דף פ"ה

Byגילעד בן-צור

עמוד א

קושייה א

שבת פ״ד ב:ד׳

מַתְנִי׳ מִנַּיִן לנו ש לַעֲרוּגָה (גודל של) שֶׁהִיא שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה טְפָחִים ו שֶׁזּוֹרְעִין בְּתוֹכָהּ חֲמִשָּׁה מינים שונים של זֵרְעוֹנִין, אַרְבָּעָה מינים שונים, וכל מין עַל אחד מן אַרְבַּע רוּחוֹת הָעֲרוּגָה וְ מין אַחַת בָּאֶמְצַע, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ וּכְגַנָּה זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ״ — ״זַרְעָהּ״ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא ״זֵרוּעֶיהָ״.

Shabbat 84b:4

MISHNA: The Gemara continues to discuss an additional halakha based on a biblical allusion. From where is it derived that in a garden bed that is six by six handbreadths, that one may plant five different types of seeds in it? He may do so without violating the prohibition of sowing a mixture of diverse kinds of seeds in the following manner. One sows four types of plants on each of the four sides of the garden bed and one in the middle. There is an allusion to this in the text, as it is stated: “For as the earth brings forth its growth, and as a garden causes its seeds to grow, so will the Lord God cause justice and praise to spring forth before all the nations” (Isaiah 61:11). Its seed, in the singular, is not stated; rather, its seeds, written in the plural. Apparently, it is possible that several seeds may be planted in a small garden.

שבת פ״ד ב:ה׳

גְּמָ׳ מַאי מַשְׁמַע כיצד דווקא חמישה? אָמַר רַב יְהוּדָה: ״כִּי כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ״ כמו שכתוב בפסוק בישעיהו. ״תּוֹצִיא״ — חַד ('תוציא' מלשון יחיד) ולכן, נחשב אחד , ״צִמְחָהּ״ — חַד (מלשון יחיד) ולכן, נחשב אחד , הֲרֵי תְּרֵי עד עכשיו הגענו ל 2. ״זֵרוּעֶיהָ״ — תְּרֵי (מלשון רבים) ולכן, ניתן למנותו כ2, הָא אַרְבְּעָה עד עכשיו הגענו ל 4. ״תַּצְמִיחַ״ — חַד (מלשון יחיד) ולכן, נחשב אחד, הָא חַמְשָׁה וכך, אנו מגיעים ל 5.

Shabbat 84b:5

GEMARA: The Gemara questions this allusion: From where is it inferred that the verse refers to five types of seeds? Rav Yehuda said that it is derived as follows: “For as the earth brings forth its growth” indicates five types of seeds because “brings forth” represents one and “its vegetation” represents one, and that totals two. “Its seeds,” written in the plural, represents at least two, and that totals four. “Cause to grow” is one more. This verse includes terms connoting planting and seeds in a single garden bed that total five species of seeds.

השאלה שלי מתמקדת בשני הטקסטים המסומנים באדום .

א. לגבי לשון "צִמְחָהּ" - אם נשנה אותו כלשון יחיד, גם את אותה מילה בטקסט הבא נצטרך לשנות בלשון יחיד. והטקסט:

תהילים ס״ה:י׳-י״א

פָּקַ֥דְתָּ הָאָ֨רֶץ ׀ וַתְּשֹׁ֪קְקֶ֡הָ רַבַּ֬ת תַּעְשְׁרֶ֗נָּה פֶּ֣לֶג אֱ֭לֹהִים מָ֣לֵא מָ֑יִם תָּכִ֥ין דְּ֝גָנָ֗ם כִּי־כֵ֥ן תְּכִינֶֽהָ׃

תְּלָמֶ֣יהָ רַ֭וֵּה נַחֵ֣ת גְּדוּדֶ֑יהָ בִּרְבִיבִ֥ים תְּ֝מֹגְגֶ֗נָּה צִמְחָ֥הּ תְּבָרֵֽךְ׃

והנה הרי לנו פסוק מתהילים (המתייחס במפורש לארץ הגדולה ולאוצרות הטבע הרבים שיש לה). ובין אוצרות הטבע (המתוארים בלשון רבים), קיימת המילה "צִמְחָ֥הּ" (צמחה של הארץ).

הגם פה נגיד שבין כל הארץ קיים רק צמח אחד בלבד?

Psalms 65:10-11

You take care of the earth and irrigate it; You enrich it greatly, with the channel of God full of water; You provide grain for men; for so do You prepare it. Saturating its furrows, leveling its ridges, You soften it with showers, You bless its growth.

ב. לגבי לשון "זֵרוּעֶיהָ" - (זהו אכן לשון רבים), אך מנין לנו למנותו דווקא כ 2?

עד עתה דיברנו על פסוק י"א (בפרק ס"א) בישעיהו. עתה, נדבר על הפסוק לפניו:

ישעיהו ס״א:י׳

שׂ֧וֹשׂ אָשִׂ֣ישׂ בַּֽיהוָ֗ה תָּגֵ֤ל נַפְשִׁי֙ בֵּֽאלֹהַ֔י כִּ֤י הִלְבִּישַׁ֙נִי֙ בִּגְדֵי־יֶ֔שַׁע מְעִ֥יל צְדָקָ֖ה יְעָטָ֑נִי כֶּֽחָתָן֙ יְכַהֵ֣ן פְּאֵ֔ר וְכַכַּלָּ֖ה תַּעְדֶּ֥ה כֵלֶֽיהָ׃

Isaiah 61:10

I greatly rejoice in the LORD, My whole being exults in my God. For He has clothed me with garments of triumph, Wrapped me in a robe of victory, Like a bridegroom adorned with a turban, Like a bride bedecked with her finery.

על המילה "כֵלֶֽיהָ", יש מספר מפורש שחז"ל נקטו בו:

שיר השירים רבה ד׳:י״א:א׳

רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי חֲלַפְתָּא קֵיסָרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמְרֵי, מַה כַּלָּה זוֹ מִתְקַשֶּׁטֶת בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה תַּכְשִׁיטִין, וְאִם חֲסֵרָה חִסּוּר דָּבָר אֶחָד מֵהֶם אֵינָהּ כְּלוּם, כָּךְ תַּלְמִיד חָכָם צָרִיךְ שֶׁיְהֵא רָגִיל בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה סְפָרִים, וְאִם חִסֵּר אֶחָד מֵהֶם אֵינוֹ כְלוּם.

Shir HaShirim Rabbah 4:11:1

...

ולגופו של עניין - על לשון "כֵלֶֽיהָ", אנו יודעים במפורש להגיד שמדובר ב 24 תכשיטים.

אבל לשון "זֵרוּעֶיהָ"? מהו המקור הנותן לנו למנותו דווקא כ 2? ולא 3 או 4?

קושייה ב

בקושייה הקודמת עסקנו בטעם כמות הזרעונים בערוגה, כעת נעסוק במרחק הראוי בין מין למין.

כיוון שלערוגה שטח ריבועי של 6X6 כשגם באמצע וגם בכל אחד מן ארבע כיווני השמיים יש מין שונה, המרחק בין המין המזרחי למין האמצעי הוא 3 טפחים.

משמע מכאן שהמרחק הראוי במקרה זה בכדי לא לעבור על איסור כלאיים הוא 3 טפחים.

שבת פ״ה א:ג׳

בהמשך שנינו: .......... גְּבוּלֶיהָ בְּכַמָּה המרחק בין גבול הערוגה לבין הגבול של הערוגה שנמצאת לידה, כמה הוא? כְּדִתְנַן, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: רוֹחַב — כִּמְלֹא רוֹחַב פַּרְסָה רגל. אָמַר רַבִּי זֵירָא, וְאִיתֵּימָא רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה מה הטעם של רבי יהודה? — דִּכְתִיב כמו שכתוב בתורה: ״וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק״ — מָה כמו שרֶגֶל נפחה הוא טֶפַח, אַף גם הגְּבוּל נָמֵי הוא טֶפַח (על מנת לאפשר לחקלאי להיכנס בין הערוגות ולהשקות אותם).

Shabbat 85a:3

With regard to the halakha itself, Rav Asi said: The garden bed in the mishna whose area is six by six handbreadths is one whose internal area is six by six handbreadths excluding the area of its boundaries, which must be added to the total area. That was also taught in a baraita: The internal area of a garden bed is six by six handbreadths. The Gemara asks: How much is the size of its boundaries? The Gemara answers, as we learned in a mishna that Rabbi Yehuda says: The width of the border is like the width of a foot. And Rabbi Zeira said, and some say it was Rabbi Ḥanina bar Pappa who said: What is the reason for the statement of Rabbi Yehuda? As it is written: “And you water it with your foot like a garden of herbs” (Deuteronomy 11:10), meaning that just as one’s foot is a handbreadth wide, so too, the boundary between garden beds where one walks to water plants is also a handbreadth wide.

א. האם זו החלטה ראויה לקבוע את שיעור המינימום לגבול בין הערוגות ככף הרגל?

הרי כתוב באותו פסוק:

דברים י״א:י׳

כִּ֣י הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר אַתָּ֤ה בָא־שָׁ֙מָּה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ לֹ֣א כְאֶ֤רֶץ מִצְרַ֙יִם֙ הִ֔וא אֲשֶׁ֥ר יְצָאתֶ֖ם מִשָּׁ֑ם אֲשֶׁ֤ר תִּזְרַע֙ אֶֽת־זַרְעֲךָ֔ וְהִשְׁקִ֥יתָ בְרַגְלְךָ֖ כְּגַ֥ן הַיָּרָֽק׃

Deuteronomy 11:10

For the land that you are about to enter and possess is not like the land of Egypt from which you have come. There the grain you sowed had to be watered by your own labors, like a vegetable garden;

והכתוב: "לֹ֣א כְאֶ֤רֶץ מִצְרַ֙יִם֙" בא להסביר לנו שהארץ שאנו מגיעים אליה, ארץ ישראל לא תהיה כמו ארץ מצרים בה חיינו בצפיפות ובמחסור. אלא היא תהיה ארץ טובה ומרווחת!

ולכן לעניות דעתי, לא ראוי לקבוע את טווח המינימום בין גבולות הערוגות לטווח הדומה שהיה במצרים. אלא לטווח גדול יותר.

ב. בתחילת הקושיה כתבתי על מרחק המינימום בו נקטו חכמים למניעת יניקה בין מיני הזרעונים (3 טפחים).

כעת מלמד אותנו רבי זירא או רבי חנינא בר פפא שהמרחק בין גבול ערוגה לבין גבול הערוגה השני מספיק כטפח.

האם במקרה שכזה, אין חשש שמא הזרעונים (בשתי הערוגות השכנות) ינקו אחד מהשני?