר בְּיַלֶּדְכֶן֙ אֶת־הָֽעִבְרִיּ֔וֹת וּרְאִיתֶ֖ן עַל־הָאָבְנָ֑יִם אִם־בֵּ֥ן הוּא֙ וַהֲמִתֶּ֣ן אֹת֔וֹ וְאִם־בַּ֥ת הִ֖יא וָחָֽיָה׃ (יז) וַתִּירֶ֤אןָ הַֽמְיַלְּדֹת֙ אֶת־הָ֣אֱלֹהִ֔ים וְלֹ֣א עָשׂ֔וּ כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר אֲלֵיהֶ֖ן מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם וַתְּחַיֶּ֖יןָ אֶת־הַיְלָדִֽים׃ (יח) וַיִּקְרָ֤א מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֙יִם֙ לַֽמְיַלְּדֹ֔ת וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֔ן מַדּ֥וּעַ עֲשִׂיתֶ֖ן הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַתְּחַיֶּ֖יןָ אֶת־הַיְלָדִֽים׃ (יט) וַתֹּאמַ֤רְןָ הַֽמְיַלְּדֹת֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה כִּ֣י לֹ֧א כַנָּשִׁ֛ים הַמִּצְרִיֹּ֖ת הָֽעִבְרִיֹּ֑ת כִּֽי־חָי֣וֹת הֵ֔נָּה בְּטֶ֨רֶם תָּב֧וֹא אֲלֵהֶ֛ן הַמְיַלֶּ֖דֶת וְיָלָֽדוּ׃ (כ) וַיֵּ֥יטֶב אֱלֹהִ֖ים לַֽמְיַלְּדֹ֑ת וַיִּ֧רֶב הָעָ֛ם וַיַּֽעַצְמ֖וּ מְאֹֽד׃ (כא) וַיְהִ֕י כִּֽי־יָֽרְא֥וּ הַֽמְיַלְּדֹ֖ת אֶת־הָאֱלֹהִ֑ים וַיַּ֥עַשׂ לָהֶ֖ם בָּתִּֽים׃ (כב) וַיְצַ֣ו פַּרְעֹ֔ה לְכָל־עַמּ֖וֹ לֵאמֹ֑ר כָּל־הַבֵּ֣ן הַיִּלּ֗וֹד הַיְאֹ֙רָה֙ תַּשְׁלִיכֻ֔הוּ וְכָל־הַבַּ֖ת תְּחַיּֽוּן׃ (ס)

Exodus 1:15-22

(15) The king of Egypt spoke to the Hebrew midwives, one of whom was named Shiphrah and the other Puah, (16) saying, “When you deliver the Hebrew women, look at the birthstool: if it is a boy, kill him; if it is a girl, let her live.” (17) The midwives, fearing God, did not do as the king of Egypt had told them; they let the boys live. (18) So the king of Egypt summoned the midwives and said to them, “Why have you done this thing, letting the boys live?” (19) The midwives said to Pharaoh, “Because the Hebrew women are not like the Egyptian women: they are vigorous. Before the midwife can come to them, they have given birth.” (20) And God dealt well with the midwives; and the people multiplied and increased greatly. (21) And because the midwives feared God, He established households for them. (22) Then Pharaoh charged all his people, saying, “Every boy that is born you shall throw into the Nile, but let every girl live.”

רש"י על שמות א׳:ט״ו:ב׳

שפרה. יוֹכֶבֶד, עַל שֵׁם שֶׁמְּשַׁפֶּרֶת אֶת הַוָּלָד (שם):

Rashi on Exodus 1:15:2

שפרה SHIPHRAH — This was Jochebed; she bore this additional name because she used to put the babe after its birth into good physical condition (משפרת) by the care she bestowed upon it (Sotah 11b).

רש"י על שמות א׳:ט״ו:ג׳

פועה. זוֹ מִרְיָם, שֶׁפּוֹעָה וּמְדַבֶּרֶת וְהוֹגָה לַוָּלָד (שם), כְּדֶרֶךְ הַנָּשִׁים הַמְפַיְּסוֹת תִּינוֹק הַבּוֹכֶה.

Rashi on Exodus 1:15:3

פועה PUAH — This was Miriam, and she bore this additional name because she used to Call aloud and speak and croon to the babe just as women do who soothe a child when it is crying (Sotah 11b).

רשב"ם על שמות א׳:ט״ו:א׳

(א) למילדות העבריות - למיילדות שהם העבריות.

Rashbam on Exodus 1:15:1

(1085–1158, France)

(1) La-meyaldot ha-ivriyot; to the midwives who are themselves Hebrews.

This is also the translation of the text that can be found in all three traditional Aramaic targums:

Onkelos	לחיתא יהודיתא	Jewish midwives
Pseudo-Jonathan	לְחַיָיתָא יְהוֹדַיְיתָא	Jewish midwives
Yerushalmi	יוֹלַדְתָּא עִיבְרַיְיתָא	Hebrew midwives

סוטה י״א ב:י״א

(שמות א, טו) ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות וגו' רב ושמואל חד אמר אשה ובתה וחד אמר כלה וחמותה מ"ד אשה ובתה יוכבד ומרים ומ"ד כלה וחמותה יוכבד ואלישבע

Sotah 11b:11

§ The verse states: “And the king of Egypt spoke to the Hebrew midwives, of whom the name of the one was Shiphrah, and the name of the other Puah” (Exodus 1:15). Rav and Shmuel disagree as to the proper interpretation of this verse. One says that these midwives were a woman and her daughter, and one says that they were a daughter-in-law and her mother-in-law. According to the one who says that they were a woman and her daughter, the women were Jochebed, the mother of Moses and Aaron, and her daughter, Miriam. And according to the one who says that they were a daughter-in-law and her mother-in-law, the verse is referring to Jochebed and her daughter-in-law Elisheba, the wife of Aaron.

Josephus

(37-100, Jerusalem/Rome)

[The King of Egypt commanded] … that the midwives of the Egyptians should watch carefully the pangs of childbirth of the Hebrew women and should observe closely their deliveries. For he ordered that they should be delivered of children by these who because of kinship were not likely to transgress the wish of the king. Those, however, who disregarded the decree and dared secretly to save the child that had been born to them, he ordered to be put to death together with their offspring.

…שפרה ופועה מצריות היו מתחילה ונתגיירו דאל”כ היאך ציוה אותם להרוג את היהודים…

Yehudah HaChasid

(1150-1217, Germany/Bavaria)

…Shifra and Puah were originally Egyptian and then converted. If this were not the case, how could it be that [Pharaoh] commanded them to kill Jews? …

שד"ל על שמות א׳:ט״ו:א׳

(א) למילדות העבריות: דעת רז"ל ואנקלוס ורשב"ם ורמבמ"ן וראז' שהיו המילדות האלה מזרע ישראל, ודעת המתרגם האלכסנדרי והיירונימוס ויוסף פלאויוס ודון יצחק שהיו מצריות מילדות העבריות, וכן נראה, כי איך יתכן שיצוה לבנות ישראל להכרית את כל בני עמם, ויאמין שלא תגלינה הדבר?

Shadal on Exodus 1:15:1

(1800-1865, Italy)

(1) The Hebrew midwives - the understanding of our sages, o blessed memory, and Onkelos, and Rashbam, and Ramban and Ra"z is that those midwives were from the seed of Israel, and the understanding of the Alexandrian translator, and [Eusebius Sophronius] Hieronymos, and Yoseohus Flavius, and Don Itzchak [Abrabanel] is that they were Egyptian, these midvives of the Hebrews. And this is right, since how does it make any sense that [Pharaoh] would order Jewish women to destroy all the children of their own people and believe that they won't reveal such a thing?

במילדות בפועה ובשפרה המצריות נ’א [=נאמר] כן ויאמר מלך מצרים למילדות [ותיר]אן המילדות את האי’ם [=האלהים] ויקרא מלך מצרים למילדות כל ה’פ [=הפרשה].

Cairo Genizah Fragment

It was said so regarding the midwives, Puah and Shifra the Egyptians (Exodus 1:15-18) “and the king of Egypt said to the midwives… but the midwives feared God… and the king of Egypt called to the midwives, etc.”

ועוד יש נשים חסידות גיורות כשרות מן הגוים ואלו הן: אסנת צפורה שפרה פועה בת פרעה רחב רות ויעל. והראיה שלהן…

ועוד יש גיורות מן הגוים,

בהגר נאמר וימצאה מלאך ה’ (בראשית ט”ז) ונאמר וישמע אלהים את קול הנער (שם כ”א),

באסנת אשת יוסף נאמר אשר ילדה לו אסנת (שם מ”ו),

במילדות פועה ושפרה נאמר ותיראן המילדות את האלהים (שמות א’).

Midrash Tadshe

(10th-11th centuries, Ashkenaz)

And there are also righteous convert women from among the gentiles: Asenath, Ziporah, Shifrah, Puah, the daughter of Pharaoh, Rahab, Ruth, and Yael. And their evidence is…

And there are also converts from the gentiles: It is written regarding Hagar ” And the angel of Adonai found her” (Gen 16:7) and it is written ” And God heard the voice of the lad” (Gen 21:17);

It is written regarding Asenath the wife of Joseph “whom Asenath… bore unto him” (Gen 46:20);

It is written regarding the midwives, Shifra and Puah: “But the midwives feared God” (Exod 1:15).

יש נשים חסידות גיורות: הגר, אסנת, צפרה, שפרה, פועה, בת פרעה, רחב, רות, ויעל אשת חבר הקיני:

Yalkut Shimoni

(13th-14th century)

There are righteous convert women: Hagar, Asenath, Ziporah, Shifrah, Pua’ah, the daughter of Pharaoh, Rahab, Ruth, and Yael, the wife of Hever the Kenite.

דעת זקנים על שמות א׳:ט״ו:א׳

(טו) למילדות. רב ושמואל ח"א אשה ובתה יוכבד ומרים וח"א כלה וחמותה. יוכבד ואלישבע: ד"א למילדת חסר וי"ו למד שלא היתה כי אם מילדת אחת והיינו יוכבד אבל מרים נערה היתה ולא היתה מילדת אלא פועה לילד ולכך אמרו חז"ל פועה זו מרים מהרב משה כהן.

Daat Zkenim on Exodus 1:15:1

(15) למילדת “to the midwife;” there is a disagreement in the Talmud regarding the identity of these two women. According to one opinion they were Yocheved and her daughter Miriam. According to the second opinion, they were mother-in- law Yocheved, and her daughter-in-law. Elisheva, wife of Aaron. (Talmud Sotah, folio 11)

-An alternate interpretation: this interpretation takes its cue from the fact that the Torah spelled the word מילדת in the singular mode instead of with the letter ו, seeing that there were two women. According to the spelling there was only a single midwife, Yocheved. Miriam was a teenager not capable yet of acting as a midwife, rather she acted as a bleater.

כלי יקר על שמות א׳:ט״ו:א׳

(טו) ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות וגו'. יש אומרים שהמילדות היו מצריות וכאילו אמר למילדות את העבריות, דאל"כ מאי רבותיה דקאמר ותיראן המילדות את האלהים

Kli Yakar on Exodus 1:15:1

The Midwives were actually Egyptians, because if they were Jews- why would the Torah feel the need to tell me "they feared G-d?!"

שמות רבה א׳:י״ג

ויאמר מלך מצרים למילדות וגו'. מה היו המילדות? . . . רבי שמואל בר נחמן אמר: אשה ובתה, יוכבד ומרים... אשר שם האחת שפרה, שהיתה משפרת את התינוק, כשהוא יוצא מלא דם... פועה, שהיתה מפיעה את התינוק, כשהיו אומרים מת... דבר אחר: פועה, שהופיעה פנים כנגד פרעה, וזקפה חטמה בו. ואמרה לו: אוי לו לאותו האיש, כשיבוא האלהים לפרע ממנו, נתמלא עליה חמה להרגה. שפרה, שהיתה משפרת על דברי בתה, ומפיסת עליה. אמרה לו: אתה משגיח עליה תינוקת היא, ואינה יודעת כלום...

פועה, שהופיעה פנים כנגד אביה, שהיה עמרם ראש סנהדרין באותה שעה, כיון שגזר פרעה, ואמר (שמות שם, כב): כל הבן הילוד. אמר עמרם: ולריק ישראל מולידים?! מיד הוציא את יוכבד ופרש עצמו מתשמיש המטה, וגרש את אשתו כשהיא מעוברת משלשה חודשים. עמדו כל ישראל וגרשו את נשותיהן. אמרה לו בתו: גזרתך קשה משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה על הזכרים ונקבות! פרעה רשע הוא, וגזרתו ספק מתקימת ספק אינה מתקימת, אבל אתה צדיק, וגזרתך מתקימת! עמד הוא והחזיר את אשתו, עמדו כל ישראל והחזירו את נשותיהם. הוי, פועה, שהופיעה פנים כנגד אביה:

Shemot Rabbah 1:13

"And the king of Egypt said to the midwives . . ." (Ex. 1:13) [The rabbis ask,] Who are the midwives? . . . Rabbi Shmuel bar Nachman says a woman and her daughter, [that is] Yocheved and Miriam.

[The Midrash asks, Why does the Torah call them "Shifra and Puah" if they were really Yocheved and Miriam?] [Yocheved] was [called] Shifra because she beautified (mishaperet) the baby when it would come out full of blood. . . . [The Torah calls Miriam] Puah: because she would cause the newborn to cry out when it was thought to be stillborn.

. . . She [Miriam] was called Puah because she rebuked (hofi’ah panim) her father. Amram was head of the Sanhedrin when Pharaoh ordered the Israelite boys to be cast into the Nile, and Amram said: “Shall an Israelite lie with his wife in vain?” He immediately separated from Yocheved, stopped having intimate relations with her, and divorced her, when she was three months pregnant.

[When the Israelites saw this action by Amram, the head of the Sanhedrin,] all Israelite men stood up and divorced their wives.

His daughter [Miriam/Puah] said to him, “Father, your decree is harsher than that of Pharaoh! He only decreed against the males, but you have decreed against both the males and the females. Pharaoh is an evil man, and it is doubtful whether his decrees will come to pass; but you are righteous, and so your decree will be fulfilled!”

He stood up and returned to his wife, and [following his lead] all the other Israelite men returned to their wives. Miriam was accordingly given the name of Puah, since she rebuked (hofi’ah panim) her father.

ר' חננאל על שמות א׳:ט״ו:א׳

...

Rabbeinu Chananel on Exodus 1:15:1

(15) ושם השנית פועה. Her name reflected her vocation as mentioned in Sotah 11 פועה לולד, she would encourage the baby to leave its mother’s womb by whispering to it. Nowadays (author’s time, 1st century AD) midwives call encouragement into the ears of the mother about to give birth.

שמות ב׳:א׳-י׳

(א) וַיֵּ֥לֶךְ אִ֖ישׁ מִבֵּ֣ית לֵוִ֑י וַיִּקַּ֖ח אֶת־בַּת־לֵוִֽי׃ (ב) וַתַּ֥הַר הָאִשָּׁ֖ה וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַתֵּ֤רֶא אֹתוֹ֙ כִּי־ט֣וֹב ה֔וּא וַֽתִּצְפְּנֵ֖הוּ שְׁלֹשָׁ֥ה יְרָחִֽים׃ (ג) וְלֹא־יָכְלָ֣ה עוֹד֮ הַצְּפִינוֹ֒ וַתִּֽקַּֽח־לוֹ֙ תֵּ֣בַת גֹּ֔מֶא וַתַּחְמְרָ֥ה בַחֵמָ֖ר וּבַזָּ֑פֶת וַתָּ֤שֶׂם בָּהּ֙ אֶת־הַיֶּ֔לֶד וַתָּ֥שֶׂם בַּסּ֖וּף עַל־שְׂפַ֥ת הַיְאֹֽר׃ (ד) וַתֵּתַצַּ֥ב אֲחֹת֖וֹ מֵרָחֹ֑ק לְדֵעָ֕ה מַה־יֵּעָשֶׂ֖ה לֽוֹ׃ (ה) וַתֵּ֤רֶד בַּת־פַּרְעֹה֙ לִרְחֹ֣ץ עַל־הַיְאֹ֔ר וְנַעֲרֹתֶ֥יהָ הֹלְכֹ֖ת עַל־יַ֣ד הַיְאֹ֑ר וַתֵּ֤רֶא אֶת־הַתֵּבָה֙ בְּת֣וֹךְ הַסּ֔וּף וַתִּשְׁלַ֥ח אֶת־אֲמָתָ֖הּ וַתִּקָּחֶֽהָ (ו) וַתִּפְתַּח֙ וַתִּרְאֵ֣הוּ אֶת־הַיֶּ֔לֶד וְהִנֵּה־נַ֖עַר בֹּכֶ֑ה וַתַּחְמֹ֣ל עָלָ֔יו וַתֹּ֕אמֶר מִיַּלְדֵ֥י הָֽעִבְרִ֖ים זֶֽה׃ (ז) וַתֹּ֣אמֶר אֲחֹתוֹ֮ אֶל־בַּת־פַּרְעֹה֒ הַאֵלֵ֗ךְ וְקָרָ֤אתִי לָךְ֙ אִשָּׁ֣ה מֵינֶ֔קֶת מִ֖ן הָעִבְרִיֹּ֑ת וְתֵינִ֥ק לָ֖ךְ אֶת־הַיָּֽלֶד׃ (ח) וַתֹּֽאמֶר־לָ֥הּ בַּת־פַּרְעֹ֖ה לֵ֑כִי וַתֵּ֙לֶךְ֙ הָֽעַלְמָ֔ה וַתִּקְרָ֖א אֶת־אֵ֥ם הַיָּֽלֶד׃ (ט) וַתֹּ֧אמֶר לָ֣הּ בַּת־פַּרְעֹ֗ה הֵילִ֜יכִי אֶת־הַיֶּ֤לֶד הַזֶּה֙ וְהֵינִקִ֣הוּ לִ֔י וַאֲנִ֖י אֶתֵּ֣ן אֶת־שְׂכָרֵ֑ךְ וַתִּקַּ֧ח הָאִשָּׁ֛ה הַיֶּ֖לֶד וַתְּנִיקֵֽהוּ׃ (י) וַיִגְדַּ֣ל הַיֶּ֗לֶד וַתְּבִאֵ֙הוּ֙ לְבַת־פַּרְעֹ֔ה וַֽיְהִי־לָ֖הּ לְבֵ֑ן וַתִּקְרָ֤א שְׁמוֹ֙ מֹשֶׁ֔ה וַתֹּ֕אמֶר כִּ֥י מִן־הַמַּ֖יִם מְשִׁיתִֽהוּ׃

Exodus 2:1-10

(1) A certain man of the house of Levi went and married a Levite woman. (2) The woman conceived and bore a son; and when she saw how beautiful he was, she hid him for three months. (3) When she could hide him no longer, she got a wicker basket for him and caulked it with bitumen and pitch. She put the child into it and placed it among the reeds by the bank of the Nile. (4) And his sister stationed herself at a distance, to learn what would befall him. (5) The daughter of Pharaoh came down to bathe in the Nile, while her maidens walked along the Nile. She spied the basket among the reeds and sent her slave girl to fetch it. (6) When she opened it, she saw that it was a child, a boy crying. She took pity on it and said, “This must be a Hebrew child.” (7) Then his sister said to Pharaoh’s daughter, “Shall I go and get you a Hebrew nurse to suckle the child for you?” (8) And Pharaoh’s daughter answered, “Yes.” So the girl went and called the child’s mother. (9) And Pharaoh’s daughter said to her, “Take this child and nurse it for me, and I will pay your wages.” So the woman took the child and nursed it. (10) When the child grew up, she brought him to Pharaoh’s daughter, who made him her son. She named him Moses, explaining, “I drew him out of the water.”

Rashi Shmot 2:1 "and he took a daughter of Levi"

he had separated from his wife because of the decree of Pharoh to throw all the baby boys in the Nile. Miriam said to her father: "Your decree is more severe than that of Pharoh. He decreed only against the newborn males, but by separating from your wife, you have removed the possibility of having females as well!!" Because of this counsel he remarried his wife

שמות ט״ו:כ׳

(כ) וַתִּקַּח֩ מִרְיָ֨ם הַנְּבִיאָ֜ה אֲח֧וֹת אַהֲרֹ֛ן אֶת־הַתֹּ֖ף בְּיָדָ֑הּ וַתֵּצֶ֤אןָ כָֽל־הַנָּשִׁים֙ אַחֲרֶ֔יהָ בְּתֻפִּ֖ים וּבִמְחֹלֹֽת׃

Exodus 15:20

(20) And Miriam the prophetess, the sister of Aaron, took a timbrel in her hand; and all the women went out after her with timbrels and with dances.

מגילה י״ד א:י״ד-ט״ו

מרים דכתיב (שמות טו, כ) ותקח מרים הנביאה אחות אהרן ולא אחות משה אמר ר"נ אמר רב שהיתה מתנבאה כשהיא אחות אהרן ואומרת עתידה אמי שתלד בן שיושיע את ישראל ובשעה שנולד נתמלא כל הבית כולו אורה עמד אביה ונשקה על ראשה אמר לה בתי נתקיימה נבואתיך וכיון שהשליכוהו ליאור עמד אביה וטפחה על ראשה ואמר לה בתי היכן נבואתיך היינו דכתיב (שמות ב, ד) ותתצב אחותו מרחוק לדעה לדעת מה יהא בסוף נבואתה

Megillah 14a:14-15

“Miriam”, as it is written, “And Miriam the prophetess the sister of Aaron” (Exodus 15:20). Was she only the sister of Aaron and not the sister of Moses? R. Nahman said in the name of Rav: For she prophesied when she was the sister of Aaron [only] and said, My mother is destined to bear a son who will save Israel. When he was born the whole house was filled with light, and her father arose and kissed her on the head, saying, My daughter, your prophecy has been fulfilled. But when they threw him into the river her father arose and tapped her on the head, saying, Daughter, where is your prophecy? That is why it is written, “And his sister stood afar off to know”; to know, [that is,] what would be with the latter part of her prophecy.