(א) אַחַר פּוּרִים קוֹרִין פָּרָשַׁת פָּרָה, שֶׁהִיא הֲכָנָה לְפֶסַח. כִּי פָּרָשַׁת פָּרָה קוֹרִין, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ נִזְהָרִין לִטָּהֵר מִטֻּמְאַת מֵת, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ טְהוֹרִין לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח.
(ב) וּבִתְחִלָּה הוּא בְּחִינַת פּוּר, כִּי פּוּרִים עַל־שֵׁם הַפֻּר (אסתר ט׳:כ״ו וע' בכונות האריז"ל בסוד הפיל פור ובסוד פרה אדומה), וְאַחַר־כָּךְ נַעֲשֶׂה פָּרָה, כִּי גַּם פּוּרִים הוּא בְּוַדַּאי הִלּוּךְ וְדֶרֶךְ לְפֶסַח.
(ג) וְזֶהוּ בְּחִינַת (שיר השירים ה׳:י״ג): שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים נֹטְפוֹת מוֹר עֹבֵר. שִׂפְתוֹתָיו זֶה בְּחִינַת פֶּסַח – פֶּה סָח (כַּמּוּבָא ). שׁוֹשַׁנָּה הִיא אֶסְתֵּר, (כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ וּבְכִתְבֵי הָאֲרִיזַ"ל, וְשׁוֹשַׁנָּה גִּימַטְרִיָּא אֶסְתֵּר). נֹטְפוֹת מוֹר עֹבֵר זֶה בְּחִינַת מָרְדֳּכַי – מָר דְּרוֹר (חולין קלט:), לְשׁוֹן חֵרוּת, בְּחִינַת חֵרוּת שֶׁל פֶּסַח.
(ד) וְעַל־כֵּן צֵרוּף שֶׁל פּוּרִים מְרֻמָּז בְּפֶסַח, בַּפָּסוּק (שמות כ״ג:ט״ו): שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב, כִּי בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם. מִמִּצְרָיִם וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם – רָאשֵׁי־תֵבוֹת פּוּרִים, כִּי פּוּרִים הוּא דֶּרֶךְ לְפֶסַח, שֶׁיִּהְיוּ יְכוֹלִים לִהְיוֹת נִזְהָרִין מֵחָמֵץ: (וּפָסַק בְּאֶמְצַע הָעִנְיָן וְלֹא גִּלָּה יוֹתֵר).
(ה) כִּי בַּתְּחִלָּה הָיוּ כָּל הַהַתְחָלוֹת מִפֶּסַח, וְעַל־כֵּן כָּל הַמִּצְווֹת הֵם זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. וְעַכְשָׁו… (וְלֹא סִיֵּם).
After Purim we read the portion called Parah, which is a preparation for Pessach. For we read Parah in order to be careful with regards to purification from the highest impurity, in order to be pure for Pessach. And in the beginning, it has the aspect of Pur ("lot"), and Purim is also named after the Pur. Afterwards, it is read as Parah, since Purim is certainly on the way to Pessach...
For Purim is on the way to Pesach, so that they could be careful with regards to chametz. (Here Rabbi Nachman paused in the middle of the issue, and did not reveal more.)
For in the beginning, all the beginnings began at Pesach, and therefore the mitzvot are all in memory of the exodus from Egypt. But now... (And he didn't finish.)
(ח) שאל עובד כוכבים אחד את רבן יוחנן בן זכאי: אילין עובדייא דאתון עבדין, נראין כמין כשפים, אתם מביאים פרה, ושורפין אותה, וכותשין אותה, ונוטלין את אפרה, ואחד מכם מטמא למת, מזין עליו ב' וג' טיפין, ואתם אומרים לו: טהרת?! אמר לו: לא נכנסה בך רוח תזזית מימיך? אמר לו: לאו! ראית אדם, שנכנסה בו רוח תזזית? אמר לו: הן! א"ל: ומה אתם עושין לו? אמר לו: מביאין עיקרין ומעשנין תחתיו, ומרביצים עליה מים, והיא בורחת. א"ל: ישמעו אזניך, מה שאתה מוצא מפיך! כך הרוח הזו, רוח טומאה, דכתיב (זכריה יג): וגם את הנביאים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ. מזין עליו מי נדה והוא בורח. לאחר שיצא, אמרו לו תלמידיו: רבנו, לזה דחית בקנה, לנו מה אתה אומר? אמר להם: חייכם! לא המת מטמא, ולא המים מטהרין, אלא אמר הקב"ה: חקה חקקתי, גזירה גזרתי, אי אתה רשאי לעבור על גזרתי, דכתיב: זאת חוקת התורה.
(8) A gentile asked Rabbi Yochanan ben Zakkai, "These rituals you do, they seem like witchcraft! You bring a heifer, burn it, crush it up, and take its ashes. [If] one of you is impure by the dead [the highest type impurity], 2 or 3 drops are sprinkled on him, and you declare him pure?!" He said to him, "Has a restless spirit ever entered you?" He said to him, "No!" "Have you ever seen a man where a restless spirit entered him?" He said to him, "Yes!" [Rabbi Yochanan ben Zakkai] said to him, "And what did you do for him?" He said to him, "We brought roots and made them smoke beneath him, and poured water and it fled." He said to him, "Your ears should hear what leaves your mouth! The same thing is true for this spirit, the spirit of impurity, as it is written, (Zachariah 13:2) "Even the prophets and the spirit of impurity will I remove from the land." They sprinkle upon him purifying waters, and it [the spirit of impurity] flees." After he left, our rabbi's students said, "You pushed him off with a reed. What will you say to us?" He said to them, "By your lives, a dead person doesn't make things impure, and the water doesn't make things pure. Rather, God said, 'I have engraved a rule, I have decreed a decree (chukah chakakti, gezeira gazarti), and you have no permission to transgress what I decreed, as it says "This is a chok (rule) of the Torah."
Jewish mysticism is actually a means to apprehend God intellectually, attained after the mastery of reason and the imagination, thus creating a human being that [José Faur] calls “the post-rational individual,” the source of prophesy and the ultimate realization of a human being within creation.